פרשות השבוע

מים ראשונים: בסדר קריאת התורה הארץ ישראלי הקדום נחלקת פרשת משפטים המקובלת בימינו לשלוש סדרות: "ואלה המשפטים", "אם כסף תלוה", ו-"הנני שולח מלאך לפניך". על זה האחרון ראו דברינו הנה אנכי שולח מלאך לפניך ועל הראשון ראו דברינו מלך במשפט יעמיד ארץ; וכעת זכינו להשלים גם על הסדרה 'האמצעית': "אם כסף תלוה את עמי. זכר לחלוקה זו בימינו, היא אולי קריאת פרשת "אם כסף" בחול המועד פסח. בקהילות ספרד וצפון אפריקה נהגו לחלק את פרשת משפטים לשתי פרשות: "ואלה המשפטים" ו"אם כסף תלוה את עמי" על מנת לקרוא תמיד את פרשת צו בשבת הגדול שלפני חג הפסח.¹

אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ: (שמות כב כד).²

מכילתא דרבי ישמעאל משפטים מסכתא דכספא פרשה יט – חובה להלוות לעני

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך" – רבי ישמעאל אומר: כל אִם וְאִם שבתורה רשות, חוץ מזה ועוד שנים: "ואם תקריב מנחת בכורים" (ויקרא ב יד), חובה! אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? תלמוד לומר: "תקריב את מנחת בכוריך" – חובה ולא רשות. כיוצא בו: "ואם מזבח אבנים תעשה לי" (שמות כ כב), חובה! אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? כשהוא אומר: "אבנים שלמות תבנה" – חובה ולא רשות;³ אף כאן אתה אומר: "אם כסף תלוה" – חובה ולא רשות. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? כשהוא אומר: "העבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו" (דברים טו ח) – חובה ולא רשות.⁴

מסכת בבא מציעא דף עא עמוד א – דיני קדימות

… דתני רב יוסף: "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך", עַמִּי ונכרי – עמי קודם, עני ועשיר – עני קודם, ענייך ועניי עירך – ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת – עניי עירך קודמין.⁵ אמר מר: עמי ונכרי – עמי קודם פשיטא! – אמר רב נחמן אמר לי הונא: לא נצרכא דאפילו לנכרי ברבית ולישראל בחנם.⁶

מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק כב פסוק כד – גם עשיר, גם נשים

… "את העני עמך", אין לי אלא עני, עשיר מנין? תלמוד לומר: עמך. אשה מנין? תלמוד לומר: "את עמי". אם כן למה נאמר "עני"? – ממהר אני ליפרע על ידי עני יתר מן העשיר.⁷

שמות רבה פרשה לא⁸

סימן א – למחול חובות

"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה". זהו שכתוב: "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (תהלים קיב ה)⁹ – אין בריה שאינה חייבת לאלהים, אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים, שנאמר: "אל תזכר לנו עונות ראשונים" (תהלים עט ח). משל לאחד שלוה מן דָנִיסְטֵס¹⁰ ושכחו. לאחר זמן בא ועמד לפניו, אמר לו: יודע אני שאני חייב לך. אמר לו: למה הזכרת חוב הראשון? כבר בטל הוא מלבי! כך אדון העולם – הבריות חוטאין לפניו והוא מסתכל שעושין תשובה והוא מניח להם ראשון ראשון. וכשהם שבים באין להזכיר החוב שעשו בראשונה, והוא אומר להם: "אל תזכרו ראשונות" (ישעיהו מג יח).¹¹ מנין אתה אומר שאם שב אדם ועשה תשובה אפילו יש בידו עונות הרבה הוא עושה אותן זכיות? דכתיב: "ובשוב רשע מרשעתו ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו" (יחזקאל לג), לכך הוא מזהיר על העני: "לא תהיה לו כנושה" – לא תעמידנו ערום.¹²

סימן ג  (תנחומא סימן ח) – ניסיון לעני וניסיון לעשיר

"אם כסף תלוה את עמי", זהו שכתוב: "יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע" (קהלת ה יב-יג) – אשרי אדם שהוא עומד בניסיונו, שאין לך בריה שאין הקב"ה מנסה אותה: העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, העני מנסהו אם יכול לקבל יסורין ואינו בועט, שנאמר: "ועניים מרודים תביא בית" (ישעיה נח ז).¹³ ואם עמד העשיר בניסיונו ועושה צדקות, הרי הוא אוכל ממונו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא … ואם עמד העני בניסיונו ואינו מבעט, הרי הוא נוטל כפליים לעתיד לבוא¹⁴ … ממי אתה למד? מאיוב שנתייסר בעולם הזה ושילם לו הקב"ה כפלים, שנאמר: "ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה" (איוב מב י).¹⁵ אבל העשיר שעינו רעה, הולך הוא וממונו מן העולם הזה … למה? שעינו רעה כנגד גבאי צדקה. שגלגל הוא שחוזר בעולם: לא מי שהוא עשיר היום עשיר למחר, ומי שהוא עני היום עני למחר, אלא לזה מוריד ולזה מעלה, שנאמר: "כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים" (תהלים עה ח).¹⁶

סימן ד (תנחומא סימן ט) – איסור רבית

"אם כסף תלוה את עמי … לא תשימון עליו נשך". זהו שכתוב: "כספו לא נתן בנשך" (תהלים טו ה)¹⁷ – בוא וראה כל מי שיש בו עושר ונותן צדקה לעניים ואינו מלוה ברבית, מעלים עליו כאילו קיים המצות כולן, שנאמר: "כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם".¹⁸ ומי היה זה? עובדיה שהיה עשיר ואפיטרופוס של אחאב¹⁹ … והיה עשיר יותר מדאי²⁰ והוציא כל ממונו לצדקה, שהיה זן את הנביאים. כיון שבא כל אותו הרעב,²¹ היה לווה בנשך מן יהורם בן אחאב מה שהיה מספיק לנביאים. זה קיים: "כספו לא נתן בנשך"; אבל יהורם שהלוה ברבית, אמר האלהים: עד עכשיו זה קיים? יבוא יהוא ויהרוג אותו וכו'.²²

… ואף בירושלים היו עושין כן, שנאמר: "כספך היה לסיגים" (ישעיה א כב). ומה נעשה להם? "כסף נמאס קראו להם" (ירמיה ו ל); וכן: "כספם בחוצות ישליכו … כי מכשול עוונם היה" (יחזקאל ז יט). למה? על שעברו על מה שכתוב בתורה: "את כספך לא תתן לו בנשך" (ויקרא כה לז).²³

סימן ה (תנחומא ט) – עולם של אי שיוויון

"אם כסף תלוה את עמי", כיון שבנה שלמה את הבית, אמר להקב"ה בתפילתו: ריבון העולם, אם יש אדם שיתפלל לפניך שתיתן לו ממון ואתה יודע שרע לו, אל תתן לו. ואם ראית אדם נאה בעשרו, תן לו, שנאמר: "ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו" (דברי הימים ב ו), לפי שבעולם הזה היו הרשעים עשירים ונתונים בשלוה והשקט והצדיקים עניים. אבל לעתיד לבא, כשיפתח הקב"ה לצדיקים אוצרות גן עדן, הרשעים שאכלו נשך ותרבית עתידין להיות נושכין בשיניהם את בשרם, שנאמר: "הכסיל חובק את ידיו ואוכל את בשרו" (קהלת ד ה) …²⁴

אמרו ישראל לפני הקב"ה: ומי הם עמך? אמר להם: העניים, שנאמר: "כי ניחם ה' עמו וענייו ירחם" (ישעיה מט יג). מידת בשר ודם, אם היו לו עניים קרובים והוא עשיר, אינו מודה בהם, שנאמר: "כָּל אֲחֵי רָשׁ שְׂנֵאֻהוּ אַף כִּי מְרֵעֵהוּ רָחֲקוּ מִמֶּנּוּ" (משלי יט ז). והקב"ה אינו כן, שנאמר: "והעושר והכבוד מלפניך" (דברי הימים א כט יב)  ואינו מחופף אלא על העניים, שנאמר: "כי ה' יסד ציון ובה יחסו עניי עמו" (ישעיה יד לב), לכך נאמר: "אם כסף תלוה את עמי".²⁵

אמר דוד: ריבון העולם, יֵשֵׁב עולמך בשווה, שנאמר: "יֵשֵׁב עולם לפני אלהים" (תהלים סא ח). א"ל הקב"ה: אם אעשה את עולמי שוה, "חסד ואמת מן ינצרוהו"? (שם).²⁶

ויקרא רבה לד ב פרשת בהר – המלוה חוטף לקב"ה את המצוה

"מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל וּגְמֻלוֹ יְשַׁלֶּם לוֹ" (משלי יט יז). אמר ר' לעזר: כתיב: "נותן לחם לכל בשר" (תהלים קלו, כה), ובא זה וחטף את המצוה. אמר הקב"ה: עלי לשלם לו גמולו "וגמולו ישלם לו".²⁷

שמות רבה לא

סימן יא (תנחומא יד) – המלכות הנאורה (מדינת רווחה?)

"אם כסף תלוה את עמי". זהו שכתוב: "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ" (משלי כח ח) – יש אדם שהוא עשיר ומלוה ברבית ומכנס ממון הרבה, והוא מת בלא בנים, וכל הממון שלו נכנס לטמיון.²⁸ מה המלך עושה באותו ממון? בונה דֵימְסָאוֹת ומרחצאות ואיצטבאות ובתי כסאות, כדי שיהא לצרכי העניים. הוי: "לחונן דלים יקבצנו".²⁹

סימן טו (תנחומא יב) – הטבע הלווה זה מזה מול האדם

"לא תהיה לו כנושה". זהו שכתוב: "טוֹב אִישׁ חוֹנֵן וּמַלְוֶה יְכַלְכֵּל דְּבָרָיו בְּמִשְׁפָּט" (תהלים קיב ה) – בוא וראה: כל בריותיו של הקב"ה לווים זה מזה. היום לווה מן הלילה והלילה מן היום, ואינם דנים זה עם זה כבריות, שנאמר: "יום ליום יביע אומר ולילה ללילה יחווה דעת" (תהלים יט ג-ד). הלבנה לווה מן הכוכבים והכוכבים מן הלבנה; וכשהקב"ה רוצה, אינו מוציאה, שנאמר: "האומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום" (איוב ט ז). האור לווה מן השמש והשמש מן האור, שנאמר: "שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ" (חבקוק ג יא). החכמה לווה מן הבינה והבינה מן החכמה … השמים לווים מן הארץ והארץ מהשמים … החסד לווה מן הצדקה והצדקה מן החסד … התורה לווה מן המצות והמצות מן התורה … בריותיו של הקב"ה לווים זה מזה ועושים שלום זה עם זה בלא דברים.³⁰

בשר ודם לווה מחבירו ומבקש לבולעו ברבית ובגזל. ואלו שנוטלין רבית אומרים להקב"ה: למה אין אתה נוטל שכר מעולמך שהבריות בתוכו? שכר הארץ שאתה משקה, שכר הצמחים אתה מעלה, שכר המאורות שאתה מאיר, שכר הנשמה שנפחת, שכר הגוף שאתה שומר. אמר להם הקב"ה: ראו כמה הלוויתי ואיני נוטל ריבית, ומה הלויתה הארץ ואינה נוטלת ריבית. אלא אני נוטל הקרן שהלויתי והיא נוטלת את שלה שנאמר: "וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב ז). אוי לו למי שנוטל ריבית! מה נאמר בו? "בנשך נתן ןתרבית לקח, וחי? לא יחיה!" (יחזקאל יח יג).³¹

סימן יז

"אם כסף תלוה את עמי" אמר הקב"ה: אם כסף תלוה ולא תקח ממנו רבית – "אַתְּ עִמִּי". מה אני איני מט לעולם, אף אתה אין אתה מט לעולם,  שנאמר: "כספו לא נתן בנשך" (תהלים טו ה), וכתיב: "עושה אלה לא ימוט לעולם" (שם).³²

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: לא הספקנו לדרוש במפרשי המקרא, ראו למשל אבן עזרא: "אם כסף תלוה – אם נתן לך השם הון, שתוכל להלוות העני", ופירוש רבי בחיי בן אשר על מעלת ההלוואה שהיא הצדקה הנעלה ביותר (רמב"ם הלכות מתנות עניים): "לפי שההלואה גדולה מן המתנה שהוא מחזיק בידו ואינו מתבייש בזה".