וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: (שמות ו יג).1
שמות רבה ז ג-ד – לפרעה במצרים
"ויצום אל בני ישראל" – אמר להם הקב"ה: בָּנַי סרבנים הם, רגזנים הם, טרחנים הם. על מנת כן תהיו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם, שיהיו מסקלים אתכם באבנים.2 "ואל פרעה מלך מצרים" – אמר להם הקב"ה: היו נוהגים בו כבוד וחלקו כבוד למלכות, אע"פ שאני צריך לעשות בו את הדין.3 וכן עשה משה, שנאמר: "וירדו כל עבדיך אלה אלי" – לא אמר עליו אלא על עבדיו … שהיה לו לומר: "אתם ומלככם" – הוא בעצמו, שנאמר: "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו" (שמות יב ל).4 ולכך לא פרסם אותו, כדי לחלוק כבוד למלכות.5
אמר ר' לוי: משל למלך שהיה לו פרדס ונטע בו אילני סרק ואילני מאכל. אמרו לו עבדיו: מה הנאה יש לך באילני סרק הללו? אמר להם: כשם שאני צריך לאילני מאכל, כך אני צריך לאילני סרק.6 שאילולי אילני סרק מהיכן הייתי עושה לי מרחצאות וכבשונות? לכך נאמר: "אל בני ישראל ואל פרעה" – כשם שקילוסו של הקב"ה עולה לו מגן עדן מפי הצדיקים, כך עולה מגיהינום מפי הרשעים …7
שמות רבה ה טו – עוד על פרעה
"ויאמרו אלהי העברים נקרא עלינו" (שמות ה ג) – אמרו משה ואהרן: שמא תאמר: שינינו אותו הלשון שאמר לנו הקב"ה ואמרנו לו: "כה אמר ה' אלהי ישראל" (שם ה א), ובשביל כך הקשה כנגדנו? חזרו ואמרו: "אלהי העברים".8
"נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה לה' אלהינו, פן יפגענו בדבר או בחרב" – לא היה צריך לומר אלא "פן יפגעך", מהו "פן יפגענו"? שנהגו בו כבוד. ללמדך שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות.9
זבחים דף קב עמוד א – מפרעה לאחאב וממשה לאליהו
"ונצבת לקראתו על שפת היאור" (שמות ז טו) – ואמר ריש לקיש: מלך הוא והסבֵּיר לו פנים, ורבי יוחנן אמר: רשע הוא והעֵיז פניך בו! איפוך.10 א"ר ינאי: לעולם תהא אימת מלכות עליך, דכתיב: "וירדו כל עבדיך אלה אלי" ואילו לדידיה לא קאמר ליה.11 רבי יוחנן אמר, מהכא: "ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב" (מלכים א יח).12
אמר עולא: בקש משה מלכות ולא נתנו לו, דכתיב: "אל תקרב הלום" – ואין הלום אלא מלכות, שנאמר: "מי אנכי ה' אלהים … כי הביאתני עד הלום" (שמואל ב ז יח, דברי הימים א, יז טז).13
ברכות דף יט עמוד ב – דחיית טומאה לכבוד המלכות
אמר ר' צדוק: מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל.14 ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם, שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם …15
ברכות דף נח עמוד א – ברכה על המלך
תנו רבנן: … הרואה מלכי אומות העולם – אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם. אמר רבי יוחנן: לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד, אלא אפילו לקראת מלכי אומות העולם, שאם יזכה – יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם.16
רב ששת היה עיוור. היו הולכים הכל לקבל פני המלך וקם והלך איתם רב ששת. מצאו מין אחד, אמר לו: הכדים השלמים הולכים לנהר, לאן הולכים הכדים השבורים? אמר לו (רב ששת לאותו מין): בוא וראה שאני יודע יותר ממך. עבר הגדוד הראשון, וכאשר נשמע הרעש אמר אותו המין: בא המלך. אמר רב ששת: לא בא המלך. עבר הגדוד השני, וכאשר נשמע הרעש אמר אותו המין: עכשיו בא המלך. אמר רב ששת: לא בא המלך. עבר הגדוד השלישי וכאשר השתתקו כולם, אמר לו רב ששת: עכשיו בוודאי בא המלך. אמר לו אותו המין: מנין לך? אמר לו: מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא [מלכות הארץ כעין מלכות שמים].17
רמב"ם הלכות אבל פרק ג הלכה יד – להלכה
מותר לכהן להיטמא בבית הפרס או בחוצה לארץ לדבר מצוה… וכן מיטמא בטומאה מדבריהם לכבוד הבריות … וכן מדלגין על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ואפילו מלכי עכו"ם כדי להבחין בינם לבין מלכי ישראל כשיחזור כבודן למקומן וכו'.18
דברים רבה ב לג – משמע ישראל למתן כבוד למלכות
"שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (דברים ו ד), זה שאומר הכתוב: "ירא את ה' בני ומלך" (משלי כד כא) – מהו "ומלך" – ירא את ה' בני ואתה מולך. אברהם שירא אותי לא המלכתיו בעולם? … דבר אחר: "ירא את ה' בני ומלך" – מלוך על יצרך ולא תמליך יצרך עליך. דבר אחר: אמר הקב"ה הוי מתיירא ממני ומן המלכות, הוי חולק כבוד למלכות.19
מסכת סנהדרין דף יט עמוד א – עימות שמעון בן שטח וינאי המלך
"מלך לא דן ולא דנין אותו" – אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד – דן ודנין אותן … מלכי ישראל מאי טעמא לא? – משום מעשה שהיה. עבדו של ינאי המלך הרג אדם. אמר להו שמעון בן שטח לחכמים: תנו עיניכם בו ונדוננו. שלחו לו (לינאי): עבדך קטל נפשא. שדריה להו (שלח להם את העבד לדין). שלחו לו: תא אנת נמי להכא (בוא גם אתה לכאן) – "והועד בבעליו ולא ישמרנו". אמרה תורה: יבוא בעל השור ויעמוד על שורו. אתא ויתיב. אמר ליה שמעון בן שטח: ינאי המלך! עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד, שנאמר: "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב". אמר לו: לא כשתאמר אתה, אלא כמה שיאמרו חבריך. נפנה (ינאי) לימינו – כבשו (הדיינים) פניהם בקרקע. נפנה לשמאלו – כבשו פניהם בקרקע. אמר להם שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם. יבוא בעל מחשבות ויפרע מכם. מיד בא גבריאל וחבטן בקרקע ומתו. באותה שעה אמרו: מלך לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד ולא מעידים אותו.20
ויקרא רבה סוף פרשה לז – בין פנחס ליפתח
ארבעה פתחו בנדרים. שלושה שאלו שלא כהוגן והשיבם הקב"ה כהוגן ואחד שאל שלא כהוגן והשיבו המקום שלא כהוגן … יפתח שאל שלא כהוגן, שנאמר: "והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי" … והשיבו הקב"ה שלא כהוגן וזימן לו את בתו.
ולא היה יכול להתיר את נדרו ולילך אצל פנחס? אלא אמר יפתח: אני מלך ואלך אצל פנחס? ופנחס אמר: אני כהן גדול ואלך אצל עם הארץ זה? בין זה לזה נספתה אותה עלובה. המשל אומר: בין המיילדת ליולדת הלך בן הדוויה. ושניהם נתחייבו בדמיה.21
בראשית רבה ט יב – המלכות עושה סדר
"וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד". אמר ר' שמעון בן לקיש: "הנה טוב מאד" – זו מלכות שמים, "והנה טוב מאד" – זו מלכות הארץ. וכי מלכות הארץ טובה מאד? אתמהא! אלא שהוא תובעת דיקיון של בריות,22 שנאמר: "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי" (ישעיה מה יב).23
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אפשר אולי להוסיף לרשימה את שמעון הצדיק שיצא לקראת אלכסנדר מוקדון בבגדי הכהונה הגדולה שמדין אין להוציאם מבית המקדש. ראו סיפור זה בגמרא יומא סט ע"א, ויקרא רבה פרשה יג.