פרשות השבוע

וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי: (בראשית מג יד).¹

וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים: (בראשית כח ג).²

וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ: (בראשית לה יא).³

בראשית רבה צב א – די יה די, די לייסוריי

רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה". "אשר תיסרנו ה' " אין כתוב כאן, אלא: "אשר תיסרנו יה" – כזה שהוא נדון לפני הדיין, צועק ומצטער ואומר: "יה יה! די די!". כך אמר יעקב: מי שעתיד לומר לייסורים די, הוא יאמר לייסורי די! שנאמר: "ואל שדי יתן לכם רחמים".⁴

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יב – תחינה למי שאמר די בבריאה

"ואל שדי יתן לכם רחמים". מה ראה יעקב לברכן באל שדי? ללמדך שהרבה יסורין באו עליו, עד שהוא במעי אמו עשו מריב עמו … ברח מפני עשו ללבן, ראה כמה צרות … היאך שיצא, רדף אחריו לבן להורגו … נמלט ממנו, בא עשו בקש להורגו … יצא מעשו, באתה עליו צרת דינה, ואח"כ צרת רחל. ואח"כ הצרות הללו, ביקש לנוח קימעא, עד שבאתה צרת יוסף, ואח"כ צרת יצחק אביו שמת עשר שנים אחר מכירתו של יוסף, והכתוב צווח: "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רוגז" (איוב ג כו). אח"כ באה עליו צרת שמעון, ואח"כ צרת בנימן. לפיכך היה מתפלל: "ואל שדי" ואומר: מי שאמר לשמים ולארץ די, יאמר ליסורי די. לפי כשברא הקב"ה לשמים ולארץ נמתחין והולכין, עד שאמר להן הקב"ה: די. לפיכך כתיב: "ואל שדי".⁵

בראשית רבה צב ב – לעת מצוא ומיצוי

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" (תהלים לב ו) … "לעת מצוא" – לעת מיצוי היום,⁶ לעת מיצוי הדין,⁷ לעת מיצוי הנפש,⁸ לעת מיצוי החשבון.⁹ כיון שראה יעקב אבינו שנתמצה החשבון, התחיל שופך תחנונים: "ואל שדי יתן לכם רחמים".¹⁰

ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקעז – מיצוי של כפרה ותקווה?

"ראה זה מצאתי אמרה קהלת אחת לאחת למצוא חשבון" (בקהלת ז כז) – בנוהג שבעולם, אדם נכשל בדבר עבירה ומתחייב עליה מיתה, כיצד מתכפר לו? מת שורו, אבדה תרנגולתו, נשברה צלוחיתו, נשברה ביצתו, נכשל באצבעו, יצאת ממנו טיפת דם – מקצת נפש ככל הנפש. הדא מן הכא והדא מן הכא והחשבון מתמצה.¹¹

בראשית רבה צב ג – יעקב כסמל לדורות

ר' יהושע בן לוי פרש המקרא בגליות: "ואל שדי יתן לכם רחמים" –  "ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם" (תהלים קו מו), "לפני האיש" – זה הקב"ה … "ושלח לכם את אחיכם" – אלו עשרת השבטים. "אחר ואת בנימין" – זה שבט יהודה ובנימין. "ואני כאשר שכולתי" – בחורבן ראשון. "שכלתי" – בחורבן שני … ¹² דבר אחר: "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש" – זה השלטון …¹³

בראשית רבה צא יא – תפילתי נתונה לכם

אמר להם: הרי הכסף והרי הדורון והרי אחיכם, צריכים אתם דבר אחר? אמרו לו: תפילתך אנו צריכים. אמר להם: אם תפילתי אתם צריכים, "ואל שדי יתן לכם רחמים".¹⁴

רש"י בראשית פרק מג פסוק יד – מי שבידו היכולת לומר די

אל שדי – שדי בנתינת רחמיו וכדי היכולת בידו ליתן – יתן לכם רחמים. זהו פשוטו.¹⁵ ומדרשו: מי שאמר לעולם די יאמר די לצרותי, שלא שקטתי מנעורי, צרת לבן, צרת עשו, צרת רחל, צרת דינה, צרת יוסף, צרת שמעון, צרת בנימין.¹⁶

רמב"ן בראשית פרק מג פסוק יד – הסוד הגדול

ולשון אחר דרשו שם בבראשית רבה, אמרו: רבי יהושע בן לוי פתר קריא בגליות: "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש" – זה הקב"ה, שנאמר (שמות טו ג): ה' איש מלחמה, וכתיב (תהלים קו מו): ויתן אותם לרחמים. ושלח לכם את אחיכם, אלו השבטים, אחר ואת בנימין, זה יהודה ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחורבן ראשון שכלתי בחורבן שני, לא אשכל עוד. זה לשונם ז"ל.¹⁷ והכונה כי ירידת יעקב למצרים ירמוז לגלותינו ביד אדום כמו שאפרש (ריש פרשת ויחי), וראה הנביא הענין מתחילתו והתפלל סתם לשעה ולדורות.¹⁸

והכתוב זה כפי מדרשם יש לו סוד גדול. כי אמר ואל שדי, במדת הדין, יתן לכם רחמים שלפניו, יעלה אתכם ממדת הדין למדת רחמים. והמשכיל יבין.¹⁹

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יא – עתים הם לתפילה

ילמדנו רבינו: עד כמה תפילות חייב אדם להתפלל ביום? כך שנו רבותינו: אין מתפללין יותר מג' תפילות שתקנו אבות העולם: אברהם תיקן תפלת שחרית … יצחק תיקן תפלת מנחה … יעקב תיקן תפלת ערבית … לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפילות ביום. ור' יוחנן אמר: ולוואי מתפלל אדם והולך כל היום כולו.²⁰

שאל אנטונינוס את רבנו הקדוש: מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה אסור. אמר ליה: למה? אמר ליה: שלא תהא נוהג קלות ראש בגבורה. לא קיבל ממנו. …²¹

ר' יוסי בן חלפתא אומר: עתים הם לתפילה, שנאמר: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט יד). אימתי עת רצון? בשעה שהצבור מתפללין. לפיכך צריך אדם להשכים לתפילה, שאין לך גדולה מן התפילה, שהרי משה נגזר עליו שלא יכנס לארץ, ושלא לראותה, ועל שהרבה בתפילה: "ויראהו ה' את כל הארץ" (דברים לד א). וכן חזקיה נתפלל וביטל הגזירה, ואף יעקב ששלח בניו למצרים נתפלל עליהן: "ואל שדי יתן לכם רחמים".²²

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן טו – צריך תמיד לקוות

"על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא" (תהלים לב ו) – שאדם צריך להיות מקווה לדבר שידע סופו. מי היה זה? זה יעקב. אע"פ שאמר "טרוף טורף יוסף" מחכה היה להקב"ה. בסוף הודיעו שיוסף חי. ולא עוד, אלא שבישרו שהוא חי – "ואל שדי יתן לכם רחמים".²³

מדרש תנחומא (בובר) פרשת מקץ סימן יד – תוקיר ותכיר קודם הצרה

" ואל שדי יתן לכם רחמים". ילמדנו רבינו: מנין התקינו לברך על המזון? שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח י) – הרי לאחריו. לפני המזון מנין? שנה ר' חייא בשם ר' עקיבא: "קודש הלולים לה' " (ויקרא יט כד) – מלמד שהוא טעון ברכה לפניו ולאחריו. אמר הקב"ה: כשם שאני זקוק להוריד גשמים ולהשיב רוחות ולהוריד טללים, אף אתה זקוק לברכני. וזהיר להתפלל לפני.²⁴ לא תהא רואה את עצמך בשעת הרווחה לבזה²⁵ את התפילה, וכיון שתגיע הצרה תהא עומד ומתפלל. לאו בני, לא תעשה, אלא קודם שתבוא הצרה תהא מקדים ומתפלל, שנאמר: "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ" (איוב לו יט). תדע, שהרי יעקב אבינו היה בנימין עמו, ואינו יודע מה עתיד להגיעו. התחיל להקדים ולהתפלל, שנאמר: "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימן". וכן אמר המשל: אוקיר לאסיא עד דלא תצטרך ליה.²⁶ מהו "וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ "? שכך היו עושין מאמצי כח.²⁷

שבת שלום

וחג חנוכה שמח²⁸

מחלקי המים