פרשות השבוע

מים ראשונים: "ויגש אליו יהודה" ניצב מול "ולא יכול יוסף להתאפק" כתמונות ראי הפוכות ומשלימות. ואף אנו הקדשנו דף לזה ודף לזה. הדף שכאן מוקדש לנאומו של יהודה, ובהזדמנות אחרת כבר דנו בנקודת המבט של יוסף: ולא יכול יוסף להתאפק. ואם נחזור כאן על מקצת אותם מקורות ומדרשים שהבאנו שם, אין זה אלא משום שאכן יש כאן תמונת ראי ושני צדדים של אותה מטבע. הדברים יצאו מלבו של יהודה ונכנסו ללבו של יוסף.

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי וְאַל יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה: (בראשית מה יח).¹

גישות שונות²

"ויגש אליו יהודה" – ר' יהודה ר' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אומר: הגשה למלחמה … רבי נחמיה אומר: הגשה לפיוס … רבנן אומרים: הגשה לתפילה … אמר ר' אליעזר: פשט להון.³ אם למלחמה – אני בא. אם לפיוס – אני בא. אם לתפילה – אני בא.⁴ (בראשית רבה פרשה צג סימן ו).⁵

"ויגש אליו יהודה" – אין לשון ויגש אלא לשון שלום,  שנאמר: "ויגש דוד את העם וישאל להם לשלום".⁶ ר' יהודה אומר: אין לשון ויגש אלא לשון תנחומים … ר' נחמיה אומר: אין לשון ויגש אלא לשון קרבן … ר' יוסי אומר: אין לשון ויגש אלא לשון נזיפה … ר' נתן אומר: אין לשון ויגש אלא לשון גישוש … (בראשית רבה אלבק כאן).⁷

התרפסות וקבלת אדנות

"בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך, נוקשת באמרי פיך … עשה זאת בני והינצל … לך התרפס ורהב רעיך" (משלי ו א-ג) – "אם ערבת לרעך" – זה יהודה שאמר "אנכי אערבנו". "תקעת לזר כפיך" – "מידי תבקשנו". "נוקשת באמרי פיך" – "אם לא הביאותיו אליך". "עשה זאת בני והינצל" – לך והדבק בעפר רגליו וקבל מלכותו ואדנותו. (בראשית רבה פרשה צג סימן א).⁸

ערבות ועוד

"איש יהודי" – וכי היה (מרדכי) משבט יהודה? ולא משבט בנימין היה?! שנאמר: "איש ימיני". מה ראה הכתוב שקראו יהודי? אלא שירדו השבטים למצרים אצל יוסף, וראה בנימין עמהם, ונתן הגביע באמתחת בנימין, ונמצא באמתחתו, ואמר "האיש אשר ימצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד". אמר לו (יהודה ליוסף): בבקשה ממך, כבר יש בידי רעה אחת שאמרתי לאחיי: "לכו ונמכרנו לישמעאלים" (בראשית לז כז).⁹ וזאת תביא לי ותחזור לאותה רעה, לאחי מכרתי, וזה נטלתי מאבי להחזירו אצלו, ואת נוטלו לעבד! אין לי עמידה לא לפני הקב"ה ולא לפני אבי. חייב אני להיות עבד שמכרתי את יוסף אחי. בדין הוא שאעשה עבד תחתי. וכן הוא אומר: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני". למה? "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי". ואמר שלמה: "בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך" (משלי ו א). אמר לו הקב"ה: אתה מסרת נפשך לעבד תחת בנימין, חייך הגואל שעתיד לעמוד לישראל, לשמך אני כותבו, לכך נאמר "איש יהודי". (ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו).¹⁰

עימות והתגוששות

"כי הנה המלכים נועדו, עברו יחדיו" (תהלים מח ה) – זה יהודה ויוסף. "עברו יחדיו" – זה נתמלא עֶבְרָה על זה וזה נתמלא עֶבְרָה על זה … "רעדה אחזתם שם" (שם ז)  – אלו השבטים. אמרו: מלכים מתדיינים אלו עם אלו, אנחנו מה אכפת לנו? יאה למלך להדיין (להתדיין) עם מלך. (בראשית רבה פרשה צג סימן ב).¹¹

כעס וחמה

אמר ר' יוחנן: בשעה שתפס יוסף הצדיק את בנימין ואמר לאחיו: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום אל אביכם", אמר לו יהודה: בנימין תתפוס ושלום בבית אבא? מיד כעס יהודה ושאג בקול גדול והלך קולו ארבע מאות פרסה … אף אחיו כיון שראו את יהודה שכעס, אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ ועשו אותה תלמים תלמים … באותה שעה נתמלא חמה על יוסף … מיד נזדעזע ונבהל … (שם, סימן ז).¹²

חוצפה

"ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני"  – "כי כמוך כפרעה", מה פרעה גוזר ואינו מקיים, אף אתה גוזר ואינך מקיים. מה פרעה להוט אחר הזכרים, אף אתה כן … (שם, סימן ו).¹³

פניה לחוש הצדק ולצד המעשי

"בי אדוני" – בי ולא בו. אם לְדַבֵּר – אני, אם לְשַמֵש – אני, אם לבקע עצים – אני. דבר אחר: "בי אדוני" – ביא¹⁴ אתה מעביר עלינו, אדוני, שכך אמרת לנו: "הורידוהו אלי ואשימה עיני עליו" – זו היא השמת עין? (שם סימן ו).¹⁵

היסטוריה והתחשבנות

"אדוני שאל את עבדיו לאמר" – אמר לו יהודה: מתחילה באת עלינו בעלילה! כמה מדינות ירדו למצרים לשבור אוכל ולא שאלת אחד מהם כמו ששאלת אותנו! שמא בתך באנו ליקח או אתה סבור לישא את אחותנו? אף על פי כן לא כסינו ממך. אמר לו יוסף: אני רואה בך שְפָּטָט¹⁶ אתה, יש באחיך פטיט כמותך? אמר לו (יהודה): כל זאת שאתה רואה, אני ערבתי אותו. אמר לו: מפני מה לא עשית כן לאחיך כשמכרת אותו לישמעאלים בעשרים כסף וציערת את אביך הזקן ואמרת לו "טרוף טורף יוסף? (בראשית רבה צג סימן ח).¹⁷

מה נאמר לאבא

אמר יהודה ליוסף: מה נאמר לאבא? אמר לו: אמור לאביך הלך החבל אחר הדלי. (תנחומא ויגש, סימן ה).¹⁸

פסיכולוגיה

"מים עמוקים עצה בלב איש, ואיש תבונות ידלנה" (משלי כ ה) – לבאר עמוקה מלאה צונן והיו מימיה צוננים ויפים ולא הייתה בריה יכולה לשתות הימנה. בא אחד וקשר חבל בחבל ונימה בנימה ודלה הימנה ושתה. התחילו הכל דולים הימנה ושותים. כך, לא זז יהודה משיב ליוסף דבר על דבר, עד שעמד על ליבו. (בראשית רבה פרשה צג סימן ד).¹⁹

פיוס לכל

אמר ר' חיא בר אבא: כל הדברים שאתה קורא שדיבר יהודה ליוסף בפני אחיו, עד שאתה מגיע "ולא יכול יוסף להתאפק", היה בהם פיוס ליוסף ופיוס לאחיו ופיוס לבנימין. פיוס ליוסף, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על בניה של רחל. פיוס לאֶחָיו, לומר: ראו היאך הוא נותן נפשו על אָחִיו. פיוס לבנימין, אמר לו: כשם שנתתי נפשי עליך, כך אני נותן נפשי על אחיך. (שם, סימן ט).²⁰

נידוי יהודה, צערו של אבא, גישתו של בנימין

א"ל יוסף: יהודה, למה אתה דברן, והלא יש באחיך גדולים ממך? א"ל: אעפ"כ כולם חוץ לזיקא הן עומדין ואני מעי קומטים עלי כחבל. א"ל: למה? א"ל: שאני ערב לו. א"ל: אם בכסף אם בזהב, אני נותן לך. א"ל: לא בכסף ולא בזהב, אלא כך אמרתי לאבא: אהיה בנידוי בעולם הזה ובעולם הבא … אם לא אביאנו אליך. א"ל:²¹ למה אתה מבקש בנימין? אם לגדולה – אני גדול ממנו, אם לגבורה – אני גיבור ממנו. מוטב שאהיה עבד תחתיו ואל אראה בצערו של אבא.²²

א"ל יוסף: איני רוצה לידע, אלא לבנימין זה, מי נתן לו עצה לגנוב? שמא אתם נתתם לו עצה? אמר בנימין: לא הן נתנו עצה ולא נגעתי בגביע. א"ל: הישבע לי. נשבע לו בפרישתו של יוסף אחי ממני, לא נגעתי בו. ולא בשלוח חצים שנשתלחו בו, ולא בהפשט שהפשיטו אותו, ולא בהשלכת הבור שהשליכוהו, ולא במכירה שמכרוהו לישמעאלים, ולא בטבילה שטבלו כותנתו בדם.²³ אמר: מי מודיע שאתה נשבע על אחיך באמת? א"ל: בשמות של בָּנַי אתה יכול לידע כמה אני מחבבו, שהוצאתי שמותן על מה שאירע לו. א"ל: ומה שמותן? א"ל: "בֶּלַע וָבֶכֶר וְאַשְׁבֵּל גֵּרָא וְנַעֲמָן אֵחִי וָרֹאשׁ מֻפִּים וְחֻפִּים וָאָרְדְּ" (בראשית מו כא) …²⁴ מופים – למדתי מפיו תורה שלמד מאביו. חופים – שנתחפה עד היום הזה. דבר אחר: שהלכתי יחף ומתאבל עליו. "וארד" – "כי ארד אל בני אבל שאולה". בבקשה ממך אל תוריד אבי ביגון שאולה, שכן יהודה אומר: כי איך אעלה אל אבי וגו'. כיון שהגידו לו צערו של אביו. מיד: "ולא יכול יוסף להתאפק". (ילקוט שמעוני תורה פרשת ויגש רמז קנא).²⁵

אזכור יוסף "המת" ואהבת רחל

וַנֹּאמֶר אֶל־אֲדֹנִי יֶשׁ־לָנוּ אָב זָקֵן וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן וְאָחִיו מֵת וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ: (בראשית מד כ).²⁶

"ונאמר אל אדני יש לנו אב זקן וילד זקונים קטן", כלומר: אחרון הוא וקטן שבאחים. "ואחיו מת", אפשר אדם כיהודה אומר דבר שאינו ברור לו? אלא כיון שהרחיק נדוד ואיננו, הרי הוא חשוב כמו מת. ודומה לדבר: "נשכחתי כמת מלב" (תהלים לא יג).²⁷

"ויותר הוא לבדו לאמו", לא שאמו היא בחיים, אלא אין מאמו בן אחר זולתו, ודומה לדבר: "אחת היא לאמה" (שיר השירים ו ט). "ואביו אהבו", שזוכר בו מעשה אמו. (שכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ – ויגש פרק מד סימן כ).²⁸

בושה ותוכחה

אמר ר' אלעזר בן עזריה: אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה! ומה יוסף הצדיק שהוא בשר ודם כשהוכיח את אחיו לא יכלו לעמוד בתוכחתו,²⁹ הקב"ה שהוא דיין ובעל דין ויושב על כסא דין ודן כל אחד ואחד – על אחת כמה וכמה שאין כל בשר ודם יכולים לעמוד בתוכחתו! (בראשית רבה צג יא).³⁰

תחנונים לצד פריטה על חוש הצדק

לא ידעתי טעם לאריכות דברי יהודה בספור מה שהיה כבר ביניהם … ואשר יראה לי על דרך הפשט, שאינם רק תחנונים להעיר רחמיו, כי חשב יהודה כי האלהים הוא ירא כאשר אמר לו, וכאשר נהג עמהם חמלה כירא חטא לנחם אותם על הצער שעשה להם (לעיל מג כג).³¹ וזה ענין הסיפור, אמר לו: אנחנו באונס הגדנו באחינו זה מפני שאלת אדוני, ולא הודינו גם כן להורידו לפניך כמצותך הראשונה, רק אמרנו כי לא יוכל הנער לעזוב את אביו, אבל בנפשינו נביא אותו מפני זלעפות רעב, כי אמרת לא תוסיפון לראות פני. ולא רצה אבינו לשמוע עד היותינו כולנו בסכנה לשוב לשבר מעט אכל, ואז הודה בפחד ובדאגה. ועתה כראותו כי אין הנער ימות בנפש מרה. ולכן תיפול נא תחינתי לפניך לרחם עלינו ועל הזקן, וקח אותי תחת הנער לעבד עולם כי טוב אני ממנו, ולך תהיה צדקה. וזה טעם כל הפרשה. (פירוש רמב"ן לבראשית מד יט).³²

כל האפשרויות, הגישות והאופנים היו שם:

"תפוחי זהב במשכיות כסף, דבר דבור על אופניו" (משלי כה יא) – … מה אופן זה מראה פנים מכל צד, כך היו דבריו של יהודה נראים לכל צד בשעה שדיבר עם יוסף. (בראשית רבה צג ג).³³

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: ידועה שאלתו של רמב"ן איך לא יצר יוסף קשר עם אביו כל אותם שנים להודיעו שהוא בחיים: "כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו וכו' " (פירושו לבראשית פרק מב פסוק ט). והתירוצים רבים וידועים החל מהצורך בהגשמת החלומות וכלה בצורך בתשובה כנה (ראה סיכום הדעות, נחמה לייבוביץ: למה התנכר? פרשת מקץ). ואנו נשים נפשנו בכפנו ונציע פירוש אחר: יוסף אכן כעס מאד על אחיו ואף על אביו ובקש להתנתק מהם. ראה איך הוא נותן שם לשני בניו: "כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי", "כי הפרני אלהים בארץ עניי".³⁴ במודע, אין יוסף יוצר קשר עם אביו. וכשהוא נפגש עם אחיו אין הוא משחק אתם בחשבונות ואין הוא מנסה להגשים חלומות או לגרום למישהו לחזור בתשובה. התנכרותו היא אמיתית ורצינית. לרגע, הוא מוכן להתנתק לגמרי ולהשתלב במעמדו החדש והמכובד במצרים. הוא רוצה רק דבר אחד: את בנימין. מגמתו היא ליצור קרע מוחלט בבית יעקב: בני רחל לחוד ובני לאה והשפחות לחוד (ראה איך מסתיימת פרשת מקץ!). וכבר היו דברים בבית אברהם ויצחק. אבל בעצם המפגש עם האחים משהו סמוי ובלתי צפוי קורה ליוסף. והשיא הוא נאום יהודה אשר גורם לו לשנות את דעתו. משהו בנאום יהודה, שהוא מבני לאה, הבהיר ליוסף שאין הוא יכול ורוצה להתנתק לגמרי מבית אביו ועליו לבחור.³⁵ וכבר זכינו להשלים דף מיוחד בנושא זה מדוע לא שלח יוסף לאביו כל אותם שנים.

ובינתיים גם זכינו להשלים את הדף מסע יעקב בחזרתו לארץ בפרשת וישלח, בה הראינו שהתנכרות יוסף לאביו היא מידה כנגד מידה ליעקב, שבשנותיו בחרן בעצם התנכר למשפחתו אשר בכנען. ראה פירוש כלי יקר שהבאנו שם.