פרשות השבוע

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם־לְיִרְאָה אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל־דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשֶׁךָ: (דברים י יב).¹

רש"י דברים י יב

ועתה ישראל – אף על פי שעשיתם כל זאת, עודנו רחמיו וחיבתו עליכם, ומכל מה שחטאתם לפניו אינו שואל מכם כי אם ליראה וגו': כי אם ליראה וגו' – רבותינו דרשו מכאן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.²

כלי יקר על הפסוק

כך ביאורו: אילו בקשתי היראה מן בניכם אשר יקומו אחריכם, אשר לא ראו את כל הנוראות אשר עשה ה' … אז ודאי הייתי שואל דבר גדול … אמנם ועתה, רצה לומר הדור הזה – "אתם ראו", כי בעיניכם ראיתם כל הנוראות אשר עשה האלוהים שייראו מלפניו וכבר אתם מורגלים במידת היראה, לפיכך ועתה באשר הוא שם, שאלה קטנה ה' שואל מעמך.³

אור החיים על הפסוק

לפי שיש שתי הדרגות שחפץ ה' מישראל עשות, והם זו למעלה מזו. אחת היא היראה, ולמעלה ממנה האהבה, ואמר להם שאינו מבקש מהם כי אם היראה.⁴

מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה". אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא?⁵ והאמר רבי חנינא משום רבי שמעון בן יוחאי: אין לו לקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים, שנאמר: "יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו לג ו)!⁶ – אִין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דאמר רבי חנינא: משל, לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו – דומה עליו ככלי קטן. – קטן ואין לו – דומה עליו ככלי גדול.⁷

מסכת נדה דף טז עמוד ב

דריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לַיְלָה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: ריבונו של עולם, טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק – לא קאמר,⁸ כדר' חנינא; דאמר ר' חנינא: הכל בידי שמים – חוץ מיראת שמים, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' " (דברים י יב).⁹

פירוש רש"י מסכת ברכות לג ע"ב

כל הבא על האדם ביד הקב"ה; כגון ארוך, קצר, עני, עשיר, חכם, שוטה, לבן, שחור, הכל בידי שמים הוא. אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים. את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שתי דרכים, והוא יבחר לו יראת שמים.¹⁰

תוספות מסכת נדה דף טז עמוד ב

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – ובאלו נערות (כתובות ל.) דאמר: הכל בידי שמים חוץ מצינים ופחים. הכא איירי בתולדות האדם ובמידותיו והתם מיירי במאורעות כגון חלאים ופורעניות. דהכל נגזר עליו ואינו יכול ליזהר כדאמר בחולין (דף ז:) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.¹¹

רמב"ם, הקדמה למסכת אבות (שמונה פרקים), פרק שמיני

אבל הלשון הנמצא לחכמים והוא אמרם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – הרי הוא אמת, ומכוון אל מה שזכרנו.¹² אלא שהרבה יטעו בו בני אדם, ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים – שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית, או היות זה הממון בידו. וזה אינו אמת, כי זאת האשה, אם היתה לקיחתה בכתובה וקידושין, והיא מותרת, ונשאה לפריה ורביה – הרי זו מצוה, וה' לא יגזור בעשיית מצוה. ואם היה בנשואיה פגם – הרי היא עבירה, וה' לא יגזור בעבירה. וכן זה אשר גזל ממון פלוני, או גנבו, או מעל וכחש ונשבע לו בממונו, אם נאמר שה' גזר על זה שיגיע לידו זה הממון ושיצא מיד זה האחר – הנה כבר גזר בעבירה. ואין הדבר כן, אלא כל מעשי האדם הבחיריים – בהם בלא ספק יימצאו המשמעת והמרי. כי כבר בארנו בפרק השני, שהציווי והאזהרה התוריים אמנם הם במעשים אשר לאדם בחירה בהם אם יעשם או לא יעשם, ובזה החלק מן הנפש תהיה יראת שמים, ואינה בידי שמים, אלא היא מסורה לבחירת האדם, כמו שבארנו. ואם כן, אומרם 'הכל' – אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים, אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או רדת מטר או בצורת, או הפסד אויר או בריאותו,¹³ וכיוצא בזה מכל מה שבעולם, חוץ מתנועות האדם ומנוחותיו.¹⁴

סוף מסכת מכות (כג ע"ב, כד ע"א)

דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלוש עשרה מצות נאמרו לו למשה … בא דוד והעמידן על אחת עשרה … בא ישעיהו והעמידן על שש … בא מיכה והעמידן על שלוש דכתיב: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוהיך"¹⁵ … חזר ישעיהו והעמידן על שתים … בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: "וצדיק באמונתו יחיה".¹⁶

מסכת שבת דף לא עמוד ב

רבי סימון ורבי אלעזר הוו יתבי. חליף ואזיל רבי יעקב בר אחא. אמר ליה חד לחבריה: ניקו מקמיה, דגבר דחיל חטאין הוא. אמר לו אידך: ניקו מקמיה; דגבר בר אוריין הוא. אמר ליה: אמינא לך אנא דגבר דחיל חטאין הוא – ואמרת לי את בר אוריין הוא? תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא, דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר: אין לו להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך" וכתיב: "ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה" (איוב כח כח), שכן בלשון יוני קורין לאחת הן.¹⁷

מדרש תהלים (בובר) מזמור כז

"דבר אחר אחת שאלתי מאת ה' ". אמר הקב"ה לדוד: בתחילה אמרת: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' ". וחזרת ואמרת: "לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". אמר לפניו: ריבונו של עולם, לא יהא עבד שווה לרבו? בתחילה לא באת לנו באחת? שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה" (דברים י יב). ואחר כך פתחת לנו במצות הרבה, שנאמר: "ללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו" (יהושע כב ה) –  הוי: דיו לעבד להיות כרבו.¹⁸

מסכת בבא מציעא דף קז עמוד ב

"והסיר ה' ממך כל חולי", אמר רב: זו עין¹⁹ … ושמואל אמר: זה הרוח²⁰ … רבי חנינא אמר: זו צינה, דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מִצִּנִּים פַּחִים, שנאמר: "צנים פחים בדרך עיקש, שומר נפשו ירחק מהם" (משלי כב ה).²¹

ויקרא רבה פרשת בהר, פרשה לד סימן ג

"גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי" (משלי יא יז). גומל נפשו איש חסד – זה הלל הזקן. הלל הזקן בשעה שהיה נפטר מתלמידיו, היה מהלך והולך. אמרו לו תלמידיו: רבנו, להיכן אתה הולך? אמר להם: לעשות מצוה. אמרו לו: וכי מה מצוה הלל עושה? אמר להם: לרחוץ במרחץ. אמרו לו: וזו היא מצוה? אמר להם: הן. ומה אם איקוניות של מלכים שמעמידים אותן בבתי תיאטרָיוֹת ובבתי קִרְקְסָיוֹת שלהם, מי שהוא ממונה עליהן מורקן ושוטפן והן מעלין לו סָלָרִין,²² ולא עוד אלא שהוא מתגדל עם גדולי המלכות – אנו שנבראנו בצלם ובדמות, דכתיב: "כי בצלם אלהים עשה את האדם" (בראשית ט ו), על אחת כמה וכמה.²³

מסכת מנחות דף מג עמוד ב

תניא, היה רבי מאיר אומר: חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך". רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי.²⁴

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: מי שיש ברשותו אבות דרבי נתן מהדורת ש"ז שכטר מוזמן לעיין בנוסח ב פרק י (עמוד 26): "אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם – משל לאדם עושה רצון רבו ולבו גס ברצון רבו [אדם עושה רצון אביו] ולבו גס ברצון אביו וכו' ". ראה הערה יא שם בה הוא מביא נוסח ארוך ו"זר" של מדרש זה בו מופיעה, בין השאר, הפסקה: "ועוד אמרו חכמים: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – מכאן שכל העובד לפני המקום באימה ויראה נוחל חיי העולם הזה וחיי העולם הבא". כאילו יראת שמים היא מספיקה – היא במדרגה של אהבה. שכטר מעיר שם שייתכן שדברים אלה נכתבו "כנגד הכת הידועה שהפריזה על המידה בענין זה עד שפרקה מעליה עול תורה ועול מצוות". הפריזה בערך האהבה והתעלמה מהיראה. ולכן שם היראה היא הכל, כמשקל נגד. ואנו נאמר ש"הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" – כולל אלה שבוחרים לרוץ ישר לאהבה בלי לעבור את שלב היראה. גם זה פירוש לפסוק שלנו "מה ה' שואל מעמך – כי אם ליראה". וכאן גלשנו שוב לנושא האהבה מול היראה, ראה שוב דברינו עשה מאהבה עשה מיראה בפרשה זו.