פרשות השבוע

וְלֹא־תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה' אֱלֹהֶיךָ: (דברים טז כב).¹

וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת־הָאֶבֶן אֲשֶׁר־שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל־ רֹאשָׁהּ: (בראשית כח יח).²

וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר־שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן־לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ: (בראשית כח כב).³

וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה: … וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הִנֵּה הַגַּל הַזֶּה וְהִנֵּה הַמַּצֵּבָה אֲשֶׁר יָרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ: (בראשית פרק לא פסוקים מה-נא).⁴

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר־דִּבֶּר אִתּוֹ מַצֶּבֶת אָבֶן וַיַּסֵּךְ עָלֶיהָ נֶסֶךְ וַיִּצֹק עָלֶיהָ שָׁמֶן: וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶת־שֵׁם הַמָּקוֹם אֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ שָׁם אֱלֹהִים בֵּית־אֵל: (בראשית לה יד-טו).⁵

וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל־קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת־רָחֵל עַד־הַיּוֹם: (בראשית לה כ).⁶

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל־דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל: (שמות כד ד).⁷

לֹא־תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא־תָקִימוּ לָכֶם וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: (ויקרא כו א).⁸

מדרש אגדה (בובר) דברים טז כב – בין מצבה למזבח

מצבה – מה בין מזבח למצבה? מזבח שלושה אבנים, שנאמר: "מזבח אדמה תעשה לי" (שמות כ כא),⁹ מצבה אבן אחת, שנאמר: "וירימה מצבה" (בראשית לא מה).¹⁰ "אשר שנא" – והיכן שָׂנָא? שציווה לעשות מזבח ולא מצבה.¹¹

רש"י דברים טז כב – מהאבות דרך הכנענים לבנים

ולא תקים לך מצבה – מצבת אבן אחת, להקריב עליה אפילו לשמים:¹² אשר שנא – מזבח אבנים ומזבח אדמה צוה לעשות, ואת זו שָׂנֵא כי חוק היתה לכנענים. ואף על פי שהיתה אהובה לו בימי האבות, עכשיו שנאה, מאחר שעשאוה אלו חוק לעבודה זרה.¹³

רשב"ם דברים טז כב – איסור במות

ולא תקים לך מצבה – לשמים, להקטיר בשעת איסור הבמות, מאחר שיהיה לך מזבח קבוע לאחר ירושה כדכתיב: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום וגו' " – להקריב בכל מקום, וכדכתיב בדברי הימים: "אך הבמות לא סרו",¹⁴ ומפרש שם לא היו מקטירים כי אם לה' .¹⁵

רשב"ם בראשית כח יח – יעקב מקריב קרבנות במצבה

"ויצוק שמן על ראשה" – משח אותה לקדשה להקריב עליה קרבנות בשובו, כדכתיב במשכן וכליו: וימשחם ויקדש אותם. וכן מוכיח לפנינו: אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה וגו'.¹⁶

רמב"ן בראשית כו ה – עקב הכניסה לארץ

והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כולה ברוח הקודש ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה. ושמירתו אותה היה בארץ בלבד. ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות, וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ הן, אף על פי שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום (קידושין לו ב). וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה (בספרי דברים פיסקא מג), ואני אעירך בו בעזרת השם (ויקרא יח כה, דברים יא יח).¹⁷ והמצבה מצוה שנתחדשה בזמן ידוע היא, כמו שדרשו (בספרי) באשר שנא ה' אלהיך (דברים טז כב), ששנאה אחר היותה אהובה בימי האבות.¹⁸

וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם: (בראשית כא לג).¹⁹

פירוש הנצי"ב לפסוק – מצבה היא עצמה עבודה זרה

ולא נתבאר עדיין מה שנא מצבה ממזבח, שהרי מקריבים לפני עבודה זרה במזבח גם כן … אבל ביארנו בספר שמות לד יג, דמזבח לא נהגו אומות העולם, לא להקרבה, והיינו משמשי עבודת כוכבים. מה שאין כן מצבה, היה גם לעבודת כוכבים ממש … ועושין אותה עצמה לעבודה זרה.²⁰

רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק ו הלכה ו – בנין שמתקבצים אליו

מצבה שאסרה תורה היא בנין שהכל מתקבצין אצלה ואפילו לעבוד את ה' שכן היה דרך עובדי כוכבים, שנאמר: "ולא תקים לך מצבה",²¹ וכל המקים מצבה לוקה. וכן אבן משכית האמורה בתורה, אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם, לוקה, שנאמר: "ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה". מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה'.²²

אבן עזרא בראשית כח יז – מיעקב למשה

"כי אם בית אלהים" – שיתפלל אדם בו בשעת צורכו ותשמע תפילתו כי המקום נבחר. ורבים יתמהו איך הקים יעקב מצבה. והנה שכחו כי י"ב מצבות הקים משה, והכתוב לא אסר לשום מצבה לשם, רק אמר: "לא תקים לך מצבה אשר שָׂנֵא" (דברים טז כב). ובגעתי²³ אל מקומו אפרשנו.²⁴

אבן עזרא דברים טז כב – חזרה לאבות

ולא תקים לך מצבה – לעבודה זרה, והעד: "אשר שנא". רק מצבה שלא לע"ז איננה אסורה, והעד הנאמן בפרשת וישלח יעקב.²⁵

רד"ק בראשית פרק כח – להתפלל ולעבוד שם לה'

והיה ה' לי לאלהים – … ועוד נדר שהמקום ההוא ששם בו האבן מצבה יהיה בית האלהים כלומר שיבנה שם בית ומזבח לבוא שם כל עובד אלהים ולהתפלל ולעבוד שם לאלהים ולא לזולתו.²⁶

מסכת פסחים דף פח עמוד א – בית יעקב

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וגו' " (ישעיהו ב ג) – אלהי יעקב ולא אלהי אברהם ויצחק? אלא: לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר: "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב יד), ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה" (בראשית כד סג). אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר: "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (בראשית כח יט).²⁷

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים 1: התמקדנו ב'מצבה' שבפרשתנו ובתורה ולא הרחבנו לנ"ך. שם, מלבד אבשלום שהציב לו יד, מצפה לנו הפסוק בישעיהו יט יט: "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מִזְבֵּחַ לַה' בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם וּמַצֵּבָה אֵצֶל־גְּבוּלָהּ לַה' ", שחז"ל דורשים אותו על מקדש חוניו. ראו מנחות קט ע"ב, מכילתא דרבי ישמעאל בשלח – מסכתא דויהי פתיחתא שמצרים קבלה שכר, פירוש המשנה לרמב"ם מסכת מנחות פרק יג משנה י ועוד. וכבר זכינו להקדיש דף לנושא מקדש חוניו בפרשת תרומה.

מים אחרונים 2: פירושי אבן עזרא ורד"ק למצבות האבות יכולים להתקשר לנושא במות היחיד עליו הערנו בקצרה לעיל (הערה 14). שניהם טומנים את הזרעים, לכתחילה או בדיעבד, לעבודת ה' בפזורה ובכל מקום ולא רק במקום מרכזי אליו לא קל להגיע. קו עדין מחבר את מצבות האבות, את במות היחיד לשם ה' ששלושה המלכים שעשו הישר בעיני ה' הסכינו לו בבחינת הרע במיעוטו, אולי גם בבחינת "עת לעשות לה' ", את ערי הלוויים והכהנים ברחבי הארץ, עם המשמרות והמעמדות ועד בתי כנסת ברחבי הארץ, גם בזמן שבית המקדש (השני) עמד עדיין על תילו. ובעזרת הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, נזכה להשלים את הדף על איסור במות בפרשת ראה.