ספרי במדבר | מחלקי המים

מבוא למדרשים

ספרי במדבר

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש ספרי הוא מדרש תנאים לספר במדבר, מבית מדרשו של רבי ישמעאל. הספרי נקרא גם 'מדרש הלכה', מכיוון שהוא כולל את הפרשנות לחלקים ההלכתיים של ספר במדבר. אולם, בהיותו מדרש פרשני, המבאר את פסוקי החומש לפי סדרם, הריהו מפרש גם חלקים סיפוריים מספר במדבר, ועל כן הוא כולל דברי אגדה רבים.

שם המדרש וייחוסו

משמעות המילה הארמית 'ספרֵי' היא 'ספרים'. בתלמודים השם 'ספרי' מציין אוסף של ברייתות הכוללות דברי הלכה על החומשים שמות, במדבר ודברים. לאחר תקופת הגאונים ציין השם 'ספרי' אצל חכמי צפון אפריקה, ובעקבותיהם אצל רוב חכמי ימי הביניים, את מדרשי ההלכה לחומשי במדבר ודברים בלבד. אמנם מדרשים אלו נושאים שם זהה, והם אף הודפסו לראשונה כספר אחד,1 אולם אלו הם שני מדרשים נפרדים, ואף נוצרו בבתי מדרש שונים. שמות נוספים שבהם כונה המדרש הם 'ספרי דבי רב', 'ספרי רבתי', 'ספר וידבר' ועוד.

ספרי במדבר הוא מדרש תנאים מבית מדרשו של רבי ישמעאל.2 הוא קרוב במונחים, בדרכי הדרשה ובשמות התנאים המוזכרים בו למכילתא דרבי ישמעאל.3 ע"צ מלמד סבר, כי אמירתו של ר' יוחנן בתלמוד הבבלי "סתם ספרי – ר' שמעון",4 כלומר, שהמשפטים האנונימיים המופיעים בספרי הם מפי רבי שמעון בר יוחאי – מתייחסת לספרי במדבר. ברם, ניתן למצוא בספרי במדבר גם משפטים אנונימיים המצוטטים במקורות אחרים בשמו של רבי ישמעאל או מבית מדרשו, ועם זאת יש מדרשים המובאים בתלמודים בשם רבי ישמעאל שאינם מופיעים בספרי במדבר או אף חולקים עליו. ייתכן, שמקורות אלו נלקחו מקובצי הלכה אחרים מבית מדרשו של רבי ישמעאל, ולא מספרי במדבר שלפנינו.

מדרש ספרי במדבר אינו מדרש הומוגני, וניתן לזהות בו חלקים השונים באופיים משאר חלקי המדרש. חלקים אלו מעידים, ככל הנראה, על מקור אחר.5 בצד מקורות מבית מדרשו של רבי ישמעאל ומבית מדרשו של רבי שמעון בר יוחאי, ניתן לזהות בספרי במדבר גם מקורות מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא ומבית מדרשו של רב.

זמן המדרש, מקומו ולשונו

זמן עריכתו של מדרש ספרי במדבר הוא במהלך המאה השלישית, והוא נערך בארץ ישראל.6 לדעת מ' כהנא (מדרשי ההלכה) ספרי במדבר נערך ראשון מבין מדרשי התנאים. על כך מעידים, לדעתו, שמות החכמים שדבריהם מובאים במדרש, שאינם מאוחרים לדורו של רבי יהודה נשיאה (נכדו של רבי יהודה הנשיא), וכן סגנון הדרשות הקצר והתמציתי. לשון המדרש היא עברית, הזהה ללשון המשנה והתוספתא.7 מ' בר-אשר חקר את כתב היד הקדום של ספרי במדבר, כתב יד וטיקן 32,8 וציין כי הוא מקור מהימן בנוסחו ובלשונו והוא מלמד רבות על העברית בתקופת התנאים.

מבנה המדרש, תכניו ועריכתו

החלוקה המקורית של החיבור הייתה לשני ספרים שנקראו על פי התחלתם. הראשון נקרא 'ספר וידבר' (על פי הפסוק "וידבר ה' אל משה לאמֹר" [במדבר ה', א]), והספר השני נקרא 'ספר זאת' (על פי הפסוק "זאת חֻקת התורה" [במדבר י"ט, ב]).9 כל אחד מהספרים חולק לנושאים וכל נושא לברייתות. מספר הברייתות נכתב בסוף כל נושא ובסוף כל ספר. חלוקה נוספת, וכנראה מאוחרת, היא חלוקה לפסוקים (שמצוינת על ידי הוספת המילים 'סליק פסוקא'). החלוקה המקורית של המדרש השתבשה בכתבי היד והדפוסים בהשפעת סדר קריאת התורה על פי המנהג הבבלי. החלוקה המקובלת של המדרש היום היא חלוקה לפסקאות.

הפרקים הנדרשים במדרש:

פסקאות א-נח: פרשת נשא, מפרשת שילוח הטמאים עד סוף הפרשה (במדבר ה'-ז').10

פסקאות נט-קו: פרשת בהעלותך, כל הפרשה נדרשת, פרט להקדשת הלוויים, וסדר מסעות בני ישראל במדבר (במדבר ח'-י"ב).

פסקאות קז-קטו: פרשת שלח, רק פסוקי המצוות בפרשה נדרשים (במדבר ט"ו).

פסקאות קטז-קכב: פרשת קרח, רק פסוקי המצוות בפרשה נדרשים (במדבר י"ח).

פסקאות קכג-קל: פרשת חוקת, רק פסוקי המצוות בפרשה נדרשים (במדבר י"ט).

פיסקא קלא: פרשת בלק, ישראל בשיטים – חטא בעל פעור (במדבר כ"ה, א-יג).

פסקאות קלב-קנב: פרשת פנחס, מפרשת הנחלות עד סוף הפרשה (במדבר כ"ו, נב – ל', א).

פסקאות קנג-קנח: פרשת מטות, פרשת הנדרים והמלחמה במדין (במדבר ל', ב – ל"א, כד).

פסקאות קנט-קסא: פרשת מסעי, דיני רוצח וערי מקלט (במדבר ל"ה, ט-לד).

כאמור, החוקרים הצביעו על כך כי ישנן פסקאות במדרש שאופיין שונה משאר חלקי המדרש: בפסקאות עח-קה (בפרשת בהעלותך) שמות החכמים והמונחים המופיעים הם שילוב של שני בתי המדרש של רבי עקיבא ורבי ישמעאל. בחטיבת אגדה זו ניכר חוסר התאמה בינה לבין עצמה ובינה לבין שאר המדרש. ככל הנראה, מקורה של חטיבה זו הוא מבית מדרש שמיזג את שיטות הלימוד והדרשה של שני בתי המדרש, של רבי עקיבא ושל רבי ישמעאל, ומיזוג זה גרר עמו גם אי-התאמות וסתירות. פיסקא קלא על פרשת בלק, ופסקאות קלד-קמא על פרשת פנחס, אף הן אינן תואמות את שאר המדרש, ונלקחו, ככל הנראה מבית מדרשו של רבי עקיבא.

מ' כהנא (גופים זרים) בעקבות י"נ אפשטיין, הצביע על "גופים זרים במדרש", כלומר יחידות דרשניות ששולבו בשלב כלשהו של עריכת המדרש ממקור אחר, ככל הנראה, מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא. חלק מיחידות אלו שולבו באופן צורם מבחינה סגנונית ותוכנית, וניכר כי הם שולבו ברצף המדרש בשלב מאוחר יחסית. כמו כן, המשנה בספרי במדבר אינה מופיעה כלשון משנת רבי יהודה הנשיא, וגם ההלכות שבה שונות לעתים מההלכות במשנה. בעקבות כך, כהנא שיער שספרי במדבר נערך לראשונה בידי עורך מבית מדרשו של ר' ישמעאל, שלא קיבל על עצמו את סמכות משנת רבי (שנוסדה מבית מדרשו של רבי עקיבא). בשלב מאוחר יותר המדרש עבר עריכה נוספת בבית מדרש שהיה קשור יותר למסורת הלימוד מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ושם נוספו אותן יחידות מדרשיות מבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא, ואולי גם מאמרים משמו.

האגדה במדרש ספרי במדבר

רוב הפסוקים הנדרשים בספרי במדבר הם פסוקים הלכתיים, ורוב הפסוקים שנשמטו מן המדרש הם מהחלקים הסיפוריים בספר במדבר. הפרשות הסיפוריות שלא פורשו בספרי במדבר הן: הפקודים (במדבר א'-ד'); סיפור המרגלים (במדבר י"ג-י"ד); מחלוקת קרח ועדתו (במדבר ט"ז-י"ז); מסעות ישראל במדבר (הכוללים את מות מרים, מות אהרן, תלונות בני ישראל, ועוד); סיפור בלק ובלעם (במדבר כ'-כ"ד); וכן סוף הספר (במדבר ל"ו). עם זאת, נכללו במדרש מדרשי אגדה על הפרשות הסיפוריות בפרשת בהעלותך (סיפור המתאוננים, חטא מרים ואהרן) וכן סיפור חטאי ישראל בשיטים (במדבר כ"ה). י' פרנקל משער, שעורך המדרש הוסיף לגוף החיבור, שהיה בעיקרו הלכתי, מדרשי אגדה על החלקים הסיפוריים בהתאם למה שמצא לפניו, או שהוא לא מצא דברי אגדה ערוכים לפרשות הסיפוריות החסרות.

י' פרנקל הדגים את שילוב דברי האגדה במדרש ספרי במדבר. בבמדבר י', א-י נקבעת החובה לתקוע בחצוצרות באירועים שונים: בעת המסעות במדבר, במהלך העבודה בבית המקדש ובשעת מלחמה. מדרש ספרי במדבר על הפסוק "ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות" (במדבר י', ח) דן בשאלה האם כוהנים בעלי מום שפסולים לעבודת הקרבנות רשאים לתקוע בחצוצרות:

'הכהנים' (במדבר י', ח) בין תמימים בין בעלי מומים, דברי ר' טרפון. ר' עקיבא אומר: תמימים ולא בעלי מומים, נאמר כאן 'כהנים' ונאמר להלן 'כהנים' (במדבר ג', ג) מה 'כהנים' האמורים להלן תמימים ולא בעלי מומין אף 'כהנים' האמורים כאן תמימים ולא בעלי מומין. א"ל רבי טרפון: עד מתי מגבב ומביא עלינו עקיבא? איני יכול לסבול. אקפח את בני אם לא ראיתי שמעון אחי אימא שהיה חגר ברגלו אחת שהיה עומד ומריע בחצוצרות. אמר לו: הן, רבי, שמא בהקהל ראית שבעלי מומין כשרין בהקהל וביום הכפורים וביובל? א"ל: העבודה,11 שלא בידיתה. אשריך אברהם אבינו שיצא מחלציך עקיבא. טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה הא כל הפורש ממך כפורש מחייו.12

החלק הראשון של הדרשה הוא מדרש הלכה וחלקה השני הוא אגדה. במדרש ההלכה ישנה מחלוקת בין ר' טרפון ור' עקיבא בשאלה האם כוהנים בעלי מום יכולים לתקוע בחצוצרות. ר' טרפון דורש כי גם כוהנים בעלי מום רשאים לתקוע בחצוצרות, אך הוא לא מנמק את דרשתו. ר' עקיבא בונה מדרש הלכה, הוא יוצר זיקה בין הפסוק הנדרש לבין פסוק נוסף בו נכתב "בני אהרן הכהנים" (במדבר ג', ג) ולומד מהם גזרה שווה. הפסוק בבמדבר ג', ג מדבר במפורש על כוהנים המשרתים בקודש, כלומר, כוהנים המקריבים קרבנות. כוהנים אלו חייבים להיות תמימים. בדרך הגזרה השווה לומד ר' עקיבא כי גם בפסוק שלנו המילים "בני אהרן הכהנים" נושאות משמעות זהה, והן מלמדות כי הכוהנים התוקעים בחצוצרות חייבים להיות תמימים.

ר' טרפון מגיב על דרשתו של ר' עקיבא בחריפות ובתקיפות, ומאשים את ר' עקיבא בכך שהוא "מגבב ומביא" – הוא ממשיל אותו לאדם שמביא קש או זרדים לצורך הסקה, כלומר מביא חומר חסר ערך שעתיד להתכלות מהר. הדרשה של ר' עקיבא על פי תגובתו החריפה של ר' טרפון היא דרשה חסרת ערך, שאינה יכולה להוכיח דבר. בנוסף לכך מכריז ר' טרפון "איני יכול לסבול!". הסיבה שגרמה לתגובתו של ר' טרפון מובאת מיד בהמשך. ר' טרפון היה כוהן שנולד בתקופה שלפני חורבן הבית השני, והוא עדיין זוכר כילד את עבודת המקדש. ר' טרפון מביע בלשון שבועה, כי הוא זוכר את דודו החיגר תוקע בחצוצרות בבית המקדש. כיצד, אם כן, יכול ר' עקיבא על סמך דרשה מחודשת בבית המדרש לקבוע הלכה בניגוד להלכה הקדומה?!

ר' עקיבא מתעלם מדבריו המעליבים של ר' טרפון ומאשר את העובדות עליהן מעיד ר' טרפון. אך שואל "שמא בהקהל ראית?". ר' טרפון ממהר לחזור בו, מודה כי אכן היה זה במעמד הקהל ומשבח את ר' עקיבא. המחלוקת ביניהם בהלכה הנובעת מן הפסוק, הייתה, אם כן, רק על התקיעות שמלוות את הקרבת הקרבנות, שהן חייבות להיעשות על ידי כוהנים תמימים ולא על תקיעות באירועים אחרים, שבהם גם כוהנים בעלי מומים רשאים לתקוע. הענוותנות של ר' עקיבא, שלא עלב בחברו למרות שידע כי הוא טועה, אפשרה לר' טרפון להבין את טעותו, להודות בה, ולשבח את ר' עקיבא בלי שום טינה או כעס.13

מהדורה ביקורתית14

ספרי במדבר הוא החיבור התנאי הראשון שזכה למהדורה ביקורתית. ח"ש הורוויץ הוציא לאור את המדרש בלייפציג בשנת 1917, במהדורה ביקורתית בשיטה האקלקטית, הכוללת מבוא בגרמנית, חילופי נוסחות, ופירוש קצר. המהדורה מבוססת על הדפוס הראשון של המדרש דפוס ונציה 1546, עם תיקונים וחילופי נוסח משני כתבי יד15 ומציטוטים מתוך המדרש בילקוט שמעוני, ובחיבורים נוספים. נוסח הפנים של מהדורה זו מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן. בחלוף השנים מאז מהדורה זו, התגלו עדי נוסח חדשים למדרש: כתבי יד של המדרש16 וציטוטים ממנו בחיבורים שונים.17

כתב יד וטיקן 32 שכולל את ספרי במדבר יצא לאור במהדורת צילום בירושלים בשנת 1972. כתב יד זה נחשב לכתב היד החשוב ביותר של המדרש מכיוון שהוא משמר את החלוקה הקדומה של המדרש, מהווה עדות על הלשון בתקופת התנאים, ומשמר מילים נדירות מלשון זו. כמו כן יש בו טרמינולוגיה מקורית לדרשות, וניתן לזהות בו נוסח קדום וייחודי של המשנה ועוד.

מ' כהנא (אקדמות) התקין מהדורה ביקורתית לפרשת חלה – פיסקא קי בספרי במדבר, בצירוף פירוש, במסגרת עבודת דוקטור שכתב על ספרי במדבר בירושלים בשנת 1982. כהנא שוקד על הכנת מהדורה ביקורתית חדשה למדרש, שחלקה הראשון עתיד לראות אור בקרוב.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש, פירושים ותרגומים

דפוס ראשון: זה ספר ספרי, ונציה ש"ו.

ספרי דבי רב, עם פרוש ר' דוד פארדו, סלוניקי תקנ"ט.

ספרי דבי רב, מהד' מ' איש שלום בצירוף מבוא ופירוש "מאיר עין", וינה תרכ"ד.

ספרי במדבר דברים, עם הגהות הגר"א, וילנה תרכ"ו.

פירוש המלבי"ם התורה והמצווה על חמישה חומשי תורה עם מכילתא ספרא וספרי, ורשה תרל"ה.

ספרי דבי רב: ספרי על ספר במדבר וספרי זוטא, מהד' ח"ש הורוויץ, לייפציג תרע"ז.

ספרי עם פירוש רבנו הלל ב"ר אליקים, מהד' ש' קולידיצקי, ירושלים תש"ח.

ספרי עם באור עמק הנצי"ב, מאת נפתלי צבי יהודה ברלין, ירושלים תשי"ט-תשכ"א.

פירוש לספרי במדבר מיוחס לראב"ד, מהד' צ' בסר, אטלנטה תשנ"ח.

  1. Neusner, Sifré to Numbers: an American translation and explanation, Atlanta 1986.

מחקרים

מ' בר-אשר, 'עיונים ראשונים בלשון חכמים המשתקפת בכתב יד רומי 32 לספרי במדבר', בתוך: מ"ע פרידמן ואחרים (עורכים), תעודה ג: מחקרים בספרות התלמוד בלשון חז"ל ובפרשנות המקרא, תל אביב תשמ"ג, עמ' 139-166.

מ' ויס, מבוא לתורה שבעל פה, יחידה 2: מדרש הכתוב ומדרשי ההלכה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"א.

מ' כהנא, אקדמות להוצאה חדשה של ספרי במדבר, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשמ"ב = כהנא, אקדמות.

הנ"ל, 'גופים זרים מ"דבי רבי" במדרשי ההלכה', בתוך: ש' יפת (עורכת), מחקרים במקרא ובתלמוד: הרצאות ימי העיון ביובל השישים של המכון למדעי היהדות, ירושלים תשמ"ז, עמ' 69-86 = כהנא, גופים זרים.

ע"צ מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, ירושלים תשל"ג.

י' פרנקל, מדרש ואגדה, יחידה ט, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ז.

  1. Kahana, ‘The halakhic Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 3-105 כהנא, מדרשי הלכה =.

Idem, ‘Sifrei Numbers’, Encyclopaedia Judaica 18, Detroit 2007, pp. 565-566.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

לקריאה נוספת

י"מ תא-שמע, 'פירוש אשכנזי-צרפתי קדום למדרשי בראשית וויקרא רבה, מכילתא וספרי בכתב-יד', תרביץ נה, תשמ"ו, עמ' 61-75.

  1. Boerner-Klein, Der Midrasch Sifre zu Numeri, Stuttgart 1997.

 

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     דפוס ראשון, ונציה 1545.
  2. .     על הקריטריונים לחלוקה של מדרשי התנאים לבתי מדרש, רשימת המדרשים על פי בתי מדרש וגישות במחקר החולקות על כך, ראה בהרחבה במבוא למדרשי התנאים.
  3. .     על דרכי הדרשה של רבי עקיבא ורבי ישמעאל ראה במבוא למדרשי התנאים.
  4. .     סנהדרין פו ע"א.
  5. .     ראה להלן בפרק על מבנה המדרש.
  6. .     ראה במבוא למדרשי התנאים.
  7. .     ראה במבוא למדרשי התנאים.
  8. .     כתב היד כולל גם את מדרש ויקרא רבה, והוא מתוארך למאה ה-11.
  9. .     כך עולה מפירושו של ר' שמואל בן חופני לספר חוקת התורה שנתגלה בגניזה הקהירית. מ' כהנא (מדרשי הלכה) מציין, כי חלוקה זו היא נדירה, מכיוון שהחלוקה הרגילה של ספר במדבר היא במדבר – שלח וקרח – מסעי, ולא במדבר – קרח וחקת – מסעי.
  10. .   המדרש מפרש רק פעם אחת את פסוקי קרבנות הנשיאים בפרק ז' החוזרים 12 פעמים כמעט מילה במילה על הקרבן הזהה של 12 נשיאי השבטים, זאת, בשונה ממדרש במדבר רבה. ראה במבוא למדרש במדבר רבה.
  11. .   העבודה היא לשון שבועה, קיצור של השבועה 'אני נשבע בקדושת העבודה במקדש'.
  12. .   ספרי במדבר פיסקא עה, מהד' הורוויץ עמ' 70.
  13. .   י' פרנקל מוסיף, כי הדרשה מסתיימת בתיאור שלושה גורמים לקיום ההלכה: "טרפון ראה ושכח עקיבא דורש מעצמו ומסכים להלכה" – ראה, דרש מעצמו, מסכים להלכה. הראייה היא לכאורה הגורם המכריע ביותר לקיום ההלכה, מפני שהוא הממשי והראלי ביותר. אולם, לעתים הראייה אינה משקפת את המציאות האמתית, כמו במקרה של ר' טרפון, שזכר שראה את דודו החיגר תוקע בחצוצרות, אך שכח כי הייתה זו תקיעה במעמד הקהל ולא תקיעה על הקרבן. ר' עקיבא ידע את ההלכה, כנראה ממסורת מרבותיו, ויצר דרשה של גזרה שווה כדי לעגן את תלמודו בפסוקים. הביטחון בידיעת ההלכה אפשר לו גם לפרש את המציאות ההלכתית שראה ר' טרפון – כך שדרשתו מסכימה להלכה.
  14. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.
  15. .   כתב יד וטיקן 32; כתב יד לונדון 341. ח"ש הורוויץ לא בחר בכתב יד וטיקן 32 לנוסח הפנים של מהדורתו, אולם היום כתב יד זה נחשב לעד הנוסח החשוב ביותר של המדרש.
  16. .   כתב יד אוקספורד 151; כתב יד ברלין 1594.33, ועוד. ראה: מ' כהנא, קטעי מדרשי הלכה מן הגניזה, ירושלים תשס"ה.
  17. .   למשל – ילקוט תלמוד תורה של ר' יעקב בן חננאל סיקילי, וציטוטים בספרי ראשונים.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה