וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וַיַּכִּרֵם וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם וַיֹּאמְרוּ מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר־אֹכֶל: וַיַּכֵּר יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ: (בראשית מב ז-ח).1
בראשית רבה צא ו פרשת מקץ – האחים מחפשים את יוסף והוא מדבר איתם קשות
"וירדו אחי יוסף" – בני ישראל צריך המקרא לומר.2 אלא בתחילה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו ולסוף מתחרטים ואומרים: אימתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאביו? וכשאמר להם אביהם לירד למצרים נתנו כולם דעת אחת להחזירו.3 אמר רבי יהודה בר סימון: אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבור אוכל.4 מה עשה? הושיב שומרים על כל הפתחים ואמר להם: ראו כל מי שנכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו וְלָעֶרֶב הביאו לי הפתקים. ועשו כך. כיון שבאו בני יעקב, כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם. לערב הביאו לו הפתקים. זה קורא: ראובן בן יעקב, וזה קורא: שמעון בן יעקב, וזה: לוי בן יעקב, וכן השוערים כל אחד שלו. מיד אמר להם יוסף: סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד. ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו: ראה כשיבואו האנשים אלו לידך, תפוש אותם ושגר אותם לפני. עברו שלשת ימים ולא באו.5 מיד נטל יוסף שבעים גיבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקש אותם בשוק. הלכו ומצאו אותם בשוק של זונות. ומה טיבן בשוק של זונות? אלא אמרו: אחינו יוסף יפה תואר ויפה מראה, שמא בקובה הוא. ותפשו אותם והביאום לפני יוסף.6 מיד: "ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות" מלמד שנעשה להם כנכרי.7 נטל את הגביע והקיש בו, אמר להם: אני רואה בגביע שמרגלים אתם. אמרו לו: "כנים אנחנו"8 – אם כנים אתם, למה לא נכנסתם בפתח אחד? אמרו לו: כך ציונו אבא: אל תכנסו בשער אחד. אמר להם: בשוק של זונות מה טיבכם? לא הייתם מתייראים מן העין? לא כך צוה אתכם אביכם?9 אמרו לו: אבידה אבדה לנו והיינו מבקשים אותה שם. אמר להם: איזו אבידה?10 אני רואה בגביע ששניים מכם החריבו כרך גדול של שכם ואח"כ מכרתם אחיכם לערביים.11 מיד נזדעזעו ואמרו לו: שנים עשר אחים אנחנו בני אבינו. אמר להם: והיכן הם השניים? אמרו לו: האחד איננו, מת. והקטן היום את אבינו. אמר להם: הביאו אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם. לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם, מפני שהוא דחפו לבור.12 ופירש אותו מלוי שלא יטלו עליו עצה. אמר שמעון לאחיו: כך עשיתם ליוסף, כך אתם מבקשים לעשות לי?! אמרו לו: מה נעשה ימותו אנשי בתינו ברעב …13
מדרש תנחומא פרשת מקץ סימן ו
"וירדו אחי יוסף עשרה", ולמה עשרה? שיש בהן כח לדחות הפורעניות. שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל מספר (סופר) מן חמשים עד עשרה, שנאמר: "אולי ימצאון שם עשרה" (בראשית יח לב). כי עשרה היא עדה … וכתיב: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב א). לכך נאמר: "וירדו אחי יוסף עשרה", שכן בסדום אמר עד עשרה.14
"ויבואו בני ישראל לשבור בתוך הבאים" – שלא יכירם אדם. אמר הקב"ה: אתם אמרתם "ונראה מה יהיו חלומותיו" – חייכם, החלום מתקיים.15 "וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו", שלא רחמו עליו.16 אבל יוסף: "ויכירם" – שריחם עליהם.17
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת שמות פרק ב סימן יא
"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם".18 זה שאמר הכתוב: "גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו" (משלי כ יא), שהרי משה רבינו אף על פי שהיה בפלטין של פרעה, הלך לראות בסבלותן של ישראל. היינו דתנן: הלל אומר אל תפרוש מן הצבור (אבות ב ד), שלא יהיה אדם רואה צבור בצער ויאמר אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עלי נפשי, אלא יהא נושא בעול עם חבירו (גמרא תענית יא ע"א).19
מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ב
"ויראו אותו מרחוק וגו' ויקחהו וישליכו אותו הבורה וגו'" … מה עשה ראובן? הלך וישב באחד מן ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף. ותשעה אחיו יושבין במקום אחד כאיש אחד בעצה אחד להמיתו. עברו עליהם ישמעאלים, אמרו: לכו ונמכרנו לישמעאלים … אמרו: נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו. אמר להם יהודה: ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה. מה עשו? שיתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם.20
שבת שלום ושמחת חנוכה
מחלקי המים
מים אחרונים: מדרש חשוב שלא הספיקונו להביא הוא דברים רבה ד ז, אשר דורש את הפסוק בתהלים לא ח: "אָגִילָה וְאֶשְׂמְחָה בְּחַסְדֶּךָ אֲשֶׁר רָאִיתָ אֶת־עָנְיִי יָדַעְתָּ בְּצָרוֹת נַפְשִׁי", על כל הקורות את יוסף במצרים, שנהפכו מצרה לגילה ושמחה, כולל עמידת אחיו מולו כשהוא מתנכר אליהם! ראה שם מדרש זה השונה מכל מה שהבאנו והוא צריך עיון נפרד.
לפיוט ויכר-ויתנכר, ראה בעמוד הבא
"וַיַּכֵּר" או "וַיִּתְנַכֵּר"?
כְּהֶרֶף עַיִן יוֹסֵף הִרְהֵר
וְלֹא אִחֵר
בָּחַר לְהִתְנַכֵּר
בִּ"מְרַגְּלִים אַתֶּם"
לְהִתְעַמֵּר
כִּי חֲלוֹמוֹת וּשְׂנָאוֹת
הוּא זוֹכֵר
וְלִסְלֹחַ וְלִשְׁכֹּחַ
אֵינוֹ מְמַהֵר
הַאִם הוּא עוֹבֵר עַל נוֹקֵם וְנוֹטֵר?
הַאִם קִיּוּם הַחֲלוֹמוֹת יְרַצֶּה וִיכַפֵּר?
וַיַּעֲלוּ לְנֶגֶד עֵינָיו
תְּלָאוֹתָיו וּכְאֵבָיו
וַיִּתְנַכֵּר אֶל אֶחָיו
וַיְשַׁלְּחֵם לְהִתְיַסֵּר
בְּשִׁמְעוֹן שֶׁיֵּאָסֵר
בְּכֶסֶף מִשְׁנֶה צוֹבֵר
בִּגְבִיעַ כֶּסֶף לְהִתְגַּדֵּר.
כִּי הוּא בְּשֶׁלּוֹ מִסְתַּגֵּר
וְרַק לְדָבָר אֶחָד
שׁוֹאֵף חוֹתֵר
עִם אָח קָטָן
לָשׁוּב וּלְהִתְחַבֵּר
גַּם אִם לֵב אָב זָקֵן הוּא שׁוֹבֵר.
עַד קוֹל בִּנְיָמִין
חָנַן וְהִתְגַּבֵּר
אֶת אָח "וַיִּתְנַכֵּר"
הֵמֵס וְעִרְעֵר
וְחִוֵּר לְיוֹסֵף שֶׁדַּי לְהִתְאַכְזֵר
הִגִּיעָה עֵת לְפַשֵּׁר וּזְמָן לְבַשֵּׂר
עָקֹב לְיַשֵּׁר, פְּעָרִים לְגַשֵּׁר.
וּבָעֵת וַיִּגַּשׁ יְהוּדָה
נְכוֹחוֹת לְדַבֵּר
הִסְתַּלֵּק "וַיִּתְנַכֵּר", וְגָבַר "וַיַּכֵּר"
וְהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל אֶחָיו
וְשָׁב לְאַשֵּׁר וּלְקַשֵּׁר.
הַחָזְרָה הָאַחֲוָה לִבְנֵי יַעֲקֹב?
רִיב אַחִים, נִסְלַח וְהִתְכַּפֵּר?