פרשות השבוע

אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב: (ספר דברים פרק א פסוק א).¹

דברים רבה א א – לשונות התורה

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" – הלכה: אדם מישראל מהו שיהא מותר לו לכתוב ספר תורה בכל לשון? כך שנו חכמים²: "אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבים בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבים אלא אשורית".³ רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף הספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית.⁴ ומה טעמו של רשב"ג שאומר: מותר לכתוב ספר תורה יונית? כך לימדונו רבותינו, אמר בר קפרא: שכתוב: "יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם" (בראשית ט כז) – שיהיו דבריו של שם נאמרים בלשונותיו של יפת, לכך התירו שיכתבו בלשון יונית.⁵

אמר הקב"ה: ראה לשונה של תורה מה חביבה שמרפא את הלשון, מנין? שכן כתיב: "מרפא לשון עץ חיים" (משלי טו ד) – ואין "עץ חיים" אלא תורה, שנאמר: "עץ חיים היא למחזיקים בה" (משלי ג יח). ולשונה של תורה מתיר את הלשון.⁶ תדע לך: לעתיד לבוא הקב"ה מעלה מגן עדן אילנות של תורה משובחים. ומה הוא שבחם? שהן מרפאים את הלשון שנאמר: "ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה כל עץ מאכל" (יחזקאל מז יב). מנין שהיא רפואה של לשון? שנאמר: "והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה" (שם). מהו "לתרופה"? רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי. חד אמר: לתרפיון.⁷ וחד אמר: כל שהוא אלם ולועט הימנו לשונו מתרפא ומצחצחה מיד בדברי תורה … ⁸

ר' לוי אמר: מה לנו ללמוד ממקום אחר? נלמד ממקומו. הרי משה, עד שלא זכה לתורה כתיב בו: "לא איש דברים אנכי" (שמות ד י). כיון שזכה לתורה, נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים. מנין? ממה שקרינו בענין: "אלה הדברים אשר דבר משה". ⁹

מסכת מגילה פרק א משנה ח – בלשון כל אומה

אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ותפילין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית.¹⁰

פירוש ר' עובדיה מברטנורא: "נכתבין בכל לשון – בכתב של כל אומה ובלשון של כל אומה:

פירוש המשנה לרמב"ם: "רצה באמרו בכל לשון, כלומר בכתב כל אומה ובלשון כל אומה.¹¹

מגילה דף ט עמוד א – תרגום השבעים

אמר רבי יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית – לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך. דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים … ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים, והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה, והסכימו כולן לדעת אחת. וכתבו לו: "אלהים ברא בראשית", "אעשה אדם בצלם ובדמות", "ויכל ביום הששי, וישבות ביום השביעי", "זכר ונקבה בראו" ולא כתבו "בראם" וכו'.¹²

ירושלמי מגילה פרק א הלכה ט –

תני: רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. בדקו ומצאו שאין התורה יכולה להיתרגם כל צורכה אלא יוונית. בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך יוונית. רבי ירמיה בשם רבי חייא בר אבא: תירגם עקילס הגר התורה לפני רבי אליעזר ולפני רבי יהושע וקילסו אותו ואמרו לו: יפיפית מבני אדם.¹³

מגילה דף ג עמוד א – על איזה תרגום הזדעזעה הארץ?

ואמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא: תרגום של תורה – אונקלוס הגר אמרו מפי רבי אליעזר ורבי יהושע.¹⁴ תרגום של נביאים – יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה. יצתה בת קול ואמרה: מי הוא זה שגילה סתריי לבני אדם?¹⁵

עמד יונתן בן עוזיאל על רגליו ואמר: אני הוא שגליתי סתריך לבני אדם; גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי, ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודך עשיתי שלא ירבו מחלוקת בישראל.¹⁶ ועוד ביקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו: דייך! מאי טעמא – משום דאית ביה קץ משיח.¹⁷

תוספתא שבת פרק יג הלכה ב – גניזת תרגום ספר איוב

היו כתובין תרגום ובכל לשון – מצילין אותן וגונזין אותן.¹⁸ אמ' ר' יוסה: מעשה שהלך ר' חלפתא אצל רבן גמליאל לטבריא ומצאו שהיה יושב על שולחנו של יוחנן בן נזיף ובידו ספר איוב תרגום והיה קורא בו. אמר לו ר' חלפתא: זכור הייתי ברבן גמליאל הזקן אבי אביך, שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית והביאו לפניו ספר איוב תרגום ואמר לבניו וגנזו תחת הנדבך.¹⁹

מסכת סוטה דף מט עמוד ב – זעזוע הארץ השני

"ושלא ילמד את בנו יוונית". תנו רבנן: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים. היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית, לעז להם בחכמת יוונית, אמר להן: כל זמן שעוסקים בעבודה אין נמסרין בידכם. למחר שלשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר, כיון שהגיע לחצי חומה, נעץ ציפורניו נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה. אותה שעה אמרו: ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית.²⁰

ספרי דברים פיסקא שמג – במתן תורה

כשנגלה הקב"ה ליתן תורה לישראל, לא בלשון אחד אמר להם אלא בארבעה לשונות. שנאמר: "ויאמר ה' מסיני בא" – זה לשון עברי (לשון הקודש). "וזרח משעיר למו" – זה לשון רומי. "הופיע מהר פארן" – זה לשון ערבי. "ואתה מרבבות קדש" – זה לשון ארמי.²¹

מסכת סוטה פרק ז משנה ה – בכניסה לארץ

ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר: "באר היטב".²²

רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה א יט – להלכה רק כתב אשורי

אין כותבין תפילין ומזוזה אלא בכתב אשורית, והתירו בספרים לכתוב אף ביווני בלבד, וכבר נשקע יווני מן העולם ונשתבש ואבד לפיכך אין כותבין היום שלושתן אלא אשורית.²³

שבת שלום

ושנזכה לראות בנחמת ציון וירושלים

מחלקי המים

מים אחרונים 1: אחרי כל אריכות "אלה הדברים" במעמדה של השפה היוונית בתקופת בית שני, אי אפשר שלא להזכיר את ספרו של שאול ליברמן: יוונית ויוונות בארץ ישראל, מוסד ביאליק ויד בן צבי, ירושלים, תשנ"א.

מים אחרונים 2: ועדיין לא נתקררה דעתנו מה"צ'ק הפתוח" שנתנו חכמים לכתיבת התורה בכל לשון. שהרי סביר שלאחר הקריאה בתורה ניתנה גם דרשה ובה ציטוטים של המקרא. יש כאן מספר אפשרויות: 1. שיש כאן הסכמה בדיעבד למציאות שחז"ל לא יכלו לעצור. קהילות ישראל בתפוצות השונות כך עשו ולא נותר אלא להביע הסכמה בדיעבד (אבל למה לעגן זאת במשנה?). 2. נוסח התורה המדויק עדיין לא נקבע. במאה העשירית עוד ישבו חכמי המסורה לדייק בנוסח התורה. ראו סיפורו של תנ"ך כתר ארם צובא (לא סביר, יש יותר מדי מדרשים שמבוססים על פסוקי המקרא). 3. נותרה האפשרות שמשנה זו מציגה פתיחות עצומה שאין לה אחר ורע במסורת היהודית. כך או כך, נראה נושא מאד מעניין למחקר ונשמח מאד להתוודע למחקר בנושא זה.

מים אחרונים 3: מילים בעברית של היום שמקורן בשפה היוונית: אוויר (אווירון), אורגני, אידיאל, אידיוט, אכסניה, אלקטרון (גם אטום), אקלים, אתלט, בימה, בסיס, דיאטה, דוגמא, דיוקן, דפוס, דיאלוג, הינומה, המנון, וילון, זוג, טיפוס, טקס, כרטיס, מונופול, מֵלוֹן, מלפפון, נָמֵל, נימוס, נרתיק, סימן, סנדל, סמטה, סנהדרין, עמילן, פדגוג, פטל, פיס, פלסטיק, פנס, פנקס, פרוזדור, פרצוף, פרקליט, פסנתר, פזמון, קולמוס, קלפי, קומקום, קובייה, תיאטרון, תכסיס. להערכת הבלשנים כ 2000 מילים מהשפה היוונית נכנסו לשפה העברית למן ימי בית שני ועד השפה העברית של היום.