השקיפה ממעון קדשך מן השמים | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

השקיפה ממעון קדשך מן השמים

פרשת כי תבא, שישית לנחמה, תשס"ו

עדכון אחרון: 31/08/2021

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ: (דברים פרק כו פסוק טו).1

 

משנה מסכת מעשר שני פרק ה

משנה ו: ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור.2 כיצד היה בעור? נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעלים, ומעשר ראשון לבעליו, ומעשר עני לבעליו. ומעשר שני והבכורים מתבערים בכל מקום.3 ר' שמעון אומר הביכורים ניתנין לכהנים כתרומה.4

משנה י: במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין.5 כיצד היה הודוי? "בערתי הקדש מן הבית" (דברים כו) – זה מעשר שני ונטע רבעי. "נתתיו ללוי" – זה מעשר לוי, "וגם נתתיו" –  זו תרומה ותרומת מעשר,6 "לגר ליתום ולאלמנה" – זה מעשר עני הלקט והשכחה והפאה, אע"פ שאינן מעכבין את הודוי.7 "מן הבית" – זו חלה:

משנה יג: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" – עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה עשה מה שהבטחתנו: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" – בבנים ובבנות. "ואת האדמה אשר נתתה לנו" – בטל ובמטר ובולדות בהמה. "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" – כדי שתתן טעם בפירות.8

תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ה (סוטה ט יא)

משנה (מעשר שני ה יד): יוחנן כהן גדול העביר הודיות המעשר.9

גמרא: אמר רבי הילא (אילא): כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה.10 מעתה מי שהוא מפריש מִתְוַדֶּה מי שאינו מפריש לא יִתְוַדֶּה? כהדא דתני: עד השקיפה היו אומרים קול נמוך, מיכן והילך היו אומרים קול גבוה.11

רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק יא הלכה א – ו

מצות עשה להתודות לפני יי' אחר שמוציאין כל המתנות שבזרע הארץ וזהו הנקרא וידוי מעשר. … אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית … אין מתודין אלא ביום … ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות …וידוי זה נאמר בכל לשון … וכל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, ואם רצו רבים להתודות כאחד מתודין. מצותו במקדש שנאמר לפני יי' ואם התודה בכל מקום יצא.12

מדרש תנאים לדברים פרק כו פסוק טו – למען שמך הגדול

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" – עשה בשבילנו. ואם אין את עושה בשבילנו: "ואת האדמה" – עשה בשביל אדמתינו. ואם אין את עושה בשביל אדמתינו: "אשר נתת לנו" – עשה בזכות תורתינו. ואם אין את עושה בזכות תורתינו: "כאשר נשבעת לאבותינו" – עשה בזכות אבותינו. ואם אין את עושה בזכות אבותינו עשה למען שמך הגדול שנקרא עלינו, שנאמר: "ואתה בקרבנו ה' ושמך עלינו נקרא אל תניחנו" (ירמיהו יד ט).13

תלמוד ירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ח – כוחם של עושי מצוות

רבי הונא בר אחא בשם ר' אלכסנדרא: בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצות, שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה.14 אמר רבי יוסי בן חנינא: ולא עוד, אלא שכתוב בה: "היום הזה".15  … רבי יודה בר פזי פתח בה: "אבוא בגבורות ה' אלהים" כתיב (תהלים עא טז) … אילו שהן באין מכח המצות ומעשים טובים לפני הקב"ה.16

רש"י בראשית פרק יח פסוק טז – הפיכת ההשקפה לטובה

"וישקיפו על פני סדום" – כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת רוגז לרחמים.17

שמות רבה פרשה מא סימן א – כוחם של המעשרות

"ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו"18 – כך פתח ר' תנחומא בר אבא: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט ז) – מהו כן? א"ר נחמיה: אפילו בשעה שאנו עושין את הצדקה, מביטים אנו מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים. אין לנו שעה שאנו באין בזרוע, אלא בשעה שאנו מוציאים מעשרותינו, שנאמר: "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית" (דברים כו יב). מה כתיב בסוף הפרשה: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל וכו' ".19

אמר ר' אלכסנדרי: גדול כוחם של מוציאי מעשרות שהן הופכים את הקללה לברכה. אתה מוצא, כל מקום שכתוב בתורה: "השקיפה" לשון צער הוא, כמו שאתה אומר: "וישקף ה' אל מחנה מצרים … ויהום את מחנה מצרים" (שמות יד כד). וכן בסדום, שנאמר: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם" (בראשית יח טז) חוץ מזו. אמר רבי אלכסנדרי: גדול כחן של מוציאי מעשרות שהם הופכים דבר ארירה לברכה, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל".20

אמר ר' ברכיה: אפילו בשעה שאנו מביטים במעשינו יש לנו בושת פנים. כיצד הוא הדבר? אלא בנוהג שבעולם, אדם נותן שדהו לאריסות, והוא נותן זרע ונותן פעולה, והוא חולק עמו בשוה.21 אבל הקב"ה ישתבח שמו ויתעלה זכרו, אינו כן. אלא, העולם וכל אשר בו שלו, כמו שאתה אומר: "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד א) – הארץ שלו, הפירות שלו, והוא מוריד גשמים ומפריח טללים, כדי לגדלם. והוא משמרם והוא עושה כל דבר. אמר להם הקב"ה: לא אמרתי לך שתתן לי אלא אחד מעשרה – מעשר, אחד מחמשים – תרומה, הוי: "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" (דניאל ט ז).22

מסכת סוטה דף לט עמוד א – הקשר לברכת כהנים

שאלו תלמידיו את ר' אלעזר בן שמוע: במה הארכת ימים? אמר להן: מימי לא עשיתי בית הכנסת קפנדריא, ולא פסעתי על ראשי עם קודש, ולא נשאתי כפי בלא ברכה.23 מאי מברך? אמר רבי זירא אמר רב חסדא: 'אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה, כי עקר כְּרֵעֵיה מאי אמר? 24  "יהי רצון מלפניך ה' אלהינו, שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל לא יהא בה מכשול ועון. וכי מהדר אפיה מציבורא מאי אמר?25 אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש:26 "ריבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו, עשה עמנו מה שהבטחתנו: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו' ".27

מתוך סידור התפילה – בסוף ברכת כהנים

ריבונו של עולם, עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה עמנו מה שהבטחתנו: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבע לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש".28

מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תבוא סימן ב – תזכו לשנה הבאה

"היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה וגו' ".29 מה כתיב למעלה מן הענין? "השקיפה ממעון קדשך מן השמים" (דברים כו טו). אמר ר' אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא: כמה מתחטאין ויש להם פתחון פה לעושי מצות. אדם יש לו עסק אצל המלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון, עד שמגיעין אותו אצל המלך, כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה לו שאילתו, ספק אינו עושה לו שאילתו. אבל הקב"ה אינו כן, אלא אדם יורד לתוך שדהו, רואה אשכול שביכר, תאינה שביכרה, רימון שביכר, מניחו בסל. ועמד באמצע השדה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו', ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן, עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתיב אחריו: "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות את החוקים האלה". אמר ריש לקיש יוצאה בת קול ואומרת תשנה לשנה הבאה כיום הזה, כאדם שהוא נותן פרי חדש לחבירו, ואומר יהי רצון שתשנה ותתן לי לשנה הבאה.30

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: בהערה 14 מנינו את השקפת המלאכים על סדום כהשקפה לרעה (להרס), אבל לא כך סבור פירוש הזוהר לתורה. ראה פירוש הסולם לזוהר לבראשית פרשת וירא מאמר ויקומו משם האנשים אות קעג, שהופך גם השקפה זו לטובה ואומר: "וישקיפו: פירושו, התעוררות של רחמים, להציל את לוט. ולומד גזירה שוה, כתוב כאן וישקיפו, וכתוב שם, השקיפה ממעון קדשך, מה שם השקפה לרחמים. אף כאן השקפה לרחמים". אז אם על סדום החטאה השקיפו המלאכים לטובה ולחמלה רגע לפני ההפיכה, שמא יתקנו מעשיהם ויימצאו שם כמה צדיקים, קל וחומר שישקיפו עלינו ועל כל עם ישראל לטובה לברכה, לחסד ולרחמים לקראת ימי הדין הממשמשים ובאים.

 

הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ

הַשְׁקִיפָה מִשְּׁמֵי מְעוֹנָה

הַשְׁקִיפָה עַל יִשְׂרָאֵל עַמְּךָ

הַשְׁקִיפָה עַל אֻמָּה מְעֻנָּה

 

לֹא בִּעַרְנוּ הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת

אָכַלְנוּ בְּעֹנִי, לא סָפַדְנוּ לַמֵּת

יָדֵינוּ לֶעָנִי קָפַצְנוּ כַּזַּיִת

נָגִיף וּמַגֵּפָה נִלְאִינוּ שְׂאֵת

 

הַבִּיטָה לַצְּדָקוֹת וְאַל לַחֲטָאוֹת

הַשְׁמִיעֵנוּ יְשׁוּעָה לָעֵת הַזֹּאת

הַרְאֵינוּ הָאוֹת לְקֵץ הַתְּלָאוֹת

הַצְלִיחָה בַּיִת שְׁלִישִׁי בַּל יִמּוֹט

 

רְאֵה אַךְ זֶה קַמְנוּ מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת

מִגֵּיא הַהֲרִיגָה שֶׁל אֲלָפִים וּרְבָבוֹת

בְּשׁוֹך אַלְפַּיִם שְׁנוֹת צָרוֹת וּפְרָעוֹת

וּמֵחִלּוּל הַשֵּׁם שֶׁלֹּא הָיָה כָּזֹאת

 

הַרְעִיפָה מִטּוּבְךָ לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתְךָ

הֵיטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ לִמְחַדְּשֵׁי אֻמָּתְךָ

אֲשֶׁר קָמוּ וְעָלוּ מֵעֵמֶק הַבָּכָא

לְהָפִיץ אֶת אוֹרְךָ וּלְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמֶךָ

 

הַשְׁקִיפָה עוֹלָמְךָ מִמְּעוֹן קָדְשֶׁךָ

הַשְׁקִיפָה אַדְמָתְךָ מִשְּׁמֵי מְעוֹנָה

הָחִישָׁה יְשׁוּעָה לְקוֹרְאֵי בְּשִׁמְךָ

הַשְׁפִּיעָה רֹב טוֹבָה לְאֻמָּה נֶאֱמָנָה

 

נַשְׁקִיפָה נַבִּיטָה פְּנִימָה אֶל עַצְמֵנוּ

נַרְעִיפָה טוֹב וְחֶסֶד לְאַדְמָתֵנוּ וְעַמֵּנוּ

וּנְאַחֵל אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּאַהֲבָה רַבָּה

שָׁנָה שֶׁכֻּלָּהּ רַק הַשְׁקָפָה לְטוֹבָה

הערות שוליים

  1. פסוק תפילה-ברכה זה חותם את פרשת ביעור מעשרות אשר באה לאחר פרשת הביכורים שבראש פרשתנו, ומתחילה שלושה פסוקים קודם, בפסוק יב: "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁת שְׁנַת הַמַּעֲשֵׂר וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ: וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת ... שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי".
  2. מצוות ביעור היא הוצאה מהבית של כל התרומות והמעשרות שהאדם הפריש אך השהה ולא נתן למי שהתרומה או המעשר מיועדים לו: כהן (תרומה), לוי (מעשר ראשון), מעשר שני (בשנים א,ב,ד,ה של מחזור שבע השנים) או מעשר עני (בשנים ג,ו). מועד הביעור היינו ההוצאה מהבית והנתינה הוא פעמיים במחזור של שמיטה (שבע שנים), בשתי קבוצות של שלוש שנים. כל התרומות והמעשרות של שלוש השנים הראשונות מתבערים בפסח של השנה הרביעית לאחר שכלו תבואות ופירות השנה השלישית (כולל הזית המאוחר מכולם) וטרם באו תבואות ופירות השנה הרביעית שעונתה החקלאית רק מתחילה באביב. וכך גם בפסח של השנה השביעית לסיכום תרומות ומעשרות שנים ארבע עד שש (בשנה השביעית אין דין תרומות ומעשרות).
  3. דין מיוחד הוא מעשר שני, ביכורים ונטע רבעי ששייכים לאדם עצמו, אלא שצריכים להעלותם ולאוכלם בירושלים (או לקנות פירות בירושלים בכסף הפדיון שלהם) ואם לא עשה כן, יש לבערם ממש. נראה שיש כאן עידוד ותמריץ של התורה לאדם לעלות לרגל לפחות פעמיים במחזור של שמיטה, ודווקא בפסח (שיזכה גם להקריב קרבן פסח), שאם לא כן, יפסיד מעשר שני של שנתיים. (ומה אם חילל את מעשר שני בכסף ולא עלה לירושלים בשנה הרביעית והשביעית? מה יעשה עם הכסף אם לא פדה ואכל בירושלים? ישמיד אותו (יוליכו לים המלח)? ייתן לצדקה?). ראה המשך המשנה שם על מעשר שני שעשו אותו "תבשיל" וכן משנה ז' הסמוכה שמתייחסת לדין הביעור אחרי חורבן הבית ולא נאריך בנושא זה כאן, רק נשמח לשמוע דעות.
  4. אז לפחות לביכורים יש תקנה שלא יבוערו פיסית.
  5. לפעולת הביעור, מתווספת גם פעולה של אמירה או הצהרה: "בערתי הקודש מן הבית" (מזכיר את האמירה בפרשת ביכורים הקודמת), והיא הנקראת ווידוי בלשון חז"ל. ויש הפרש זמן בין הביעור לווידוי בשל החג שבו היו עולים לרגל ויכולים לאכול את מעשר שני ונטע רבעי בחג בירושלים.
  6. כהנים הם גם לויים.
  7. שאין לקט, שכחה ופאה מעכבים את הווידוי, משום שלא נאמר בהם "נתינה", אלא "עזיבה". ראה פירוש קהתי במקום.
  8. פירוש זה של המשנה את מילות הפסוק, נותן מעין תוקף וחגיגיות לדברים. מה שמתחיל כווידוי ואפילו כהתנצלות והסבר שנהגתי כשורה ועשיתי ככל שאני מצווה, הופך בפסוק שלנו לתפילה חגיגית, כמעט-דרישה מהקב"ה שכשם שאנחנו קיימנו את חלקנו בעסקה, כך גם אתה כעת תמלא את חלקך. השווה עם האמירה של הבאת הביכורים בפרשה הקודמת, בפרט הפסוק המסיים, בהכנעה והודאה רכה לפני המקום: "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ". השווה הביטוי כאן "שתתן טעם בפירות" כסמל ליישוב הארץ ובניינה, מול "וניטל טעם הפירות" כסמל לחורבן ודלדול היישוב בארץ (סוף מסכת סוטה, מח ע"א). והשווה עם המדרשים "עשר תעשר בשביל שתתעשר".
  9. היינו ביטל את אמירת הווידוי. ראה פירוש ברטנורא שם: "לפי שעזרא קנס את הלוים שלא יתנו להם מעשר, כשעלה מן הגולה ובני לוי לא עלו עמו, וצוה שיתנו המעשר לכהנים. ויוחנן כהן גדול בטל הוידוי, כיון שאינו יכול לומר וגם נתתיו ללוי". ראה מקור להסבר זה בתלמוד הבבלי סוטה מז: "אמר רבי יוסי בר' חנינא: לפי שאין נותנין אותו כתיקונו" בשל גזירת עזרא, וריש לקיש מוסיף שם שמשום שלא יכול להתוודות על מעשר ראשון "שוב אין מתודה על שאר מעשרות".
  10. בקטע לפני זה שהבאנו, מביא הירושלמי 'תקנת ביניים' של יוחנן כהן גדול שמטרתה הייתה להתגבר על הבעיה שהעם לא היה מקפיד בכל פרטי ביעור מעשרות. חלקם הקפידו על תרומה לכהן, אבל זלזלו במעשר ראשון ללוי, במעשר שני ובמעשר עני. כנגד תקנה זו שתוסבר בהמשך, יוצא ר' הילא: הכיצד מי שלא הקפיד על הביעור יכול לומר את הווידוי?!
  11. כיון שלא כולם בערו את המעשרות ולא יכלו לעשות שקר ולומר את הווידוי, מצאו פשרה: אלה שביערו אמרו בשקט את החלק של הווידוי עד "השקיפה". משם, היינו את הפסוק של התפילה, אמרו (כולם) בקול רם. נראה לומר שכולם עשו כך כדי שלא לבייש את אלה שלא ביערו. אבל בשל הכעס של ר' אילא, ביטלו גם תקנה זו. כך הבינונו שם בירושלמי ויש לעיין עוד. ראה במפרשים שם בירושלמי. ולגבי מצוות ווידוי מעשרות בימינו, ראה דיון באתר מכון התורה והארץ.
  12. מעניין שהרמב"ם ממקם את מצוות וידוי מעשרות בהלכות מעשר שני ונטע רבעי. ראה הערה 3 לעיל על ייחודיות מעשר שני בהקשר למצוות ביעור ווידוי מעשרות. שים לב בפרט למשפט האחרון שלכתחילה המצווה היא במקדש, אבל אדם יוצא ידי חובה בכל מקום. וכך גם יש להבין את דבריו: "בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית" (והראב"ד חולק). יש כאן פירוש שונה מהרגיל מהו "לפני ה' " שבפסוק! פירוש שאולי צופה שלא תמיד יהיה בית מקדש בישראל וגם כשהיה קיים, לא כל אחד יכול להגיע בקלות לירושלים. יש כאן מעין פתח למקדש מעט ולעבודת ה' בכל מקום. והרוצה להרחיב בדיני המצווה יעיין ברמב"ם ובמפרשיו וכן בשו"ע יורה דעה סימן שלא סעיפים קמ-קמו ומפרשיו. ויש מידע רב תחת "וידוי מעשרות" במרשתת. אנו נפנה אל האגדה.
  13. השווה נוסח זה עם נוסח המשנה לעיל. האמירה הבוטחת והכמעט-דרישה של המשנה, הופכת כאן למעין תחינה מדורגת ונסגנית, אם לא למען זה, אז לפחות למען זה, כולל הסיומת המזכירה לנו את: "אבינו מלכנו, עשה למענך אם לא למעננו". למען האדמה לפני למען התורה! והקשר עם הפסוק בירמיהו שהוא כבר תחנונים ממש דורש הסבר והמאיר עינינו יבורך.
  14. בדקנו (כמעט) את כל ההשקפות בתורה ומצאנו שהן לא תמיד מתאימות לכלל זה. הראשונה, בראשית יח טז לפני הפיכת סדום: "וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדֹם", היא בפשטות השקפה לרעה (לארירה). אבל מיד לאחריה, בראשית יט כח, אברהם משקיף על סדום: "וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה וְעַל כָּל פְּנֵי אֶרֶץ הַכִּכָּר" וקשה לומר שזו השקפה לרעה (אברהם גם מתקן שם תפילת שחרית). גם השקפת אבימלך על יצחק ורבקה, בראשית כו ח: "וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים בְּעַד הַחַלּוֹן", קשה לומר שהיא לרעה. שוב, בקריעת ים סוף, שמות יד כד, ודאי היא השקפה לרעה: "וַיְהִי בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם", ואולי כך גם בפרשת בלק, במדבר כח: "וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן". עוד מצאנו בספר במדבר כא כ: "וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן", אך זו אפשר לומר שהיא קביעה גיאוגרפית סתמית ואין בני אדם או הקב"ה מעורבים בה (ואי לכך נתעלם מהשקפות נוספות דומות לזו). הירושלמי מגביל עצמו לתורה, אך הרוצה להרחיב למקרא כולו, ימצא את השקפת אם סיסרא בעד החלון (שופטים ה כח), השקפת מיכל על דוד כשהוא מפזז ומכרכר לפני ארון ה' (שמואל ב ו טז) ובדומה לכך השקפת איזבל כאשר יהוא שועט לעבר יזרעאל (מלכים ב ט ל). כולן, השקפה לרעה, כולן, אגב, של נשים דרך החלון. השקפה נוספת לרעה מצאנו בירמיהו ו א: "כִּי רָעָה נִשְׁקְפָה מִצָּפוֹן וְשֶׁבֶר גָּדוֹל". לעומתם, ראה את השקפת ארנוה היבוסי על דוד ואנשיו הבאים לקנות את הר הבית (שמואל ב כד ו, דברינו קניית הר הבית ביום ירושלים), הקב"ה המשקיף על בני האדם: "לִרְאוֹת הֲיֵשׁ מַשְׂכִּיל דֹּרֵשׁ אֶת אֱלֹהִים" (תהלים פרקים יד ב, נג ג), הרעיה "הנשקפה כמו שחר" (שיר השירים ו י) ועוד. נראה שהירושלמי מתכוון בעיקר להשקפת סדום ופרעה שבתורה, כפי שנראה במדרש שמות רבה להלן, ולא חש לכל השאר. ואנחנו רק ניצלנו הזדמנות זו להשקיף על מירב ההשקפות שבמקרא ודי לנו בכך.
  15. הכוונה לפסוק הסמוך: "הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וכו' ", שהוא עניין חדש, אבל ר' יוסי בן חנינא רואה בו המשכיות לפרשת הווידוי ודרכה לפרשת הביכורים שלפניה. "משולש" זה נראה במדרש תנחומא להלן.
  16. כאן אולי אנחנו גלשנו וחיברנו לנושא שלנו את הפסוק: "אבוא בגבורות ה' " שמשמש פתיחה לדרשות ופירושים שונים. אבל באמת, בווידוי המעשר בא איש ישראל "בגבורות" ובזכות מצוות ומעשים טובים לפני המקום – כוחם של עושי מצוות בגבורות.
  17. מקור רש"י גרסה דינקותא זה הוא במדרש אגדה (בובר) בראשית וירא יח טז: "כל מקום שנאמר השקפה לרעה, חוץ מהשקיפה ממעון קדשך (דברים כו טו), שבשביל שהם נותנים תרומות ומעשרות לבעליהם חוזרת מדת הפורעניות לברכה". ושניהם, רש"י והמדרש מבוססים על הירושלמי הנ"ל. מיקום דרשה זו בפרשת סדום איננו רק משום שזו ההשקפה הראשונה בתורה. יש כאן, מן הסתם, גם מסר מוסרי-חינוכי. רש"י עומד בספר בראשית פרשת וירא, בהשקפה הרעה על סדום שעינם הייתה צרה בעניים ובמעוטי יכולת (ראה המדרשים על הפסוק: "הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה", בראשית יח כ) ומפנה אותנו לספר דברים, להשקפה הטובה של מי ועל מי שמקיים את מצוות מתנות עניים ומוציאי מעשרות שנצטווינו בתורה. ראה גם משנת רבי אליעזר פרשה יא עמוד 216 שמזכיר עוד השקפה לרעה ומחבר גם אותה עם ההשקפה לטובה של פרשתנו: "מדת בשר ודם, לא במה שהוא מכה הוא מרפא, מכה באזמיל ומרפא ברטייה. אבל הקב"ה אינו כן, אלא בדבר שהוא מכה בו הוא מרפא. הכה בהשקפה, שנאמר: ויהי באשמורת הבקר וישקף ה' אל מחנה מצרים וגו', ובמה מברך? שנאמר: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך".
  18. על בסיס פסוק זה מנתינת התורה למשה אחרי ששהה בהר ארבעים יום, מפתח המדרש את הרעיון הכללי של נתינה וקבלה מהאדם לקב"ה. כמו הפסוק: "וממדבר מתנה" וכמו: "מידך נתנו לך" וכו'. ראו דברינו ויתן אל משה וכן מידך נתנו לך.
  19. שונה היא מצוות מתן תרומות ומעשרות מכל מצוות צדקה (מכל מצווה אחרת?). בכל מצוות צדקה שאדם עושה (בכל מצווה אחרת?), אין לו פנים לדרוש את שכר המצווה. רק בעבור מצוות נתינת מעשרות והוצאתם (ביעורם) יש לאדם הזכות והעמידה, "לבוא בזרוע", לדרוש גמול על מעשיו. ראה הפסוק במלאכי ג י: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר ... וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת" וכל המדרשים הרבים עליו, כגון הגמרא בתענית ט ע"א: "ומי שרי לנסוייה להקב"ה? והכתיב: לא תנסו את ה'! - אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר: הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די". הבסיס לכך הוא הפסוק בתורה: "עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו' " (דברים יד כב) והדרשות כגון זו שבשבת קיט ע"א: "עשר בשביל שתתעשר". ראה דברינו לא תנסו בפרשת ואתחנן.
  20. דרשה זו מסתמכת על הירושלמי מסכת מעשר שני פרק ה הלכה ח שהבאנו לעיל ומפתחת אותה. אלא שמישהו שינה כאן "קצת" את הנוסח במטרה להעצים את מצוות מעשרות. ראה לשון הירושלמי לעיל: " ... בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצות ... אילו שהן באין מכח המצות ומעשים טובים לפני הקב"ה". האם רק שינויי גרסה "קלים" כאן, או הבדלים משמעותיים?
  21. צד אחד, בעל הבית, נותן את הזרע (והשדה, והכלים - ההון) והצד השני (האריס) נותן את העבודה והם חולקים ביניהם שווה בשווה. זה הסכם האריסות שביניהם.
  22. והמדרש ממשיך שם ודורש את "לך הצדקה ולנו בושת הפנים" בדרשות רבות ושונות. ראה שם. המדרש הזה הוא כאמור לעיל, בפרשת כי תשא על הפסוק: "ויתן אל משה ככלותו לדבר איתו". ואנחנו עוסקים בפסוק: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים". ר' ברכיה אינו מדבר כלל על מה שהקב"ה כביכול חייב לאדם, על כך שיש לאדם עמידה מול הקב"ה בתפילה ובקשה לברכה. הדרשה כאן היא כול כולה מה האדם חייב לקב"ה. יחסי הקב"ה והאדם אינם כיחס אריס – בעל הבית. אין שוויון ואין השוואה. המעשר אינו משהו מיוחד. כל מה שהאדם נותן אינו אלא החזרה של מעט מן המעט של הטובה שהקב"ה נותן לו. גישה דומה מצויה במדרשים על מצוות העומר, ראה ויקרא רבה פרשה כח, דברינו מנחת אומר לעומר בפרשת אמור. מנגד, עומדים מדרשים רבים בשבח עבודת האדם וחלקו בתיקון העולם ונתינתו, כביכול, לקב"ה. ראה המדרש על האריס הטוב (ויקרא רבה ה ח) – מובא בנו בדברינו יודעים לרצות את בוראם ביום הכיפורים. ואנו נלך בדרכו של ר' נחמיה שבראש המדרש האומר: מה כתיב בסוף הפרשה: "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל "ונמשיך לדרוש בפסוק זה.
  23. ר' אלעזר בן שמוע (שהיה כהן והוא מעשרה הרוגי מלכות) משתבח בכך שלא אמר ברכת כהנים בלא ברכה! מה שיכול ללמדנו על התפתחות נוסח התפילה, כולל ברכת כהנים.
  24. כאשר עקר רגליו מה אמר?
  25. כאשר סובב פניו מהציבור אל ארון הקודש: (עד שיגמור שליח ציבור את ברכת השלום, רש"י שם).:
  26. הדריך רב חסדא את רב עוקבא (שהיה כהן) כך לומר אחרי ברכת כהנים. והמילה "דרש" כאן מאד מעניינת.
  27. השתרבבות הפסוק "השקיפה" שווידוי וביעור מעשרות לתפילת הסיום של ברכת כהנים, דורש הסבר. התורה אומרת: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו כז). במה אברכם? מה הברכה שהקב"ה מברך אותנו בזכות ברכת כהנים? כפשוטו, ברכת כהנים עצמה. כל מה שהכהנים אומרים, הקב"ה יקיים: "יברכך ה' וישמרך ... וישם לך שלום". מפי הכהנים לידיו ומעשיו של הקב"ה. מדוע צריך, אם כך את ברכת "השקיפה"? נראה להסביר זאת על פי מדרש במדבר רבה יא ב שהבאנו בדברינו כה תברכו את בני ישראל בפרשת נשא: "בשעה שאמר הקב"ה לאהרן ולבניו: כה תברכו את בני ישראל, אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, לכהנים אתה אומר שיברכו אותנו? אין אנו צריכים אלא לברכותיך ולהיותינו מתברכים מפיך, זהו שכתוב: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל (דברים כו טו). אמר להם הקב"ה: אף על פי שאמרתי לכהנים, שיהיו מברכים אתכם, עמהם אני עומד ומברך אתכם. לפיכך הכהנים פורשים את כפיהם, לומר: שהקב"ה עומד אחרינו". ברכת "השקיפה" היא תפילה של ברכה ישירה בין הקב"ה ועם ישראל. ברכה "שבאים בזרוע", עשינו מה שגזרת עלינו, עשה אתה את חלקך. עם ישראל רוצה להתברך ישירות מפי הקב"ה, בזכות מעשיו, ולא באמצעות הכהנים. לפיכך הכהנים הם שמסיימים ואומרים את ברכת "השקיפה", לסמן שהכל הוא בעצם מפי הגבורה והם אינם אלא כלי ואמצעי. כל זאת, לשיטת ר' נחמיה בשמות רבה לעיל ואחרים. אבל ר' ברכיה (גם הוא בשמות רבה לעיל), יאמר בדיוק ההפך. ברכת "השקיפה", כולה חסד מלמעלה, בחינם. וזה הקשר לברכת כהנים.
  28. כך במרבית סידורי התפילה שבידינו בעקבות הגמרא הנ"ל במסכת סוטה ואימוץ תפילה זו בספרות הגאונים: שאילתות דרב אחאי פרשת בהעלותך שאילתא קכה, סידור רב עמרם גאון נשיאת כפים ועוד. ועדיין יש לשאול כיצד החליפה ברכת כהנים את ווידוי המעשרות? האם בשל המעשרות שלא נהגו בחוץ לארץ וביטול הודיית המעשר ע"י יוחנן כהן גדול בארץ (בירושלמי מעשר שני לעיל)? אולי. בין כך ובין כך, גם משבטלו המעשרות וממילא גם וידויים וביעורם, תפילת / ברכת "השקיפה" לא בטלה ונמצא לה מקום ראוי אחר. וגם רב הילא לא יכעס כשהכהנים אומרים זאת בלחש. והמילים: "ואת האדמה אשר נתת לנו" נאמרו כעת בגעגוע לעבר ותקווה לעתיד. אבל בדור שזכה לחזור אל אדמתו, לקיים מצוות התלויות בארץ ולחדש את וידוי המעשרות (ראה סוף הערה 11 לעיל), אולי ראוי שתחזור גם תפילת "השקיפה" להיאמר בקול רם ולא בהכנעה, בראש מורם ולא בהבלעה. וזריזים הם מלחיני ופייטני ארץ ישראל בימינו שכבר עטרו תפילה זו בנעימות מרגשות. (חפשו "השקיפה" ביוטיוב).
  29. מדרש תנחומא מפתח את הקשר עם הפרשה הסמוכה: "היום הזה" כפי שראינו בירושלמי מעשר שני ה ח לעיל ושוזר את שלוש הפרשות הראשונות של פרשת כי תבוא: ביכורים, ווידוי מעשרות ו"היום הזה" למוטיב אחד.
  30. נראה שבין הירושלמי שמחבר לראשונה את "היום הזה" לווידוי מעשרות, ובין מדרש תנחומא זה שמרחיב גם למצוות ביכורים הקודמת (עד כדי ערבוב ממש של שתי המצוות), עומד מדרש פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח ביום השמיני עצרת שמחבר את תפילת "השקיפה ממעון קדשך" עם חג שמיני עצרת החותם את חגי תשרי ומייחל לזכות ל"מועדיכם" של השנה הבאה. וזה נוסח הפסיקתא: "אלה תעשו לי"י במועדיכם (במדבר כט לט). ר' חנינה בשם ר' תנחום בר' יודן: אלה עשיתם אין כתיב כאן, אלא: אלה תעשו לי"י במועדיכם - התורה מרמזת לישראל ואומרת להם: תניין יומייא. א"ר ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא: כתיב: ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה (שמות יג י) - התורה מרמזת להם ואומרת להם: תניין יומייא. א"ר יהודה בר' סימון: כתיב: השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל (דברים כו טו). מה כתיב בתריה (אחריו)? היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות וכו' (שם שם טז), ומה עינין (עניין) זה אחר זה? אלא כל זמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה ומוציאין מעשרותיהן כראוי והם יכולין לומר: בערתי הקדש מן הבית (שם שם יג), הקב"ה מרמז לישראל ואומר להם: תניין יומיא. ואתם הדביקים בי"י, אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד: ד)". "תניין יומייא" פירושו ישנו ימיכם (ושנותיכם). היינו שתזכו למועדים ולשנים רבות. הדרשן מחבר את חג הפסח בו משלימים את השנה החקלאית (הערה 2 לעיל) עם שמיני עצרת החותם את חגי תשרי ובו מתחילים להתפלל על הגשם ונושאים עיניים כלות ומייחלות להצלחת השנה הבאה. בכך מקבלת תפילת "השקיפה" מבט קדימה נוסף – לא רק מפסח אל תבואות ופירות הקיץ הקרוב, אלא גם מחגי תשרי אל השנה החקלאית הבאה. ונראה שאין ברכה טובה לסיים בה את פרשת כי תבוא (הקשה) העומדת בפרוס השנה מאשר: תניין יומייא. שישלמו וירבו שנותינו ושנזכה לדרוש גם בשבת זו בשנה הבאה כעת חיה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה