מדוע כעס כל כך משה על בני ראובן ובני גד | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

מדוע כעס כל כך משה על בני ראובן ובני גד

פרשת מטות, תשע"ט

עדכון אחרון: 02/04/2023

וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף־ה' אֶל־ יִשְׂרָאֵל: (במדבר לב יד).1 

וַיִּקַּח יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הֶעָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכָל עָרֵי הָאֱמֹרִי בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכָל בְּנֹתֶיהָ: (במדבר כא כה).2

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי: וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ בְּנֹתֶיהָ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם: … וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם … וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ: (במדבר כא לא-לה).3

 

רש"י במדבר כא לב פרשת חקת – כיבוש יעזר בכוח תפילתו של משה

וישלח משה לרגל את יעזר – המרגלים לכדוה. אמרו לא נעשה כראשונים, בטוחים אנו בכוח תפילתו של משה להילחם.4

ספורנו במדבר כא לט פרשת חקת – התדיינות יפתח עם בני עמון

וישב ישראל בארץ האמורי. ומכל זה שסיפר, התבאר שישראל אז לא ישבו בארץ מואב, אבל ישבו בארץ האמורי כמו שבאר יפתח באמרו: "לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון" (שופטים יא טו).5

וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ: (במדבר כב א).6

 

פירוש העמק דבר במדבר כב א – כינוס בערבות מואב

ויסעו בני ישראל. ממקום ישיבתם: ויחנו. היינו המחנה היה בערבות מואב, אבל מכל מקום היו ישראל מפוזרים בערי עבר הירדן, ורק הארון ואהל מועד היה בערבות מואב כמו שכתבנו בריש ספר דברים.7

וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב: (במדבר כה א).8

וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: … רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי: לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרוֹנִי לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי: אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הָראוּבֵנִי וכו': (במדבר כו א-ז).9

אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פ וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: (במדבר כו נא-נה).10

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר: יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: … וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (במדבר כז טו-יח).11

וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה: וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: … הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה: וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת  הַיַּרְדֵּן: (במדבר לב א-ה).12

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה: וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה': כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ: … וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר: אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי: … וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל  יִשְׂרָאֵל: כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה: (במדבר לב ו-טו).13

 

ירושלמי סוטה פרק א הלכה י – קבורת משה בין נחלת בני גד ובני ראובן

תני בשם ר' יודה: אילולא שהדבר כתוב לא היה איפשר לאומרו.14 מלמד כשמת משה היה מוטל על כנפי שכינה בארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד נחלת בני גד. שמת בנחלת בני ראובן ונקבר בנחלת בני גד. ומניין שמת בנחלת בני ראובן? שנאמר: "ובני ראובן בנו את חשבון ואת אלעלה ואת קריתים ואת נבו" [במדבר לב לז]. וכתיב: "עלה אל הר העברים הזה הר נבו ומות בהר אשר אתה עולה שמה" [דברים לב מט]. ומניין שנקבר בנחלת בני גד? שנאמר: "ולגד אמר ברוך מרחיב גד וגו' כי שם חלקת מחוקק ספון" [שם לג כ].15

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: אם המהלך שעשינו כאן נכון, אזי כל הסיפור ביהושע פרק כב על המזבח שבנו בני גד ובני ראובן על הירדן וכמעט מלחמת אחים שאירעה שם, מואר באור חדש ובוהק. לחשש של יהושע ממעשה זה של שבטי עבר הירדן המזרחי הייתה סיבה טובה – החשש שהם חוזרים על מה שבקשו לעשות בימי משה.

הערות שוליים

  1. כבר הארכנו לדון בנושא בני גד ובני ראובן, אליהם הצטרף מאוחר יותר חצי שבט מנשה, שניים וחצי השבטים שלקחו נחלתם בעבר הירדן המזרחי, בפרשה זו בשני דפים משלימים: שבטי עבר הירדן המזרחי 1, שבטי עבר הירדן המזרחי 2. שם סקרנו את תולדותיהם למן פרשה זו ועד אזכורם האחרון בתנ"ך בגלות תגלת פלאסר. גם לדבריו הקשים של משה לבני גד ובני ראובן שבאים לבקש את נחלתם בעבר הירדן המזרחי: "תרבות אנשים חטאים", כבר הקדשנו דף מיוחד בו בקשנו לברר את משמעות הביטוי שקנה לו שביתה גם בלשוננו היום. אז מה יש עוד לחדש ולדרוש בפרשה זו? אולי לחזור ולנסות להבין את כעסו של משה ודבריו החריפים כל כך! מה פשר 'התנפלות' זו על בני גד ובני ראובן? מה בדיוק כאב כל כך למשה?
  2. בניסיון לענות על השאלה שהוצבה בראש הדף, נחזור אחורה לקורות בסוף ספר במדבר, עם תום ארבעים שנות הנדודים במדבר והתחלת הכיבוש של עבר הירדן המזרחי. משם נלך צעד צעד. נראה שהפתרון טמון בפסוקי המקרא עצמם בלי צורך במדרשים רבים. פרשני המקרא ממעטים להתייחס לפסוקים לעיל הקובעים במפורש שבני ישראל הורישו את מלכות סיחון והתיישבו בחבל ארץ זה. מי התיישב? איפה התיישב? במה התבטאה 'התיישבות' זו? ראו תרגום אונקלוס לפסוק: "ונסיב ישראל ית כל קרויא האלין ויתיב ישראל בכל קרוי אמוראה בחשבון ובכל כפרנהא". התיישבות הייתה לא רק בעיר הבירה חשבון וסביבותיה (בנותיה), אלא בכל כפרי הממלכה. וכי מה יעשו בני ישראל? יינטשו חבל ארץ פורה זה שזה עתה כבשו? יניחו אותו לביזה ו"התנחלות" של כל מיני שבטים בסביבה שרק חיכו שסיחון יפול? ראש לכולם מואב שהפסיד חבל ארץ זה במלחמה קודמת עם סיחון. ראו פירוש העמק דבר שם: "וישב ישראל בכל ערי האמרי. בכל המשך שעמדו שם, עד שנסעו ובאו לערבות מואב". וכשבאו לערבות מואב, אז מה? נטשו את מה שכבשו וירשו?
  3. ברצף המאורעות של סוף ספר במדבר, 'נבלעת' פרשה קטנה זו ולא זוכה לתשומת לב ראויה. ומיעוט הפרשנים המתייחסים לפרשה זו ולקודמתה, יוכיח. שוב חוזרת התורה ואומרת "וישב ישראל" בארץ האמורי שכבשו מידיו של סיחון. אולי גם כנגד "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן" (בראשית מז כז) שהוא תחילת שעבוד מצרים ואולי גם כנגד "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" (פרשת וישב) שכידוע לא הייתה ישיבה של נחת ואולי היא תחילת הגלות! ואילו כאן ישיבה והורשה לאחר ניצחון צבאי. בין כך ובין כך, הכיבוש לא נעצר ונמשך גם לארצו של עוג מלך הבשן וגם את ארצו ירשו בני ישראל, ככתוב: "וירשו את ארצו".
  4. דברים אלה מבוססים על מדרש במדבר רבה יט לא: "וישב ישראל בכל ערי האמורי, נשתייר יעזר וישלח משה לרגל את יעזר. אותן מרגלים זריזין היו. אמרו: בטוחין אנו בתפילתו של משה וכבר שלח מרגלים לשעבר והביאו תקלה. אנו לא נעשה כן אלא בהקב"ה נאמין ונעשה מלחמה. עשו כך והרגו את האמורי אשר בה". המרגלים המוצלחים ביותר בהיסטורית כיבוש הארץ היו מרגלי יעזר! הריגול הפך לכיבוש קל ומידי, יותר מוצלחים מהמרגלים ששלח משה מקדש ברנע ואפילו יותר מהמרגלים ששלח יהושע לרגל את יריחו! ראו פירוש העמק דבר במדבר שם: "וישלח משה לרגל את יעזר וגו'. כי מסתמא היו אנשי יעזר רצועה מרדות ליושבי ישראל סמוך לה, על כן היה מוכרח לרגלה ולכבשה". ודבריו פסוק קודם: "וישב ישראל וגו'. הקדים הכתוב להודיע ישיבה זו טרם מלחמת עוג וכבישת ארצו, כי באמת לא רצה משה ללחום את עוג ולכבשו ורק עם סיחון היה הכרח ללחום כדי לעבור דרך ארצו לארץ ישראל, אבל מן השמים היה סיבה שיבא עוג ללחום ולכבשו". אבל סוף סוף ירשו והורישו בני ישראל בהנהגת משה את כל ארץ הבשן. מה עשו בני ישראל עם חבלי ארץ אלה? למי הם היו שייכים?
  5. פירוש ספורנו מזכיר את מלחמת יפתח עם בני עמון שקדמה לה התדיינות דיפלומטית קשה עם מלך בני עמון (שופטים יא) למי שייכים חבלי ארץ סיחון האמורי (אולי גם הבשן). התורה מציינת שסיחון כבש את ארצו ממואב: "כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן: אוֹי לְךָ מוֹאָב אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן" (במדבר כא כח-כט). אילו נטשו בני ישראל את ארץ סיחון, ולוא לתקופה קצרה, יכול היה מואב לטעון לבעלות מחודשת עליו ועמון הרי הוא אח ובן ברית למואב!
  6. ההתנחלות בעבר הירדן המזרחי לא יכולה לעכב את המשך המסע לכיבוש עבר הירדן המערבי שהוא היעד העיקרי: נחלת האבות אברהם יצחק ויעקב. ראו אמנם פירוש חזקוני על הפסוק שמתעלם מההורשה והישיבה של בני ישראל בארץ סיחון והבשן ומתאר את התהליך הבא: "ויסעו בני ישראל - לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר. ויחנו בערבות מואב שמארנון ועד יבוק". אבל פשט הפסוקים שהצגנו מציין בפירוש שהייתה הורשה ואפילו ישיבה בחבל ארץ זה.
  7. ראו דבריו בתחילת ספר דברים: "בעבר הירדן היו ישראל מפוזרים בערים שירשו בארצות סיחון ועוג, ורק הארון עמד במקום אחד, ומשה רבינו הקהיל את העם במקומות שונים". הכינוס בערבות מואב, שהתחיל בראש חודש שבט ונמשך עד פטירתו של משה בשבעה באדר, היה עפ"י העמק דבר כינוס של עם ישראל שהחל כבר להתפזר ברחבי עבר הירדן המזרחי, אל ערבות מואב, אל המשך מסע הכיבוש וההתנחלות. אין להסתפק בעבר הירדן המזרחי הגם שהוא ארץ פוריה ונוחה כעת לישיבה. יש להמשיך במסע אל עבר הירדן המערבי, לנחלת האבות: אברהם, יצחק ויעקב. יש למשה גם תכניות נוספות בכינוס זה בערבות מואב כשהוא יודע שהוא לא יעבור את הירדן: ספר דברים, משנה תורה, הצוואה הרוחנית הגדולה של משה לפני מותו, כולל פרטי מצוות שטרם שמענו עד כה, התוכחה הגדולה שבפרשת כי תבוא, פרשת התשובה: "אם יהיה נדחך בקצה השמים" מתוך ראייה ארוכת טווח, כתיבת ספר התורה והפקדת עותק בידי כל שבט, ובסוף: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו". אבל אנו שואלים: האם נטשו בני ישראל את כל המקומות בהם התנחלו בארץ סיחון והבשן? האם לא פשיטא שמה שבני גד ובני ראובן מציעים אח"כ: "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ", עשו כולם כך לכתחילה? הכינוס בערבות מואב יכול להיחשב כמו כינוסים שיבואו אח"כ בעלייה לרגל למקום המקדש, אבל אין סיבה להניח שנטשו את כל חבלי הארת שכבשו מסיחון ומעוג.
  8. הכינוס של העם בערבות מואב שנועד להמשך מסע הכיבוש וההתנחלות ולספר דברים כנ"ל, נהפך לנפילה גדולה של עם ישראל. האם היה כל מסע ארבעים השנה במדבר כדאי? האם קם דור בנים טוב מאבותיהם? האם ההתנחלות שהתורה מזהירה מפניה שוב ושוב, כבר השחיתה? או שמא אדרבא, הניתוק מהנשים והילדים שנשארו בערי המבצר הוא שגרם לזנות? כך או כך, אין פלא שרפו ידיו של משה בפרשה קשה זו, וניתנה ההזדמנות לעליית דור המנהיגים הבא: אלעזר ופנחס, יהושע וכלב. ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס.
  9. עם ישראל מתאושש מהנפילה הגדולה בערבות מואב בעזרת המנהיגים מדור הבנים, אשר מצטווים על הנקמה במדין (זו תבוא מאוחר יותר בפרשתנו). הרועה חוזר למנות את צאנו כמתואר במדרש על הרועה שקיבל את הצאן במניין והחזירו במניין. ראו רש"י במדבר כו א: "ויהי אחרי המגפה וגו' - משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן והוא מונה אותן לידע מנין הנותרות. דבר אחר כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה, נמסר לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין". אבל יש הבדל גדול בין המניין בתחילת ספר במדבר ובין המניין כאן, בפרשת פנחס, יורד לרזולוציה של משפחות ובתי אב! מה שאין במניין יוצאי מצרים. וכל כך למה?
  10. במניין הפקודים נמנים משפחות ובתי אב בשל ירושת הארץ הצפויה! "לשמות מטות אבותם ינחלו". הם ראשי המטות שיתכבדו בפרשת הפרת נדרים מאוחר יותר בפרשתנו. ומשם באו בנות צלפחד לתבוע את חלקן: "וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד ... וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל הָעֵדָה ... לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ: וַיַּקְרֵב מֹשֶׁה אֶת מִשְׁפָּטָן לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וכו' ". ולאחר פרשת בנות צלפחד מה בא?
  11. לאחר פרשת בנות צלפחד, בה שוב מתקשה משה בהלכה, בא מינוי יהושע למנהיג: "אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם", בדרישה וביוזמה של משה, לאחר שנאמר לו פעם נוספת שלא ייכנס לארץ: "עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ". הולכות ונשלמות ההכנות להכנות לכניסה לארץ: לארבעים היום של "אלה הדברים", לכריתת ברית ערבות מואב, לפרידת משה מהעם, להעברה סופית של התפקיד ליהושע". וגם את החשבון עם המדיינים סוגר הדור הצעיר בהנהגת אלעזר ו"אלף למטה". משה לא מתערב אם משום שאינו יכול לזרוק אבן לבאר ממנה שתה ואם משום שאלעזר ממשיך את מעשה פנחס בנו שקם בעת שרפו ידיו של משה. הולכות ונשלמות ההכנות להעברת הפיקוד לדור המנהיגים הבא ולכניסה לארץ. ואז בנקודת זמן זו באים בני גד ובני ראובן ב"הצעה מעניינת" למשה.
  12. ככה פשוט הם אומרים: "אל תעבירנו את הירדן הזה"! ואיפה ננחל את נחלתנו? "בארץ אשר היכה ה' לפני עדת ישראל"! ככה, נפרק את החבילה כאן ועכשיו – "איש לאהליך ישראל". נחזור מהכינוס של ערבות מואב למקומות בהם כבר התיישבנו. מה נעשה? נעשה חילופין עם שאר השבטים: תנו לנו את חלקכם היחסי בעבר הירדן המזרחי וקחו בבקשה את חלקנו היחסי בעבר הירדן המערבי. חלק אמנם זה כבר נכבש וזה עדיין לא, אבל זה "פרט קטן".
  13. ואיך לא יכעס עליהם משה! ערב פרידתו מהעם, כשהוא מעביר את התפקיד ליהושע ולדור המנהיגים הצעיר, כשכוחו עתה כבר איננו ככוחו אז (עז). אחרי ארבעים שנות הנדודים במדבר בשל המאיסה אז בארץ, קמה "תרבות האנשים החטאים" הזו! נראה שאת החטא הגדול של מעשיהם של בני גד ובני ראובן אפשר לשפוט דווקא מהמענה שלהם למשה: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ: וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ: לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ" (שם טז-יח). עכשיו נזכרתם להציע הצעה פשוטה והוגנת זו? מה חשבתם קודם? מה הייתה ההווה אמינא שלכם? ואגב רק נשאל אם לא פגם כאן משה בכבודו של יהושע? האם לא היה צריך משה להתמקד כעת בתפקידו כנביא, מחוקק, ומנהיג רוחני, להתמקד בברית ערבות מואב ובספר דברים ולהשאיר את ההנהגה המעשית כולל הטיפול בבני גד ובני ראובן ליהושע? וזה כבר נושא לדיון נוסף. אבל כעסו של משה הוא ברור ומוצדק וגם ההיסטוריה מוכיחה ששבטי עבר הירדן המזרחי היו הראשונים להיעלם ממחנה האומה הישראלית. ראו דברינו שבטי עבר הירדן המזרחי – 2 בפרשת מטות. ואיפה משה עצמו בכל הסיפור הזה?
  14. ראו דברינו אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו בדפים המיוחדים.
  15. סוף דבר, היכן נקבר משה? איש שם באמצע בין נחלת בני גד ובני ראובן. בנחלתם של אלה עליהם כעס כל כך וסופו שהתפייס איתם. ראו דרשה זו גם באבות דרבי נתן נוסח ב פרק כה: "כיון שראו ישראל מטתו של משה מוצעת מכל כבודו של עולם על כנפי השכינה, על תחום ארבעת מיל מנחלת בני ראובן עד בני גד, שנאמר: עלה אל הר העברים הזה הר נבו (דברים לב מט). ומנין שמת בנחלת ראובן? שנאמר: ובני ראובן בנו את חשבון וגו' ואת נבו ואת בעל מעון (במדבר לב לח). ומנין שנקבר בנחלת בני גד? שנאמר: ולגד אמר ברוך מרחיב גד ... וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון (דברים לג כ כא)". שם החלקה בה המחוקק (משה) ספון במנוחת עולמים. נפלאים דרכי המקרא והמדרש.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה