- </a> בדומה לריכוז וחיבור המדרשים שהבאנו בגיליון <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%9b%d7%99%d7%91%d7%95%d7%93-%d7%90%d7%91-%d7%95%d7%90%d7%9d-%d7%95%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%90%d7%a8%d7%a5">כיבוד אב ואם והעלייה לארץ</a> בפרשת לך לך.<a href="#_ftnref2" name="_ftn2">
- </a> ובבראשית רבה מט ט: "חלילה לך מעשות כדבר הזה – אמר ר' יודן: חללה היא לך, זרה היא לך ... חילול שם שמים יש בדבר ... אמר ר' אבא: מעשות דבר - אין כתיב כאן, אלא: מעשות כדבר - לא היא ולא כיוצא בה ולא שפחותה ממנה". אברהם עומד וטוען בעוז וכמעט בחוצפה כלפי שמיא כנגד כוונת הקב"ה להפוך את סדום כבר הרחבנו בנושא זה בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=914-2">חלילה לך מעשות כדבר הזה</a> בפרשה זו (ראה גם דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%94%D7%98%D7%99%D7%97%D7%95-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9B%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%9E%D7%A2%D7%9C%D7%94">הטיחו דברים כלפי מעלה</a> בפרשת שלח לך). כאן רק נשאל: מה סיבת דברים קשים אלה? מה פשר יציאה זו של אברהם להגנה כה תקיפה על סדום? צדיקותו של אברהם? אחריותו כמי שמתועד להיות "אב המון גויים"? שמא סיבות נוספות?<a href="#_ftnref3" name="_ftn3">
- </a> פירוש רש"י זה מבוסס על מדרש בראשית רבה מט ב המתאר משל של מלך שמתייעץ עם אוהבו שמינה אותו על אחוזותיו ונתיניו ואין זה נאה שהמלך יעשה כעת דבר "חוץ מדעתו" של אוהבו: "רבותינו אומרים: כבר קראתי אותו אביהם, שנאמר: כי אב המון גוים נתתיך - דנים את הבן חוץ מדעתו של האב?". ור' יודן שם מדגיש גם את הקשר המשפחתי עם לוט: "הרי שם לוט בן אחיו ואיני מגלה לו?". הטון כאן רך בהרבה בהשוואה עם המדרש הקודם. מעורבותו של אברהם בסדום נובעת מכך שזו הארץ שהובטחה לו, שאנשי סדום הם בגדר בנים של אברהם (למרות שהוא ממשפחת שם והם מבני חם) ושאחיינו לוט שעשה איתו את המסע "אל הארץ אשר אראך" גר כעת בסדום.<a href="#_ftnref4" name="_ftn4">
- </a> על אברהם אבינו.<a href="#_ftnref5" name="_ftn5">
- </a> מדרשים רבים משבחים את פרידת אברהם מלוט, כמו ר' נחמיה בהמשך מדרש זה שמציג כדרכו דעה מנוגדת לזו של ר' יהודה: "כעס היה לאבינו אברהם בשעה שהיה לוט בן אחיו מהלך עמו. אמר הקב"ה: אני אמרתי לו: לזרעך נתתי את הארץ הזאת, והוא מדביק את לוט עימו כדי לירשו?!" – ראו דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%98">פרידת אברהם ולוט</a> בפרשת לך לך. אבל ר' יהודה מציג את הדעה שפרידת אברהם מלוט לא הייתה מעשה נכון. את כל העולם הוא מגייר (בראשית רבה ורש"י על הפסוק: "הנפש אשר עשו בחרן") ואת אחיינו הוא מרחק? זאת ועוד, עפ"י המדרש, אברהם לקח את לוט אחיינו תחת חסותו אחרי מות הרן אביו (אחיו של אברהם) באור כשדים עקב העימות של אברהם עם עבודת הפסלים (בראשית רבה לח יג). אברהם גם חייב ללוט על שתיקתו כשירדו למצרים ואברהם אומר ששרה היא אחותו (בראשית רבה נא ו). נכון שלוט הוא שבחר להתחבר אל אנשי סדום לאחר שחמד את איזור כיכר הירדן בשל עושרו החומרי (בראשית יג י), אבל עדיין יש לאברהם אחריות מסוימת וחוב מוסרי כלפי לוט ולוט כעת בסדום העומדת להישמד (אברהם אמנם לא מבקש ישירות על לוט ויש לדון על כך בנפרד).<a href="#_ftnref6" name="_ftn6">
- </a> נלך אחורה בסדר האירועים, מפרק יח בפרשתנו לפרק יד בפרשת לך לך, שם כבר נוצר קשר של אברהם עם סדום (האזכור הקודם והראשון של סדום בתורה הוא בפרק יג וקשור יותר לפרידה של אברהם מלוט ולהליכתו של לוט לסדום. פרידה זו יוצרת כאמור מחויבות של אברהם ללוט אך אין שם קשר ישיר של אברהם עם סדום). בפסוקים לעיל מתואר מפגש של אברהם עם מלך סדום בעקבות ניצחון אברהם על ארבעת מלכי הצפון שניצחו קודם את חמשת מלכי כיכר סדום וְשָׁבוּ רכוש רב ונפש, ובכללם לוט אחיינו של אברהם. כבר הקדשנו דף מיוחד למפגש זה בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93%D7%A7">מי אתה מלכי צ</a>דק וכאן ננסה לפתוח פתח לאפיק נוסף. מה פשר מפגש זה של אברהם עם מלך סדום שהופך למפגש משולש בעקבות הצטרפותו של מלכי צדק מלך שלם (היא ירושלים הקדומה)? מה בכלל פשר פרשת מלחמת מלכי הצפון ולמה טורחת התורה לספר עליה? מה חיפשו מלכים אלה בארץ? האם לפרשה זו, שלכאורה איננה אלא אחד מעשרות מסעות כיבושים של עמי מסופוטמיה בהתפשטות דרומה-מערבה של הקשת הפוריה, יכול להיות קשר לעמידת אברהם אל מול כוונת הקב"ה להפוך את סדום? הרי בעקבות ניצחון אברהם ונדיבותו, הם חייבים לו ואין הוא חייב להם מאומה. נמשיך ללכת עוד אחורה ולחפש קשרים אפשריים קדומים יותר.<a href="#_ftnref7" name="_ftn7">
- </a> תרח מוסר את דינו של אברהם לנמרוד, לא רק כאב שקובל לשלטון על בנו הסורר, אלא כאזרח אוּר שמבין שמעשי אברהם מסכנים את העולם האלילי כולו וזה עניין למלכות. אבל במדרשים אחרים תרח מזדהה עם אברהם.<a href="#_ftnref8" name="_ftn8">
- </a> אברהם הוא דמות דומיננטית של מי שלא רק מנתץ פסלים פיסית, אלא גם שובר מוסכמות חברתיות והופך עולמות. אברהם מייסד אמונה חדשה שעלולה לקעקע משטרים הבנויים על תפיסת עולם פגאנית והאלהה של שליטים. לא בכדי מכונה אברהם "העברי" – אברהם מסמן קו גבול ברור, כלשון ר' יהודה בבראשית רבה מב ח: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד". כתוצאה מכך הופך אברהם (ומשפחתו) לפליט הנרדף ע"י המלכות (בדומה למשה) ומשפחת תרח נאלצת לנדוד מערבה ולהתרחק מאור כשדים. אברהם לוקח איתו את לוט אחיינו, לאחר שהרן אביו (אחיו של אברהם) הושלך לכבשן האש בשל תמיכתו באברהם (רש"י בראשית יא כח). כל זה בסיפור הידוע על אברהם שובר הפסלים אשר מגובה במדרשים רבים אותם הבאנו בדברינו <a href="http://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%a9%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%a4%d7%a1%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a5-%d7%9e%d7%a6%d7%91%d7%95%d7%aa">שבירת פסלים וניתוץ מצבות</a>, <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%AA%D6%BC%D6%B6%D7%A8%D6%B7%D7%97-%D7%A1%D6%B8%D7%91%D6%B5%D7%A0%D7%95%D6%BC1">תרח סבנו</a>, <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%95%D7%A0%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%93">אברהם ונמרוד</a>, <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99">אברהם העברי</a> ואולי עוד.<a href="#_ftnref9" name="_ftn9">
- </a> כך גם בגמרא עירובין נג ע"א: "אמרפל - שאמר והפיל לאברהם אבינו בתוך כבשן האש ... נמרוד - שהמריד את כל העולם כולו עליו במלכותו". מי הוא אמרפל שיצא למלחמת ארבעה המלכים? – נמרוד. למה הוא יוצא למסע צבאי עד ארץ כנען? כי הוא רודף אחרי אברהם! הוא יודע מה משמעות הבשורה האמונית שלו וסכנתה לשלטונו, כפי שכבר הערנו לעיל. מלכי סדום כבר מרדו בו ומי יודע לאן יתגלגל עוד הדבר. ואת מי הוא שובה? את לוט שקלסתר פניו דומה לזה של אברהם (בראשית רבה מא ו). או משום שטעה בשל דמיון זה וחשב שלוט הוא אברהם, או משום שבכך ביקש להתגרות באברהם ולמשוך אותו למלחמה, ראו הכל בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D-%D7%95%D7%A0%D7%9E%D7%A8%D7%95%D7%93">אברהם ונמרוד</a>. ראו גם דברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%94%D7%96%D7%94-%D7%A2%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%95-%D7%9E%D7%9F-%D7%94%D7%92%D7%95%D7%9C%D7%94">המדרש הזה עלה בידינו מן הגולה</a> שמעיד שהיה לכל הסיפור הזה שורשים ביהדות בבל. סוף דבר, אמרפל הוא נמרוד, בא לארץ כנען במטרה לשבות את אברהם שאותו הוא מחשיב כמי שמתסיס נגד שלטונו, ויציאתו של אברהם לרדוף אחרי ארבעת מלכי הצפון "עד דן" ועד דמשק איננה רק בגלל לוט – היא חלק ממלחמת בני שם שנפרדו מהמרכז במסופוטמיה עם המרכז שרודף אחריהם. אי שם בין דן ובין "משמאל לדמשק" מתייצב קו גבול כפי שממוסד אח"כ גם בין יעקב ללבן בגלעד. ולאן שב אברהם כמנצח? מי הם בעלי בריתו בארץ?<a href="#_ftnref10" name="_ftn10">
- </a> במלחמת ארבעת המלכים יצא אברהם להציל את לוט וסופו שהציל את ממלכת סדום. בעקבות אירוע זה הוכרה עליונותו הרוחנית-דתית של אברהם וגם מי שלא האמין בו עד עתה, האמין בו כעת ועוד למפרע. בבארות החמר של סדום שם ניצל מלך סדום, התייצבה והתחזקה האמונה של תושבי הארץ בדרכו המיוחדת של אברהם – הגם שיכלו בנקל לייחס "נס" זה לכוחות עבודה זרה שלהם. מה שהתחיל באור כשדים נמשך והתעצם ב"ארץ אשר אראך". זו זכותה של ארץ ישראל בשעתה ולעתיד, אבל בה בעת גם זכותם של אנשי סדום! כנגד נמרוד שרדף את אברהם עד לסדום בשל אמונתו, באים עובדי הכוכבים תושבי סדום והסביבה שלא האמינו בו עד עתה והחלו להאמין בו!<a href="#_ftnref11" name="_ftn11">
- </a> וכן הוא במדרש תנחומא הנדפס פרשת וירא סימן ז: "ועמק השדים בארות בארות חמר וינסו מלך סדום, התחיל אברהם מהרהר לומר: המלכים באין להילחם על הסדומים והמלכים נופלין ואלו ברחו, שנאמר: והנשארים הרה נסו - אילו לא היו כשרין לא היו בורחין". אברהם יכול לחשוב שלא בכדי ניצל מלך סדום בבארות החמר. ואם ניצל שם זו סיבה טובה לבקש כעת על סדום. למה כאשר הקב"ה מבקש להשמיד את סדום לא יימלטו לפחות מזער הצדיקים שיש בסדום גם הפעם? למה העונש הקולקטיבי? ואם תאמר שאז עדיין לא הרשיעו סדום ועמורה כמו "צעקתה הבאה אלי" בפרשתנו, ראה היכן כתוב הפסוק: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד". חטאו, ולנוכח ההצלה במלחמת המלכים האמינו, ושוב חטאו, כמנהגו של עולם. ועוד נידרש לעניין זה להלן.<a href="#_ftnref12" name="_ftn12">
- </a> חזרנו אל המפגש המשולש בין אברהם – מלך סדום – ומלכי צדק מלך שלם, שלאור המדרשים לעיל, מקבל זווית ראייה חדשה ומועצמת. במפגש זה עליו הרחבנו בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%9E%D7%99-%D7%90%D7%AA%D7%94-%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93%D7%A7">מי אתה מלכי צדק?</a> נולדה מטבע הלשון: "אל עליון קונה שמים וארץ" שנכנסה לסדר תפילותינו ועליה הרחבנו בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%A8%D7%A5">קונה שמים וארץ</a> בפרשת לך לך. וכבר דקדקו רבים שמלכי צדק אומר: "אל עליון קונה שמים וארץ" ואברהם עונה: "<strong>ה'</strong> אל עליון קונה שמים וארץ" - אברהם מחדש ומקדש שם הווי"ה. אך למי אברהם אומר משפט זה? לא למלכי צדק שברך אותו, אלא למלך סדום! הוא מלך סדום שמוותר על הרכוש ודואג לנפש ומתגלה כמנהיג עם אחריות שאינו בהכרח רשע וחמדן. השילוב של מלכי צדק מבני שם עם מלך סדום שהוא מבני חם מציג גם קשר עתיק בין ירושלים שעל ההר ובין סדום שבבקעה למטה. המשולש של מלכי צדק (הוא שם בן נח) ואברהם – שניהם מבני שם, עם מלך סדום שהוא מבני חם, מציג קואליציה מעניינת שאולי תתגבש בארץ להתחלת הגשמת "אב המון גויים" ולקריאה בשם ה'. הגבול המדיני-צבאי שאברהם הציב בעקבות נצחונו על נמרוד-אמרפל, בין שליטי מסופוטמיה והעמים שהיגרו מערבה-דרומה לארץ כנען, יהפוך אולי גם לגבול בין התרבות הפגאנית של מסופוטמיה וניצני האמונה המונותאיסטית בארץ (שלמרבה הצער לא המשיכה לפרוח ולהתחזק ונגדעה אחרי ירידת יעקב וביתו למצרים). יש פה הזדמנות לחולל מהפך, להגשים את מטרת מסעו ושליחותו של אברהם!<a href="#_ftnref13" name="_ftn13">
- </a> המדרש שואל פסוק זה מדברי אנשי חת בתחילת פרשת חיי שרה לדרשה שלנו. זו 'חירות הדרשן'. אבל לעניינינו יש כאן הרחבה של עוצמת אישיותו של אברהם באזור ושוב ערבוב של ההר והעמק, כל אזור ירושלים ומזרחה הוא אחד לצורך הדרשות.<a href="#_ftnref14" name="_ftn14">
- </a> בעקבות ניצחון אברהם על ארבעת המלכים, מתכנסים עמי האזור כמתואר לעיל ומבקשים להכתיר את אברהם לשליט – מלך – אלוה. והוא עונה להם: "אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם אלוהו". לא באנו לארץ הזו, אומר להם אברהם, על מנת לעשות פולחן אישיות, לא ברחתי מנמרוד שעשה מעצמו אלוה ונרדפתי על ידו עד כאן (ואולי סבלתם גם אתם בגללי), על מנת להיות כמותו. אך עם כל שגב האירוע, אפשר שכאן חל קרע בין אנשי סדום ואברהם. אברהם דורש מהם אמונה צרופה בדבר מופשט, באלוהות שאיננה מוחשית, אבל הם צריכים דברים מוחשיים. האם אכזבה זו של אנשי סדום היא שגרמה להתדרדרות ולהסתגרות שלהם מהעולם החיצון? אמנם כבר כאשר לוט נפרד מאברהם בפרק יג מעידה התורה: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" ומכינה אותנו לרעיון שיבוא מאוחר יותר של החרבת סדום. אבל בתווך עומדת פרשת מלחמת ארבעת המלכים והמפגש המשולש המתואר במקרא והמדרשים שמספרים תיאור חיובי של אנשי סדום, גם אם לשעתו. אברהם מכיר את אנשי סדום והוא סבור שלא כל חטא ורוע לה' מחייב השמדה טוטלית. מכאן עמידתו להגנת סדום אולי באור קצת חדש.<a href="#_ftnref15" name="_ftn15">
- </a> לאור כל מה שהבאנו לעיל, נראה שניתן אכן לראות את עמידת אברהם למניעת הפיכת סדום באור מחודש וחזק יותר. יש לאברהם קשר עם אנשי סדום עוד מימי יציאתו מאור כשדים, במלחמה עם ארבעה מלכי הצפון היו הם והוא בצד אחד. בה בעת, אין לו גם אשליות מי הם ויש לו אכזבה מהם – אכזבה שהיא אולי גם כישלון שלו שלא הצליח להביא אותם לאמונה באל אחד ולעקירת עבודה זרה ולצורך בדברים מוחשיים (הערה 14 לעיל) – כישלון שלא הצליח למלא את תפקיד "אב המון גויים" ולקרוא בשם ה'. הוא גם מודע היטב לכך שאין הם רק "רעים וחטאים לה' מאד" כנזכר בעת שנפרד מלוט, ושעקב ההסתגרות שלהם והעושר החומרי שזכו לו בחבל ארץ פורה זה, התדרדרו גם לחברה מושחתת, לרשעות הסתגרות ואטימות. אבל כל זה לא מצדיק בעיני אברהם השמדה טוטלית. אם כל חבל ארץ בעולם שהיה "חוטא ורע לה' מאד" היה מושמד, לא היה קיום לעולם, טוען אברהם. וברקע עומדת ההיסטוריה המשותפת שלו איתם. אם כך הם התנהגו ולוא לרגע במלחמת ארבעה המלכים, אי אפשר שלא יישאר מזה משהו, אי אפשר שלא יהיו בה 50, 40, 30, 20 ולפחות עשרה צדיקים (כולל לוט ואשתו) שזוכרים את הצלתם והנס שאירע בבארות החמר. כל זה כמובן כתוספת על הסיבות לעמידת אברהם שמנינו בראש הדף שמצטרפים ומועצמים מאד: אב של הבנים, ההבטחה לארץ והקשר המשפחתי אישי. האם בכך סיימנו את הקשר של אברהם עם סדום? התשובה היא, לא.<a href="#_ftnref16" name="_ftn16">
- </a> סיפור העימות של אברהם עם דור הפלגה הוא סיפור מקביל ואולי גם משלים לסיפור הקלאסי שהבאנו עד כאן, על אברהם שובר הפסלים באור כשדים והעימות עם נמרוד. בשני הסיפורים אברהם בערך באותו הגיל עפ"י המדרשים, ארבעים וכמה שנים. שני הסיפורים כיצד אברהם מגיע לארץ, נעים על ציר זמן משותף. הקשר של אברהם עם דור הפלגה מבוסס על חשבון שעושה סדר עולם רבה שדור הפלגה היה 340 שנה אחרי המבול (ולא שנתיים כמדרש בראשית רבה) ואברהם היה אז בן 48. הכל מפורט בדברינו <a href="https://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d-%d7%95%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%94%d6%b7%d7%a4%d6%bc%d6%b0%d7%9c%d6%b7%d7%92%d6%bc%d6%b8%d7%94">אברהם ודור הפלגה</a>. כאן נביא בתמצית הנדרש לעניינינו. אברהם מתעמת עם אנשי המגדל באופן דומה לניסיון להכתרתו בסדום שראינו לעיל. הוא מסרב להיות הגיבור שלהם ("אל יחסר העולם מלכו") ומתנגד לעולם הכוחני שהם מבקשים ליצור, אבל בהבדל שכאן העמים מכירים בקב"ה (לשון המדרש, או שמא "אל עליון" כלשון המקרא) והם מבקשים ליצור עולם מנותק ממנו. אם הוא לא יורד למטה לשבת איתנו בדמות פסלים ומקדשים, שם אפשר להקטיר לו קטורת ולהשתחוות לפניו, ובוחר להישאר "למעלה" (אל מופשט ונעלם), אזי נצא למלחמה מולו שתקבע חיץ ברור ביננו ובינו ולא ישגיח יותר על העולם לטוב או לרע. אברהם מבין שלא יצליח להניאם (עפ"י מדרשים אחרים הוא מתעמת איתם עד כדי קללות) והוא פורש והולך לארץ כנען. אך אין הוא היחיד. יחד איתו פורשים (או נפוצים) שם ועבר ואיתם "צדיקים וחכמים", גם עמים שמגיעים לארץ כנען ובהם משפחות שהתיישבו בסדום. לא כל האנשים שאברהם פוגש בארץ הם "פנים חדשות". חלק מהם מוכר לו. הם פרשו או נפוצו ממגדל בבל והגיעו לכאן.<a href="#_ftnref17" name="_ftn17">
- </a> עוד לפני שפתח אברהם לטעון כנגד השמדת סדום ובזכות מעט הצדיקים שיש בה, יודע הקב"ה מה הם הרהורי לבו ומשתף אותו בכוונותיו לגבי סדום (מסיר את המכסה). גם לנושא זה הקדשנו דף <a href="http://www.mayim.org.il/?parasha=%d7%94%d6%b7%d7%9e%d6%b0%d7%9b%d6%b7%d7%a1%d6%bc%d6%b6%d7%94-%d7%90%d6%b2%d7%a0%d6%b4%d7%99-%d7%9e%d6%b5%d7%90%d6%b7%d7%91%d6%b0%d7%a8%d6%b8%d7%94%d6%b8%d7%9d">המכסה אני מאברהם</a> וכאן נביא רק הנדרש לנושאנו. הרהורי אברהם על מה שאירע בדור המבול ובדור הפלגה אינם פחות קשים ובוטים מהדברים הקשים שראינו לעיל בפרט בדיבור <a href="http://www.mayim.org.il/?parasha=914-2">חלילה לך מעשות כדבר הזה</a>. לא ייתכן עולם שאין בו מספיק צדיקים שימנעו חורבן טוטלי ויאפשרו הזדמנות חדשה. אוי לו לעולם שכזה. ראה דברי אברהם במדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן י: "אמר אברהם ... שלא יאמרו באי עולם כך אומנתו שהוא מאבד את הדורות במדת אכזריות: איבד דור אנוש, ודור המבול, ודור הפלגה, אינו מניח אומנותו". את דור אנוש והמבול לא הכיר אברהם, אבל את דור הפלגה הכיר (עפ"י המדרש). חלקם של אלה שנפוצו ממגדל בבל הגיעו לארץ כנען והתיישבו בכיכר סדום (בצוער, להלן) והם כעת שכניו ולרגע מסוים אפילו בעלי בריתו ולוט גר איתם. הרהורי אברהם על מה שאירע בדור הפלגה מקבלים בסדום עוצמה ותהודה חזקים. הרהוריו בסדום חוזרים על הרהוריו או שמא חוסר הרהוריו בדור הפלגה. איזו תפילה נשא אברהם על דור הפלגה אם בכלל? האם גם שם ביקש על שלושים, עשרים ועשרה צדיקים (והוא ושם ועבר ונח בתוכם) ולא נענה? האם משם למד אברהם לבקש על צדיקים שיצילו את העיר או את העולם וחזר וביקש גם בסדום למרות שלא נענה בדור הפלגה? או שמא ההפך, שם לא ביקש אברהם וכעת, בסדום הוא מתקן!<a href="#_ftnref18" name="_ftn18">
- </a> החשבון שרש"י עושה, שכל ההפרש בין עונש דור הפלגה וסדום הוא 52 שנה בלבד, מחדד את אזכור דור הפלגה בהקשר עם סדום. אברהם יוצא מאור כשדים עקב עבודה זרה שהייתה שם, כולל מעשה דור הפלגה ובארץ כנען הוא נתקל באנשי סדום! אך דא עקא, ש"העיר הקרובה" עליה מדובר היא צוער! מי שמבקש על צוער: "הִנֵּה־נָא הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה הֲלֹא מִצְעָר הִוא וּתְחִי נַפְשִׁי", הוא לוט! והוא נענה! אברהם שביקש על כל ערי הכיכר לא נענה, אולי כשם שלא נענה בדור הפלגה (אם התפלל בעבורם). לוט שאמנם ביקש על עצמו "ותחי נפשי", הוא שהציל בסופו של דבר לפחות את העיר מצער שתושביה זה מקרוב באו לארץ כנען מארץ שנער בעקבות פילוג העמים והפצתם בדור הפלגה. הם ניצלו!<a href="#_ftnref19" name="_ftn19">
- </a> על נפילתו של לוט – בפעם אחרת. הוא לוט שניצל בזכות אברהם (בראשית יט כט), הוא לוט שהציל את מצער אבל פחד לשבת שם (שם ל), התייאש מהחיים, השתכר כלוט a lot וזנה עם בנותיו (וחזר לבית אברהם דרך רות – "אמה של מלכות" מייסדת שושלת דוד).- עליו בפעם אחרת. כאן נתמקד באברהם. מה עושה אברהם לנוכח חורבן סדום? תחילה הוא משכים בבוקר ומשקיף על סדום, ככתוב: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' " (בראשית יט כז). ומה עשה בהשכמה זו? "תיקן תפילת שחרית" (ברכות ו ע"ב, בראשית רבה ס ט) – גם זה נושא לדיון נפרד (ראה דברינו תפילות אבות תקנום בפרשה זו). ומה עוד עושה אברהם? נוסע משם דרומה אל ארץ פלשתים בה הוא עתיד לגור "ימים רבים" (בראשית כא לד), לכרות ברית עם אבימלך ולזכות לבן יצחק. אך שימו לב לפסוק "ויסע משם אברהם" שבראש המדרש לעיל. זה בדיוק הפסוק שפותח את מדרש תנחומא (בובר) וירא כד לעיל המתאר את עימות אברהם עם דור הפלגה. הכיצד? אם לא נאמר שחל כאן שיבוש במדרש והדברים מכוונים, רוצה הדרשן לומר לנו שנסיעתו של אברהם מסדום החרבה היא חזרה על נסיעתו מדור הפלגה שהופץ על פני כל העולם (או שמא נסיעתו מדור הפלגה צפתה את נסיעתו מסדום). ללמדך שפעמיים ניסה אברהם להיות "אב המון גויים", לתקן ולהציל את העולם משיכרון הכח, הרדיפה אחר החומריות והתרבות הפגאנית. ובשניהם לא הצליח. אבל אברהם לא מרים ידיים וממשיך בדרכו ובניסיונותיו והתנסויותיו.<a href="#_ftnref20" name="_ftn20">
- </a> האמונה באל אחד שאיתה בא אברהם לארץ כנען שלא צלחה בזמנו, תצליח ותפרח לעתיד לבוא בסוכתה של סדום. דווקא שם, מכל הסיבות שראינו לעיל. בחג הסוכות שהוא חג אוניברסלי לכל העמים. וכל שבעת האושפיזין יבואו לסוכה ובהם אברהם שיראה שמה שניסה ולא צלח בזמנו, יצליח לעתיד לבוא. ומי עוד יבוא כאור לסוכה? דוד המלך מחבר ספר תהלים שהפסוק: "אלהים דבר בקדשו אעלוזה אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד" הוא יסוד הדרשה לעיל ולא בכדי. הוא דוד שמוצאו ומציאתו מסדום, כנזכר בבראשית רבה נ י: "אמר רבי יצחק (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו? בסדום". זו זכותה של רות המואביה "אמה של מלכות" מייסדת שושלת דוד, שחזרה וחיברה בין אברהם ובין צאצאי לוט. נשוב ונקרא את הדף <a href="https://www.mayim.org.il/?holiday=%D7%A1%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%A1%D7%93%D7%95%D7%9D">סוכתה של סדום</a> שמקבל כעת ניחוח נעים לרוח היום המנשבת בין עצי סכך הסוכה ומבדרת את קישוטיה.<a href="#_ftnref21" name="_ftn21">
- </a> "ונתתי גשמיכם בעתם - בלילי שבתות. מעשה בימי שמעון בן שטח ובימי שלמצי המלכה שהיו גשמים יורדים מלילי שבת ללילי שבת, עד שנעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. וצברו מהם חכמים והניחום לדורות הבאים" (ויקרא רבה לה).