פרשות השבוע

לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹהִים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ: (בראשית לא מב).¹

וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ:… עֵד הַגַּל הַזֶּה וְעֵדָה הַמַּצֵּבָה אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאִם אַתָּה לֹא תַעֲבֹר אֵלַי אֶת הַגַּל הַזֶּה וְאֶת הַמַּצֵּבָה הַזֹּאת לְרָעָה: אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ אֱלֹהֵי אֲבִיהֶם וַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק: (בראשית לא מד-נג).²

יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ: (תהלים קכח ב).³

בראשית רבה עד יב פרשת ויצא – זכות אבות מול יגיע כפיים

"את עניי ואת יגיע כפי" – אמר ר' ירמיה בן אלעזר: חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון ומלאכה הצילה נפשות. זכות אבות הצילה ממון, שנאמר: "לולי אלוהי אבי וגו' כי עתה ריקם שלחתני", ומלאכה הצילה נפשות, שנאמר: "את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש".⁴

מדרש תנחומא פרשת ויצא סימן יג –  הקב"ה מברך את מי שעמל

"הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע" – מכאן אנו למדין שזכות מלאכה עומדת במקום שאין יכול זכות אבות לעמוד, שנאמר: "לולי אלהי אבי אלהי אברהם וגו' ", אם כן, לא עמדה לו זכות אבותיו אלא לשמירת ממונו. "את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש" – שהזהירו מהרע לו בזכות יגיע כפיו. למד,⁵ שלא יאמר אדם אוכל ואשתה ואראה בטוב ולא אטריח עצמי ומן השמים ירחמו.⁶ לכך נאמר: "ומעשה ידיו ברכת" (איוב א), צריך לאדם לעמול ולעשות בשתי ידיו והקב"ה שולח את ברכתו.⁷

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת כי תבא – ביכורים מיגיע הכפיים

"ולקח הכהן הטנא מידך … וענית ואמרת … ארמי אובד אבי" (פרשת הבכורים, דברים פרק כו). העלה הכתוב על לבן הארמי כאילו הוא האבידו ליעקב אבינו, מלמד שביקש לעשות ולא עשה. וכן הוא אומר (בראשית לא): "לולי אלוהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי כי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים וגו ".⁸

מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה בראשית – מיגיע כפי ולא מהברכות של אבא

א"ר אחא: כיון שעשו שלום יעקב עם עשו, אמר עשו ליעקב: "מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי" (בראשית לג ח)? אמר לו יעקב: מה עשיתי לך שאתה רודפני? א"ל עשו: את בכורתי לקחתָּ ואף את ברכתי הוספת לך! א"ל יעקב: מכל הברכות שברכני אבי לא הגיעני דבר. אמר לו: ומי לך כל המחנה הזה? א"ל: יגיע כפי אשר יגעתי עם לבן – "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה" (שם, לא, מ).⁹

מסכת ברכות דף ח עמוד א – גדול יגיע כפים מירא שמים

ואמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים, דאילו גבי ירא שמים כתיב: "אשרי איש ירא את ה' " (תהלים קיב), ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח) – אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא. ולגבי ירא שמים "וטוב לך" לא כתיב ביה.¹⁰

אליהו רבה (איש שלום) פרשה יח – תורה עם מלאכה

"יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח ב). מעיד אני עלי את השמים ואת הארץ, שכל תלמיד חכם שאוכל משלו ונהנה מיגיעו, ואינו נהנה משל ציבור כלום, הרי הוא בכלל אשרי.¹¹

מסכת חולין דף מד עמוד ב – הרואה טריפה לעצמו

דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא: כל מי שקורא ושונה, ורואה טרפה לעצמו, ושימש תלמידי חכמים עליו הכתוב אומר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". רב זביד אמר: זוכה ונוחל שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, אשריך – בעולם הזה, וטוב לך – לעולם הבא.¹²

מסכת אבות פרק ד משנה א – מידת ההסתפקות

בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר: "מכל מלמדי השכלתי" (תהלים קיט). איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר: "טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר" (משלי טו טז). איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר: "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך" (תהלים קכח) – אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא. איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר: "כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו" (שמואל א ב).¹³

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרק מז – כף נחת במצרים?

"ויחי יעקב". כתוב: "טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח" (קהלת ד ו), טוב היה לאבינו יעקב, אלו שבע עשרה שנה במצרים, שנאמר: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה", שחיה אותם בנחת, והשבטים סביבותיו, ובני בניו פרים ורבים, ועיניו רואות ולבו שמח, אין שטן ואין פגע רע, ויוסף בנו מלך על הארץ, ומביא ונותן לתוך פיו, שנאמר: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף" (בראשית מז יב). "ממלוא חפניים עמל ורעות רוח – ממאה ושלשים שנה שלא היה אלא כולם בעמל, שנאמר: "וישטום עשו את יעקב" (שם כז מא). וכתיב: "ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך" (שם שם מג), וכתיב: "הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה" (שם לא מ), וכתיב: "את עניי ואת יגיעי כפי" (שם שם מב), "ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי" (שם לד ל), "ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במתניו ויתאבל על בנו ימים רבים" (שם לז לד). כל אותם השנים היה עמל ורעות רוח, לכך נאמר: "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" – אלו השבע עשרה חיה בהם חיים טובים.¹⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ועדיין לא נחה דעתנו מהמדרש/פירוש האחרון של פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) על שנות חייו הטובות של יעקב במצרים (שבע עשרה הוא טו"ב בגימטריה). אפשר שכך באמת הבין הדרשן/פרשן (ר' טוביה בן אליעזר שחי ביוון, מאה 11) את פשט המקרא, אבל מה המסר? מה הלקח הטוב שהוא מעביר לקהל שומעי לקחו? שאפשר לחיות חיים במלוא כף נחת בחוץ לארץ? מקהל שואבי המים נבקש פתרונים.