פרשות השבוע

מים ראשונים: אנו מורגלים למונח "מצוות / מעמד הַקְהֵל" של קריאת התורה במוצאי יום טוב ראשון של חג הסוכות שאחרי תום שנת השמיטה, מעמד בו התקהל עם ישראל בבית המקדש והמלך קרא בתורה (דברים לא י-יג).¹ ראו דברינו מצוות – מעמד הַקְהֵל בפרשת וילך. אך יש עוד "הקהל". השורש קה"ל כפועל או כשם התואר, נמצא במקרא גם בציווי על המשכן ובחניכתו (שמות לה א פרשת ויקהל, ויקרא ח ג-ד פרשת צו), במפקד העם (במדבר א יח), בחניכת הלויים (במדבר ח ט פרשת בהעלותך),² בפרידת משה בסוף ספר דברים (דברים לא כח פרשת וילך), במעמד הר גריזים והר עיבל (יהושע פרק ח), בהקמת משכן שילה (שם יח א), בהעלאת הארון מעיר דוד בחנוכת מקדש שלמה (מלכים א פרק ח), בכינוס הקהל בימי עזרא ונחמיה (עזרא פרק י, נחמיה פרק ח) ומן הסתם עוד רבים שלא מנינו. ראו דברינו מעמד הקהל לאורך הדורות בפרשת וילך.³ הפעם נתמקד בביטוי "יום הַקָּהָל" בעקבות אזכורו בפרשת השבוע.

וַיִּתֵּן ה' אֵלַי אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים וַעֲלֵיהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל: (דברים ט י).⁴

תרגום המיוחס ליונתן דברים יח טז פרשת שופטים – יום האסיפה לקבלת התורה

כְּכֹל דְּשַׁיִּילְתּוּן מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָכוֹן בְּחוֹרֵב בְּיוֹמָא דְאִתְכַּנָּשׁוּ שִׁבְטַיָא לִמְקַבְּלָא אוֹרַיְיתָא לְמֵימָר לָא נוֹסִיף לְמִשְׁמַע יַת קַל דִּיבּוּרָא מִן קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא וְיַת אֵישָׁתָא רַבְּתָא הֲדָא לָא נֶחֱמֵי תּוּב דְּלָא נְמוּת.⁵

מדרש הגדול דברים לא יא פרשת וילך – מעמד הקהל כ"יום הקהל"

"באזניהם". מלמד שהכל חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם ולשמוע, אפילו הלעוזות⁶ והגרים שאינן מכירין, אפילו חכמים גדולים שיודעין כל התורה כולה, הכל חייבין לכוין לבם ולשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה, כיום שניתנה בו מסיני, שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל.⁷ מכאן אמרו:⁸ יום הַקְהֵל – כיום שניתנה בו תורה: כתיב הכא: "הקהל את העם למען ישמעו ולמען ילמדו" (דברים לא יב) וכתיב התם: "הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי" (דברים ד י).⁹

חזקוני דברים י ד פרשת עקב – יום כיפור

ויתנם ה' אלי – ביום ג' בשבת בעשרה בתשרי.¹⁰

הכתב והקבלה דברים ט י¹¹ – איך הפך "יום הקהל" ל"עצרת"¹²

בג' מקומות קראה התורה את יום מתן תורה בשם "יום הקהל", לקמן …¹³; ושם תרגם אונקלוס ויונתן בן עוזיאל: "ביום הקהל ביום דאתכנשו שבטיא למקבלא אורייתא";¹⁴ ונקרא יום זה בשם יום הקהל לפי שבו נקהלה כל עדת בני ישראל בפעם ראשונה, אשר מזה אמר: "יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם" (דברים ד י).¹⁵

והנה רבותינו חכמי המשנה והתלמוד שבכל המקומות קראו את חג השבועות בשם עצרת … שהוא תמוה, וביותר שהתורה לא קראה בשם עצרת רק את יום השביעי של פסח ויום שמיני של סוכות, אבל את חג השבועות לא קראה בשום מקום בשם עצרת! והיה נראה לומר שסמכו רז"ל בקריאת שם עצרת, על מה שמצאנו בתורה שנקרא יום מתן תורתינו בשלושה מקומות בשם "יום הקהל". ומזה הרשו … לקרוא את יום זה בשם עצרת; שהוא גם כן לשון קהילה ואסיפה, כמו "ביום השמיני עצרת", תרגום עצרת – כנישין …¹⁶ הנה שם עצרת שבפי רז"ל הוא בעצמו שם יום הקהל שבפי משה רבינו ע"ה. וכמה נתחבט הרב בקול הרמז ריש מס' שביעית בנתינת טעם קריאתם שם עצרת.¹⁷

אמנם הדבר בעצמו תמוה: למה קרא משה את יום הנכבד והנורא הזה אשר כמוהו לא היה מעולם וכמהו לא יהיה, בשם "יום הקהל" לבד? הלא מן הראוי לקראת כל דבר בשם לפי גודל ערכו ויתרון מעלתו על אחרים, לא בשם הנופל גם על דברים פשוטים פחותי הערך. וכבר מצאנו קהילת כל העדה גם לגנאי, כמו "ויקהל עליהם קרח את כל העדה", ולמה זה הוריד משה את כבוד היום בקריאת שם שאין לתפארת לו?¹⁸

ויתכן כי משה ממידת ענוותנותו עשה כן. כי כמו שנבדל יום זה משאר ימות עולם בשם בתהילה ותפארת, ככה נפלא משה בו מכל שאר בני אדם בכבוד והדר ובכליל תפארת אשר ניתן בראשו בו ביום.¹⁹ ומתוך שבח היום בא לשבח עצמו.²⁰ לכן מנע את עצמו מלהעלות על שפתיו את כבוד היום ומעלתו, לבלי הזכיר שבח עצמו ויתרונו.²¹ לזה קרא משה את יום מתן תורה בשם פשוט "יום הקהל", בכדי להימנע מלעורר על שבח עצמו.²²

רש"ר הירש דברים יח טז פרשת שופטים – יום של התעלות ביחד

"בחורב ביום הקהל" – בחורב לאור היום, בעירנות ובצלילות הדעת, עמד כל קהלכם לפני ה'. ומניסיון עצמכם למדתם שם מה פירוש "דבר ה' אל האדם". ראיתם שאין זה דבר שאדם מוליד מתוך עצמו תוך כדי התעלות על עצמו או מתוך בלבול החושים. ה' דבר אליכם, דברו הגיע אליכם, "פנים בפנים דבר ה' עמכם" (לעיל ה ד). ולא יחיד מכם התנסה בניסיון זה אלא כולכם הייתם נקהלים ושמעתם את הדיברות הראשונים של התורה, שה' נתן לכם בהתגלות. אז ראיתם והיתה זו לכם עובדה ודאית שהתנסיתם בה בעצמכם – "היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי" (שם שם כא).²³

רד"צ הופמן פרשת אמור – שינוי השם בעקבות הגלות²⁴

בראשונה נקרא החג "שבועות" על שם גמר הקציר, שארך שבעה שבועות, "שבועות חוקות קציר" (ירמיה ה כד). וכשבאו בני ישראל אל הנֵכַר ולא היה להם עוד שבועות קציר, לא היה עוד השם הזה מן הענין ואפשר שעורר עצב על אבדן אדמת המולדת, וכך עלתה חשיבותו ההיסטורית של החג, מאחר שהצד החקלאי אבד ערכו. אז העלה החג את זכרון היום הגדול הבלתי נשכח, "יום הקהל" (דברים ט י; י ד; יח טז), יום בו עמד העם "בלב אחד" מול הר סיני, כדי לשמוע את מצוות אלוהיו. לכן הוחג אותו חג ביתר פאר. החרות (פסח) אבדה, איסוף הפירות (סוכות) נשכח, ולא נשארה אלא התורה (שבועות), הנכס היקר מעל לכל, השריד היחיד מהדרת ימי קדם. העם התאסף, כפי שהתאספו פעם האבות, לפני ה', להודות ולהלל ולחוג בשמחה, וכך הפך "יום הקהל" ליום האסיפה החשוב ביותר, ליום ה"עצרת" המיוחד. ומחשבות אלו מעוררות את ההשערה, שכבר בזמן גלות בבל העריכו את חג השבועות בתורת יום מתן – תורה.²⁵

פנים יפות ויקרא יט ב²⁶ – הַקְהֵל של פרשת קדושים

"דבר אל כל עדת בני ישראל" – פירש רש"י: "מלמד שנאמרה פרשה זו בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה"²⁷ … כבר פרשנו ענינו לפי שכל התורה כולה הוא משורש אחד כמו שכתוב "כל דבריך אחד הם" [מגילה יג א], וכן שורש כנסת ישראל הוא אחדות כממו שכתוב: "ומי כעמך ישראל גוי אחד" [שמואל ב ז כג].²⁸ לכך פרשה זו שנאמרה בה רוב גופי תורה נאמרה בהקהל דהיינו כל הקהל כאחד. וכענין זה קרא משה ליום מתן תורה "יום הקהל", כי בעת מתן תורה שכלל ה' יתברך כל התורה כולה בעשרת הדיברות, לא היו יכולין לקבל שורש הדברים עד שנקהלו כולם באחדות, וכן אמרו בויקרא רבה [כד ה] שפרשה זו עשרת הדיברות כלולין בתוכה.²⁹

אחרית דבר

מיעוט התייחסות ל"יום הקהל" במדרשי חז"ל ובפרשני המקרא הראשונים הקלאסיים, אומר דרשני. האם ראו בביטוי זה 'דבר פשוט' שאין מה להאריך ולדרוש בו? האם משעה שהתקבלו "עצרת" ו"זמן מתן תורתנו", בנוסף על שמות החג שבמקרא, לא ראו לנכון להוסיף עוד כינוי ליום? האם כל זה קשור למחלוקת בגמרא באיזה יום בדיוק בחודש סיון ניתנה התורה (שבת פו ע"ב) ולכך שרק בתקופה מאוחרת התחברו חג השבועות ויום מתן תורה? האם הרחבת ימי הקהל למיניהם (בהערה האחרונה) האפילה על "יום הקהל" החד-פעמי? כך או כך, נקוה שהשכלנו להעלות את "יום הקהל" על שולחן השבת של שלומי אמוני ישראל באשר הם ואולי גם על שולחנם של חוקרים ובעלי תריסים שישכילונו עוד וישקונו מימיהם הטובים בנושא זה.

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ראו פירוש תפארת ישראל – יכין על מסכת אבות פרק ו משנה ב: "בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת: אוי להם לבריות מעלבונה של תורה". הוא מצטט בפירושו למשנה זו עדות של נוסעים שתיירו באזור הר סיני וספרו: "שגם עכשיו סביב להר סיני נשמע באויר שממעל לההר תמיד קול הברה כעין קול רעם דברים ואין מבין. וזה דבר פלא … שהקולות הנשמעים שם יתנו רמז להאדם להזכירו מתן תורה. וכי עכשיו ירעם על הדור שאינן מכבדין אותה כראוי לשמור מצותיה כראוי. וזהו הקול הקטן החוזר מקול הגדול שנשמע אז ביום הקהל בעת מתן תורה. וזהו בת קול דקאמר הכא". אשרי אוזן ששומעת כל זאת. ובאשר לנו, ראו דברינו בת קול בסיני ובבית המדרש בחג השבועות הוא חג הקציר, הוא "יום הקהל".