אלעזר מורה הלכה בפני רבו | מחלקי המים

פרשות השבוע

ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
hebrew
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
וילך
נצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
נצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחקתי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
כי תשא
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי
מטות
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בחוקותי
בהר
אמור
קדושים
אחרי מות
מצורע
תזריע
שמיני
צו
ויקרא
פקודי
ויקהל
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
וזאת-הברכה
האזינו
ניצבים-וילך
כי־תבוא
כי־תצא
שופטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מטות-מסעי
פינחס
בלק
חקת
קורח
שלח-לך
בהעלתך
נשא
במדבר
בהר-בחקתי
אמור
אחרי מות-קדושים
תזריע-מצורע
שמיני
צו
ויקרא
ויקהל-פקודי
כי תשא
תצוה
תרומה
משפטים
יתרו
בשלח
בא
וארא
שמות
ויחי
ויגש
מקץ
וישב
וישלח
ויצא
תולדות
חיי-שרה
וירא
לך־לך
נח
בראשית
זאת-הברכה
האזינו
וילך
ניצבים
כי־תבוא
כי־תצא
שפטים
ראה
עקב
ואתחנן
דברים
מסעי

אלעזר מורה הלכה בפני רבו

פרשת מטות, תשע"ו

עדכון אחרון: 17/06/2023

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־ מֹשֶׁה: (במדבר לא כא).1

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין־בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא־עָלָה עָלֶיהָ עֹל: (במדבר פרק יט ב).2

 

אבן עזרא במדבר לא כא – משה דרך כלל ואלעזר מפרט

ויאמר אלעזר הכהן – כי חוקת תורת הפרה לאלעזר ניתנה. ומשה אמר להם תתחטאו דרך כלל, ואלעזר פירש להם.3

מסכת עירובין דף סג עמוד א – הקפדה קשה על מורה הלכה בפני רבו

תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: תמיה אני אם יוציא זה שנתו. ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.4 …  אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש … זעירי אמר רבי חנינא: נקרא חוטא … רב המנונא רמי: כתיב: "בלבי צפנתי אמרתך" וכתיב: "בִּשַׂרְתִּי צדק בקהל רב"!5 לא קשיא; כאן – בזמן שעירא היאירי קיים, כאן – בזמן שאין עירא היאירי קיים6 … רבי אליעזר אומר: מורידין אותו מגדולתו, שנאמר: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגו' ".7 אף על גב דאמר להו: לאחי אבא צוה, ואותי לא צוה – אפילו הכי איענש.8 דכתיב: "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' וכו' " (במדבר כז כא) – ולא אשכחן דאיצטריך ליה יהושע.9 אמר רבי לוי: כל דמותיב מלה קמיה רביה10 – אזיל לשאול בלא ולד,11 שנאמר: "וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן־נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם" (במדבר יא כח), וכתיב: "נון בנו יהושע בנו" (דברי הימים א ז כז).12

חזקוני במדבר פרק לא כא – נובע מחוקת פרה אדומה

"ויאמר אלעזר הכהן" – בשביל שחוקת פרה אדומה ניתנה לאלעזר, פירשָׁהּ הוא לישראל. והואיל והורה הלכה לפני משה רבו, אף על פי שאמרה בשם משה רבו – נענש. שהרי כתיב: "ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' ", ולא מצינו שוב שנצטרך לו יהושע.13

ירושלמי גיטין פרק א הלכה ב – חטאם של נדב ואביהו

תני בשם ר' אליעזר לא מת נדב ואביהוא אלא ע"י שהורו הלכה לפני משה רבן …14 תני: אסור לתלמיד להורות הלכה לפני רבו עד שיהא רחוק ממנו שנים עשר מיל כמחנה ישראל. ומה טעם? "ויחנו על הירדן מבית הישימות עד אבל השיטים בערבות מואב". וכמה הן שנים עשר מיל? כמחנה ישראל.15

רש"י סנהדרין פב ע"א – פנחס הורה הלכה בפני רבו

שמואל אמר: מאי "וירא"?16 ראה שאין חכמה – כלומר: נזכר פסוק: "אין חכמה ואין תבונה נגד ה' " (משלי כא ל)17 – שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו, ולא המתין ליטול רשות ממשה, שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את הנכרית.18

ירושלמי סנהדרין פרק ט הלכה ז – רוח הקודש התערבה

כתיב [שם כה ז] וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. מה ראה? ראה את המעשה ונזכר להלכה: הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן.19 תני: שלא ברצון חכמים ופינחס שלא ברצון חכמים. א"ר יודה בר פזי: ביקשו לנדותו, אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה [שם יג] והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגומר.20

מסכת ברכות דף לא עמוד ב – שמואל הורה הלכה וחנה הצילה אותו

"אל הנער הזה התפללתי" – אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה, שנאמר: "וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי" … אמר להן עלי: קראו כהן, יבוא וישחוט. ראה אותם שמואל שהם מחזרים אחר כהן שישחוט, אמר להם: למה לכם לחזר אחרי כהן שישחוט? שחיטה בזר כשרה! הביאוהו לפני עלי, אמר לו: מניין לך זה? אמר לו: האם כתוב "ושחט הכהן"? "והקריבו הכהנים" כתוב! מִקַבָּלָה ואילך מצות כהונה; מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר לו (עלי לשמואל): לומר – יפה אמרת, אולם מורה הלכה בפני רבך אתה – וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. באה חנה וצווחה לפניו: "אני האשה הנצבת עמכה בזה". אמר לה: הניחי לי שאענישנו ואבקש רחמים וייתן לך (ה') גדול ממנו. אמרה לו: "אל הנער הזה התפללתי".21

מסכת פסחים דף סו עמוד ב – אלעזר מורה הלכה שנעלמה ממשה

ריש לקיש אמר: כל אדם שכועס, אם חכם הוא – חכמתו מסתלקת ממנו, אם נביא הוא – נבואתו מסתלקת ממנו. אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו – ממשה, דכתיב: "ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' " (במדבר לא יד), וכתיב: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' את משה" (שם כא), מכלל דמשה איעלם מיניה.22

ספרי זוטא לא כא פרשת מטות – אלעזר ואיתמר נהגו בכבוד למשה

לפי שנאמר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר" (ויקרא י טז) – אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר ואהרן מדבר? הא ידעת שלא היתה זו אלא מידת כבוד.23 אמרו:24 אינו בדין שיהא אבינו יושב ואנו מדברין לפניו, אינו בדין שיהא משה יושב ואנו משיבין אותו, שאין שבחו של אדם שתלמידו משיבו. יכול מפני שלא היה כוח באלעזר להשיב? אמרת: "ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא" – הא כשרצה, דבר לפני משה ולפני הנשיאים וקבלו לו.25

ספרי במדבר פיסקא קנז – משה נותן רשות, העברת שרביט מסודרת

"ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה" – משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס בא לכלל טעות. ר' אלעזר בן עזריה אומר: בשלושה מקומות בא משה לכלל כעס ובא לכלל טעות. כיוצא בו אתה אומר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר בני אהרן הנותרים לאמר מהו אומר מדוע לא אכלתם את החטאת וגו' " (ויקרא י יז). כיוצא בו אתה אומר: "ויאמר להם שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים" … משה רבינו, לפי שבא לכלל כעס – בא לכלל טעות. ויש אומרים: משה נתן לו רשות לאלעזר הכהן לדבר. שכשיפטר משה מן העולם, לא יהיו אומרים לו (לאלעזר): בחיי משה רבך לא הייתה מדבר, עכשיו מה אתה מדבר?!26

רש"י במדבר לא כא – אלעזר תולה את ההוראה ברבו

ויאמר אלעזר הכהן וגו' – לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למילואים, שנאמר: "ויקצוף על אלעזר ועל איתמר" (ויקרא י טז), בא לכלל כעס, בא לכלל טעות, וכן (במדבר כ י-יא) בשמעו נא המורים ויך את הסלע, ע"י הכעס טעה:

אשר צוה ה' וגו' – תלה ההוראה ברבו.27

ספרי דברים שה פרשת נצבים – יהושע דורש ומורה הוראה בחיי משה

משיב הקב"ה ואומר לו למשה: תן לו תורגמן ליהושע ויהא שואל ודורש ומורה הוריות בחייך.28 שכשתפטר מן העולם לא יהו ישראל אומרים לו: בחיי רבך לא היית מדבר ועכשיו אתה מדבר?! ויש אומרים העמידו מן הארץ והושיבו בין ברכיו והיה משה וישראל מגביהים ראשיהם לשמוע דבריו של יהושע. מה היה אומר? "ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו", כך היו דבריו של יהושע.29

 

שבת שלום

מחלקי המים

מים אחרונים: התמקדנו בנושא של "מורה הלכה בפני (לפני) רבו" בהקשר של פרשות מטות ופנחס ובדמויותיהם של אלעזר, פנחס ויהושע, כאשר משה שהולך ויורד מהבמה עדיין חי ופעיל. נשוב ונדון, בעזרת "נותן ליעף כח ולאין אונים עוצמה ירבה" בשבת זו בשנה האחרת בהיבט הרחב יותר של הכלל "מורה הלכה בפני רבו", הן בהגדרה ההלכתית והן בסקירת דמויות נוספות. ומהמדרש האחרון נוכל ללמוד שיש לרב רשות לתת לתלמיד-ממשיך להורות בפניו. הכל תלוי בהקפדת הרב. וכבר אמרו: "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו" (סנהדרין קה ע"ב). ותלמידו שם הוא אלישע אצל אליהו.

הערות שוליים

  1. וההמשך שם בפירוט חוקת התורה, בכל הנוגע לטהרת השלל שנלקח ממלחמת מדין וטהרת הלוחמים: "כָּל־דָּבָר אֲשֶׁר־יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא־יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם: וְכִבַּסְתֶּם בִּגְדֵיכֶם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וּטְהַרְתֶּם וְאַחַר תָּבֹאוּ אֶל־הַמַּחֲנֶה". לכאורה, עניין פשוט וברור לפנינו שבא ללמדנו "הלכות גיעול" כלשון רש"י שנראה להלן. מה לפסוק זה שלקוח מהפרשה ולכותרת הדף? מה לכותרת הדף ולפרשת השבוע?
  2. פעמיים בלבד נזכר הביטוי "חוקת התורה" במקרא (בתורה ובתנ"ך כולו), בפרשתנו ובפרשת חוקת – מצוות פרה אדומה. הקשר ביניהן הוא ענייני ולא רק לשוני, כאן נעשה שימוש במכשירי הטהרה שנחקקו ונעשו שם. ובשניהם אלעזר הוא המבצע (בהבדל ששם עדיין אהרון קיים וכאן לאחר מות אהרון אלעזר הוא הכהן הגדול). ראו פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת מטות קמ ע"א: "למה נאמר פרשה זו באלעזר? מפני שצריכין הזאה היו שלישי ושביעי מאפר פרה. ופרה אדומה נעשית על ידי אלעזר הכהן, שנאמר: ונתתם אותה אל אלעזר הכהן (במדבר יט) - באלעזר היתה נעשית, באלעזר היתה הוראתה". ומעניין שבעל הטורים (בנוסח שבידינו) שבד"כ מחבר בין אזכורי מילים דומות במקרא, לא מזכיר השוואה פשוטה זו.
  3. נחזור לפסוק בפרשתנו, והדברים אולי גם נכונים לפסוק בפרשת חוקת. משה נתן את הציווי הכללי שבָּאֵי המלחמה והשלל צריכים להתחטא ואלעזר השלימו ופירש כיצד בדיוק יטוהרו. הכל נשמע תקין וברור. מה יכול להיות כאן לא בסדר?
  4. הדיון בגמרא שם מתחיל בנושא בדיקת סכיני השוחטים שהיו רגילים להראותם לרב טרם השחיטה, אם ראוי שחכם יבדוק את הסכין, כאשר רבו או רב מלומד ממנו נמצא בסביבה. משם מתגלגלת הגמרא לדין של "מורה הלכה בפני או לפני רבו". ופשיטא שלא מדובר סתם בתלמיד, אלא בתלמיד-רב שהוא עצמו כבר ראוי להוראה, אלא שרבו מצוי במקום או במרחק סביר.
  5. פעם אומר דוד שהוא צופן את אמרותיו בלבו ופעם שהוא עומד ומבשר אותן בפני הקהל. העמדת שני פסוקים אלה זה כנגד זה ("רמי" בלשון הגמרא) הוא במטרה להגיע לתשובה הבאה.
  6. שדוד לא הורה הלכה בפומבי כל עוד היה עירא היאירי רבו בחיים. ראו שמואל ב כ כו: "וְגַם עִירָא הַיָּאִרִי הָיָה כֹהֵן לְדָוִד" ומסורת חז"ל היא שעירא היאירי היה רבו של דוד ו"היה דוד משגר לו מתנותיו", היינו את מתנות הכהונה.
  7. הגענו אחר כל אלה אל פרשת השבוע, אל אלעזר הכהן. ראו הפסוק בשלמותו בראש הדף. איפה יש כאן מורה הלכה בפני רבו? אדרבא, אלעזר אומר בפירוש: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־ מֹשֶׁה". שוב נשאל, מה יכול להיות כאן לא תקין?
  8. ראו פירוש רש"י שם: "את אחי אבא ציוה - דחלק כבוד למשה, דכתיב: אשר צוה ה' את משה והורה הלכות גיעול אך את הזהב". אלעזר נתן את הכבוד למשה, אבל את פרטי ההלכה אמר "באופן עצמאי" שנשמע כמורה הלכה בפני רבו.
  9. וזו ירידתו של אלעזר מגדולתו, העונש שקיבל, שלמרות שנאמר על יהושע שיפעל עפ"י אלעזר, לא הזדקק לו יהושע בפועל. וכפירוש רש"י שם: "ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו - שהיה עתיד יהושע להיות צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר. ולא אשכחן - לאחר מיתת משה דאיצטריך ליה יהושע לאלעזר לשאול כלום". נראה שאפשר להקשות על קביעה נחרצת זו מהפסוקים ביהושע יד א על חלוקת נחלות הארץ (שהוא קיום הצו בתורה, במדבר לד יז). ראו גם יהושע יז ד, יט נא, כא א והנושא צריך עיון.
  10. כל מי שמשיב מילה לפני רבו.
  11. יורד לשאול בלא וולדות, נפטר בלא ילדים.
  12. ואין המשך בשלשלת הדורות שם, ומכאן שיהושע נפטר בלא בנים (ממשיכים) והרי לנו שגם יהושע נענש משום שהציע למשה שיכלא את אלדד ומידד שהוסיפו להתנבא במחנה. גם זה סוג של מורה הלכה בפני רבו. ואנו שואלים מה פשר דרשות אלה המבקשות למצוא פגם באישי התנ"ך שהורו הלכה בפני רבם? האם הדברים קשורים לדמותו של משה? האם הדרשן מנסה להילחם בתופעה שהייתה בעיה בימיו באמצעות הצבעה על אישים אלה שגם עליהם הייתה הקפדה?
  13. פירוש חזקוני חוזר לקשר עם פרה אדומה שכבר ראינו בפירוש אבן עזרא לעיל. אך שלא כאבן עזרא שמפרש בדרך הפשט ולא רואה כל בעיה בדברי אלעזר וגם לא כפסיקתא זוטרתא שאומר: "באלעזר היתה נעשית, באלעזר היתה הוראתה". חזקוני, כמחויב לחז"ל וכמבאר של רש"י (ראו בקדמתו המחורזת לפירושו לתורה: "ואני אין אני כמשיב על דברי רבינו שלמה, אלא כמוסיף על דבריו, ירבה האל שלומו"), מוסיף נופך לדבריהם ומחדד את הפער בין פסוק כא בו אלעזר מצטט את משה ובין המשך הפסוקים כב והלאה (ראו הערה 1 לעיל), שהם הפירוש שנתן והרחיב אלעזר על דברי משה, אולי משום שהצטווה אישית על פרה אדומה. אלה כבר בבחינת הוראת הלכה בפני רבו. כל זה חיזוק לדברי רש"י בגמרא בעירובין. ומה עם רש"י בפרשתנו?
  14. בקטע שהשמטנו מביא הירושלמי את הסיפור שכבר ראינו בגמרא עירובין לעיל על תלמיד של ר' אליעזר שהורה בפני רבו, כנראה לא ממש לפניו אלא בסמוך, ברדיוס שהירושלמי ממשיך ומשרטט להלן, "ולא יצאה שַׁבָּתוֹ עד שמת. אמרו לו תלמידיו: רבי, נביא אתה? אמר להן: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך אני מקובל שכל תלמיד מורה הלכה בפני רבו חייב מיתה". במחשבה שנייה, מדובר ברב שמקפיד על כבודו - ר' אליעזר שהיה קפדן גדול, חלק על כל החכמים, וגם גרם למותו של רבן גמליאל אחיה של אשתו, כשנפל על פניו. ראו המעשה בסוף הסיפור על מחלוקת תנורו של עכנאי, בבא מציעא דף נט. האם נוכל ללמוד מכך שהכל תלוי גם בקפדנותו של הרב? ואם ירצה להניח לתלמידו להורות, אין בעיה? האם ניתן להשליך מכך גם על משה ואלעזר?
  15. המוטיב שנדב ואביהוא מתו משום שהורו הלכה בפני רבם, הוא משה כמובן, חוזר במקורות רבים, כולל בגמרא עירובין סג הנ"ל, יומא נג ע"א, ספרא שמיני פרשה א, ויקרא רבה אחרי מות פרשה כ ועוד. זו אחת מהסיבות שהמדרשים והפרשנים מוצאים להבנת מותם של נדב ואביהוא בחנוכת המשכן. ראו דברינו נדב ואביהוא כסמל לדורות בפרשת אחרי מות. ומכולם, הסיבה שמתו משום שהורו הלכה בפני רבם, וכעת החיבור לדעה בפרשתנו שאלעזר אחיהם, ששרד מהאש שם, גם הוא כעת מורה הלכה בפני רבו, מצמררת מאד. זאת ועוד, האזכור כאן של ערבות מואב, לכאורה רק על מנת ללמוד את ההלכה של המרחק בו התלמיד צריך להיות מרבו על מנת לא להיחשב כמורה הלכה בפני רבו, איננו מקרי. המקומות: אבל השיטים, ערבות מואב, בית הישימות ומחנה ישראל ערב הכניסה לארץ, קשורים לדור 'הבנים הממשיכים': אלעזר, יהושע, פנחס וכלב אשר מתחילים כאן 'לתפוס פיקוד' – ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס. דווקא מכאן ללמוד על מורה הלכה בפני רבו? דווקא כאן לחזור ולקשר את אלעזר עם חטאם של אחיו הגדולים? להחזיר את הגלגל שלושים ושמונה שנים לאחור?
  16. כוונתו לפסוק במדבר כה ז: "וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ".
  17. ראו דיון הלכתי על בסיס פסוק זה בגמרא ברכות יט-כ, מועד קטן יז, שבועות ל.
  18. מפרשת מטות אחורה בסדר הפרשות לפרשת פנחס ומאלעזר קדימה בסדר הדורות לפנחס בנו. ראו שם בגמרא מחלוקת רב ושמואל אם פנחס התייעץ עם משה קודם שעשה מה שעשה, או לא. בשיטת רב, כן התייעץ, ראו שם הקטע: "אמר לו: אחי אבי אבא (כינוי למשה), לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל את הנכרית קנאין פוגעין בו! - אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא". קורא האגרת הוא השליח, היינו, קום ועשה מעשה. אבל לשיטת שמואל פנחס לא התייעץ וקיים את ההלכה: "במקום שיש חילול השם – אין חולקים כבוד לרב". ואם כך, אזי גם פנחס הוא בבחינת "מורה הלכה בפני רבו", למרות שיש לו צידוק ממקום אחר. ואם נחזור לאלעזר, הרי לנו לא רק האחים: נדב ואביהו שהורו הלכה בפני רבם, אלא כעת גם הבן – פנחס. אך אולי דווקא משם, מפנחס הבן, יבוא הפתרון גם לאלעזר האבא. הרי הכל עניין אחד – הנקמה במדיינים. פרשת מטות ממשיכה את פרשת פנחס. הציווי: "צרור את המדיינים" נאמר עוד בפרשת פנחס, והקיום: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים" הוא ההמשך בפרשתנו. אלעזר האב, בעזרת צבא מסודר ומלחמה מתוכננת, ממשיך את מעשה היחיד הספונטני והקנאי של בנו.
  19. משנה היא במסכת סנהדרין פרק ט משנה ו: "הגונב את הַקַּסְוָה והמקלל בקוסם והבועל ארמית קנאין פוגעין בו".
  20. עפ"י הירושלמי אין שתי שיטות במעשהו של פנחס. אין מחלוקת אם שאל את משה או לא. רק דעה אחת, שלא שאל. ויותר מזה, שפעל שלא ברצון חכמים ובקשו לנדותו! על פי הירושלמי, מעשהו של פנחס הבן חמור הרבה יותר מזה של אבא אלעזר שרק "פירש והרחיב" את דבריו של משה בהלכות טהרה והגעלה! אלא שזכה פנחס ויצאה בת קול ואמרה: "והייתה לו ולזרעו ברית כהונת עולם". ראו פירוש תורה תמימה הערות במדבר פרק כה הערה לא שמסכם יפה ירושלמי זה בהשוואה לבבלי סנהדרין פב שהבאנו לעיל ומציין שבת הקול שיצאה (רוח הקודש) העידה שקנאותו הייתה: "ברוח קנאה אמתית לכבוד ה' ", וגם ניקתה את פנחס מכך שהורה הלכה בפני רבו, משה, ואלה דבריו: "לשון זה הבת קול היה במכון להורות שלא היה בזה כמורה הלכה בפני רב ... ויצאה בת קול ואמרה: והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, והיינו שיהיה לו זרע וגם גדולה, והרי זה כלפי העונשים שבמורה הלכה בפני רבו, ומדזיכוהו בשתי מעלות אלו, שמע מינה שלא היה מורה הלכה בפני רבו". ואנו חוזרים ומציעים שהניקוי של פנחס יעזור גם לאלעזר - הבן יציל את האב. אם לפנחס בנו של אלעזר נסלח על שהורה הלכה בפני רבו ואף זכה לברית חיים ושלום ולכהונת עולם, איך לא ייסלח לאב?
  21. נעשה אתנחתא בדמות נוספת שהמדרש קובע שהורתה הלכה בפני רבה, כשהסימוכין הקלוש שהוא מוצא הוא בפסוק: "וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי" – הקישור בין שחיטת הקרבן ובין הבאת שמואל אל עלי. שמואל הנער, זה שלימים יביא לעלי את הבשורה הקשה על סוף ביתו וכהונתו, מורה הלכה כאן בפני עלי רבו; וכל כך עד שעלי מבטיח לחנה שייתן לה בן טוב ממנו לאחר ששמואל ימות, שהרי המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ראו שוב כל הביטויים הקשים בגמרא עירובין לעיל. מדרש זה קשור אולי יותר בדמותו של שמואל, עליה זכינו לדרוש בפרשת קרח, ובדמותה של חנה, לה הקדשנו כבר דף תפילת חנה בראש השנה וכמו כן הזכרנוה בדברינו הטיחו דברים כלפי מעלה בפרשת שלח לך. מה שחשוב לעניינינו כאן הוא, ראשית, ההרחבה של המדרש שמטילה על אישים נוספים במקרא את האשמה של "מורה הלכה בפני רבו". אלעזר ופנחס כבר לא לבד. ושנית, הפתרון שמדרש זה מציע. 'אין מצב' אומרת חנה לעלי שהנער הזה ימות משום שהורה הלכה בפניך (מה גם שההלכה היא נכונה ששחיטה כשירה בזר). אל הנער הזה התפללתי! ואינני רוצה בנער אחר שיבוא אולי מתפילתך, מבאר כאן מהרש"א. כוחה של התפילה, של האישה הזועקת, עומד כנגד הקביעה שמי שמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אולי גם אלישבע אמם של נדב ואביהוא הייתה צריכה לזעוק בתפילה, אבל האש כבר יצאה וכילתה. נסגור סוגריים ונחזור לאלעזר ופנחס.
  22. כאשר בני ישראל חוזרים ממלחמת מדין צצים שני 'אירועים הלכתיים'. הראשון הוא כעסו של משה על שבני ישראל החיו את הנשים המדייניות אשר גרמו לזנות בשיטים, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה הַחִיִּיתֶם כָּל־נְקֵבָה: הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר־מַעַל בַּה' עַל־דְּבַר־פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה' "! ראו דברי גמרא שבת סד ע"א על כך: "ויקצוף משה על פקודי החיל, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר להן משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון?". בסוף אותו אירוע, בפסוקים יט-כ, מתייחס משה גם לנושא ההלכתי השני של טהרת הכלים והאנשים מהמלחמה. ואז נזכר הפסוק שהבאנו בראש דברינו ועליו אנו דנים: "וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל־אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־ מֹשֶׁה". כעסו של משה בפרשת בנות מדין, אומר המדרש, הוא שגרם לו לא לזכור את פרטי טהרת הכלים והאנשים: מתכות, בגדים וכו', כמפורט בפסוקים כב-כד. רק אז נכנס אלעזר לתמונה ומורה לעם את ההלכות שלמד מפי משה ונותן לו את מלוא הקרדיט, ככתוב: "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר־צִוָּה ה' אֶת־ מֹשֶׁה". גם בגדרי ההלכה אין זה "מורה הלכה בפני רב", אלא אדרבא, מחלצו מן המיצר. בכך יש שוב הקבלה עם מעשיו של פנחס. שם פנחס ראה שמשה וכל הזקנים אינן מגיבים למעשה זמרי: "והמה בוכים פתח אוהל מועד" ואי לכך: "ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' - כל מקום שיש חילול השם - אין חולקין כבוד לרב". כאן רואה אלעזר שבעקבות כעסו, משה לא מפרט את דיני הטהרה, ולפיכך הוא אלעזר נוטל יוזמה ואומר את ההלכות בשם משה!  אלעזר אפילו נהג בעדינות ובכבוד למשה יותר מפנחס!
  23. שאלעזר ואיתמר שתקו כפי שנסביר להלן.
  24. אלעזר ואיתמר.
  25. כבר הרחבנו במדרש זה ובקודם ובבא, בדברינו כשמשה כועס בפרשת שמיני וכאן נביא רק את הדרוש והנדרש לעניינינו. מדרש ספרי זוטא מחבר את הכעס של משה בפרשתנו עם כעסו בפרשת שמיני, בקשר לאי אכילת שעיר חטאת ראש חודש ושריפתו, לאחר מות נדב ואביהו כשלאהרון ובניו היה דין אונן. כבר שם, רומז הדרשן, היה כוח בידי אלעזר ואיתמר לענות למשה. אמנם אין אדם מורה הלכה בפני רבו, אבל כשרבו כועס ומתוך שהוא כועס הוא בא לידי טעות בהלכה, במצב כגון זה מותר ואולי אף מצווה בידי התלמיד להעמיד את רבו על טעותו. (וסוף דבר שמשה אכן מודה בטעותו, ראו דברינו לא שמעתי, שכחתי, טעיתי בפרשת שמיני). אלעזר ואיתמר שותקים שם, הן מפני כבוד אביהם והן מפני כבוד משה דודם רבם של כל ישראל: "שאין שבחו של אדם שתלמידו משיבו". אבל כוח יש בהם כבר שם, וכוח זה, כולל הכוח להבליג ולשתוק כשגדול מהם כועס או נאלם, בא לידי ביטוי כעת, בדור הבנים, והוא שמכשירם לעמוד בהנהגת הדור הבא ולהנחיל את בני ישראל את הארץ. בפרשת מטות, שוב אין אלעזר שותק! ואפילו פנחס בנו מדבר דברים ברורים עם משה. ראו ספרי במדבר פיסקא קנז: "ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה, אמר לו פינחס: רבינו, כשם שפקדתנו כך עשינו". בכך, סוגר מדרש זה מעגל עם המדרשים (הירושלמי) לעיל. נדב ואביהו מתו משום שהורו הלכה בפני רבם, אבל אלעזר אחיהם ופנחס אחיינם לא רק שאינם סובלים גם הם מכתם זה, אלא אדרבא, מסירים אותו.
  26. הנה עוד מדרש המרחיב בכעסו של משה ונותן בכך, בדרך עקיפה צידוק לאלעזר ופנחס. אבל ה"יש אומרים", הדעה השנייה במדרש, היא העיקר. משה לא כועס ואלעזר לא מורה הלכה בפניו. הכל ברוגע. חלוקת התפקידים בין משה ואלעזר בפרשת מלחמת מדין היא העברת מקל מסודרת והדרגתית של הנהגת העם תוך שיתוף העם. ראו דברינו חילופי דורות ומשמרות בפרשת פנחס.
  27. אחרי כל המדרשים הגענו לרש"י על הפרשה ונשווה את דבריו לרש"י שראינו לעיל בגמרא עירובין, שהיא המקור הראשי לכל נושא "מורה הלכה בפני רבו". ראו אזכור רש"י בגמרא עירובין בהערה 8 לעיל וכן חזקוני לעיל שמחזק את דברי רש"י אלה. רש"י בפרשה אינו 'מחויב' לגמרא בעירובין והולך בדרך הפשט והמדרשים על הפרשה. משה כעס, אבל לא הקפיד כנגד אלעזר ש"תלה ההוראה ברבו". ואין גם אזכור לעונש שקיבל אלעזר. נראה שזו דוגמא נאה להבדלים שבין רש"י על הש"ס ורש"י על התורה, בין רש"י כאחד מהראשונים על התלמוד ובין רש"י כפרשן המקרא. וכל היודע דבר אודות עניין זה ודוגמאות נוספות, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו ויבוא על שכרו. עכ"פ, חזקוני כפרשן המקרא, העדיף כאן את רש"י על הש"ס ולא הלך בעקבי רש"י על התורה כמנהגו.
  28. ושלא תאמר שהייתה זו דרשה ולימוד כללי, אולי דוגמת ר' אליעזר בן הורקנוס שדרש בנוכחות רבן יוחנן בן זכאי רבו (פרקי דרבי אליעזר פרק ב). בא המדרש ואומר במפורש: "ומורה הוריות"
  29. ומאלעזר ליהושע. גם הוא הורה בחיי משה רבו קבל עם ועדה. גם מדרש זה אולי מתווכח עם הגמרא בעירובין הנ"ל הקובעת עונש ליהושע על שאמר: "אדוני משה כלאם". יהושע הוא ממשיכו של משה, עוד בחייו של משה. ראו גמרא סוטה יג ע"ב: "וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד –תנא: אותה שבת של דְיוֹ זוּגֵי היתה, ניטלה רשות מזה וניתנה לזה". ראו פירוש רש"י שם: "דיו-זוגי – שני זוגות, שני חברים היו, בהתחלת היום למשה וסופו ליהושע". במחלוקת הגדולה בה הודח רבן גמליאל מנשיאותו ומינו את ר' אלעזר בן עזריה במקומו, ולאחר מכן התפייסו עם רבן גמליאל (ברכות כז-כח), חילקו את השבתות בין רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה וזהו ששאלו: "שבת של מי היתה?". אבל כאן שבת משותפת של משה ויהושע. מינוי יהושע כיוזמה של משה גם היא נזכרת בפרשתנו וכבר הארכנו בנושא זה בדברינו ונתת מהודך עליו וכן בדברינו יפקוד ה' איש על העדה בפרשת פנחס. אך הדברים לא כ"כ פשוטים ויש מדרשים אחרים בנושא העברת התפקיד ליהושע, ראו דברינו עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה בפרשת וילך. וכאן לא באנו אלא לדרוש בכבודו של אלעזר וממנו גלשו ליהושע. שהרי מכאן ואילך שניהם מנהיגים את העם.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה