פרשות השבוע

וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: (בראשית ו ו-ז).¹

לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה: (במדבר כג יט).²

שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ … וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ: (שמות לב יב-יד).³

ספרי דברים פיסקא שכו פרשת האזינו – התנחמות היא תהות  

"כי ידין ה' עמו" – כשהקב"ה דן את האומות, שמחה היא לפניו, שנאמר: "כי ידין ה' עמו".⁴ וכשהקב"ה דן את ישראל, כביכול תֵּהוּת היא לפניו, שנאמר: "ועל עבדיו יתנחם". ואין נחמה אלא תהות, שנאמר: "כי נחמתי כי עשיתים" (בראשית ו ז). ואומר: "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך" (שמואל א טו יא).⁵

רש"י בראשית פרק ו פסוק ו – נמלך ממידת הרחמים למידת הדין

דבר אחר: "וינחם" – נהפכה מחשבתו של מקום ממידת רחמים למידת הדין.⁶ עלה במחשבה לפניו: מה לעשות באדם שעשה בארץ? וכן כל לשון ניחום שבמקרא לשון נמלך מה לעשות: "ובן אדם ויתנחם" (במדבר כג יט), "ועל עבדיו יתנחם" (דברים לב לו), "וינחם ה' על הרעה" (שמות לב יד), "נחמתי כי המלכתי" (שמואל א' טו יא) – כולם לשון מחשבה אחרת הם.⁷

בראשית רבה פרשה כז סימן ד – התעצב והתאבל על עולמו

"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו ו)⁸ – רבי יהודה ורבי נחמיה. רבי יהודה אמר: תַּוְהוּת היתה לְפָנָי שבראתי אותו מלמטה. שאילו בראתי אותו מלמעלה, לא היה מורד בי.⁹ רבי נחמיה אמר: מתנחם אני שבראתי אותו מלמטה, שאילו בראתי אותו מלמעלה, כשם שהמריד בי את התחתונים, כך היה ממריד בי את העליונים.¹⁰

אמר ר' אַיְבוּ: תַּוְהוּת היתה לְפָנַי שבראתי בו יצר הרע, שאילולי לא בראתי בו יצר הרע, לא היה מורד בי. אמר רבי לוי: מתנחם אני שעשיתי אותו וניתן בארץ.¹¹

"ויתעצב אל לבו"¹² – אמר רבי ברכיה משל למלך שבנה פלטין ע"י אדריכל, ראה אותה ולא ערבה לו. על מי יש לו להתכעס, לא על אדריכל? כך: "ויתעצב אל לבו". אמר ר' אסי: משל לשר שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד. על מי יש לו להתרעם, לא על הסרסור? כך: "ויתעצב אל לבו".¹³

גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה, אמר לו: אין אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד?¹⁴ אמר לו: הן. – והרי כתוב: "ויתעצב אל לבו"! אמר לו: נולד לך בן זכר מימיך? אמר לו: הן. אמר לו: מה עשית? אמר לו: שמחתי ושימחתי את הכל. אמר לו: ולא היית יודע שסופו למות? אמר לו: בשעת חדווה – חדווה, בשעת אבל – אבל. אמר לו: כך מעשה לפני הקב"ה. שאמר רבי יהושע בן לוי: שבעה ימים נתאבל הקב"ה על עולמו, קודם שלא יבוא מבול לעולם. מאי טעם? – "ויתעצב אל לבו", ואין עציבה אלא אבילות. כמו שאתה אומר: "נעצב המלך על בנו" (שמואל ב יט ג).¹⁵

מדרש תנחומא פרשת שמיני סימן א – לימוד הלכות אבילות

אמר להם משה לאהרן ולבניו: שמרו אבלות שבעת ימים עד שלא יגיע בכם … שכך שמר הקב"ה שבעת ימים אבילות עד שלא הביא את המבול כביכול. ומנין שנתאבל שנאמר: "וינחם ה' כי עשה את האדם ויתעצב אל לבו" (בראשית ו). ואין עציבה אלא אבל שנאמר: "כי נעצב המלך על בנו" (שמואל ב יט) … באותה שעה שמר הקב"ה שבעת ימי האבל עד שלא הביא את המבול שנאמר: (בראשית ז) ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ.¹⁶

מסכת סנהדרין דף קח עמוד א – התקנת קברות לאדם

"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ", כי אתא רב דימי אמר: אמר הקב"ה, יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ.¹⁷ מאי משמע? כתיב הכא: "וינחם ה' " וכתיב התם: "וינחם אותם וידבר על לבם" (בראשית נ כא).¹⁸ ואיכא דאמרי: לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ; כתיב הכא: "וינחם" וכתיב התם: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו" (שמות לב יד).¹⁹

רמב"ן בראשית פרק ו פסוק ו – סוד שמות הקב"ה

וינחם ה'. ויתעצב אל לבו – דברה תורה כלשון בני אדם.²⁰ והענין, כי מרו ועצבו את רוח קדשו בפשעיהם. וענין "אל לבו", כי לא הגיד זה לנביא שלוח אליהם²¹ … ובבראשית רבה (כז ד) אמרו בזה ענין נכבד במשל שהביאו מן הסרסור והאדריכל, והוא סוד גדול לא ניתן ליכתב.²² והיודעו יתבונן למה אמר בכאן שם המיוחד, ובכל הפרשה וענין המבול שם אלהים.²³

ר' עובדיה מברטנורא (עמר נקא) בראשית פרק ו פסוק ו – מחשבה בסיסית ועליונה

"וינחם ה' כי עשה את האדם". מקשין והא כתיב: "לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם"! ויש לומר ששלושה ענייני נחמה הן: אחת, כשאדם נודר לחברו טובה או רעה ויש לאל ידו אלא שמתחרט – זהו דבר כזב. השנית, המתחרט מחמת האונס שאין ספק בידו לקיים את דברו. על אלה שתים נאמר: "לא איש אל ויכזב", אלא מקיים את דברו. "ובן אדם ויתנחם" כי הוא לא יכול. ועוד יש נחמה שלישית הנקראת סופר"א פנצאר"י בלע"ז ואינה באה מחמת קיצורו של נודר.²⁴ כגון שיגזור הקב"ה פורענות; ודאי על דעת כן נגזר: אם יעמדו במרדם ואם ישובו מרשעם ישוב ה' מחרון אפו. כדכתיב בספר ירמיה: "רגע אדבר וכו' ושב הגוי ההוא וכו' ". אף זה "וינחם", כך הוא. כלומר, מחשבה אחרת יש בלבו. לא ששב ממחשבתו הראשונה חלילה וחס, כך מצאתי כתוב.²⁵

זוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח – כח הבחירה והאדם הצדיק

"אלה תולדות נח" – מה כתיב למעלה מהענין? "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו". רבי אליעזר אומר: בוא וראה שאין כמידת בשר ודם מידותיו של הקב"ה. מידת בשר ודם עושה מה שעושה ולאחר כן מתחרט ומתעצב ממנו. יכול אף הקב"ה כן? תא שמע: דכתיב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דברים ל טו), והזהיר לאדם ואמר: "ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (שם יט). ואם הוא הולך בדרך רע, הוא בעונו ימות, שנאמר: "עונותיו ילכדונו את הרשע" (משלי כב כב).²⁶ כך כתיב: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ" (בראשית ו ה) – אמר הקב"ה: אני רואה כי כולם מחוייבים, ואם יכלו ברעתם הרי יאבד עולמי.²⁷ כיון שראה לנח ובניו שהיו צדיקים ויישאר פליטה בעולם – התנחם ושמח.²⁸ וא"ר אליעזר: האי וינחם לשון נחמה הוא, וכן כל וינחם שבתורה לשון נחמה הוא – רואה את הרע ורואה את הטוב ומתנחם עם הטוב. א"ל ר' עקיבא: לדבריך מאי ויתעצב אל לבו? א"ל: בוא וראה מידת רחמנותו של הקב"ה. כי אף על פי שהתנחם, לקח עצבון על אבדת הרשעים. שאע"פ שהיו רשעים אינו חפץ במיתתן ולא היתה שמחה לפניו.²⁹

בראשית רבה לג ג פרשת נח

"ויזכור אלהים את נח" – אמר ר' שמואל בר נחמני: אוי להם לרשעים שהם הופכים מדת רחמים למדת הדין. בכל מקום שנאמר: ה' – מדת רחמים: "ה' ה' אל רחום וחנון" (שמות לד ו)  וכתיב: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ … וינחם ה' כי עשה את האדם ויאמר ה' אמחה את האדם וגו' " (בראשית ו).³⁰ אשריהם הצדיקים שהן הופכים מדת הדין למדת רחמים. בכל מקום שנאמר "אלהים", הוא מדת הדין: "אלהים לא תקלל" (שמות כב כז), "עד האלהים יבוא דבר שניהם" (שם ח), וכתיב: "וישמע אלהים את נאקתם ויזכור אלהים את בריתו" (שמות ב כז), " ויזכור אלהים את רחל" (בראשית ל כב).

"ויזכור אלהים את נח" – מה זכירה נזכר לו? שזן ופירנס אותם כל י"ב חודש בתיבה. "ויזכור אלהים את נח", והדין נותן – בזכות הטהורים שהכניס עמו בתיבה.³¹

אוצר מדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו [המתחיל בעמוד 162]

ה' דברים הקב"ה מתחרט שבראם: כשדיים עכו"ם ויצר הרע וגלות ודור המבול. כשדיים מנין? שנאמר: "הן ארץ כשדים זה העם לא היה" (ישעיה כג יג). עכו"ם מנין? שנאמר: "ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל" (איוב יב ו). יצר הרע מנין? שנאמר: "ואשר הֲרֵעוֹתִי" (מיכה ד ו). גלות מנין? שנאמר: "ועתה מה לי פה כי לוּקח עמי חנם" (ישעיה נב ה). דור המבול מנין? שנאמר: "וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ" (בראשית ו).³²

וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: (בראשית ח כא).³³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: תם ולא נשלם. עוד רבים וטובים דנו בפסוקים אלה ולא את כולם יכולנו להביא. כמו שאמר הכהן הגדול בקריאת התורה ביום הכיפורים: "יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן". יותר ממה שהספיקונו לשאוב ולאסוף, כתוב ואצור במקורות המים החיים.