וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת: וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן: (שמות לה ל-יד).1
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת חִירָם מִצֹּר: בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ: (מלכים א ז יג-יד).2
וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה': (ישעיהו יא ב).3
שמות רבה מח ד פרשת ויקהל – בבריאת העולם, במשכן ובמקדש
בג' דברים הללו נברא העולם, שנאמר: "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו" (משלי ג יט-כ)4 ובג' דברים הללו נעשה המשכן, שנאמר: "וימלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" (שמות לה לא). ובג' דברים הללו נבנה בית המקדש, שנאמר: "וישלח המלך שלמה ויקח את חירם מצור … וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת" (מלכים א ז יג-יד). וכן כשיעמוד הקב"ה לבנותו לעתיד לבוא, בג' דברים הללו נבנה, שנאמר: "בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן" (משלי כד ג), וכתיב: "וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ" (שם ד).5
שמות רבה מא ג – הדעת והתבונה למי שהוא אוהב
"ויתן אל משה" (שמות לא יח)6 – זהו שכתוב: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב ו) – גדולה החכמה וגדולה ממנה הדעת והתבונה. הוי: "כי ה' יתן חכמה", אבל למי שהוא אוהב: "מפיו דעת ותבונה". … למה הדבר דומה? למלך שהיה לו בן. בא בנו מבית הספר ומצא תמחוי לפני אביו. נטל אביו חתיכה אחת ונתנה לו. מה עשה בנו? אמר לו: איני מבקש אלא מזה שבתוך פיך. מה עשה? נתנו לו. ולמה? על שהיה מחבבו, נתן לתוך פיו. … משל לעשיר שהיה לו בן, בא מבית הספר ונתן לו מנה. א"ל בנו: איני מבקש אלא מן הפיצטלין שבתוך פיך.7 נטל ונתן לו מתוך פיו … הוי: "כי ה' יתן חכמה", אבל למי שהוא מחבבו ביותר: "מפיו דעת ותבונה".8
רד"ק ישעיהו פרק יא פסוק ב – ידע מול התבוננות
ונחה עליו רוח ה' – כי מה' יהיה כל זה, אמר בתחילה רוח ה' ואחר כך פירש רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'. וחכמה הוא הדבר שילמדנו אדם וידענו ויהיה מזומן בכל עת, ובינה התבוננות האדם במה שלא למד ממה שלמד.9
אבן עזרא שמות לא ג – מעבר לחכמה לבינה ולדעת
ואמלא אתו כמו: "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה" (דברים לד, ט), וכתוב: ונחה עליו רוח ד' (ישעיהו יא, ב). ופירש מה היא רוח ד' והיא רוח חכמה ובינה (שם).10
החכמה היא הצורות האצורות באחרונית מוח הראש. ומלת תבונה גם בינה מגזרת בין, והיא הצורה העומדת בין צורת הדעת ובין צורת החכמה, כנגד הנקב האמצעי במוח הראש. כי החכמה כנגד הנקב האחרון, והדעת המתחברת בנקבי המוח על המצח מההרגשות. ובלשון ישמעאל קורין הדעת אלתכיי"ל, והתבונה אלפכר"ה, והחכמה אלחכמ"ה.11
והנה בצלאל היה מלא כל חכמה בחשבון, ומדות, וערכים, ומלאכת שמים וחכמת התולדות, וסוד הנשמה. והיה לו יתרון על כל אנשי דורו, שהיה יודע כל מלאכה, כי רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת, על כן כתוב ובכל מלאכה בוי"ו …. והנה פירוש ובכל מלאכה (שמות לא ג) לחשוב מחשבות.12
ובלב כל חכם לב. לעשות מלאכה, כי גם זה ימצא בתולדת האדם, שיוציא מלבו דברים עמוקים במלאכת המידות, והוא לא למד החכמה, ועתה יזכיר כל אשר יעשו.13
רד"ק בראשית פרק מט – שכליות מול חושיות
כי ריח היין טוב כולל בעלי הריח … ואמר "וחכך כיין הטוב" (שיר השירים ז י). ונאמר עליו זה כי השכליות יעמדו לו במקום החושיות, כמו שנאמר: "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה', והריחו ביראת ה', לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח, ושפט בצדק דלים וגו' והכה ארץ בשבט פיו וגו' " (ישעי' י"א).14
רבי בחיי בן אשר שמות יח יא15 – המידות מול החכמה-בינה-דעת
מכל העם אנשי חיל. כל המידות שמזכיר והולך, והם: יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, כולם הן בכלל "אנשי חיל" … בוא וראה כמה כוח וגודל מעלות המידות. שלא נשתבחו הצדיקים והנביאים בתורה כגון נח ואברהם ויעקב וזולתם בתארי החכמה התבונה והדעת, כי אם בתארי המידות, נאמר בנח: "איש צדיק תמים היה" (בראשית ו ט), ונאמר באברהם: "והיה תמים" (שם יז א), וביעקב: "איש תם" (שם כה כז), וכן במשה: "ענו מאד" (במדבר יב, ג). וכל זה להורות כי אין עיקר החכמה אלא יושר המידות, כשם שאין האילן עיקר אלא הפרי, וכן דרשו רז"ל (ברכות יז א): (תהלים קיא, י) "שכל טוב לכל עושיהם", לכל לומדיהם לא נאמר אלא לכל עושיהם.16
ויקרא רבה א טו – מי שאין לו דעת
"ויקרא אל משה" – מכאן אמרו: כל תלמיד חכם17 שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה, אבי החכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים … ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני לפנים עד שקרא לו, שנאמר: "ויקרא אל משה".18
ספרי במדבר פיסקא מא פרשת נשא – ברכת ויחונך
"ויחונך" – בדעת ובבינה ובהשכל ובמוסר ובחכמה.19
ירושלמי ברכות פרק ד הלכה ד – אין תפילה בלי דעת
רבי אמר: תמה אני היאך בטלו חונן הדעת בשבת? אם אין דעה, תפילה מניין?20
שבת שלום
מחלקי המים