וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת: בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם: הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵר: (דברים לא י-יב).1
משנה מסכת סוטה פרק ז משנה ח – הקהל במקדש
פרשת המלך כיצד?2 מוצאי יום טוב הראשון של חג, בשמיני במוצאי שביעית,3 עושין לו בימה של עץ בעזרה והוא יושב עליה,4 שנאמר: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות וגו'". חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנה לסגן, והסגן נותנה לכהן גדול, וכהן גדול נותנה למלך, והמלך עומד ומקבל וקורא יושב. אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים. וכשהגיע ל"לא תוכל לתת עליך איש נכרי" – זלגו עיניו דמעות. אמרו לו: אל תתיירא אגריפס, אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה.5 וקורא מתחילת "אלה הדברים"6 עד "שמע", ו"שמע", "והיה אם שמוע", "עשר תעשר", "כי תכלה לעשר" ופרשת המלך, וברכות וקללות, עד שגומר כל הפרשה …7
רש"י מסכת מגילה דף ה עמוד א – לא בשבת
וחגיגה – אם חל יום טוב בשבת – דוחין שלמי חגיגה למחר, שהרי יש לה תשלומין כל שבעה. וכן הַקְהֵל את העם שהיה בשנה ראשונה של שמיטה במוצאי יום טוב האחרון של חג, כדכתיב: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה" (דברים לא) כדאמרינן במסכת סוטה (מא, א), שהיה המלך קורא בתורה ספר משנה תורה, וכל העם חייבין לבוא ולהביא את טפם, כדכתיב: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף". ובשבת אי אפשר, ומעבירין אותו למחר. ובגמרא ירושלמי מפרש דהא דלא עבדינן ליה בשבת – מפני הבימה, כדתנן: בימה של עץ היו עושין למלך בעזרה ויושב עליה, ופרכינן התם: וליעבדה מאתמול, ומשני: דחיקא ליה עזרה.8
רמב"ם הלכות חגיגה פרק ג – דיני הקהל
הלכה א: מצות עשה להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמיטה בעלותם לרגל ולקרות באזניהם מן התורה פרשיות שהן מזרזות אותן במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת, שנאמר: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות וגו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך וגו' ".9
הלכה ג: אימתי היו קורין, במוצאי יום טוב הראשון של חג הסכות שהוא תחילת ימי חולו של מועד של שנה שמינית. והמלך הוא שיקרא באזניהם, ובעזרת הנשים היו קורין, וקורא כשהוא יושב ואם קרא מעומד הרי זה משובח … 10
הלכה ד: כיצד הוא קורא? תוקעין בחצוצרות בכל ירושלים כדי להקהיל את העם, ומביאין בימה גדולה ושל עץ היתה ומעמידין אותה באמצע עזרת נשים. והמלך עולה ויושב עליה כדי שישמעו קריאתו וכל ישראל העולים לחג מתקבצין סביביו. וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן וסגן לכהן גדול וכהן גדול למלך כדי להדרו ברוב בני אדם. והמלך מקבלו כשהוא עומד ואם רצה ישב. ופותח ורואה ומברך כדרך שמברך כל קורא בתורה בבית הכנסת. וקורא הפרשיות שאמרנו עד שהוא גומר, וגולל, ומברך לאחריה כדרך שמברכין בבתי כנסיות, ומוסיף שבע ברכות ואלו הן: רצה ה' אלהינו בעמך ישראל וכו' מודים אנחנו לך וכו', אתה בחרתנו מכל העמים וכו', עד מקדש ישראל והזמנים כדרך שמברכין בתפילה, הרי שלש ברכות כמטבען. רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד וחותם בה ברוך אתה ה' השוכן בציון, חמישית מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם וחותם בה הבוחר בישראל, ששית מתפלל על הכהנים שירצה האל עבודתם וחותם בה בא"י מקדש הכהנים. שביעית מתחנן ומתפלל בה כפי מה שהוא יכול וחותם בה: הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להושע ברוך אתה ה' שומע תפילה.11
הלכה ה: הקריאה והברכות בלשון הקודש, שנאמר: "תקרא את התורה הזאת" – בלשונה, אע"פ שיש שם לועזות.12
הלכה ו: וגרים שאינן מכירין, חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו בסיני. אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה, חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה.13 ומי שאינו יכול לשמוע, מכוין לבו לקריאה זו. שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת. ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל.14
ספר החינוך מצוה תריב – מצות הקהל במוצאי שביעית
משרשי המצוה, לפי שכל עיקרן של עם ישראל היא התורה, ובה יפרדו מכל אומה ולשון להיות זוכין לחיי עד תענוג נצחי שאין למעלה הימנו בנבראים. על כן בהיות כל עיקרן בה, ראוי שייקהלו הכל יחד בזמן אחד מן הזמנים לשמוע דבריה ולהיות הקול יוצא בתוך כל העם אנשים ונשים וטף לאמר: מה הקיבוץ הרב הזה שנתקבצנו יחד כולנו? ותהיה התשובה לשמוע דברי התורה שהיא כל עיקרנו והודנו ותפארתנו. ויבואו מתוך כך לספר בגודל שבחה והוד ערכה ויכניסו הכל בלבם חשקה. ועם החשק בה, ילמדו לדעת את השם ויזכו לטובה וישמח ה' במעשיו, וכענין שכתוב בפירוש בזאת המצוה: "ולמען ילמדו ויראו את ה' ".15
ספר החינוך מצוה תריג – מצוה לכתוב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו
שנצטוינו להיות לכל איש מישראל ספר תורה. אם כתבו בידו הרי זה משובח ונאהב מאד. וכמו שאמרו זכרונם לברכה [מנחות דף ל ע"א] כְּתָבוֹ, כלומר בְּיָדוֹ, מעלה עליו הכתוב כאילו קבלו מהר סיני. ומי שאי אפשר לו לכתבו בידו ישכור מי שיכתבנו לו, ועל זה נאמר [דברים לא יט]: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל", כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זאת.16
מסכת חגיגה דף ג עמוד א – דרשת ר' אלעזר בן עזריה
תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין,17 אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? – שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה.18 – ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הַקְהֵל. – ומה דרש בה? "הַקְהֵל את העם האנשים והנשים והטף" – אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. – אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!19
שבת שלום וגמר חתימה טובה
מחלקי המים
מים אחרונים 1: אנחנו עומדים ערב סיום קריאת התורה במחזור השנתי כמנהג בני בבל שכבר פשט בכל קהילות ישראל. מחזור הקריאה הארץ ישראלי הוא שונה ומבוסס על חלוקת התורה לסדרות במקום הפרשות שלנו ונמשך שלוש שנים ומחצה (לערך) ומשלים שני מעגלי קריאה במחזור של שבע שנים. ראו אתר סידרא. השערת החוקרים (ש. נאה, סדרי קריאת התורה בארץ ישראל: עיון מחודש, תרביץ סז, תשנ"ח, עמ' 187-167) היא שהשלמה זו קשורה במעמד הקהל. במילים אחרות, מעמד הקהל, שנוהג רק בארץ, הוא "שמחת תורה" של ארץ ישראל, בה השלימו פעמיים את קריאת התורה והתחילו מחזור קריאה חדש.
מים אחרונים 2: נושא שלא הספיקונו לדון בו, ואולי בו היינו צריכים להתחיל, הוא למה בכלל "פרשת המלך"? איפה כתוב בתורה שדווקא המלך הוא שקורא את פרשת הקהל? ואם אין מלך, לא היו קוראים? פשיטא, כמו מצוות רבות אחרות, שהיא תורה שבע"פ וחז"ל הם שייחסו מצווה זו למלך דווקא וזאת עפ"י אסמכתאות שונות, החל מהציווי בתורה שהוא ליהושע (ראו פרק לא בדברים) שהיה לו דין מלך, דרך אזכור כתיבת "משנה התורה" בפרשת המלך בפרשתנו וכלה באירוע של קריאת התורה בימי יאשיהו (מלכים ב פרק כג). ראו סיכום אסמכתאות אלה בעיונים לשטיינזלץ סוטה מא ע"א.