מדרש תשובת יונה הנביא הוא מדרש קצר לסיפור יונה הנביא, בסגנון המקרא המשוכתב, כלומר, יצירה המספרת מחדש את הסיפור המקראי ומרחיבה אותו, תוך שימוש במסורות חוץ מקראיות.
המדרש היה חיבור עצמאי, שהכיל מסורות ייחודיות שלא ידועות מחיבורים אחרים בספרות המדרש. אולם, חלקים ממנו שולבו בילקוטים שונים, דוגמת ילקוט שמעוני. שילובו המקוטע של המדרש בילקוטים תרם לאיבוד זהותו וייחודו של המדרש.1 חוקרים אשר דנו במדרש סברו, כי זהו ילקוט לספר יונה מתוך חיבורים שונים, כגון: התלמוד הבבלי, פרקי דרבי אליעזר וספר הזוהר.2 אולם, ת' קדרי (מבוא; מדרש) הוציאה לאור מהדורה ביקורתית של המדרש, לראשונה על פי כתב יד מלא ורציף,3 אשר לא מערב קטעים מחיבורים אחרים. כתב יד זה מעיד כי תשובת יונה הנביא הוא אכן חיבור עצמאי.
שם המדרש ולשונו
המדרש כונה בשמות שונים בכתבי היד ובדפוסים: 'תשובת יונה הנביא',4 'מדרש יונה וקצה נינוה',5 'מדרש יונה ויונה במעי הדגה'. לשונו של המדרש היא עברית, ללא ארמית כלל וללא מילים מלשונות זרות.
זמן המדרש
מ"ד הר ציין כי המדרש נערך לא לפני סוף המאה השמינית, בין השאר מכיוון שחיבור זה מסתמך על פרקי דרבי אליעזר, שנערך ככל הנראה במאה השמינית.6 לדעת קדרי (מבוא), זמן עריכת המדרש המקורי (לפני ששולב בילקוטים שונים) הוא בין המאה התשיעית למאה ה-11. התאריך המוקדם ביותר לעריכת המדרש הוא במאה התשיעית, בעקבות השערתה כי מדרש תשובת יונה הנביא מתפלמס עם החיבור פרקי דרבי אליעזר. התאריך המאוחר ביותר לעריכת המדרש לפי קדרי הוא במאה ה-11, משום שרש"י עשה שימוש במסורות מתוך המדרש ושיקע בפירושו ביטויים ייחודיים מתוך המדרש. סימוכין להשערה כי המדרש נערך בתקופת זמן זו מוצאת קדרי (מבוא) בסגנון התנחומאי של מדרש,7 בשייכותו לסוגה של המקרא המשוכתב,8 ובהדים למסורות דומות לאלו המופיעות במדרש, בכתבי פרשנים קראיים ואסלאמיים בני המאות התשיעית והעשירית.9
מבנה המדרש ותכניו
כאמור, מדרש תשובת יונה הנביא מספר את סיפור יונה המקראי מחדש. המדרש עוקב אחר סדר האירועים המקראי, ומופיעים בו פסוקים בודדים על מנת להדק את הקשר בין המדרש לבין הסיפור המקראי. כדרכם של המדרשים המספרים מחדש את הסיפור המקראי, אין במדרש פרשנות פסוקים, ודרשות פסוקים מופיעות בו בצורה עקיפה בלבד. לדוגמה: במדרש מסופר כי יונה נבלע על ידי דג זכר, לאחר מכן הדג פלט את יונה, ויונה נבלע בידי דגה נקבה, ואחר כך הדגה ובתוכה יונה נבלעו בידי דג זכר נוסף. הרחבה סיפורית זו באה לדרוש את החילוף מלשון זכר ללשון נקבה בפסוקים: "וימן ה' דג גדול" (יונה ב', א), "ויתפלל יונה… ממעי הדגה" (שם, ב), "ויאמר ה' לדג ויקא את יונה…" (שם, יא).
למרות שהמדרש עוקב אחר הסיפור המקראי, בעל המדרש בחר להתעלם מחלקים מסוימים בעלילה, ולהתמקד בחלקים אחרים. כך, למשל, סיפור יונה בספינה לא מופיע כלל במדרש, אך תיאור יונה במעי הדג ותיאור העיר נינווה מורחבים מאוד.
קדרי (מבוא) בחנה את מקורותיו של המדרש וציינה, כי ניכר שמחבר המדרש הכיר
את ספרות חז"ל, אולם מכיוון שהחומרים במדרש עברו עיבוד ושכתוב, לא
ניתן להצביע על קשר חד-משמעי בין המדרש לחיבורים קודמים. הקשרים המופיעים במדרש עם ספרות חז"ל הם קרבה בביטויים ובמאמרים,10 וכן במסורות סיפוריות משותפות.11 עם זאת יש במדרש גם מסורות ייחודיות שאינן ידועות ממקור אחר, לדוגמה: בגדיו ושערותיו של יונה נשרפו מהשהות בבטן הדגה, תיאור מספר העלים של הקיקיון, גודלם של העלים, מספר האנשים שיכולים היו לשבת בצלו, ועוד.
ת' קדרי (מבוא) ציינה כי מבין הנושאים הרבים העולים במדרש, ישנם מספר נושאים מרכזיים, לדוגמה:
א. מידותיו של הקב"ה – בתחילת המדרש יונה נפגש עם מידת הדין של הקב"ה, בעקבות החזרה בתשובה של אנשי נינווה יונה מתוודע למידת הרחמים של הקב"ה, ובסוף המדרש, לאחר מעשה הקיקיון, יונה מבין שגם מידת הדין וגם מידת הרחמים חשובות להנהגת העולם.
ב. התשובה – נושא התשובה, כפי שמעיד שם המדרש, תופס בו מקום משמעותי. המדרש מתאר שני תהליכים של חזרה בתשובה. תהליך תשובתו של יונה, המאופיין בעיקר בממד הרוחני ומלווה בשלוש תפילות המופיעות במדרש; ותהליך תשובתם של אנשי נינווה, המאופיין בעיקר בממד המעשי, ובהתרחקות דקדקנית וקיצונית ממעשי חטא. תשובתם מתוארת כדגם אידאלי לחזרה בתשובה.
ג. דמותו של הנביא – המדרש מתאר את יונה באופן מחמיר וקפדני, ללא ניסיון להגן עליו או לתרץ את מעשה הבריחה שלו משליחותו. אך יחד עם זאת, המדרש מתאר את תהליך השינוי שהתרחש ביונה, ומסתיים בתפילת יונה המודה לה' על הסליחה לאנשי נינווה.
ד. היחס לגויים – לאורך המדרש אנשי נינווה מוצגים באור חיובי, ותשובתם מתוארת כתשובה אמתית וכנה. יחס זה במדרש תשובת יונה הנביא הוא יוצא דופן ביחס לספרות המדרש הקודמת, שתיארה את תשובת אנשי נינווה כתשובה של רמייה.12
מהדורה ביקורתית13
ת' קדרי (מבוא) התקינה מהדורה ביקורתית של המדרש בשיטה הדיפלומטית במסגרת עבודת מוסמך שחיברה על המדרש בירושלים בשנת 1997. המהדורה המבוססת על שלושה כתבי יד ושני דפוסים והיא כוללת מבוא, מדור חילופי נוסח, מקבילות ופירושים. המהדורה פורסמה שוב בקובץ על יד בשנת 2002.
ביבליוגרפיה
ממהדורות המדרש
דפוס ראשון: מדרש יונה עם סבוב ר' פתחיה, פראג 1595.
א' ילינק (עורך), בית המדרש א, לייפציג תרי"ג (דפוס צילום ירושלים 1938).
אגדת אגדות – קובץ מדרשים קטנים, מהד' ח"מ הורוויץ, ברלין תרמ"א (דפוס צילום ירושלים תשכ"ז).
ת' קדרי, 'מדרש תשובת יונה הנביא', קובץ על יד טז, תשס"ב, עמ' 67-84 = קדרי, מדרש.
מחקרים
י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.
ת' קדרי, תשובת יונה הנביא: מבוא, מהדורת טקסט ודיון, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ז = קדרי, מבוא.
א' שנאן, 'דברי הימים של משה רבינו', הספרות 24, 1977, עמ' 100-116.
M.D. Herr, ‘Midrashim, Smaller’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, pp. 187-190.
הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש