ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא יט – אם לא נטמאה וטהורה היא
ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא, טהורה לבעל וטהורה לבועל וטהורה לתרומה.1
מסכת סוטה פרק ה משנה א – המים בודקים גם "אותו"
כשם שהמים בודקין אותה, כך המים בודקין אותו, שנאמר: "ובאו" "ובאו" (במדבר ה כב כז).2 כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל, שנאמר: "נטמאה" "ונטמאה" (שם) – דברי רבי עקיבא. אמר רבי יהושע: כך היה דורש זכריה בן הקצב. רבי אומר: שני פעמים האמורים בפרשה "אם נטמאה" "נטמאה" – אחד לבעל ואחד לבועל.3
ספרי במדבר פרשת נשא פיסקא טו – העונש הוא על שניהם
"בתת ה' את יריכך נופלת וגו' ובאו המים המאררים האלה במעיך לצבות בטן ולנפיל ירך" – ר' יוסי הגלילי אומר: זה בטנו ויריכו של בועל. אתה אומר זה בטנו ויריכו של בועל, או אינה אלא בטנה ויריכה של נבעלת? כשהוא אומר: "וצבתה בטנה ונפלה יריכה" – הרי בטנה ויריכה של נבעלת אמוּר. הא מה תלמוד לומר: "לצבות בטן ולנפיל ירך"? – זה בטנו ויריכו של בועל. מגיד הכתוב כשם שהפורענות פוקדתָהּ, כך הפורענות פוקדתו. והלא דברים קל וחומר, אם מדת פורענות ממועטת המביא תקלה לחבירו הרי הוא כיוצא בו. קל וחומר למדת הטוב מרובה.4
מסכת סוטה דף ב עמוד א – תוכחה לבעל?
א"ר שמואל בר רב יצחק: כי הוה פתח ריש לקיש בסוטה, אמר הכי: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, שנאמר: "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים" (תהלים קה ג).5
אחרית דבר
כפשוטו, הביטוי "טהורה לבעל, טהורה לבועל", נאמר כמשקל נגד לביטוי "אסורה לבעל ואסורה לבועל". אם במבחן המים נוקו האישה והבועל, חוזר המצב לקדמותו, כולל שאם תתגרש או תתאלמן האישה תהיה מותרת להינשא "לכל העולם" ובכללם גם לזה שנחשדה שחטאה אתו. זו המשמעות הפשוטה וה'יבשה' במישור ההלכתי. אולם חכמים שדייקו ודקדקו בכל דבריהם וידעו היטב כוחה של כל מילה, הותירו לנו, במילים "טהורה לבועל", אפשרות לקריאה נוספת. שהרי מה היה כאן? לא כל בעל שקם בבוקר ומקנא לאשתו יכול להביאה למבחן סוטה, רק אם נסתרה עפ"י עד אחד. היה משהו בין האשה לבועל לכאורה, אדם שאיננו בעלה שפגשה אותו ואולי פרקה בחברתו את רגשותיה בחיי הנישואין שלה, אולי גם את עקרותה. חיי נישואין מושלמים לא היו כאן. האישה יוצאת מהבית, כי לא טוב לה שם ומחפשת חברה. את התורה מעניין בראש ובראשונה אם נעשה כאן מעשה ערווה! אם נעשה, העונש ברור וחד. ואם לא, אזי נוקתה האישה ונוקה גם הבועל לכאורה. זה פשט המאמר "אסורה לבעל ולבועל" מצד אחד, או "טהורה לבעל ולבועל" מהעבר השני, בהיבט ההלכתי הפשוט.
אך אם אכן נטהרו האשה (והבועל החשוד), כעת מה? הבעל והאישה חוזרים לחיות כזוג מאושר? האם הם מסוגלים ליישב את הנושאים שביניהם ולהשיב את המצב לקדמותו אחרי כל הסאגה הזו? תאמר, האישה חוזרת להיות שפחה-אישה בבית עם ריבוי נשים ולמי אכפת. אבל במילים "טהורה לבועל" אפשר שחז"ל מציעים פתרון אחר ואולי עדיף. שאחרי כל הסאגה הזו חיי הנישואין יפורקו. האיש ילך לדרכו וגם האישה תלך לדרכה. שהרי התורה מכירה באפשרות של גירושין כאשר אין יותר מציאת חן בין בני הזוג: "וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו" (דברים כד א). לאן תלך האשה? "לכל העולם", גם לאותו אחד שמכונה בכל מקום "הבועל" שיצא "טהור". שם אולי נמצא עתידה ועתיד הידיד שלה. והבעל ילך גם הוא בדרך חדשה. ואפילו הפסוק: "ונקתה ונזרעה זרע", שאותו דרש רבי עקיבא "שאם הייתה עקרה – נפקדת" ומן הסתם התכוון לבעל, אפשר שיתקיים בחיי נישואין חדשים עם הבועל לכאורה. עם מי שעבר יחד איתה, אף שלא נכח פיסית בבית המקדש, את הסאגה הזו.
כך או כך, המילים: "טהורה לבועל" מהדהדים בעוצמה ואולי לא בכדי הושמטו מהמשנה ומהתוספתא ונשארו רק במדרש ספרֵי.
שבת שלום
מחלקי המים