וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה … וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב: וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה: (בראשית כה לב-לד).1
בראשית רבה פרשה סג סימן יד – שחוק וזילות
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" – מה עדשה זו עשויה כגלגל, כך העולם עשוי כגלגל. מה עדשה זו אין לה פה, כך אָבֵל אסור לו לדבר.2 מה עדשה זו יש בה אֵבֶל ויש בה שמחה, כך, אֵבֶל – שמת אבינו אברהם, ושמחה – שנטל יעקב את הבכורה.3 "ויאכל וישת" – הכניס עמו כת של פריצים, אמרו: נאכל משלו, ונצחק עליו. ורוח הקודש אומרת: "ערוך השולחן" (ישעיה כא ה) – סדר פתורא, "צָפֹה הַצָּפִית" – סדר מנרתא …4 "קומו השרים" – זה מיכאל וגבריאל, "משחו מגן" – כִּתְבוּ שהבכורה ליעקב. תני בר קפרא: ולפי שהיו משחקים, הסכים הקב"ה ושחק עמהם וקיים הבכורה ליעקב. מנין? דכתיב: "כה אמר ה' בני בכורי ישראל" (שמות ד).5
"ויקם וילך" – רבי לוי אמר: מעולמו יצא. "ויבז עשו את הבכורה" – ומה בזה עמה? א"ר לוי: תחיית המתים בִזָּה עמה, זהו שכתוב: "בְּבוֹא רָשָׁע בָּא גַם בּוּז וְעִם קָלוֹן חֶרְפָּה" (משלי יח ג), "בבוא רשע" – זה עשו … "בא גם בוז" – שבא בזיונו עמו, "ועם קלון חרפה" – שנתלוה לו קלונו של רעב ואין חרפה אלא רעב, כמו שאתה אומר: "לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא תִקְחוּ עוֹד חֶרְפַּת רָעָב בַּגּוֹיִם" (יחזקאל לו ל): "ויהי רעב בארץ".6
פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב – הקשר לפטירת אברהם
א"ר אבהו: יצא עשו לשדה בן חמש עשרה ובא על נערה מאורסה ושפך דמים …7 כיון שעשה כן, נסתלק אברהם. למה? אמר הקב"ה: אמרתי "ואתה תבא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה" (בראשית טו טו) – איזה שיבה טובה זו שיהיה אברהם עומד ורואה בן בנו מגלה עריות ושופך דמים? לפיכך, מיד שעשה,8 נסתלק אברהם.9
יעקב היה יושב ומבשל עדשים. בא עשו ואמר לו: מה ראית להיות יושב ומבשל עדשים? ואמר לו: מפני שמת זקני ואני יושב ומתאבל ומצטער, כדי שיהא יודע היאך נצטערתי עליו וכשיחיו המתים לעתיד לבוא יהא אוהבי.10 אמר לו: שוטה! כך אתה סובר משאדם מת וכלה בקבר שעתיד לחיות? והוא (עשו) כפר בתחיית המתים: "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה" (בראשית כה לב). אמר לו: ועוד, הבכורה שאתה סבור יש בה כלום, תן לי קערה אחת מן העדשים האלו ואני נותנה לך. "ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים", "ויבז עשו את הבכורה" (בראשית כה לד).11
רמב"ן בראשית כה לד – עוני ועושר בבית יצחק
"ויקם וילך ויבז" – כי אחר שאכל ושתה חזר השדה אל צידו, וזו סיבת בזוי הבכורה, כי אין חפץ בכסילים רק שיאכלו וישתו ויעשו חפצם בעיתם, ולא יחושו ליום מחר.12
ורבי אברהם משתבש בכאן מאד, שאמר כי ביזה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו. ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו, בא לידי עוני בזקוניו.13 והעד, שהיה יצחק אוהב את עשו בעבור צידו, ואילו היה לחם רב בבית אביו, והוא נכבד בעיניו, לא מכר את בכורתו בעבור נזיד. ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים מה טעם יאמר אליו: "הביאה לי ציד".14
ואני תמה מי עור עיני שכלו בזה, כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם הענין הזה, ומפני זה ביזה את הבכורה, כי הדבר הזה היה בנעוריהם קודם היות לעשו נשים כאשר יספר הכתוב. ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים עד כי גדל מאד ויקנאו בו שרי פלשתים, ואחרי כן חזר לְעֹנְיוֹ והתאוה לציד בנו והמטעמים, ואין אלו רק דברי שחוק.15
רבי בחיי בן אשר בראשית כה לד פרשת תולדות – גאוותו ופחיתותו של עשו
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים". כאן גלה הכתוב מה שהזכיר למעלה: "ויזד יעקב נזיד" – שהיה תבשיל של עדשים. ויותר נכון היה שיפרש זה למעלה, ושיאמר: "ויזד יעקב נזיד עדשים", ושיאמר אחרי כך: ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד. אבל יתכן לומר, כי נתכוון הכתוב להורות על גאותו וגאונו של עשו ועל פחיתותו. ומזה16 לא רצה להזכיר קודם המכירה איזה תבשיל היה, שהשומע יהיה סבור שהיה תבשיל חשוב ונכבד כיון שמכר בכורתו בשבילו. על כן איחר הכתוב להזכיר שם התבשיל עד אחר המכירה, כמי שאומר: הבכורה שמכר על הנזיד שהזכיר למעלה לא היה אלא נזיד עדשים, וזה לאות על תכונת נפשו הרעה שהיה מבזה את הבכורה.17
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה – מוגמר על העסקה
"ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים" – וכי בעד לחם ונזיד עדשים מכר את בכורתו?18 מלמד שכך מנהג התגרים לאחר שיעשו סחורתם שמאכילים ומשקים לסוחרים.19
בראשית לג י-יא פרשת וישלח – יעקב משלם את חובו ומשלים את העסקה?
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח:20
מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק כה – מחלקים את העולם לזה ולבא מלידה
"ויתרוצצו הבנים בקרבה" – אמר עשו ליעקב: בואו ונחלוק העולם. אמר לו יעקב: טול אתה העולם הזה ואני אטול עולם הבא. וכן עשו אמר ליעקב: טול אתה העולם הבא ואני אטול עולם הזה.21
דבר אחר: אמר יעקב לעשו: מכור לי בכורתך. אמר לו: אמכור לך בכורתי. ועל זה נאמר: "מכרה כיום", אמר לו שימכור לו בכורתו, כתנאי שהיה ביניהם כיום שהיו בבטן.22
בראשית רבה פרשה סג סימן יג – יום אחד ישב יעקב בשלווה
"ויאמר יעקב מכרה כיום" – אמר לו: מכור לי יום אחד משלך. אמר רבי אחא: כל מי שהוא יודע לחשב ימי הגלות, ימצא שיום אחד ישב יעקב בשלוה בצלו של עשו.23
דרשות הר"ן הדרוש השני – ענין זר מאד וצריך ישוב24
… גם המעשים אשר היו ביניהם, היו ראויים לסבב ביניהם שנאה וקנאה. ראשונה, אשר לקח יעקב בכורת עשו בענין זר מאד צריך ישוב.25 כי איך היה מחוֹק יעקב איש תם, לאמר לעשו שימכור אליו בכורתו בנזיד עדשים? וכבר כלל זה המעשה תמיהות רבות. ראשונה, כי אין בחוק השלם שיתן עיניו במה שאינו שלו, לומר לרעהו מכרה נחלתך לי.26 ושנית, איך יונהו לקחת ממנו בכורה נכבדה במחיר בזוי ושסוי? כי עם היות יסכים בזה עשו לסכלותו, כבר היה ראוי ליעקב לתקן עוותו, ולא יונהו אונאה מרובה אין ערוך אליה.27 כי אם שנניח שמכירת הבכורה לא היתה נוגעת לדבר ממון כלל, אבל לקיחת הבכור פי שנים הוא דבר חידשה אותו התורה לא היה כן לעולמים, ושמכירת הבכורה לא היה דבר כי אם לכבוד לבד שיכבד הצעיר הכבוד הראוי לבכור, עדין לא יראה שיאות ליעקב לאמר לעשו שימיר כבודו בלא יועיל.28 ואם שנניח כדברי האומר שמכירת הבכורה לא היה נזיר עדשים אבל כסף רב כערכה, עדין יקשה הסדר והגלגול אשר בו נתגלגל דבר מכירת הבכורה. כי אם היה יעקב נותן עיניו בה, היה ראוי להיות מליץ ביניהם, מעורר עשו מצד יעקב שיתן אליו כבודו בכסף מלא. אבל כשיבוא עשו מצידו עיף מבקש ממנו אוכל להשיב נפשו, ושעל זה יתעורר יעקב לצוד את בכורתו לקחתה, זה מאד צריך ישוב.29
עקידת יצחק בראשית שער כג (פרשת תולדות) – תפיסה עצומה על יעקב
ומכאן תפיסה עצומה על יעקב אבינו ראש יחסנו ועיקר שרשנו אשר בו נתפאר. שונאיו … יוכלו לחרף ולגדף ולומר: מי הוא זה ואי זהו אשר מלאו לבו להפר ברית אחים ובראותו אחיו הבכור עיף ויגע ישיגהו בין המצרים, ותרע עינו עליו מלתת לו לחם ונזיד עדשים עד ימכור לו זכות בכורתו? ולא ישיב ידו עד שבא עליו במרמה שניה לקחת גם את ברכתו והרהורי עבירה שנתחכם אליהם בכל זה קשים ורעים, ואיה איפה תמימותו אשר נאמר עליו: ויעקב איש תם?30
שבת שלום
מחלקי המים
מים אחרונים: המדרש אשר מדגיש את נבזותו ושפלותו של עשו ואת עליונותו המוסרית של יעקב מול עשו, לא חושך שבטו גם מיעקב ובניו. ראו תנחומא כי תצא סימן י: "ואמר רבי יוחנן: עומדים כל שרי השבטים להזדווג עם שרו של עשו ואינו נופל בידם. לפי שלכל אחד ואחד מסלקו בתשובה. לראובן אומר: אתה נחשדת על פילגש אביך, ולשמעון וללוי: אף אתם הרגתם את שכם. לשאר השבטים: אתה מכרתם את אחיכם ובקשתם להורגו. ליהודה: אף אתה נחשדת על תמר כלתך. ולבנימין אמר: אתה נחשדת על פילגש בגבעה. כיון ששרו של עשו [יוסף] בא ומזדווג לו, מיד נופל לפניו שאין לו תשובה להשיבו. הדא הוא דכתיב: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א)".