פרשות השבוע

מים ראשונים: כבר הקדשנו דף ראשון לנושא איפה יצחק בעקידה, היינו מה חלקו או קולו של יצחק בפרשת העקידה. שם הראינו שלמרות שעפ"י המקרא היה יצחק כמעט פאסיבי לחלוטין בכל מהלך העקידה (ואולי דווקא בגלל זה היא קרויה על שמו 'עקידת יצחק'), במדרשים, וגם קצת בפרשני המקרא נשמע קולו. בדף הראשון הגענו עד העקידה עצמה. נחזור על הדברים בקצרה כאן ונמשיך ממקום שפסקנו לעקידה עצמה ולאחריה.

וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו וַיֹּאמֶר אָבִי וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו: (בראשית כב ו-ח).¹

רש"י בראשית כב ו – וילכו שניהם יחדיו הראשון

"וילכו שניהם יחדיו" – אברהם שהיה יודע שהולך לשחוט את בנו היה הולך ברצון ושמחה, כיצחק שלא היה מרגיש בדבר.²

רש"י בראשית כב ח – וילכו שניהם יחדיו השני

אלהים יראה לו השה – כלומר יראה ויבחר לו השה. ואם אין שה – לעולה בני. ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לישחט, וילכו שניהם יחדו בלב שוה.³

פסיקתא רבתי פיסקא מ – בחודש השביעי – ילכו שניהם יחדיו זה שמח וזה שמח

"ויאמר יצחק אל אברהם אביו [וגו'] הנה האש והעצים ואיה השה לעולה" (בראשית כב). אמר לו אברהם: "אלהים יראה לו השה" – יזמן קרבנו. ואם לא שה – לעולה בני … אתה הוא הקרבן, אעפ"י כן, "וילכו שניהם יחדיו" … שלא הֵיצֵר במה שאמר לו אביו, אלא כשם שזה היה שמח לקרב כך זה היה שמח ליקרב, אברהם שמח לעקוד ויצחק שמח ליעקד, אברהם שמח לשחוט ויצחק שמח לישחט.⁴

כלי יקר בראשית כב ז – יצחק מנסה מה בלבו של אברהם

"ויאמר אבי" … לפי שהרגיש יצחק שרצון אביו להעלותו לעולה, וחשב אם כן אינו מרחם עלי כרחם אב על בנים ונהפך לי לאכזר. כי לא ידע עדיין שזה רצון בוראו. על כן קראו אבי לנסותו אם יעננו. שעדיין קבוע בלבו שהוא אביו, או אם כבר הסיחו מלבו כאילו אינו בנו … וכאשר ענה לו: הנני בני והורה לו שעדיין כל געגועיו עליו, אמר לו: אם כן, איה השה לעולה. ואמר לו: אלהים יראה לו השה לעולה בני, לא אני בחרתי בך כי אם אלהים, ואני ואתה שנינו חייבים בכבודו. אז "וילכו שניהם יחדיו" בכוונה אחת. לאפוקי עד הנה היו חלוקים בדעתם.⁵

בראשית רבה נו ד-ה פרשת וירא – אבי אבי – נטלו והצניעו⁶

"ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר: אבי" (כב ז) … למה "אבי" "אבי" שתי פעמים?⁷ כדי שיתמלא עליו רחמים. "ויאמר הנה האש והעצים" – אמר לו: יצער לאותו שיגער בו. מכל מקום: "אלהים יראה לו השה", ואם לאו – "שה לעולה בני". "וילכו שניהם יחדו" – זה לעקוד וזה ליעקד, זה לשחוט וזה לישחט.⁸

"ויבאו אל המקום … ויבן שם אברהם את המזבח" (כב ט). ויצחק היכן היה? אמר ר' לוי: נטלו והצניעו, אמר: שלא יזרוק אותו שיגער בו אבן ויפסלנו מן הקרבן. …⁹ ובשעה ששלח אבינו אברהם את ידו ליקח את המאכלת לשחוט את בנו בכו מלאכי שרת … ומה היו אומרים? "נשמו מסילות" (ישעיהו לג ח) – אין אברהם מקבל את העוברים ואת השבים: "שבת עובר אורח" … "הפר ברית" – "ואת בריתי אקים את יצחק" … "לא חשב אנוש" – לא עמדה זכות לאברהם? אתמהא!¹⁰

מדרש תנחומא פרשת וירא כג – נפל פחד על יצחק – אוסרני – ומה עם אמא שרה

"ויקח בידו את האש ואת המאכלת" … מיד "ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ויאמר הנני בני ויאמר הנה האש והעצים ואיה השה לעולה", באותה שעה נפל פחד ויראה גדולה על יצחק שלא ראה בידו כלום להתקרב¹¹ והרגיש בדבר במה שעתיד להיות. בקש לומר: "איה השה לעולה"? אמר לו: הואיל ואמרת, הקב"ה בחר בך. אמר: אם בחר בי הרי נפשי נתונה לו, על דמי צר לי מאד. ואעפ"כ, "וילכו שניהם יחדיו" – בודאי, זה לשחוט וזה להישחט.¹²

ויצחק בן ל"ז שנה היה בשעת עקידתו.¹³

"ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים … ויעקד את יצחק בנו", כשבא לשחוט, א"ל: אבא, אוסרני ידי ורגלי מפני שהנפש חצופה היא וכשאראה את המאכלת שמא אזדעזע ויפסל הקרבן … מיד "וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט", א"ל: אבא, לא תודיע את אמי כשהיא עומדת על הבור או כשהיא עומדת על הגג שמא תפיל את עצמה ותמות.¹⁴

בראשית רבתי פרשת וירא כב ז-ח – יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח?

"ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי" … אמר יצחק לאברהם: לאן אנו הולכים לבדנו? א"ל אברהם: עד עכשיו היו הנערים עמנו ולא בקשתי לומר לך בפניהם. אלא עכשיו אני אומר לך: להקריב קרבן. והיו הולכים.¹⁵ חזר יצחק ואמר לו: יש לך אדם שמעלה את בנו על גב המזבח? אמר לו: בני, מה ראית? אמר לו: הנה האש והעצים ואיה השה לעולה … באותה שעה נזדעזעו אבריו של אברהם אבינו, אמר שמא יברח בני ואהיה בוש כלפי מעלה. כיון שראה יצחק שנשתנו פני אביו מיד נרתע ונזדעזע שידע מה שעתיד להיות. א"ל אבא אל תירא, יהי רצון שיתקבל כל רביעית דם שלי ברצון … מיד זלגו עיניו של אברהם דמעות, אמר: … בני תם הוא ומהלך בתומו לפני קונו, כבר מחל על דמו … ונשאו שניהם לעשות רצון יוצרם בלב שלם. הדא הוא דכתיב: "וילכו שניהם יחדיו", זה לעקוד וזה ליעקד.¹⁶

"ויעקד את יצחק בנו". ר' יוסי אמר: יצחק אמר לאברהם: קשור ידי ורגלי שלא אבעוט בך ונמצאתי מחלל מצות כבוד אב מפני שהנפש חצופה היא, שלא אראה המאכלת באה עלי ואבעוט בך ואזדעזע ואפסל מן הקרבן ונמצאתי מתחייב כל מיתות לשמים.¹⁷ א"ל: אבא, מהר ועשה רצון יוצרך. גלול בגדיך וחגור מתניך ושרפני יפה. אבא, דמי זְרוֹק וחלבי ואפרי ואברי שְׂרוֹף, והאפר שלי קח והולך אותו לאמי והניחנו באוצר שלה וכל זמן שתראנו תאמר זהו בני. עכשיו תשחטני ותבדל ממני. איך תגיד לשרה אמי? לא תודיע את אמי כשעומדת על הבור או על הגג שמא תפיל עצמה ותמות. צר לי עליכם, מה תעשו עלי לזקנותכם? א"ל (אברהם ליצחק): יודעים אנו שמיתתנו קרובה, מי שנחמנו עד עכשיו ינחמנו עד יום המיתה.¹⁸

קטעי מדרשים – גניזה (מאן) עמוד סו – יצחק חס ולא חס על אברהם

אמר לו יצחק לאביו: אַבָּה,¹⁹ "הנה האש והעצים ואיה השה לעולה?" מיד אמר אברהם בלבו: מה אומר לו ליצחק בני? מיד אמר אברהם ליצחק: גלוי וידוע לפני הקב"ה שאתה הוא השה לעולה. מיד הניח יצחק ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה במר נפש. אמר לאברהם: אבה, אבה, זו היא תורה שאמרת לשרה אמי לבית רבו אני מוליכו? מיד היה אברהם בוכה ומתליש משערו ומזקנו. וכיון שראה יצחק את אברהם אביו, אמר לו: אבה, אל תצער עצמך, עמוד ועשה רצון אביך שבשמים. יהי רצון שתהא רביעית דם שלי כפרה על ישראל.²⁰

מיד היה אברהם מלקט אבנים למזבח.²¹ וכיון שבנה מזבח ועקד את יצחק עליו, מיד אמר לאביו: המתין לי, אומר לך דבר אחד. אמר לו: כפתני יד ורגל, שמה אבעט בך ואתחייב מיתה. כפתו יד ורגל.²² – בבקשה ממך שלא תלך ותאמר לה לשרה אמי כשהיא עומדת על הגג, שלא תיפול ותמות. והיה אברהם בוכה ומלאכי שרת בוכין.²³ והיה יצחק מצפה אל ההרים, שנאמר: "אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי" (תהלים קכא א). אמרו מלאכי שרת לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אל תכלה זרעו שלאברהם. אמר להם: אתם חרשתם לדמו של יצחק,²⁴ אין אני קורא לאברהם, אילא קראו אתם לו. מיד קרא מלאך לאברהם, שנאמר: "ויקרא אליו מלאך ה' וגו' " (בראשית כב יא).²⁵

מים ביניים: לא נוכל לסקור כאן את כל מדרשי העקידה, הרוצה להרחיב מוזמן לעיין באוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 147, שם מובא מדרש מורחב המאגד את כל המדרשים שהבאנו לעיל לסיפור רציף אחד. קשה גם לעצור כאן בלי להזכיר את סוגת המדרשים לפיהם יצחק אכן מת בעקידה (נשחט או ש"פרחה נשמתו") וחזר לתחייה. אולי מיתתו של יצחק ותחייתו מחדש היא "קולו" האחרון. אך נושא זה ראוי לדף נפרד ואנו נעבור מכאן אל סיום העקידה. האם לאחר כל הסאגה הזו יש ליצחק אמירה כלשהי?

וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה: וַיִּקְרָא מַלְאַךְ ה' אֶל אַבְרָהָם שֵׁנִית מִן הַשָּׁמָיִם: וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי: וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע: פ (בראשית כב יג-יט).²⁶

אבן עזרא בראשית פרשת וירא פרק כב פסוק יט – יצחק ברשותו של אברהם

"וישב אברהם" ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו. והאומר ששחטו ועזבו, ואח"כ חיה אמר הפך הכתוב.²⁷

מדרש תנחומא פרשת שלח סימן יד – קולו של אברהם לאחר העקידה

באותה שעה אמר אברהם לפני הקב"ה: רבש"ע, איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם. שאם חס וחלילה לא הייתי שומע לך, אבדתי את כל מה שיגעתי מימי. אמר רבי חנין: א"ל הקב"ה: חייך, כך הוא, שאילו לא שמעת לי לא היה בידך כלום, באותה שעה נשבע לו הקב"ה שלא ינסהו עוד לעולם שנאמר: "ויאמר בי נשבעתי נאם ה' וכו' " (בראשית כב טז).²⁸

בראשית רבתי בראשית כב יד – אברהם מתפלל וגם יצחק

"וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר ה' יֵרָאֶה" (כב יד). אמר ר' שמלאי: נתעטף אברהם בתפילה ויצחק בנו.²⁹

אמר אברהם: גלוי וידוע לפניך שהיה לי מה להשיבך כשאמרת לי להקריב את יצחק. ואילו השיבותיך, לא היה לך מה להשיבני. ולא השיבותי לך אלא עשיתי את עצמי כאלם וכחֵרֵש. כך כשיהיו בניו של יצחק נדונים ביום הזה אפילו יש להם כמה קטרוגים מקטרגים אותם, כשם שדוממתי ולא השיבותי אותך, אף אתה לא תקבל מהם. הדא הוא דכתיב: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה" – היאך דממתי ולא השיבותי. אף הוא ידום ולא ישיב למקטרגים.

"בהר ה' יראה", אמר יצחק: גלוי הוא לפניך שלא שור העליתי לפניך אלא עצמי ובשרי. אף כשיבואו בָּנַי לידי צרות וצוקות שיש להם כמה קטיגורים, תזכור להם עקדתי, ויראה לפניך כאלו עפרי צרור ע"ג המזבח, הוי: "בהר ה' יראה" – עקדתי שנעשית כבר ה' יראה לפניך לדורות.³⁰

בראשית רבה נו יא פרשת וירא – יצחק נשלח לשם ועבר ללמוד תורה

"וישב אברהם אל נעריו". ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן שָׁם: שְלָחוֹ אצל שֵׁם ללמוד ממנו תורה… רבי חנינא אמר: שלחו בלילה מפני העין. שמשעה שעלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש עוד לא נזכרו שמותן.³¹

מדרש אגדה (בובר) בראשית כב יט פרשת וירא – הנערים שואלים איפה יצחק

"וישב אברהם אל נעריו". ישמעאל ואליעזר שהיו מדיינין זה עם זה … כיון ששב אברהם אל נעריו אל המקום אשר הניחם, ולא ראו יצחק, היו סבורים ששחטו. אמרו לו: יצחק היכן הוא? אמר להם: לבית עבר רבו הולכתיו ללמוד תורה. לכך נאמר: "וישב אברהם", כלומר לבדו ולא הזכיר יצחק:³²

עקידת יצחק בראשית שער כא (פרשת וירא) – העקידה היא פעולת יצחק היחידה³³

והנה גם כן נתבאר מכל מה שאמרנו למה לא נתיחס זה הניסיון ליצחק עם היותו הוא הקרבן וכבר היה בן שבע ושלשים שנים … וזה כי הוא לא בא אל זה המעשה בכל הבחינות הנזכרות אשר עליהם נקרא שם הפועל. אבל הלך שם לתומו עד ששאל: "איה השה לעולה", ובפתע נשמע אל דברי אביו וסבל העקידה. ואחר שנעקד, הנה לא היה בידו לשוב. והוא הטעם עצמו במה שנקרא זה הענין כולו עקידת יצחק, כי העקידה לבדה הוא הפועל המיוחד אשר ראוי שתחשב ליצחק.³⁴

וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּנִי: (בראשית כז א).

פרקי דרבי אליעזר פרק לב – בסוף ימיו של יצחק חוזרת העקידה

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בְּשָׁעָה שֶׁנֶּעֱקַד יִצְחָק נָשָׂא אֶת עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת הַשְּׁכִינָה, וּכְתִיב: "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי" [שמות לג כ].³⁵ אֶלָּא תַּחַת הַמִּיתָה כָּהוּ עֵינָיו לְעֵת זִקְנָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [בראשית כז א] וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת.³⁶

שבת שלום

מחלקי המים