מדרש דברים זוטא הוא מדרש אגדה אבוד1 שהיה נפוץ באשכנז במאה ה-13. המובאות מתוך המדרש נאספו ונחקרו בידי ע' גאולה. המדרש נערך ככל הנראה בביזנטיון או באיטליה במאה התשיעית או העשירית.
שם המדרש
המקור העיקרי למובאות מן המדרש הוא ילקוט שמעוני,2 המזכיר את המדרש בשם 'אלה הדברים זוטי'. השם 'אלה הדברים זוטא' מוזכר גם לפני מובאה מן המדרש בפירוש התפילות לר' אלעזר מוורמס (הרוקח). הכינוי 'זוטא', שמשמעותו בארמית קטן, ניתן בדרך כלל לחיבור על מנת להבדיל אותו מחיבור מקביל אחר, ולא בהכרח על מנת להעיד על היקפו של החיבור. ככל הנראה, הכינוי 'זוטא' ניתן למדרש על מנת להבדיל אותו ממדרש דברים רבה, שהיה ידוע כבר באשכנז. גאולה העלה את האפשרות, שכינוי זה לא ניתן למדרש כבר עם חיבורו, וייתכן שהמדרש היה מוכר במקומות שונים תחת שם אחר.
לשון המדרש
לשון המדרש היא עברית, עם נטייה להעדיף את לשון המקרא על פני לשון חכמים. לדוגמה: במדרש מופיע הצירוף המקראי 'נכה רגליים' (במקום המילים 'פיסח', 'חיגר' או 'צולע' מלשון חכמים), וכן בשימוש במילה המקראית 'זיקים', במשמעות של אזיקים (במקום המילים 'שלשלאות' או 'כבלים' מלשון חכמים), ועוד. עם זאת, יש שימוש במדרש גם בלשון חכמים, לדוגמה: הפועל 'קלס' במשמעות של שבח (במקרא הוא במשמעות של לעג), נחתום (ולא אופה, כבלשון המקרא), ועוד. במדרש ישנן יחסית מעט מילים יווניות ולטיניות, וניתן לזהות בו תרגום של מילים או מונחים מיוונית או מרומית לעברית (לדוגמה: 'חנות' כתרגום ל'פונדק', 'גבירה' כתרגום ל'מטרונא'), ולעתים אף טביעת מונח עברי חדש במקום מונח יווני, לדוגמה: המונח 'חשבן' הוא מילה יחידאית, המופיעה במובאה מתוך דברים זוטא. מילה זו היא תרגום המונח היווני 'לוגיסטוס', שמשמעו תפקיד של האדם הממונה על השוק. במקורות אחרים בספרות התנחומא המונח היווני נכתב בתעתיק לעברית, או בתרגום לעברית: 'בעל השוק'. המונחים המתורגמים לעברית לקוחים בדרך כלל מהראליה הביזנטית-רומית, ולכן הם ככל הנראה תרגום של מונחים מהשפה המדוברת במקומו של עורך המדרש. במובאות מן המדרש מופיעה מעט ארמית ארץ ישראלית, שככל הנראה נובעת מהמקורות שעמדו בפני עורך המדרש.
זמן המדרש ומקומו
סוגיית זמנו ומקומו של המדרש לא זכתה לעיסוק נרחב במחקר. י"ל צונץ סבר, שהוא מדרש המאוחר לדברים רבה (אותו הוא תיארך לשנת 900), וציין כי יש בדברים זוטא תבניות לשון ומקבילות לחיבורים מאוחרים. ש' ליברמן הצביע על הראליה הרומית המשתקפת במובאות מן המדרש, אך לא ציין מקום או זמן מוגדרים. גאולה סבר, כי המדרש נוצר בביזנטיון או בדרום איטליה במאות התשיעית-עשירית. כך עולה לדעתו מהזיקה של המדרש למנהגי ארץ ישראל, מהעדפת לשון המקרא, מהמקורות שהיו בידי עורך המדרש, ומההקשר התרבותי-היסטורי, המצביע על סביבה ביזנטית עם פעילות נוצרית.
מבנה המדרש ותכניו
המדרש כלל דרשות לספר דברים בלבד. במובאה מן המדרש מוזכרת באופן מפורש חלוקת התורה לסדרים על פי מחזור הקריאה הארץ ישראלי,3 וככל הנראה זו היא החלוקה העומדת בבסיס המדרש, והיא אף משקפת את מנהג הקריאה שהיה רווח במקומו של עורך המדרש. פסוקים ששימשו כראש סדר או פסוקים שפתחו קריאה בתורה בימים מצוינים, נדרשו במדרש בצורה רחבה יחסית, וניתן לזהות בהם גם דרשות מסוג הפתיחתא,4 האופייניות לספרות התנחומא-ילמדנו. מלבד פסוקי הסדר נדרשו פסוקים נוספים באופן פרשני, דבר המעיד שלא היה זה מדרש דרשני הדורש רק את הפסוקים בראשי הסדרים והפסוקים הסמוכים להם (כדוגמת ויקרא רבה), אך לא ניתן להסיק מהמובאות אם המדרש הקיף את כל פסוקי ספר דברים באופן שיטתי. ככל הנראה, המדרש היה בעל מבנה משולב בין שני סוגי מדרשים אלו. בשל חוסר הבהירות ביחס לאופיו של המדרש, לא ניתן לקבוע אם דברים זוטא היה מדרש רחב היקף.
המקורות ששימשו את עורך המדרש הם מקורות ארץ ישראליים, חלקם מהספרות התנחומאית, וכן מקורות הלניסטיים-ביזנטיים, שהיו מצויים בפני עורך המדרש ביוונית או בלטינית. במובאות מן המדרש לא ניכרת השפעה של התלמוד הבבלי. העורך עיצב את המקורות שהיו בפניו והוסיף עליהם חומר מקורי משלו, בעיקר משלים.
האמצעים הספרותיים במובאות מן המדרש מגוונים, ביניהם ניסוחים פתגמיים, שחלקם ידועים וחלקם ייחודיים, לדוגמה "אם נשאת אישה אין יצר הרע שולט בך". דרך דרשה שכיחה במדרש היא דרשת הסמוכים, הדורשת את הקשר בין פסוקים סמוכים או פרשות סמוכות במקרא. לחלק מדרשות אלו יש מקבילות במקורות ארץ ישראליים, אך הן עברו עיבוד והרחבה במדרש. האמצעי הספרותי הנפוץ ביותר במובאות מן המדרש הוא המשל. לעתים באים במדרש שרשרת של משלים זה אחר זה. חלק ניכר מהמשלים הם מקוריים וייתכן שהם נוצרו בידי עורך המדרש, וניתן דרכם ללמוד שהראליה בזמנו ובמקומו של עורך המדרש הייתה סביבה רומית-ביזנטית. לדוגמה: במשלים במדרש מוזכרים מנהגי הצבא הרומי, שבו הקיסר יכול היה לגייס לגיון צבאי נוסף במקום לגיון הצבא שנשלח על ידו לקרב; מנהגים הלקוחים מגינוני המלכות הרומית, לדוגמה: הליכה לפני הקיסר באבוקות אש דולקות; אזכור מוסדות שלטון ובעלי תפקידים בקיסרות הרומית, ועוד. משלים אחרים מצביעים על היכרות עם מוסדות הישיבה הארץ ישראלית בתקופת הגאונים, דבר היכול להעיד על כך שעורך המדרש היה שייך לאחת הקהילות שהיו קשורות לארץ ישראל. במשלים אלו מוזכרים המונחים – 'חבֵר', 'בית הוועד' ותפקיד 'אב בית הדין' שעבר בירושה מאב לבן כפי שהיה נהוג בארץ ישראל.
ענייני הלכה ומנהג במדרש מצביעים אף הם על זיקה למנהג הארץ ישראלי, לדוגמה: הקפדה בדיני תרומות ומעשרות, ועוד.
במדרש ניתן לזהות פולמוס עם הנוצרים, בדרך כלל פולמוס סמוי. דרשות שונות עוסקות בשאלת בעלות ישראל על התורה, בהחלפת העם הנבחר בעם אחר, ועיסוק נרחב בדמותו של משה שהייתה במרכז הפולמוס היהודי-נוצרי. לדוגמה: המדרש מאדיר את שמו של משה ומציג אותו כגדול מכל אדם ואפילו מן המלאכים, ומצד שני המדרש מדגיש את מותו של משה כדרך כל אדם.
אחד המוטיבים החוזרים במדרש הוא מעמדם של הכוהנים. ישנן דרשות המשבחות את הכוהנים בצד דרשות המערערות על מעמדם, לדוגמה: הכוהנים מוצגים כאנשים שתופסים את התורה ולא מאפשרים לאחרים לקרוא בה. ייתכן ש'כוהנים' במדרש הוא שם כללי לראשי ההנהגה היהודית, שהיו במקרים רבים גם כוהנים.
מהדורה ביקורתית
ש' בובר פרסם בשנת 1885 ליקוטים מתוך מדרש דברים זוטא בילקוט שמעוני בצירוף מראי מקום והערות.5 אולם, בובר לא שאב ליקוטים אלו מתוך נוסח הדפוס הראשון של ילקוט שמעוני, אלא מדפוס מאוחר יותר שכלל שינויים והגהות של מדפיסים. כמו כן הוא סידר את המובאות מן המדרש על פי סדר הופעתן בילקוט שמעוני, ולא על פי הסדר המשוער של המדרש המקורי.
ע' גאולה ריכז את המובאות מן המדרש ופרסם אותם במסגרת עבודת דוקטור שחיבר על המדרש בשנת 2007.
ביבליוגרפיה
ש' בובר, ליקוטים ממדרש אלה הדברים רבה [זוטא], פרסבורג תרמ"ה.
ע' גאולה, מדרשי אגדה אבודים הידועים מאשכנז בלבד: אבכיר, אספה ודברים זוטא, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ז.
י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.
M.D. Herr, ‘Midrashim, Smaller’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, pp. 187-190.
- Lieberman, ‘Roman Legal Institutions in Early Rabbinics and in the Acta Martyrum’, JQR 35, 1944, pp. 1-57.
הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש