פרשות השבוע

מים ראשונים: מספר הקרואים לתורה: שבעה בשבת, ארבעה בראש חודש ובחול המועד, חמישה ביום טוב חמישה וביום הכיפורים שישה, נזכר כבר במשנה מגילה ד ב אשר גם מציינת מתי מותר להוסיף קרואים. אבל החלוקה לקטעים ברורים בהם מעלים את הקרואים: כהן, לוי, שלישי וכו', היא מנהג יחסית מאוחר, וודאי לא מתקופת המשנה והתלמוד ומן הסתם היו מנהגים שונים בקהילות שונות ובלבד שיקפידו על כללי יסוד: שבעה קרואים, שלושה פסוקים לפחות לכל אחד. עד היום יש בזה מנהגים שונים. אבל בפרשת האזינו יש חלוקה קדומה המיוחסת עוד לשירת הלוויים בבית המקדש שסימנה הזי"ו לך. ועל נושא זה נרצה להתמקד הפעם.

מסכת סופרים פרק יב הלכה ז – פירוט סימן הזי"ו ל"ך

אמר ר' יוסי ב"ר אבון: שירת הלוים לא יפחתו לה מששה קריות, וסימנה הזי"ו ל"ך: האזינו, זכור, ירכיבהו, וישמן, לו, כי ידין.¹ ויש להפסיק שיטה מלאה מלמעלן ושיטה מלאה מלמטן; כנגד כך נהגו לעשות שיטותיה של תורה.²

מסכת ראש השנה דף לא עמוד א – שירת הלוויים במקדש³

תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: בראשון מה היו אומרים – "לה' הארץ ומלואה" (תהלים כד), על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מה היו אומרים? "גדול ה' ומהולל מאד" (תהלים מח), על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן. בשלישי היו אומרים: "אלהים נצב בעדת אל" (תהלים פב), על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי היו אומרים: "אל נקמות ה' " (תהלים צד) – על שם שברא חמה ולבנה, ועתיד ליפרע מעובדיהן. בחמישי היו אומרים: "הרנינו לאלהים עוזנו" (תהלים פא) – על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בששי היו אומרים: "ה' מלך גאות לבש" (תהלים צג) – על שם שגמר מלאכתו ומלך עליהן. בשביעי היו אומרים: "מזמור שיר ליום השבת" (תהלים צב) – ליום שכולו שבת … ⁴

במוספי דשבתא מה היו אומרים? אמר רב ענן בר רבא אמר רב: הזי"ו ל"ך.⁵ ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: כדרך שחלוקים כאן – כך חלוקין בבית הכנסת. במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן: אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר.⁶ איבעיא להו: הני כולהו בחד שבתא אמרי להו. או דלמא כל שבתא ושבתא אמרי חד? תא שמע, דתניא, אמר רבי יוסי: עד שהראשונה אומרת אחת – שניה חוזרת שתים, שמע מינה: כל שבתא ושבתא אמרי חד, שמע מינה.⁷

רש"י מסכת ראש השנה דף לא עמוד א – שיטת רש"י

הזי"ו ל"ך – פרשת שירת האזינו חולקים אותה לששה פרקים, הראשון – האזינו, השני – זכור ימות עולם, השלישי – ירכיבהו על במותי ארץ, הרביעי – וירא ה' וינאץ. עד כאן ששה פסוקים לפרק, ומכאן ואילך שמונה פסוקים לפרק החמישי – לולי כעס אויב אגור, השישי – כי ידין ה' עמו.⁸ כדרך שחלוקין – פירקי השירה הזאת כאן. כך חלוקין בבית הכנסת – כך קוראין אותה ששה הקוראין בספר תורה, והשביעי קורא מן השירה ולהלן.

רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יג הלכה ה – הפסקות בתוכחה

כל העולה לקרות בתורה פותח בדבר טוב ומסיים בדבר טוב. אבל פרשת האזינו קורא הראשון עד זכור ימות עולם, והשני מתחיל מזכור ימות עולם עד ירכיבהו. והשלישי מירכיבהו עד וירא ה' וינאץ, והרביעי מן וירא ה' וינאץ עד לו חכמו, והחמישי מן לו חכמו עד כי אשא אל שמים ידי, והשישי מכי אשא אל שמים ידי עד סוף השירה. ולמה פוסקין בה בעניינות אלו? מפני שהן תוכחה כדי שיחזרו העם בתשובה.⁹

אנציקלופדיה תלמודית כרך ח הזי"ו ל"ך –  

פרשת שירת האזינו, שהיא השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש במוספי שבת ונקראת סתם שירת הלוים, חולקים אותה לששה פרקים, המתחילים באותיות הזי"ו ל"ך. ונסתפקו בגמרא, אם היו אומרים כולם בשבת אחת, אלא שהיו הפרקים מחולקים בנעימת הקול להפסיק ובמחלפות כלי שיר ובתקיעת חצוצרות, או שבכל שבת אמרו פרק אחד. ופשטו מברייתא, שאומרים פרק בכל שבת, וגמרו השירה בשש שבתות, וחזרו לראש. ויש שכתב שלאו דוקא בשבת, ובמוספים שאמרו היינו במוספים של אותו שבוע, שהיו עושים מעמדות בכל יום והיו מתפללים מוסף.¹⁰

כדרך שחולקים פרקי שירה זו במקדש, כך חולקים בבית הכנסת בקריאת התורה, שחולקים אותה לששה קרואים כסימן הזי"ו ל"ך, אף על פי שבשאר ימות השנה החזן מקריא כרצונו. ולא יפחתו לה משש קריאות של הזי"ו ל"ך, עד סוף השירה. והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה. וכשם שבמקדש לא היו גורעים ולא מוסיפים, כך אין גורעים ואין מוסיפים בבית הכנסת, ולא משנים הסימן, ואפילו יש חיובים לעלייה לתורה, לא יחלק יותר השירה.¹¹

ספרי דברים פיסקא שלג

אמרת גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא.¹²

שבת שלום וגמר חתימה טובה¹³

ושתהא לנו שנת זיו ואורה

מחלקי המים