וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: … וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ: (בראשית כט יח, כ).1
וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָה: (בראשית כט לא).2
וַתֵּרֶא רָחֵל כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב וַתְּקַנֵּא רָחֵל בַּאֲחֹתָהּ וַתֹּאמֶר אֶל יַעֲקֹב הָבָה לִּי בָנִים וְאִם אַיִן מֵתָה אָנֹכִי: וַיִּחַר אַף יַעֲקֹב בְּרָחֵל וַיֹּאמֶר הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן: וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה: (בראשית ל א-ג).3
בראשית רבה עא ו-ז, פרשת ויצא
סוף סימן ה: "ותעמוד מלדת" (בראשית כט לה) – א"ר אמי: מי מעמיד רגלה של אשה בתוך ביתה? בניה.4
סימן ו: "ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה" (שם ל א). א"ר יצחק כתיב: "אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ בַּחַטָּאִים כִּי אִם בְּיִרְאַת ה' כָּל הַיּוֹם" (משלי כג יז) – ואתה אומר: "ותקנא רחל באחותה"?! אלא מלמד שקינאתה במעשיה הטובים, אמרה: אילולי שהיא צדקת לא היתה יולדת.5
"ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל א) – אמר שמואל: ארבעה חשובים כמתים: מצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים, ומי שירד מנכסיו. מצורע, דכתיב: "אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ" (במדבר יב יב).6 סומא, דכתיב: "בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם" (איכה ג ו). מי שאין לו בנים מנין? שנאמר: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".7
סימן ז: "ויחר אף יעקב ברחל" – חכמי הדרום בשם ר' אלכסנדרי ורחבא בשם ר' אבא בן כהנא: "החכם יענה דעת רוח" (איוב טו ב) – זה אברהם: "וישמע אברם לקול שרי" (בראשית טז ב). "וימלא קדים בטנו" (איוב שם) – זה יעקב: "ויחר אף יעקב ברחל". אמר לו הקב"ה: כך עונים את המעיקות?8 חייך, שבניך עתידים לעמוד לפני בנה.9
"ויאמר התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן" – ממך מנע, ממני לא מנע.10 אמרה לו: כך עשה אביך לאמך? לא חגר מתניו כנגדה?11 אמר לה: אבי לא היו לו בנים, אבל אני יש לי בנים.12 אמרה לו: וזקנך לא היה לו בנים, וחגר מתניו כנגד שרה!13 אמר לה: יכולה את לעשות כשם שעשתה זקנתי? אמרה לו: מה עשתה? אמר לה: הכניסה צרתה לתוך ביתה. אמרה לו: אם הדבר הזה מעכב, "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה".14
אגדת בראשית (בובר) פרק נב15
"ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית שם) – אישה שהיא עקרה ואינה יולדת, היא מתה? אלא אמרה רחל: אם איני יולדת מן הצדיק הזה, אבא משיא אותי לאחר רשע, ואני מתה עמו לעולם הבא … לכך אמרה: ואם אין מתה אנכי.16
דבר אחר: הבה לי בנים. אמרה לו אם מבקש אַתָּ אני יולדת, כשבקשת עשית צאן שילדו, שנאמר: "וַיֶּחֱמוּ הַצֹּאן אֶל הַמַּקְלוֹת וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים" (בראשית ל לט).17
דבר אחר: מה ראתה לומר "הבה לי בנים"? אלא שנתנבאת שהיא מתה במהרה, שנאמר: "ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו' " (בראשית מח ז). אמרה לו: תן לי בנים עד שלא אמות, הדא הוא דכתיב: "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי".18 מיד ויחר אף יעקב ברחל" – וכי יש אלהים שני שעושה כלום חוץ מרשותו?19
"התחת אלהים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן" … אמר לו הקב"ה: כך אתה מחסד אותה ואומר לה התחת אלהים?20 חייך שאני מעמיד ממנה בן שיאמר לאחיו: "כי התחת אלהים אני" (בראשית נ יט).21
רד"ק שמואל א פרק א פסוק ח22
"הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים" – כתרגומו הלא רעותי טבא לך, כלומר, רצוני אליך ואהבתי אותך טוב לך מעשרה בנים. ויש מפרשים: אנכי טוב לך, יותר ממה שאני טוב לעשרה בנים שיש לי מפנינה. כלומר, יותר אני אוהב אותך ממה שאני אוהב את בני.23
אלשיך בראשית פרק ל פסוק א24
ואפשר כי אמרה בלבה: אולי מה שציערתי את יעקב שידי היתה בהחליף את לאה ומסרתי לה סימנים, שילם לי אלהים שעל כן לא ילדתי ממנו על אשר חטאתי לו. וזהו אומרו: "ותרא כי לא ילדה ליעקב על כן ותקנא באחותה", באומרה: אני שלא הייתי כלי האומנות מהרמאות רק שעזרתיך, אני לוקה … כי בשלך הצער הזה עלי.25
רמב"ן בראשית פרק ל פסוק א
הבה לי בנים – אמרו המפרשים (רש"י, ראב"ע) שתתפלל עלי. ואם אין מתה אנכי – לשון רש"י, שמי שאין לו בנים חשוב כמת, והוא מדרש רבותינו (בראשית רבה עא ו). ואני תמה, אם כן למה חרה אפו, ולמה אמר התחת אלהים אנכי? ושומע אל צדיקים ה'!.26 ומה שאמר, אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים, ממך מנע ממני לא מנע, וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים? והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מלכים א יז כא, ושם ב ד טז).27
ועל דרך הפשט, אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים. ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים. ואם אין, שתמית עצמה בצער. דברה שלא כהוגן בקנאתה, וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה.28 ויחר אף יעקב – שאין תפילת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים.29 ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו. ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים. ואיננו חושש בדבר, כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה.30 והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להיסמך על תפילת יעקב, שבה להתפלל על עצמה, אל שומע צעקה. וזהו: "וישמע אליה אלהים" (להלן פסוק כב).31
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר: (בראשית פרק ל פסוקים כב-כד).32
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יָלְדָה רָחֵל אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל לָבָן שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה אֶל מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי: (שם כה).33
וַיְהִי בְהַקְשֹׁתָהּ בְּלִדְתָּהּ וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְיַלֶּדֶת אַל תִּירְאִי כִּי גַם זֶה לָךְ בֵּן: וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: (בראשית לה יז-יט).34
בראשית רבה פרשת ויצא, פרשה ע סימן יב
"וישא את קולו ויבך" – למה בכה? … שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. זה הוא שהיא אומרת לה35: "לכן ישכב עמך הלילה" (בראשית ל טו) – אמרה לה: עמך הוא שוכב, אין הוא שוכב עמי.36
מדרש תנחומא (בובר) פרשת וישב סימן יט
"ויוסף הורד מצרימה". זהו שאומר הכתוב: "כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה" (שיר השירים ח ו).37 "עזה כמות אהבה" – אהבה שאהב יעקב לרחל, שנאמר: "ויאהב יעקב את רחל" (בראשית כט יח). "קשה כשאול קנאה" (שם) – שקנאת רחל באחותה. ומה תעשה אהבה בצד קנאה?38
…39 דבר אחר: "כי עזה כמות אהבה" – אהבה שאהב יעקב ליוסף, שנאמר: "וישראל אהב את יוסף" (בראשית לז ג). "קשה כשאול קנאה" – שקינאו בו אחיו. ומה תעשה אהבה בצד קנאה? ומי גרם ליוסף לבוא לידי שנאה? שהאהבה שאהב אותו אביו יותר מדאי.40
וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם: (בראשית לה כ).
וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם: (בראשית מח ז).
כֹּה אָמַר ה' קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ: (ירמיהו לא יד).
בראשית רבה עא ב, פרשת ויצא
ורחל עקרה", אמר ר' יצחק: רחל היתה עיקרו של בית. שנה רבי שמעון בן יוחאי: לפי שכל הדברים תלויים ברחל, לפיכך נקראו ישראל על שמה: "רחל מבכה על בניה". ולא סוף דבר לשמה, אלא לשם בנה: "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף" (עמוס ה טו). ולא סוף דבר לשם בנה, אלא לשם בן בנה, שנאמר: "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא יט).41
בראשית רבה פב י, פרשת וישלח
… למדנו שנקראו ישראל על שם רחל, שנאמר: "הבן יקיר לי אפרים".42
"ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת", מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם, כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. זהו שכתוב: "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה".43
משירי רחל המשוררת שייחלה לילדים ולא זכתה ומתה גלמודה וערירית
רחל
הֵן דָּמָהּ בְּדָמִי זוֹרֵם,
הֵן קוֹלָהּ בִּי רָן –
רָחֵל הָרוֹעָה צֹאן לָבָן,
רָחֵל – אֵם הָאֵם.
וְעַל כֵּן הַבַּיִת לִי צַר
וְהָעִיר – זָרָה,
כִּי הָיָה מִתְנוֹפֵף סוּדָרָהּ
לְרוּחוֹת הַמִּדְבָּר;
וְעַל כֵּן אֶת דַּרְכִּי אֹחַז
בְּבִטְחָה כָּזֹאת,
כִּי שְׁמוּרִים בְּרַגְלַי זִכְרוֹנוֹת
מִנִי אָז, מִנִּי אָז!
עקרה
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.
יֶלֶד.
קָטָן.
אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
רְסִיס נְהָרָה.
לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
"אוּרִי!" –
אֶקְרָא!
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה
לוֹ.
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: מי שמתה בלא ילדים, במקרא, היא מיכל בת שאול, ככתוב בשמואל ב ו כג: "וּלְמִיכַל בַּת שָׁאוּל לֹא הָיָה לָהּ יָלֶד עַד יוֹם מוֹתָהּ", היא מיכל שציינו לעיל שהיא האשה היחידה שהמקרא מספר על אהבתה, ככתוב בשמואל א יח כ: "וַתֶּאֱהַב מִיכַל בַּת שָׁאוּל אֶת דָּוִד וַיַּגִּדוּ לְשָׁאוּל וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו". וצריכים אנו להקדיש בהזדמנות דף למיכל.