פרשות השבוע

וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַה' לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם הוּא הַלַּיְלָה הַזֶּה לַה' שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם: (שמות יב מא-מב).¹

משנה מסכת נדרים פרק ג משנה ב

נדרי הבאי. אמר: קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד.²

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מסכתא דבחדש פרשה ב

"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש". כביכול איני מעמיד ואיני משליט עליכם אחרים אלא אני … איני ממליך עליכם מאומות העולם אלא מכם … ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר: מנין אתה אומר, שכל אחד ואחד מישראל עתיד להיות לו בנים כיוצאי מצרים? שנאמר: "תחת אבותיך יהיו בניך" (תהלים מה יז). אי בנים, יכול יהו דווים וסגופים? תלמוד לומר: "תשיתמו לשרים בכל הארץ" … תלמוד לומר: "כהנים" … תלמוד לומר: "וגוי קדוש". מכאן אמרו: ראויין היו כל ישראל לאכל בקדשים עד שלא עשו העגל, משעשו העגל נטלו מהם ונתנו לכהנים. … "שה פזורה ישראל אריות הדיחו וגו' " (ירמיה נ יז), נבוכד נצר מלך בבל המשילן כשה: מה שה זו כשהיא לוקה מאחת מאבריה כל איבריה מרגישין, כך ישראל, אם נהרג אחד מהן כולן מרגישין ומצטערין.³

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יט פסוק יא

"והיו נכונים ליום השלישי" – מלמד שקבעו להן בית ועד.⁴ "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם" – מלמד שלא היו בהן סומין. ר' שמעון בן יהודה איש כפר עיכוס אומר: מנין אתה אומר שאם היו יוצאי מצרים חסירין אפילו אחד, לא היתה תורה ניתנת להן? תלמוד לומר: "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם". מיכאן שלא עמד דור ולא עתיד דור לעמוד הראויין לקבל את התורה כאלו. ועליהם הוא אומר: "יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם" (משלי ב ז).⁵

מסכת בבא בתרא קטז ע"ב – קיז ע"א

משנה: בנות צלפחד נטלו ג' חלקים בנחלה: חלק אביהן שהיה עם יוצאי מצרים, וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, ושהיה בכור נוטל שני חלקים.⁶

גמרא: תנן כמאן דאמר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ; דתניא, ר' יאשיה אומר: ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר: "לשמות מטות אבותם ינחלו" (במדבר כו נה)⁷ … ר' יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר: "לאלה תחלק הארץ בנחלה" (במדבר כו נג).⁸

ספרי דברים פרשת שופטים פיסקא רי סימן ח

הכהנים אומרים: "כפר לעמך ישראל". כשהוא אומר: "אשר פדית ה' ", מלמד שכפרה זו מכפרת על יוצאי מצרים. "כפר לעמך" – אלו החיים. "אשר פדית" – אלו המתים, מגיד שהמתים צריכים כפרה. נמצינו למדים ששופך דמים חוטא עד יוצאי מצרים. "אשר פדית" – על מנת כן פדיתנו שלא יהיו בינינו שופכי דמים.⁹

מסכת מגילה דף יד עמוד א

והכתיב: "ויהי איש אחד מן הרמתים צופים מהר אפרים" (שמואל א א א) – אחד ממאתים צופים שנתנבאו להם לישראל!¹⁰ – מיהוה טובא הוו. כדתניא: הרבה נביאים עמדו להם לישראל, כפלים כיוצאי מצרים, אלא, נבואה שהוצרכה לדורות – נכתבה, ושלא הוצרכה – לא נכתבה.¹¹

מסכת פסחים דף סד עמוד ב

תנו רבנן: פעם אחת ביקש אגריפס המלך ליתן עיניו באוכלוסי ישראל. אמר ליה לכהן גדול: תן עיניך בפסחים. נטל כוליא מכל אחד, ונמצאו שם ששים ריבוא זוגי כליות, כפלים כיוצאי מצרים, חוץ מטמא ושהיה בדרך רחוקה. ואין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם, והיו קוראין אותו פסח מעובין.¹²

מסכת סוכה דף נא עמוד ב¹³

תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דְיוֹפְּלוֹסְטוֹן¹⁴ של אלכסנדריא של מצרים, לא ראה בכבודן של ישראל. אמרו: כמין בַּסִילְקֵי גדולה היתה, סְטָיו לפנים מִסְטָיו,¹⁵ פעמים שהיו בה כפלים כיוצאי מצרים. והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב¹⁶ כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. וכיון שהגיע לענות אמן – הלה מניף בסודר, וכל העם עונין אמן. ולא היו יושבין מעורבין, אלא זֶהָבִין בפני עצמן, וכָּסָפִין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים בפני עצמן, וגרדיים בפני עצמן.¹⁷ וכשעני נכנס שם,¹⁸ היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.¹⁹

אמר אביי: וכולהו קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן.²⁰ מאי טעמא איענשו? – משום דעברי אהאי קרא: "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד" (דברים יז טז), ואינהו הדור אתו.²¹

מסכת גיטין דף נז עמוד א

"בלע ה' ולא חמל את כל נאות יעקב" … דאמר רב יהודה אמר רב אסי: ששים רבוא עיירות היו לו לינאי המלך בהר המלך, וכל אחת ואחת היו בה כיוצאי מצרים, חוץ משלוש שהיו בהן כפלים כיוצאי מצרים, אלו הן: כפר ביש, כפר שיחליים, כפר דכריא²² … אמר עולא: לדידי חזי לי ההוא אתרא, ואפילו שיתין ריבוותא קני לא מחזיק. אמר ליה ההוא מינא לרבי חנינא: שקורי משקריתו! אמר ליה: "ארץ צבי" כתיב בה, מה צבי זה אין עורו מחזיק את בשרו, אף ארץ ישראל, בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא.²³

שיר השירים רבה פרשה א (וילנא סימן ג, דונסקי סימן סז)

"אף ערשנו רעננה" (שיר השירים א טו) – … מה מטה זו אינה עשויה אלא לנחת רוח, כך ישראל עד שלא נבנה בית המקדש היו מטלטלין ממקום למקום: "ויסעו ויחנו", משנבנה בית המקדש: "וישב יהודה וישראל לבטח" (מלכים א ה) … עד שלא נבנה בית המקדש: "לכו ספרו את ישראל" (דברי הימים א כא),²⁴ משנבנה: "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב אֹכְלִים וְשֹׁתִים וּשְׂמֵחִים" (מלכים א ד כ)²⁵ …. כך עד שלא נבנה בית המקדש: "כל הקהל כאחד ארבע רבוא" (עזרא ב סד), משנבנה בית המקדש פרו ורבו, דאמר רבי יוחנן: מגבת ועד אנטיפרס ששים רבוא עיירות היו, והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים.²⁶ וכדון, אפילו את מצנעה יתהון ששים רבוא דקני לא מטחנא להון ולא נסב יתהון.²⁷ אמר רבי חנינא: קפצה להם ארץ ישראל.²⁸

ספרי זוטא במדבר פרק טו פסוק לח

"ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם", אין לי אלא לדורות, ומניין אף ליוצאי מצרים? תלמוד לומר: "להם".²⁹

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: המדרש הארון הקושר את יוצאי מצרים, דור המדבר עם מצוות ציצית, מזכיר את הסיפור על מתי מדבר ורבה בר בר חנה, שמצא אותם בזכות אותו ערבי (בדווי) שהכיר את אורחות המדבר. ראה שם שהוא חתך קרן אחת של תכלת (ציצית) של אחד מהם ולא היה יכול ללכת, עד שאמר לו הערבי: שמא לקחת דבר מהם? החזר אותו. בבא בתרא עג ע"ב, בדברינו מתי מדבר בפרשת שלח לך.