זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה: (תהלים נא יט).1
ויקרא רבה פרשה ז סימן ב – מגוון דרשות על הפסוק
"זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא יט). זבדי בן לוי ור' יוסי בן פטרס ורבנן.2 חד אמר: אמר דוד לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אני כבשתי את יצרי ועשיתי תשובה לפניך. אם אתה מקבלני בתשובה, הרי יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את בית המקדש ובונה את המזבח ומקטיר עליו כל הקרבנות שבתורה. מהמקרא הזה: "זבחי אלהים רוח נשברה".3
והאחר אמר: מנין למי שהוא עושה תשובה שמעלין עליו כאילו עלה לירושלים ובנה את בית המקדש ובנה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות שבתורה? מהמקרא הזה: "זבחי אלהים רוח נשברה".
ורבותינו אומרים: מנין לעובר לפני התיבה שצריך להזכיר עבודה וקרבנות ולשׁוּחַ?4 מברכה זו: "רצה ה' אלהינו ושכון בציון עירך".5 ויש מי שרוצה לשומעה מכאן: "זבחי אלהים רוח נשברה".6
א"ר אבא בר יודן: כל מה שפסל הקב"ה בבהמה, הכשיר באדם. פסל בבהמה "עורת או שבור" (ויקרא כב כב), הכשיר באדם: "לב נשבר ונדכה, אלהים לא תבזה". א"ר אלכסנדרי: ההדיוט הזה, אם משתמש הוא בכלי שבור גנאי הוא לו. אבל הקב"ה: כלי תשמישו שבורים, שנאמר: "קרוב ה' לנשברי לב" (תהלים לד יט), "הרופא לשבורי לב" (שם קמז ג), "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח" (ישעיה נז טו), "זבחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה".7
ר' אבא בר יודן בשם רב יודא בר רבי סימון: משל למלך שהיה מהלך במדבר ובא אוהבו וכבדו בכלכלה אחת של תאנים וחבית אחת של יין. אמר לו המלך: זה כיבוד גדול? אמר לו: אדוני המלך, לפי שעה כבדתיך,8 אבל כשאתה נכנס לתוך פלטין שלך, אתה רואה כמה אני מכבדך. כך אמר הקב"ה לישראל: "זאת תורת העולה היא העולה"? אמרו לפניו: ריבון העולמים, לפי שעה הקרבנו לפניך זו, אבל לכשתיטיב ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים, "אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל, אז יעלו על מזבחך פרים". (תהלים נא כא).9
מסכת סוטה דף ה עמוד ב – תפילה ושפלות רוח גדולים מהקרבנות
א"ר יהושע בן לוי: בוא וראה כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה. שבשעה שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו, מנחה – שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולם, שנאמר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא); ולא עוד, אלא שאין תפילתו נמאסת, שנאמר: "לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה" (שם).10
זוהר כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קח עמוד א – כל הקרבנות לשם הווי"ה
"זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה", "כי לא תחפוץ זבח", וכי לא בעי קודשא בריך הוא דיקרבון קמיה קרבנא? והא איהו אתקין לגבי חייביא קרבנא דיקרבון ויתכפר להו חובייהו!11 אלא דוד, לקמי שמא דאלהים אמר. וקרבנא לא קרבין לשמא דאלהים אלא לשמא דיו"ד ה"א וא"ו ה"א, דהא לגבי דינא קשיא מדת הדין לא מקרבין קרבנא, דכתיב (ויקרא א) "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' " – לה' ולא (ויקרא ה א) לשמא דאלהים. "וכי תקריב קרבן מנחה ליי' ", "זבח תודה ליי' ", "זבח שלמים ליי' ". ובגין כך כיון דדוד מלכא לגבי אלהים אמר, אצטריך למכתב: "כי לא תחפוץ זבח ואתנה עולה לא תרצה", דהא לשמא דא לא מקרבין, אלא רוח נשברה דכתיב: "זבחי אלהים רוח נשברה", קרבנא דאלהים עציבו ותבירו דלבא.12
מכילתא דרבי ישמעאל יתרו מס' דבחדש פרשה ט – ענווה היא הורדת השכינה
"ומשה נגש אל הערפל" – מי גרם לו? ענותנותו, שנאמר: "והאיש משה ענו מאד" (במדבר יב ג). מגיד הכתוב שכל מי שהוא עניו, סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו" (ישעיה נז טו), ואומר: "רוח ה' אלהים עלי יען משח ה' אותי לבשר ענוים" (ישעיה סא א), ואומר: "ואת כל אלה ידי עשתה" (ישעיה סו ב), ואומר: "זבחי אלהים רוח נשברה" (תהלים נא יט).13
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: ראה מדרש אליהו רבה פרשה יח הקושר את הפסוק שלנו עם יעקב ויוסף: " … אבל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל זבחים שבתורה, שנאמר: זבחי אלהים רוח נשברה. זבח אלהים רוח נשברה לא נאמר, אלא זבחי אלהים רוח נשברה. אמר לו יעקב אבינו לבנו יוסף: בני, אל תאמר הואיל ואין בי עבירה ואין בי עון וחט14, אתגבה15 על הבריות ואתגדל עליהן ביותר … אל תעשה כן כדי שתמלא את ימיך. לא נתן הקב"ה חכמה בינה דיעה והשכל אלא לקדש שמו הגדול, שנאמר: "וימררוהו ורובו וגו' ותשב באיתן קשתו". האם אחרי המפגש הגדול והמרגש ביניהם גילה יעקב את התנהגותו התקיפה והגאה של יוסף כשליט על ארץ מצרים ונחרד?