כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ: (דברים לב ג).1
מסכת ברכות דף כא עמוד א
אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה – שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח י).2 מנין לברכת התורה לפניה מן התורה – שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" (דברים לב ג). אמר רבי יוחנן: למדנו ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר, וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר; ברכת התורה לאחריה מן ברכת המזון מקל וחומר: ומה מזון שאין טעון לפניו – טעון לאחריו, תורה שטעונה לפניה – אינו דין שטעונה לאחריה! וברכת המזון לפניה מן ברכת התורה מקל וחומר: ומה תורה שאין טעונה לאחריה – טעונה לפניה, מזון שהוא טעון לאחריו – אינו דין שיהא טעון לפניו.3
מכילתא דרבי ישמעאל בא – מסכתא דפסחא פרשה טז
אין לי אלא אכילת מזון שטעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה מנין? ר' ישמעאל אומר קל וחומר: ומה אם מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שיש בה עולם הבא, דין הוא שתטעון ברכה לפניה ולאחריה!4 ר' יהודה בן בתירה אומר: הרי הוא אומר "ואכלת ושבעת" מה זה מחוסר? טובה – זו תורה, דכתיב: "כי לקח טוב נתתי לכם וגו' (משלי ד ב).5 ר' חנינא בן אחי ר' יהושע אומר: הרי הוא אומר "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו", כי שם השם אקרא – זה המברך. הבו גודל לאלהינו – אלו העונים אחריו. ומה הן עונים אחריו? ברוך יי המבורך לעולם. וכשהוא קורא בשמו יהו עונין אחריו: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".6
מסכת ברכות דף לה עמוד א
ברכה מנא ליה? ואי נמי יליף גזרה שוה – אשכחן לאחריו, לפניו מנין! סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה.7
מסכת ברכות דף מה עמוד א
משנה. שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן …
גמרא. מנא הני מילי? אמר רב אסי: דאמר קרא: "גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו" (תהלים לד ד). רבי אבהו אמר מהכא: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" (דברים לב ג).8
מסכת יומא דף לו ע"ב, לז ע"א9
תנו רבנן: "וכפר" – בכפרת דברים הכתוב מדבר10 … ומנין שב"אנא"? נאמר כאן "כפרה" ונאמר להלן בחורב "כפרה".11 מה להלן ב"אנא",12 אף כאן ב"אנא".13 ומנין שבשם?14 נאמר כאן כַּפָּרָה ונאמרה בעגלה ערופה כַּפָּרָה, מה להלן בשם אף כאן בשם 15…
והן עונין אחריו.16 תניא, רבי אומר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו" (דברים לב ג). אמר להם משה לישראל: בשעה שאני מזכיר שמו של הקדוש ברוך הוא, אתם הבו גודל.17
חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: "זכר צדיק לברכה" (משלי י ז), אמר להם נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים – אתם תנו ברכה.18
ספרי דברים פיסקא שו פרשת האזינו
"כי שם ה' אקרא", מצינו שלא הזכיר משה שמו של הקב"ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר.19 ממי למד? ממלאכי השרת, שאין מלאכי השרת מזכירים את השם, אלא לאחר שלש קדושות, שנאמר: "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות" (ישעיה ו ג) – אמר משה: דיי שאהיה בפחות משבעה כמלאכי השרת.20 והרי דברים קל וחומר: ומה משה שהוא חכם חכמים וגדול שבגדולים ואבי הנביאים, לא הזכיר שמו של מקום אלא לאחר עשרים ואחד דבר, המזכיר שמו של מקום בחינם על אחת כמה וכמה.21
"כי שם ה' אקרא", רבי יוסי אומר: מנין לעומדים בבית הכנסת ואומרים: ברכו את ה' המבורך שעונים אחרים: ברוך ה' המבורך לעולם ועד? שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו". אמר לו רבי נהוריי: השמים!22 דרך ארץ היא גוליירים מתגרים במלחמה וגיבורים נוצחים.23
ומנין שאין מזמנים אלא בשלושה? שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלוהינו". ומנין שעונים אמן אחר המברך, שנאמר: "הבו גודל לאלוהינו". ומנין שאומרים: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"? שנאמר: "כי שם ה' אקרא". ומנין לאומרים יהא שמו הגדול מבורך, שעונים אחריהם: לעולם ולעולמי עולמים? שנאמר: "הבו גודל לאלוהינו".
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים 1: הזכרנו לעיל (הערה 7) את הלימוד מסברא בציון שזו מידת לימוד נדירה יחסית. מסתבר שלא כך פני הדברים, בפרט לא בתלמוד הבבלי שם מופיעה מתודה למדנית זו כמה עשרות פעמים אם לא יותר. אבל בירושלמי כמעט בכלל לא. אם ממצא זה נכון, יש כאן הבדלי גישה מהותיים בלימוד התורה, הבדל שמצאנו גם בשאלה אם סיני עדיף או עוקר הרים עדיף. ראה דברינו בדפים המיוחדים. ונשמח לשמוע לקח מפי שואבי המים, בפרט מ"הירושלמים" שבהם.
מים אחרונים 2: התעכבנו מעט בדף זה על ברכת התורה (לפניה ולאחריה) נושא שראוי לדף נפרד. נשלים רק במדרש הבא: דברים רבה יא ו פרשת וזאת הברכה: "הלכה אדם מישראל שעלה לקרות בתורה אין מותר לו לקרות עד שלא יברך. תחילה מברך ואח"כ קורא. ומשה בשעה שזכה לקבל התורה, תחילה בירך ואח"כ קרא. אמר ר"א: איזו היא הברכה שבירך משה בתורה תחילה? בא"י אמ"ה אשר בחר בתורה הזאת וקדשה ורצה בעושיה. ולא אמר בעמליה ולא אמר בהוגיה אלא בעושיה – באלו שהן עושין את דברי תורה". ונראה שיש לשלב דרשה זו גם בדברינו תלמוד או מעשה כהוכחה פשוטה שמשה שקיבל תורה בסיני (עפ"י דרשה זו) ראה במעשה את העיקר.