מים ראשונים: פרשת השבוע על מדרשיה ופרשניה וכמו כן ההפטרה בנביא, מזמנים לנו לעתים אפשרות לדון בנושאים קצת שונים וחריגים. וזה אחד מהם. אך עדיין, מה עניין שאול ודוד לפרשת במדבר או להפטרה?
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן: (במדבר א ב-ג).
מסכת יומא דף כב עמודים א- ב – שאול מנה כהוגן
משנה: הממונה אומר להם: הצביעו. ומה הן מוציאין? אחת או שתיים ואין מוציאין אגודל במקדש.
גמרא: תנא: הוציאו אצבעותיכם למנין. ונימנינהו לדידהו! מסייע לר' יצחק, דאמר ר' יצחק: אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצווה שנאמר: "ויפקדם בבזק" (שמואל א יא ח) … "ויפקדם בטלאים" (שמואל א טו ד).1
מסכת ברכות דף סב עמוד ב – דוד מנה שלא כהוגן
"אם ה' הסיתך בי ירח מנחה" (שמואל א כו יט).2 אמר רבי אלעזר: אמר ליה הקב"ה לדוד: מסית קרית לי? הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו, דכתיב: "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתנו איש כופר נפשו". מיד: "ויעמוד שטן על ישראל" (דברי הימים א כא א) וכתיב: "ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל" (שמואל ב כד א). וכיון דמנינהו, לא שקל מינייהו כופר.3
מסכת סוטה דף לה עמוד א – דברי תורה אינם זמירות
דרש רבא: מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר: "זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי" (תהלים קיט נד). אמר לו הקב"ה: דברי תורה שכתוב בהן: "התעיף עיניך בו ואיננו" (משלי כג ה), אתה קורא אותן זמירות?4 הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב: "ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו" (במדבר ז ט), ואיהו אתייה בעגלתא (והוא מביאה בעגלה).5
פרקי דרבי אליעזר (הוצאת אשכול) פרק מט – התוכחה לשאול
ר' שמעון בן יוחאי אומר: רצה הקב"ה להכרית ולהשמיד את כל זרעו של עמלק, ושאול והעם שמעו ולא חסו על אדם, אלא על אגג, שנאמר: "ויחמול שאול והעם על אגג ועל מיטב הצאן והבקר" (שמואל א טו ט). שמע שמואל ויצא לקראתם ואמר להם: חמלתם בעמלק והבאתם שריד ממנו ומיטב הצאן והבקר! אמרו: הצאן והבקר לעשות בו זבחים לאלהיך. אמר להם: אין חפץ למקום בעולות וזבחים כי אם לשמוע בקולו ולעשות רצונו, שנאמר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמואל א טו כב).6
מסכת ברכות דף סב עמוד ב – דוד חוטא בבגדים
"ואמר להורגך ותחוס עליך" (שמואל א כד י),7 "ואמר"? – "ואמרתי" מיבעי ליה! "ותחוס"? – "וחסתי" מיבעי ליה!8 – אמר רבי אלעזר, אמר לו דוד לשאול: מן התורה – בן הריגה אתה, שהרי רודף אתה, והתורה אמרה: בא להורגך השכם להורגו.9 אלא צניעות שהיתה בך – היא חסה עליך, ומאי היא? – דכתיב: "ויבוא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול לְהָסֵךְ את רגליו" … לְהָסֵךְ – אמר רבי אלעזר: מלמד שסִכֵּך עצמו כסוכה.10
"ויקום דוד ויכרות את כנף המעיל אשר לשאול בלט", אמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל המבזה את הבגדים, סוף אינו נהנה מהם, שנאמר: "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסהו בבגדים ולא יחם לו".11
מסכת בבא קמא דף צא עמוד ב – איסור השחתת בגד
אמר רבי אלעזר: שמעתי, שהמקרע על המת יותר מדאי – לוקה משום בל תשחית, וכל שכן גופו; ודלמא בגדים שאני, דפסידא דלא הדר הוא! כי הא דרבי יוחנן קרי למאני מכבדותא, ורב חסדא כד הוה מסגי ביני היזמי והגא, מדלי להו למאניה, אמר: זה מעלה ארוכה, וזה אינו מעלה ארוכה!12
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור נז – קריעת מעיל וממלכה
וכיון שביקש לילך לו קרע לו את מעילו, שנאמר: "ויסב שמואל ללכת ויחזק בכנף מעילו ויקרע. ויאמר אליו שמואל קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך" (שמואל א טו כז-כח), אמר לו: ומי הוא זה ריעי הטוב ממני שימלוך תחתי? אמר ליה: רמז אני רומז לך, מי שקרע את מעילך הוא עתיד ליטול מלכותך. וכשנכנס שאול למערה וכרת דוד כנף מעילו, מיד נזכר שאול מה שאמר לו שמואל. התחיל לומר: "ידעתי כי מלוך תמלוך" (שם כד כא) – מלוך בעולם הזה, תמלוך לעולם הבא, שנאמר: "ועבדי דוד מלך עליהם" (יחזקאל לז כד).13
מלכים א פרק יא פסוקים כט-לב – קריעת מלכות דוד
וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא וְיָרָבְעָם יָצָא מִירוּשָׁלִָם וַיִּמְצָא אֹתוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי הַנָּבִיא בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִתְכַּסֶּה בְּשַׂלְמָה חֲדָשָׁה וּשְׁנֵיהֶם לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה: וַיִּתְפֹּשׂ אֲחִיָּה בַּשַּׂלְמָה הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּקְרָעֶהָ שְׁנֵים עָשָׂר קְרָעִים: וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים: וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:14
גמרא יומא דף כב ע"ב – לדוד יש מזל
אמר רב הונא: כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה;15 שאול באחת – ועלתה לו, דוד בשתים – ולא עלתה לו. שאול באחת מאי היא – מעשה דאגג, והא איכא מעשה דנוב עיר הכהנים! – אמעשה דאגג כתיב: "נחמתי כי המלכתי את שאול למלך".16 דוד בשתים, מאי נינהו – דאוריה ודהסתה. – והא איכא נמי מעשה דבת שבע! – התם אפרעו מיניה, דכתיב: "ואת הכבשה ישלם ארבעתים" – ילד,17 אמנון, תמר, ואבשלום.18
רש"י שמואל א פרק כ פסוק ל – שאול 'נחטף' במחולות שילה
בֶּן נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת – שהיא ראויה לרדות ולייסר. דבר אחר: כשחטפו בני בנימן מבנות שילה שיצאו לחול בכרמים היה שאול ביישן ולא רצה לחטוף עד שבאתה היא עצמה והעיזה פניה ורדפה אחריו.19
פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא ה החודש הזה – צדקותו של שאול
"תוחלת ממושכה מחלה לב" – זה דוד שנמשח ומלך לאחר שתי שנים. "ועץ חיים תאוה באה" – זה שאול שנמשח ומלך מיד. בזכות מה? בזכות מעשים טובים שהיו בידו, שהיה עניו ושפל רוח, ושהיה אוכל חולים בטהרה, ושהיה מבזבז את ממונו בשביל לחוס על ממונן של ישראל וששקל כבוד עבדו ככבוד עצמו. יהוד' בר נחמן בשם ר' שמע' בן לקיש שהיה בן תורה.20
גמרא יומא כב ע"ב – קופה של שרצים
"בן שנה שאול במלכו". אמר רב הונא: כבן שנה, שלא טעם טעם חטא. … אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול – מפני שלא היה בו שום דופי.21 דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרין לו: חזור לאחוריך.22 אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול – מפני שמחל על כבודו, שנאמר: "ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש" (שמואל א י).23
ויקרא רבה כו ז, פרשת אמור24
ו"ְיִתֵּן ה' גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי וכו' " (שמואל א כח יט) – אמר לו:25 ואין לי לברוח? אמר לו: אם אתה בורח אתה ניצול. אמר לו: ואין לי לעשות סדרי מלחמה? אמר לו: אם אתה עושה סדרי מלחמה אתה נוצח. ברם אם צדקת עליך את הדין "מחר אתה ובניך עמי". אמר רבי יוחנן: מהו "עמי"? -במחיצתי. וכיון ששמע את דברי שמואל נתיירא שנאמר "וימהר שאול ויפול מלא קומתו ארצה ויירא מאד מדברי שמואל". וכיון שבא אצל אבנר ועמשא, אמרו לו: מה אמר לך שמואל? אמר להם: אמר לי: למחר אתה יוצא לקרב ונוצח … מיד יצא למלחמה ונטל שלושת בניו עמו: יונתן ואבינדב ומלכישוע. אמר ריש לקיש: באותה שעה קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם: בואו וראו בריה שבראתי בעולמי וצורה שצרתי בעולמי! בנוהג שבעולם, אדם הולך לבית המשתה אינו מוליך בניו עמו מפני מראית העין. וזה יוצא למלחמה ויודע שנהרג ונוטל בניו עמו ושמח על מדת הדין שפוגעת בו.26
אלשיך שמואל ב פרק א פסוק יז
"ויקונן דוד את הקינה הזאת על שאול ועל יונתן בנו" (שמואל ב א יז). לבל יראה חלילה שהיה שמח לאידם על דבר המלוכה ועל היותו נרדף ממנו כל הימים, על כן נשא קינה לעיני כל ישראל ולבל יאמר איש כי עיקר הקינה היתה על יהונתן אהובו … על כן אמר על שאול, שהוא העיקר ואחריו ועל יהונתן בנו.27
שבת שלום
מחלקי המים
אחרית דבר: מסתבר שלשאלה ששאלנו בהערות 18, 16 לעיל, בדבר אי הצדק לכאורה שביחס לשאול, יש מספר התייחסויות בספרות התורנית. ראה ספר העיקרים מאמר ד פרק כו, רלב"ג שמואל ב פרק כד פסוק כה. וכמו כן מתייחס לשאלה זו רבינו תם בדיאלוג שקיים עם אנרי משמפיניון. ראו מאמר של רמי ריינר בנושא זה.
ואולי המפתח לתשובה לשאלה הנ"ל היא דמותו, אישיותו ומעשיו של שמואל הנביא, אשר התנגד לכל רעיון המלוכה, כנראה עד יום מותו (בגיל 52!). המפתח לתשובה טמון ביחס בין מלך לנביא וגבולות סמכותם. שמואל, שמינה את בניו לשופטים והופתע לגלות שנבואתו בתחילת דרכו כנער על בית עלי, חלה כעת עליו ועל בניו, לא משלים, עד יום מותו עם פונקציית המלך. הוא מקיים את הציווי למשוח את שאול, אולי אפילו אהב אותו אישית, אבל עפ"י הבנתו, זו הייתה שגיאה ללכת על רעיון המלוכה. אצל דוד הגבולות כבר ברורים. נכון שיש דברים שאין עושים אלא עפ"י נביא, אבל מאידך: "מלך שמחל על כבודו – אין כבודו מחול". ושאול מחל על כבודו כנזכר בגמרא יומא לעיל. יש מלך ויש נביא ולכל אחד יש תפקיד. נביא יכול להיות מוכיח ומטיף ואיש המצפון, אבל לא הוא שימליך מלכים או יוריד אותם או ינהל אותם (להוציא את שמואל, ואליהו? ואלישע?). ראה איך במאבק בין אליהו לאחאב, בסופו של דבר אליהו מסתלק ואחאב נשאר. ראה דברינו אליהו ואחאב בפרשת פנחס.