וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל־אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף הַעוֹד אָבִי חָי וְלֹא־יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו: (בראשית מה ג).1
וַיֹּאמְרוּ שָׁאוֹל שָׁאַל הָאִישׁ לָנוּ וּלְמוֹלַדְתֵּנוּ לֵאמֹר הַעוֹד אֲבִיכֶם חַי הֲיֵשׁ לָכֶם אָח וַנַּגֶּד לוֹ עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֲיָדוֹעַ נֵדַע כִּי יֹאמַר הוֹרִידוּ אֶת אֲחִיכֶם: (בראשית מג ז).2
מדרש תנחומא (בובר) פרשת ויגש סימן ז
… כיון ששמע יוסף,3 לא יכול לכבוש רחמיו, שנאמר: "ולא יכול יוסף להתאפק וגו' ויתן את קולו בבכי וגו' ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף" (בראשית מה א-ג). כיון שאמר להם: "אני יוסף" – "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו". ר' אלעזר ב"ר שמעון בשם ר' אלעזר בן עזריה אמר: ומה אם יוסף שאמר לאחיו אני יוסף, וידעו מה שעשו בו, לא יכלו לענות אותו, כשיבוא הקב"ה להתווכח עם כל אחד ואחד מן הבריות ולומר לו מעשיו … על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד.4
שכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מה סימן ג
"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי". בתחילה שאל שלום אביו: "ולא יכלו לענות אותו" – אפילו על שלום אביו. למה? "כי נבהלו מפניו". א"ר אליעזר בן עזריה: אוי לנו מיום הדין, אוי לנו מיום התוכחה, ומה יוסף שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו, בתוכחותיו של הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים שהוא עד ודיין ובעל דין, ויושב על כסא רם ונשא בדין, ודן את כל אדם לפי מעשיו על אחת כמה וכמה שאין בריה יכולה לעמוד לפניו.5
אלשיך בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק ג
"ויאמר אליהם אני יוסף". ולבל יאמרו בלבבם כל רעתם זכר אשר עשינו לו, ויתעצבו מאוד באמרם כי כלתה אליהם הרעה מאתו. על כן מיד היחל בבכי לאמר אני יוסף, ואמר6: העוד אבי חי, כלומר, מה שגעיתי בבכייה ואני מדבר ובוכה, לא על צרתי כי אם על צרת אבי כי תמיה אני העוד אבי חי.7
אברבנאל בראשית פרק מה פסוק א
ולזה אמר להם: "אני יוסף העוד אבי חי", לא שהיה שואל אם הוא עדין בחיים, כי כבר אמרו לו שהיה חי והוא אמר: "השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי".8 אבל אמר להם זה כדי להיכנס עמם בדברים. כי חשב ראשונה בלבו כדי שלא יתביישו ממה שעשו שלא לזכור להם ענין המכירה, אבל שידבר אליהם בעניינים אחרים ולזה התחיל מאביו העודנו חי.9
ר' חיים פלטיאל בראשית פרק מה פסוק ג
"אני יוסף העוד אבי חי". ואם תאמר: והא כבר אמרו למעלה שלום לעבדך לאבינו עודנו חי?! ונראה לומר דוודאי ידע (יוסף) דחי היה (יעקב). אך היה שואל אם היה בריא, לפי שידע שנצטער עליו שאל העוד אבי חי, כלומר אם בריא הוא.10
ריב"א בראשית פרק מה פסוק ג
"ויאמר אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי". ואם תאמר: והלא שאל להם על זה, כדכתיב בפרשת מקץ: "וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי" (בראשית מג כז). והם השיבו: "שלום לעבדך לאבינו עודנו חי" (שם כח), רוצה לומר: לעבדך אבינו יעקב. אבל לא השיבו (על יצחק)11 שכבר מת שלא רצו להשיב לו בפשיטות, שאין משיבין על הקלקלה כדאמרינן אייבו קיים אמה קיימת.12 ועכשיו שאל להם על יעקב.13
עודך חי בני יוסף, עודך חי?
איך חָרְשוּ עברו עלי
עשרים ושתיים שנות ייסוריי
מאז נפרדנו שם באמצע הגיא
ופסיעותיך ליוו חרש את פסיעותיי
ואתה הולך ומשתאה לפשר מעשיי,
איך זה אבא שולח אותי אל אחי?
מי שֶׁשְׂנָאוֹ אָחִיו, לא יראה בשנאתם אלי?
אכן, שלחתיך יוסף בעוונותיי
ומאז יום יום אני מתייסר בכיליותיי
רגשו מצפוניי ועצמו געגועיי
עודך חי בני יוסף, עודך חי?
אימתי אם עוד אראך, אימתי?
מאז אותו יום נמהר ועד עתה,
כלו בדמעות עיני
חמרמרו נהפכו מעיי
וליבי יום יום עלי דווי
משמוע ניחומים אטמתי את אוזניי
עד מתי, יוסף עד מתי?
לא שלחת לי איגרת, בן זקוניי
את ארץ מצרים מלאת אסם ומלאי
פרית ורבית בארץ נכריה ולא באקראי
ולי אביך לא היה לך פנאי!
הֲנָשִׁיתָּ בית אביך, אמרת: די?
תכפוני צרות אבא, צרות עד בלי די
טפלו העלילו אשמות שוא עלי
הפשיטו כותנתי נשאוּ רדידַי
בשלשלות אסרוני, קשרו רגליי וידיי
צמתו בבור רגעי חיי,
ארכו ימיי נקפו לילותיי
אמרתי נגזרתי ואבדתי וודאי
אללי לי אבא אללי לי אללי
בודד נשאתי תפילה חרש
לאל שדי
שיאמר די לצרותיי
כאשר לִמַדְתָנִי אתה אבא להתפלל
בארץ ילדות מגוריי
הנני אבא, עודני חי
דמות דיוקנך אבא שמרתי בחשאי
כל יום חשבתי, הלוא תשלח אחריי
לדעת גורלי ומה אודותיי
איך לא שלחת לי אבא, לא חקרת מעשיי
איך לא חקרת עלילות אחי?
ושמע תפילתי אל כל חי
גאל ופדה נפשי מבית אסוריי
ועלו ובאו תפילותיי ותחינותיי
ומפשר חלומות זרים
התגשמו ועלו חלומותיי
אברך יקראו ועל ברך יכרעו
כל מצרים לפָנַי
הנני אבא, עודני חי!
ובבקשה אל תשאלני
למה לא שלחתי לך אגרותיי
הלא הוא כמוס עמדי
ועם כותב תורת אל חי
עד יבואו פרשני הדורות ויגלו סודותיי
אך למה זה אוסיף ואהגה ביגוניי
למה אוסיף תנות קורותיי וספר מעשיי
אודה בכל לב ואהגה בהגיוניי
עד יבלו שפתותיי ויכלו מילותיי
שבח ותהילה אביעה לאל שדי
השומע תפילותיך ותפילותיי
העונה צרותיך אבי וצרותיי
כי תמו ייסוריך וכלו ייסוריי
כי הנה אתה אבא, הנה אתה חי
והנה אני יוסף בנך, אבא,
עודני חי
(רק חבל ששמעתי שסבא יצחק כבר לא חי)
אודך ה' כי עוד אבי חי
אודך ה' כי עוד יוסף בני חי
וגם סבא יצחק בלב כולנו חי
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: אחרי ככלות הכל אין הדברים פשוטים. קריאתו של יוסף: "העוד אבי חי" וקריאתו של יעקב: "עוד בני חי", מהדהדות זו מול זו – קריאתו של אב אוהב ומתייסר לעומת קריאתו של בן אובד ומתנכר. בה בעת, קריאות אישיות אלה חושפות את הרובד האינטימי הפרטי שבין יוסף ויעקב, בתוך כל הסאגה המשפחתית האדירה הזו המלווה אותנו ארבע פרשות בתורה. שאר האחים (הבנים) עומדים בתווך ושומעים קריאות אינטימיות אלה: "אבי" – "בני", וגם זה להם תוכחה ומוסר וצביטה גדולה בלב. בסוף פרשת ויגש אנחנו חוזרים לראש פרשת וישב שהיא תחילת כל הסיפור: "ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל בניו". האחים רואים שהכל חוזר לקדמותו ושותקים ואין לדעת מה בליבם. במתכוון או שלא במתכוון, יעקב לא סוגר כאן את המעגל אלא משאיר אותו פתוח, לשעתו ולדורות. הדברים מהדהדים בפרשת ויחי הסמוכה, הן בברכת יעקב לבניו והן בדברי האחים ליוסף לאחר מות יעקב: לו ישטמנו יוסף. ראה גם דברינו הסיפור שלא סוּפָּר בפרשת ויגש.
הרוצה להרחיב ולהעמיק בנושא זה מוזמן לעיין בדברים שכתב הרב יהודה זולדן בדף השבועי של אונ' בר אילן.