מים ראשונים: הביטוי "לאחוז (או להחזיק) בקרנות המזבח" השגור היום בפינו, הוא ביטוי מושאל במשמעות של מי שמתעקש ועומד על דעתו בנימוקים שונים ומשונים, אך יותר של מי שנאחז בכוח במשרה או תפקיד מסוים בכל מחיר ולא מוכן לפנותו. הביטוי המקורי הוא שונה, כפי שנראה, והוא: מי שמבקש על נפשו באמצעות היאחזות בדבר קדוש.
וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת: (שמות כא יד).1
וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּח: (מלכים א ב כח).2
אבן עזרא שמות פרק כא פסוק יד – אין מפלט והצלה לזדון ולערמה
ואם עשה בזדון, בערמה, עד שהרגו הוא או אחר,3 אפילו שינוס אלי להימלט, קחוהו מעל מזבחי וימות. וזה הפך הפסוק הראשון,4 כי בעבור שהשם אנה לידו, שם לו מקום לנוס שם. וההורג בזדון אין לו מקום לנוס, כי ממקום קדוש ילקח למות, וטעם מזבחי – מקום קדוש.5
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה – דין שוגג ודין כהן שעובד במקדש6
הלכה יב: המזבח קולט, שהרי נאמר בהורג בזדון: "מעם מזבחי תקחנו למות" (שמות כא יד), מכלל שההורג בשגגה אינו נהרג במזבח. לפיכך, ההורג בשגגה וקלטו מזבח והרגו שם גואל הדם, הרי זה נהרג עליו כמי שהרגו בתוך עיר מקלטו.7
הלכה יג: אין קולט אלא גגו של מזבח בית העולמים בלבד ואינו קולט אלא כהן ועבודה בידו. אבל זר או כהן שאינו עובד בשעה שנהרג, או שהיה עובד ולא היה על גגו אלא סמוך למזבח או אוחז בקרנותיו – אינו נקלט.8
הלכה יד: וכל מי שקלטו המזבח, אין מניחין אותו שם אלא מוסרין לו שומרין ומגלין אותו לעיר מקלטו. במה דברים אמורים? במחויב גלות. אבל מי שפחד מן המלך שלא יהרגנו בדין המלכות, או מבית דין שלא יהרגוהו בהוראת שעה וברח למזבח ונסמך לו ואפילו היה זר – הרי זה ניצל.9 ואין לוקחין אותו מעל המזבח למות לעולם, אלא אם כן נתחייב מיתת בית דין בעדות גמורה והתראה כשאר כל הרוגי בית דין תמיד.10
הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל וְהָלֹךְ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו וַאֲמַרְתֶּם נִצַּלְנוּ לְמַעַן עֲשׂוֹת אֵת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה: הַמְעָרַת פָּרִצִים הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו בְּעֵינֵיכֶם גַּם אָנֹכִי הִנֵּה רָאִיתִי נְאֻם ה': (ירמיהו פרק ז פסוקים ט-יא).11
במדבר רבה פרשה כג סימן יג – יואב, דוד ושלמה12
"והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם" (במדבר לה יא) … 13
"ונס שמה הרוצח מכה נפש בשגגה" (במדבר לה יא). בשגגה – ולא בזדון. ואם יהרוג בזדון ויאמר: בשגגה הרגתי, ויהא בורח לערי מקלט, אמר הקב"ה: אפילו בורח ונכנס במזבח שלי – הרגו אותו, שנאמר: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת". ומי היה זה שברח למזבח ונהרג? יואב, שנאמר: "וְהַשְּׁמֻעָה בָּאָה עַד יוֹאָב כִּי יוֹאָב נָטָה אַחֲרֵי אֲדֹנִיָּה וְאַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לֹא נָטָה וַיָּנָס יוֹאָב אֶל אֹהֶל ה' וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ" (מלכים א ב כח).14
אתה מוצא שהיה יואב חכם גדול בתורה וראש סנהדרין, שנאמר: "יושב בשבת תחכמוני ראש השָלִישי" (שמואל ב כג ח), ולא היה יודע שכתוב בתורה: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" (שמות כא), שהלך והחזיק בקרן המזבח?15 אלא אמר: הרוגי בית דין אין נקברים בקברות אבותיהם, אלא הם לעצמם.16 מוטב לי שאמות כאן ואקבר בקברות אבותי … "ויאמר לא כי פה אמות …. ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו … ". (מלכים א ב ל-לא).17
ולמה נהרג?18 שכן צוהו דוד אביו: "וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה" (מלכים א ב ה). אתה מוצא בשעה שכתב דוד ליואב: "הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונקה ומת" (שמואל ב יב טו), עשה כך ונהרג. נתקבצו כל ראשי החיילים על יואב להרגו, שהיה (אוריה) ראש הגיבורים, שכך כתיב בו: "אוריה החתי – כל שלשים ושבעה" (שמואל ב כג לט). הראה להם את הכתב.19 לפיכך כתיב: "את אשר עשה לי יואב בן צרויה".20
– "אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וכו' " (מלכים א ב ה). לפיכך כתיב: "ואל יכרת מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם" (שמואל ב ג כט). – עמד דוד וקלל את יואב וידעו כל ישראל שלא היה מדוד ונתפייסו.21 וצוה לשלמה בנו שיהרוג אותו, שהיה יואב בן אחותו של דוד והיה מבקש להביאו לעולם הבא.22 כיון שבקש שלמה להרוג אותו, אמר יואב לבניהו: לך אמור לשלמה: אל תדינני בשני דינין. אם תהרגני – טול מעלי הקללות שקללני דוד אביך. ואם לאו, הנח אותי בקללות. מיד: "ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו".23
א"ר יהודה: כל הקללות שקלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד. "זב" – מרחבעם בן שלמה … "מצורע" – מעוזיהו … "מחזיק בפלך" – מאסא … "ונופל בחרב" – מיאשיה … "חסר לחם" – מיהויכין … 24
תלמוד ירושלמי מסכת מכות פרק ב הלכה ו – יואב ברח לסנהדרין
… ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט … אין לך קולט, אלא שש ערי מקלט בלבד.25 ואיפשר יואב דכתיב ביה: "תחכמוני ראש השלישי" היה טועה בדבר זה? א"ר תנחומא: לסנהדרין ברח, כהדא דתני: הרוגי בית דין נכסיהן ליורשין, הרוגי מלכות נכסיהן למלכות.26 אמר יואב: מוטב שאיהרג בבית דין ויירשוני בני ואל יהרגיני המלך ויירשני. כד שמע שלמה כן. אמר: לממונו אני צריך? מיד והסירותי דמי חנם – אין ממונו חנם.27
" וישלח ביד בניהו ויפגע בו וימיתיהו ויקברוהו בביתו במדבר" – וכי מדבר היה ביתו? אלא ללמדך שכיון שמת יואב שר צבא ישראל נעשו ישראל כמדבר … 28
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו פרשה יא ד"ה ואלה המשפטים – יואב ברח לסנהדרין!
"ואלה המשפטים אשר תשים" – נמצינו למדין שסנהדרין באין בצד מזבח. אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: "וינס יואב אל אהל ה' ויחזק בקרנות המזבח" (מלכים א ב כח).29
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות כא יד – מקור כוחה של סנהדרין בדיני נפשות
וכי מנין שתהא סנהדרין סמוכה למזבח? תלמוד לומר: "מעם מזבחי תקחנו למות". ומנין שאין ממיתין אלא בפני הבית? תלמוד לומר: "מעם מזבחי תקחנו למות".. הא אם יש מזבח – אתה ממית, ואם לאו – אי אתה ממית.30
רד"ק מלכים א פרק ב פסוק כח – הריצה למזבח וההחזקה בקרנותיו היא המרידה
וטרם שהרג שלמה אדניהו לא היה מפחד, כי לא שמע מה שצוה דוד את שלמה.31 ומהמרד לא היה ירא כי אמר כי הנה אדניהו מרד והנה מחל לו שלמה שאמר לו לא יפול משערת ראשו ארצה כן מחל גם כן לעוזריו. וכששמע שהרג אדניהו ושגרש אביתר מהיות כהן, פחד על עצמו וינס אל אהל ה' ששם היה הארון בירושלים והחזיק בקרנות המזבח להימלט שם.32 כי מזבח היה שם כמו שכתוב כי שם העלה דוד עולות ושלמים לפני הארון. ושלמה לא הרגו עד עתה כי אמר עד שימצא לו קצת עילה להמיתו כי כן צוה לו דוד "ועשית כחכמתך", והיה ממתין לו עד שימצא לו עילה להמיתו. וכיון שהוגד לו לשלמה כן כי הלך והחזיק בקרנות המזבח, אמר: זהו קצת מרד שחושב להינצל מידי, והנה הוא עדיין בדעתו ובמרדו כיון שנס מפני, ואני לא אמרתי להמיתו. לפיכך צוה את בניהו שיפגע בו.33
שבת שלום
משפטים תשימו, שקלים תרימו, אדר תברכו ומחר תחדשו34
מחלקי המים