פרשות השבוע

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית יב א).¹

בראשית רבה לט א-ב – טלטול לצד גדלות

"ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו' ". ר' יצחק פתח: "שִׁמְעִי בַת וּרְאִי וְהַטִּי אָזְנֵךְ וְשִׁכְחִי עַמֵּךְ וּבֵית אָבִיךְ" (תהלים מה יא) … משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בִּירָה אחת דולקת.² אמר: תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה, אמר לו: אני הוא בעל הבירה. כך, לפי שהיה אבינו אברהם אומר: תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב"ה ואמר לו: אני הוא בעל העולם. "וְיִתְאָו הַמֶּלֶךְ יָפְיֵךְ" (שם יב) – ליפותך בעולם, "כִּי הוּא אֲדֹנַיִךְ וְהִשְׁתַּחֲוִי לוֹ"  … רבי ברכיה פתח: "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ" (שיר השירים א ג) … למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופלסמון³ מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נודף. כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחה נודף. כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו: טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם.⁴

בראשית רבה לט יא – הדרך ממעטת

"ואעשך לגוי גדול" … אמר רבי חייא: לפי שהדרך מגרמת לשלשה דברים, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את היציאה וממעטת את השם.⁵

רשב"ם דברים פרק כו פסוק ה – אברהם הוא "ארמי אובד אבי"

ארמי אובד אבי – אבי אברהם ארמי היה, אובד וגולה מארץ ארם. כדכתיב: לך לך מארצך, וכדכתיב: ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי. לשון אובד ותועה, אחד הם באדם הגולה, כדכתיב: "תָּעִיתִי כְּשֶׂה אֹבֵד בַּקֵּשׁ עַבְדֶּךָ וכו' " (תהלים קיט קעו), "צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם" (ירמיהו נ ו). כלומר, מארץ נכריה באו אבותינו לארץ הזאת ונתנה הקב"ה לנו.⁶

בראשית רבה פרשה נב סימן יא – התעו אותי אלהים מבית אבי

"ויהי כאשר התעו אתי אלהים מבית אבי וגו' " (בראשית כ יג) – אמר ר' חנין: הלואי נדרוש פסוק זה בשלוש פנים ונצא ידיו.⁷ בשעה שביקשו אומות העולם לִזְדַוֵג לי, עד שאני בבית אבי, נתקיים עלי הקב"ה.⁸ ובשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי, נגלה עלי הקב"ה ואמר לי: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך".⁹ ובשעה שבקשו אומות העולם לתעות מדרכיו של הקב"ה, העמיד להם הקב"ה שני גדולים משל בית אבא, שם ועבר, והיו מתרין בהן.¹⁰

ספרי דברים פיסקא שיג  – המלך שננטש במדבר

"ימצאהו בארץ מדבר" – זה אברהם. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר. הניחוהו חיילותיו במקום הצרות, במקום הגייסות, במקום הליסטים והלכו להם. נתמנה לו גיבור אחד, אמר לו: אדוני המלך, אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום. חייך שאיני מניחך, עד שתיכנס לפלטרים שלך ותישן על מיטתך. כענין שנאמר: "ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" (בראשית טו ז). "יסובבנהו" – כענין שנאמר: "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך" (בראשית יב א).¹¹

מדרש תנחומא פרשת לך לך סימן ג – יעד המסע לא ברור

"אל הארץ אשר אראך" – לא אמר ליה למקום פלוני. זו ניסיון בתוך ניסיון. יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך. מה עשה? נטל את כליו ואת אשתו – "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ".¹²

בראשית רבה פרשה לט סימן ח

"וילך אברם כאשר דבר אליו ה' – אמר רבי לוי: בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור, ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים. אמר: הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת. וכיון שהגיע לסולמה של צור, ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור. אמר: הלואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה: "לזרעך אתן את הארץ הזאת".¹³

אבן עזרא בראשית פרק יב פסוק א – ידע אברהם לאן הוא הולך

ואחר שאמר אשר אראך גילה לו הסוד, כי כן כתוב: "ויצאו ללכת ארצה כנען" (בראשית יא ה). או יהי טעם "אראך". הוא שאמר לו "כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה" (בראשית יג טו).¹⁴

רמב"ן בראשית פרק יב פסוק א – אשר אראך – כשאראה אליך

וטעם להזכיר "ארצך ומולדתך ובית אביך", כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אשר הוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו וכל שכן כשהוא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה.¹⁵

אל הארץ אשר אראך – היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, עד שבא אל ארץ כנען ואמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך", ואז נתעכב וישב בה.¹⁶ ומה שאמר: "ויצאו ללכת ארצה כנען", לא להתישב בה, כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחילה בצאתם מאור כשדים. ומפני זה אמר: "ויהי כאשר התעו אותי אלהים מבית אבי" (להלן כ יג), כי היה תועה כשה אובד.¹⁷

ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען, או על כולה, או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען, כי שם הארץ אשר יראנו באמת.¹⁸

בראשית רבה פרשה לט סימן ט – שני "לך לך"

אמר רבי לוי בן חיתא: שתי פעמים כתיב "לך לך"¹⁹ ואין אנו יודעים אי זו חביבה, אם השנייה אם הראשונה. ממה דכתיב: "אל ארץ המוריה", הוי השנייה חביבה מן הראשונה.²⁰

אמר רבי יוחנן: "לך לך מארצך" – מאיפָרְכִיָה שלך,²¹ "וממולדתך" – זו שכונתך, "ומבית אביך" – זה בית אביך,²² "אל הארץ אשר אראך". ולמה לא גלה לו? כדי לחבבה בעיניו וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. היא דעתו של רבי יוחנן, שאמר ר' יוחנן: "ויאמר קח נא את בנך את יחידך" (בראשית כב ב), אמר לו: זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו. אמר לו: "אשר אהבת", אמר לו: ויש תחומים במיעיים? אמר לו: "את יצחק". ולמה לא גלה לו? כדי לחבבו בעיניו וליתן לו שכר על כל דבור ודבור. דאמר רב הונא משם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: מַשְׁהֶה הקב"ה וּמְתַלֶּה עיניהם של צדיקים ואח"כ הוא מגלה להם טעמו של דבר.²³  כך, "אל הארץ אשר אראך", "על אחד ההרים אשר אומר אליך", "וקרא אליה את הקריאה אשר אני דובר אליך" (יונה ג ב), "קום צא אל הבקעה ושם אדבר אתך" (יחזקאל ג כב).²⁴

אור החיים על הפסוק (בראשית יב א) – הארץ שראויה לך ואתה ראוי לה

עוד יתבאר על דרך מה שאמרו בספרי בפסוק "אשר אני שוכן בתוכה", "אשר אני שוכן בתוך בני ישראל" (במדבר לה לד), אין שכינה שורה אלא בתוך בני ישראל ובעודן בארץ ע"כ.²⁵ והוא שאמר ה' לאברהם "אל הארץ אשר אראך", פירוש: ראויה לך ואתה ראוי לה. ושיעור התיבה הוא: אשר אראה אותך לה ואראה אותה לך. כי זה בלא זה אינם ראויים להשראת שכינה ולרוב הצלחות.²⁶

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לאחר 'סגירת הגיליון' הזדמן לנו המדרש שלהלן והתקשינו לשבצו לעיל. המדרש מובא ככתבו וכלשונו, בלי שום הערת שוליים, וכל אחד ואחת ישבצו אותו במקום שנראה להם ראוי.

בראשית רבה פרשה לט סימן ח

רבי יהודה ורבי נחמיה. ר' יהודה אמר: "לך לך" שתי פעמים: אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. רבי נחמיה אמר: "לך לך" – שתי פעמים: אחת מארם נהרים ומארם נחור, ואחת שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן. זהו שכתוב: "עַמְּךָ נְדָבֹת בְּיוֹם חֵילֶךָ בְּהַדְרֵי קֹדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶיךָ" (תהלים קי ג). "עמך נדבות" – עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש. "ביום חילך" – בשעה שכִּנַּסְתָּ לי כל אותם החיילות והאוכלוסים. "בהדרי קדש" – מהדרו של עולם הקדשתיך. "מרחם משחר" – מרחמו של עולם שחרתיך לי. "לך טל ילדותך" – לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר: תאמר שיש בידי עון שהייתי עובד עבודת כוכבים כל השנים הללו? א"ל הקב"ה: "לך טל ילדותך" – מה טל זה פורח אף עונותיך פורחים. מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם.

זהו שכתוב: "ואומר מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה" (תהלים נה ז) – למה "כיונה"? ר' עזריה בשם רבי יודן אמר: לפי שכל העופות בשעה שהם יגעים, הן נחין על גבי סלע או על גבי אילן. אבל היונה הזו, בשעה שהיא פורחת ויגיעה, קופצת באחד מאגפיה ופורחת באחד מאגפיה. "הנה ארחיק נדוד" (תהלים נה ח) – נדנוד אחר נדנוד, טלטול אחר טלטול. "אלין במדבר סלה" – מוטב ללון במדברות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ. ואם תאמר: לא גהץ אברהם ושמח על דיבור המקום, ולמה לא יצא? שעדיין לא הורשה. אבל משהורשה: "וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ".