וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וכו' : (בראשית ג כב).1
וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת: (בראשית ב יז).2
שמות רבה (שנאן) פרשה ד סימן ג – מה פשר "כאחד ממנו"?
דרש ר' פפייס: "ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו" (בראשית ג כב) – כיחידו של עולם.3 אמר לו ר' עקיבא: דייך פפייס! אמר לו: ומה אתה מקיים "היה כאחד ממנו"? – כאחד ממלאכי השרת.4 וחכמים אומרים: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא מלמד שנתן הקב"ה לפניו שני דרכים: דרך חיים ודרך המות, וברר לו דרך המות והניח דרך החיים.5
רש"י בראשית ג כב – האדם יחיד בעולם התחתון
היה כאחד ממנו – הרי הוא יחיד בתחתונים כמו שאני יחיד בעליונים. ומה היא יחידתו? לדעת טוב ורע ומה שאין כן בבהמה ובחיה: ועתה פן ישלח ידו – ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה. ויש מדרשי אגדה, אבל אין מיושבין על פשוטו.6
רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכות א, ב – כח הבחירה!
רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו. ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו. הוא שכתוב בתורה: "הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע". כלומר, הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה העניין, שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע … 7
רמב"ם מורה נבוכים חלק ראשון פרק ב – בין "מושכלות" ל"מפורסמות"8
הקשה לי איש חכם זה לו שנים קושיא גדולה … אמר המקשה: יראה מפשוטו של כתוב, כי הכוונה הראשונה באדם שיהיה כשאר בעלי חיים שאין שכל לו ולא מחשבה, ולא יבדיל בין הטוב ובין הרע. וכאשר הִמְרָה, הביא לו מריו זה השלמות העצומה המיוחדת באדם, והיא שיהיה לו כח ההבחנה המצוי בנו שהוא נכבד מכל העניינים הנמצאים בנו, ובו נתעצם. וזה הפלא שיהיה עונשו של מריו לתת לו שלמות שלא היו לו והוא השכל …9
ושמע ענייני תשובתנו: … כי השכל אשר השפיע הבורא על האדם, והוא שלמותו הסופית, הוא אשר הגיע לאדם לפני מריו, ועליו נאמר בו שהוא בצלם אלהים ובדמותו. ובגללו דיבר איתו וצוה אותו, כמו שאמר: "ויצו ה' אלהים". ולא תהיה הצוואה לבהמות ולא למי שאין לו שכל, ובשכל יבדיל האדם בין האמת והשקר. וזה היה נמצא בו על שלמותו וּתְמוּתוֹ.10 אבל המגונה והנאה (הטוב והרע) הוא במפורסמות לא במושכלות … ובשכל ידע האדם האמת מן השקר … וכיון שהיה בשלמות מצביו ותמימותן, והוא עם מחשבתו ומושכליו אשר נאמר בו בעבורם: "ותחסרהו מעט מאלהים", לא היה לו כח להשתמש במפורסמות בשום פנים ולא להשיגם, עד שאפילו הגלוי שבמפורסמות בגנות, והוא גילוי הערווה, לא היה זה מגונה אצלו … וכאשר מרה (חטא) ונטה אל תאוותיו הדמיוניות והנאות חושיו הגשמיים, כמו שאמר: "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים", נענש שנשללה ממנו ההשגה ההיא השכלית.11 ולפיכך המרה את הציווי אשר מחמת שכלו נצטווה בו, והגיע לו השגות המפורסמות ונשקע בהתגנות ובהתנאות. ואז ידע שיעור מה שאבד לו ומה שהופשט ממנו ובאיזה ענין שב. ולזה נאמר: "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע", ולא אמר יודעי שקר ואמת, או משיגי שקר ואמת, ואין בדברים ההכרחיים טוב ורע כלל, אבל שקר ואמת.12
פירוש אבן עזרא בראשית ב יז – טוב ורע "בדבר אחד" לא ידע
ודע כי אדם מלא דעת היה, כי השם לא יצוה לאשר אין לו דעת. רק דעת טוב ורע בדבר אחד לבדו לא ידע. הלוא תראה שקרא שמות לכל הבהמה והעוף כפי תולדות כל אחד ואחד.13 והנה חכם גדול היה. ולולי שהיה כן לא הביא השם את בריאותיו אליו לראות מה יקראם, והוא יודע ממנו שהוא בָּעָר. גם השם הראה לו עץ הדעת, כי הנה אשתו ידעה שהוא בתוך הגן.14
רמב"ן בראשית פרק ב פסוק ט – יצר המין
ועץ הדעת טוב ורע – אמרו המפרשים כי היה פריו מוליד תאות המשגל, ולכן כסו מערומיהם אחרי אכלם ממנו. והביאו לו דומה בלשון זה מאמר ברזילי הגלעדי האדע בין טוב לרע (ש"ב יט לו), כי בטלה ממנו התאוה ההיא.15
…. והיפה בעיני, כי האדם היה עושה בטבעו מה שראוי לעשות כפי התולדות, כאשר יעשו השמים וכל צבאם, פועלי אמת שפעולתם אמת ולא ישנו את תפקידם, ואין להם במעשיהם אהבה או שנאה. ופרי האילן הזה היה מוליד הרצון והחפץ שיבחרו אוכליו בדבר או בהופכו לטוב או לרע. ולכן נקרא "עץ הדעת טוב ורע", כי "הדעת" יאמר בלשוננו על הרצון … ובלשון הכתוב (תהלים קמד ג) מה אדם ותדעהו – תחפוץ ותרצה בו, ידעתיך בשם (שמות לג יב), בחרתיך מכל האדם, וכן מאמר ברזילי האדע בין טוב לרע, שאבד ממנו כח הרעיון, לא היה בוחר בדבר ולא קץ בו, והיה אוכל מבלי שיטעם ושומע מבלי שיתענג בשיר.16
והנה בעת הזאת לא היה בין אדם ואשתו המשגל לתאווה, אבל בעת ההולדה יתחברו ויולידו.17 ולכן היו האיברים כולם בעיניהם כפנים והידיים ולא יתבוששו בהם. והנה אחרי אכלו מן העץ היתה בידו הבחירה, וברצונו להרע או להטיב בין לו בין לאחרים, וזו מדה אלוהית מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו בה יצר ותאווה.18
בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 52 – נקרא טוב ורע על שם סופו
"ועץ הדעת טוב ורע". אמר ר' פנחס בן יאיר: העץ הזה קודם שאכל ממנו אדם הראשון, לא נקרא שמו אלא "עץ" בלבד. אבל משאכל ממנו ועבר על גזרתו של הקב"ה, נקרא עץ הדעת טוב ורע. ומשה החסיד19 קדם וקראו עץ הדעת טוב ורע על שם סופו, כמו שמצינו דברים רבים נכתבו ע"ש סופן … ולמה קראו עץ הדעת טוב ורע? שהודיעו הקב"ה שלא יאכל ממנו לא טוב ולא רע, כמו שאמר ללבן: "הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע" (בראשית לא כד). לפי שכן מצינו, שעד שלא אכל היה יודע טוב ורע, שקרא שמות לכל היצורים מן חכמה גדולה שנתנה לו. ועוד מתשובת האשה לנחש אתה למד שלא קראו הקב"ה עץ הדעת, שנאמר: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן" (בראשית ג ג). וכן הקב"ה אמר לו: "המן העץ אשר צויתיך" (שם שם יא), ולא אמר: המן העץ הדעת טוב ורע אשר צויתיך וגו'.20
זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת בראשית לא ע"ב – אכלו מהעץ הלא נכון
רבי אבא בשם ר' חייא אמר: עץ ממש היה, והיו שנים: האחד הנותן חיים לאדם, והאחד שהאוכלו ידע הטוב והרע לדעת הדרך הטוב והישר שיוכשר האדם והדרך הרע שיתקלקל בה האדם. ולפיכך צוהו הקב"ה שלא יאכל ממנו, פן ידחה הטוב ויחזיק ברע. וע"כ נאמר: "מכל עץ הגן אכול תאכל" – זהו עץ החיים שהיה לו לאדם לאכול ממנו. והוא לא חטא אלא בעץ הדעת טוב ורע שנצטווה שלא יאכל ממנו, הדא הוא דכתיב: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות".21
המדרש הגדול ב ט – הכל היה כבר בגן עדן
"ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע" – מלמד שהכל בגן עדן. מי שמבקש עץ חיים – הוא מוצא בו. ומי שמבקש עץ דעת טוב ורע – הוא מוצא בו. ולפניו שתי דרכים, אחת לזו ואחת לזו ואדם מהלך באיזה שביל שירצה. רצה לזכות – הרי הפתח פתוח וכל טוב עומד. רצה לחוב – הרי הפתח פתוח ורע לו מצוי.22
שבת בראשית שלום
ושתהיה לנו התחלה טובה
מחלקי המים
מים אחרונים: נראה שהגישות השונות שהבאנו חלוקות גם בהבנת פשט הפסוק: "הן האדם היה כאחד ממנו". מתי הוא "היה כאחד ממנו"? כעת הוא, לאחר האכילה מעץ הדעת טוב ורע (ולשון "היה" הוא בעצם הווה כמו השינוי של וא"ו ההיפוך), או ש"היה" הוא לפני החטא.