מים ראשונים: כבר הקדשנו שני דפים לחלקו של יצחק בעקידה, שלכאורה הוא פאסיבי לגמרי, ראו הדפים איפה יצחק בעקדה א' וב' בשנים תשפ"א, תשפ"ב. שם גם הזכרנו בקצרה את סוגת המדרשים שאכן נפגע יצחק בעקידה ו"פרחה נשמתו" (וחזרה בטללי תחייה). בדף זה נעמיק מעט בנושא רגיש ועדין זה. האמנם לא נפגע יצחק כלל עקב העקדה (חוץ מהאגדה שכהו עיניו בסוף ימיו)? בנושא זה כתב שלום שפיגל מאמר יסודי בשם מאגדות העקידה והחזיקה אחריו שלומית אליצור בהרחבה אל עולם הפיוט, במאמר עקדת יצחק: בבכי או בשמחה? משני מקורות אלה שאבנו מים חיים ותודתנו הרבה נתונה לשני חוקרים אלה – לשלום שפיגל מנוחתו עדן ולשלומית אליצור תיבדל לחיים טובים וארוכים.
בראשית רבה נו ז-ח – אל תעש לו מאומה
"ויאמר אל תשלח ידך אל הנער" – וסכין היכן היא? נשרו שלש דמעות ממלאכי השרת וְשָׁחָת הסכין.1 אמר לו (אברהם למלאך): אחנקנו, אמר לו: "אל תשלח ידך אל הנער". אמר לו: אוציא ממנו טיפת דם, אמר לו: "אל תעש לו מאומה" – אל תעש לו מוּמָה.2
… א"ר אחא: התחיל אברהם תמה: אין הדברים הללו אלא דברים של תמה! אתמול אמרת: "כי ביצחק יקרא לך זרע" (בראשית כא יב), חזרת ואמרת: "קח נא את בנך",3 ועכשיו אתה אומר לי: "אל תשלח ידך אל הנער"?! אתמהא! אמר לו הקב"ה: אברהם, "לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה" (תהלים פט לה – כשאמרתי לך "קח נא את בנך" לא אמרתי: שחטהו, אלא "והעלהו שם" – לשם חיבה אמרתי לך. העלית אותו וקיימת דברי, עתה הורידהו. [נוסח אחר: משלו משל למלך שאמר לאוהבו: העלה את בנך אל שולחני, הביאו אותו אוהבו וסכינו בידו. אמר המלך: וכי העלהו לאכלו אמרתי לך? העלהו אמרתי לך, מפני חיבתו]. זהו שכתוב: "וּבָנוּ אֶת בָּמוֹת הַבַּעַל לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ עֹלוֹת לַבָּעַל אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא דִבַּרְתִּי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיה יט ה). "ולא עלתה על לבי" – זה יצחק.4
פרקי דרבי אליעזר פרק לא – פרחה נשמתו של יצחק
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ הַחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ פָּרְחָה וְיָצְאָה נִשְׁמָתוֹ שֶׁל יִצְחָק. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹלוֹ מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרוּבִים וְאָמַר: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר" [בראשית כב יב], חָזְרָה הַנֶּפֶשׁ לְגוּפוֹ, וְהִתִּירוֹ וְעָמַד עַל רַגְלָיו. וְרָאָה [וידע] יִצְחָק תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁכָּל הַמֵּתִים עֲתִידִין לְהֵחָיוֹת. בְּאוֹתָה שָׁעָה פָּתַח וְאָמַר בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֵּה הַמֵּתִים.5
מדרש שכל טוב (בובר) בראשית כב יח – הקשר עם מותה של שרה
כיון שהגיעה חרב לצוארו, פרחה נשמתו בגן עדן וראה נשמת שרה אמו שכבר מתה שהלך סמאל והודיעה ואמר לה: עלובה, בן שניתן לך לעת זקנתך כבר שחטו אביו וצווחה ויצאת נשמתה". וכיון שהשמיע הקב"ה קולו מבין הכרובים ואמר: "אל תשלח ידך אל הנער", חזרה נשמתו לגופו והתירו אביו ועמד על רגליו ואמר: ברוך את ה' מחיה המתים.6
דעת זקנים מבעלי התוספות בראשית טו א – ברכת מחייה המתים
"אל תירא אברם". נמצא כשהרג את המלכים נתירא שמא נתמעטו זכיותיו,7 אמר לו יתברך: … אל תירא אנכי מגן לך, ולכך אומרים מגן אברהם. ובשעה שנעקד יצחק פרחה נשמתו ועלתה למרום וחזרה לגופו והחיהו לכך התקין מחיה המתים8 … ובשעה שראה יעקב המלאכים עולין ויורדין ומלווין לו בכל רגע היו מודין ומקלסין להקב"ה ולכך התקין האל הקדוש.9
אגדת בראשית (בובר) פרק לא – אברהם חוזר בשתיקה ויצחק נעלם
"והאלהים נסה את אברהם" – זה שאומר הכתוב: "הלוך ילך ובכה וגו' " (תהלים קכו ו). הלך ילך – זה אברהם, כאשר אמר לו: "לך לך אל ארץ המוריה" (בראשית כב ב).10 "ובכה" – למה בוכה? בלבו היה בוכה: אתמול אמר לי הקב"ה "כי ביצחק יקרא לך זרע" (שם כא יב), ועכשיו אמר לי: לך שוחטו?! נאמן הוא עלי – "ומצאת את לבבו נאמן לפניך" (נחמיה ט ח). והיה מהלך לעשות רצון הקב"ה ומושך ביצחק, כמו שנאמר: "נושא משך הזרע" (תהלים שם). כיון שאמר לו: "אל תשלח ידך אל הנער" (בראשית כב יב), חזרו בשלום לבתיהם.11
"וישב אברהם אל נעריו" (שם שם יט), התחילו אומרים: "בוא יבוא ברנה נושא אלומותיו". חשב עצמו כאילם וחרש12 ושתק ולא אמר דבר, שנאמר: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו": (תהלים לח יד), לכך נאמר: "בא יבוא ברנה נושא אלומותיו".13
מדרש הגדול בראשית כב יט פרשת וירא – נכנס לגן עדן
"וישב אברהם אל נעריו". ויצחק היכן הוא? אלא אמר ר' אלעזר בן פרת: אף על פי שלא מת יצחק, מעלה עליו הכתוב כאילו מת ואפרו מוטל על גבי המזבח. לכך נאמר: "וישב אברהם אל נעריו".14 דבר אחר: וישב אברהם. ויצחק היכן הוא? אלא שהכניסו הקב"ה לגן עדן וישב בה שלוש שנים … ויש אומרין הלך לו אצל שם בן נח ללמוד תורה.15
הדר זקנים בראשית כה כז פרשת תולדות – מתרפא מהחתך שעשה לו אביו
והרי"בא מצא מדרש.16 שנטמן יצחק בגן עדן שתי שנים כדי לרפאותו מן החתך שחתך אביו כשהתחיל לשוחטו … ומה שכתוב ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם. לא קא חשיב אותן שתי שנים שהיה בגן עדן מפני שנשתנו עליו סדרי בראשית כדאמרין גבי נח שאינו מונה שנת המבול בשנותיו.17
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות ו ב פרשת וארא – רביעית הדם
ר' יהושע אומר: "וידבר אלקים אל משה". אמר לו הקב"ה למשה: נאמן אני לשלם שכר יצחק בן אברהם שיצא ממנו רביעית דם על גבי המזבח, ואמרתי לו: "בגודל זרועך הותר בני תמותה" (תהלים עט יא).18 ועכשיו הרי השבועה מבוהלת ובאת לפני שלא כדרך ארץ להוציא את בני ישראל ממצרים, ואני מבקש להוציאם! ואתה אומר לי: "שלח נא ביד תשלח"?!19
מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ז – הקשר לקרבן פסח ולמקדש
"וראיתי את הדם" – רואה אני דם עקדתו של יצחק, שנאמר: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי' יראה" (בראשית כב יד), ולהלן הוא אומר: "וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה' וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ" (דברי הימים א כא טו) – מה ראה? ראה דם עקדתו של יצחק, שנאמר: "ה' אלהים יראה לו השה".20
מסכת זבחים דף סב עמוד א – אפרו של יצחק
בשלמא בית מינכרא צורתו, אלא מזבח מנא ידעי? אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו. ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום.21
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) תפילת שמונה עשרה – אפר ודשן
תניא שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. … כשניצל אברהם אבינו מאור כשדים פתחו מלאכי השרת ואמרו: בא"י מגן אברהם. כשנעקד יצחק על גבי המזבח ונעשה דשן והיה אפרו מושלך על הר המוריה, מיד הביא עליו הקב"ה טל והחיה אותו … מיד פתחו מלאכי השרת ואמרו: בא"י מחיה המתים.22
במדבר רבה יז ב פרשת שלח לך – כאילו אפרו של יצחק צבור
ושנו רבותינו: אֵילו של אברהם נברא בין השמשות23 נטלו אברהם "ויעלהו לעולה תחת בנו". כיון שאמר: "ויקח את האיל ויעלהו לעולה" – חסר המקרא כלום? מהו "תחת בנו"?24 אמר אברהם: ריבון העולמים, הריני שוחט את האיל – כך תהא רואה כאילו בני שחוט לפניך. נטל דמו, אמר: כך תהא רואה כאילו דם יצחק זרוק לפניך. נטל האיל והפשיטו ואמר: כך תהא רואה כאילו עורו של יצחק הפשטתי לפניך. נטלו והספיגו, אמר: כך תהא רואה כאילו יצחק מסתפג לפניך. שרפו ואמר: כך תהא רואה כאילו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח.25
אבן עזרא בראשית כב יט פרשת וירא – הפך הכתוב
וישב אברהם ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו, ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב.26
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: נחזור ונפנה את שואבי המים לשני המאמרים החשובים שהזכרנו בראש דברינו: של שלום שפיגל ושולמית אליצור. אחת האפשרויות שנזכרות שם (יותר בפיוטים ופחות במדרשים) היא שהמוטיב שיצחק "נשחט" באופן זה או אחרת: מלא או חלקי, פיסי או נפשי, הולם את יהדות אשכנז/צרפת שחוותה מעשי קידוש השם סביב מסעי הצלב (גזירות תתנ"ו וגזירות שמד אחרות) וראתה במסירות נפשם של אברהם ויצחק, כולל הליכתם לעקדה בשמחה: "אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח לישחט", דגם ותקדים עבורם.27 אם אכן הבדל זה בולט בפיוטי אשכנז מול פיוטי ספרד, כפי שמראה שולמית אליצור, אין הדבר כך במדרשים כפי שמוכיח שלום שפיגל. המקורות הקדומים (מכילתא והתלמודים, אולי גם פרקי דרבי אליעזר) מוכיחים שהמסורת שאכן נפגע יצחק במידה זו או אחרת (רביעית הדם, אפרו של יצחק), היא מסורת קדומה בהרבה לימי הביניים ויש לחפש את פתרון מסורות אלה במחוזות אחרים. וכל המחכימנו בסוגיה מיוחדת זו, יבורך בכל מילי דמיטב.