מדרש מכילתא דברים הוא מדרש תנאים פרשני לספר דברים מבית מדרשו של רבי ישמעאל. המדרש נקרא גם 'מדרש הלכה', מכיוון שהוא כולל את הפרשנות לחלקים ההלכתיים של ספר דברים; אולם בהיותו מדרש פרשני, המבאר את פסוקי החומש לפי סדרם הוא כולל גם דברי אגדה. המדרש לא הגיע לידינו בשלמותו והוא נחשב לאבוד, אולם חלקים ממנו שוחזרו על ידי החוקרים מתוך קטעי גניזה וציטוטים של המדרש בחיבורים שונים.
גילוי המדרש מחדש
רד"צ הופמן היה החוקר הראשון שהצביע על כך שבמדרש הגדול לספר דברים מצויות דרשות תנאיות שאינן ממדרש ספרי דברים ושמקורן ככל הנראה במכילתא דברים. יש לציין כי בעל מדרש הגדול לא ציין את מקורותיו, והוא עיבד ושינה את הדרשות שכלל בילקוטו. רד"צ הופמן החל לשחזר את המכילתא לדברים מתוך מדרש הגדול ובעזרת קטעי גניזה של המדרש לפרשת ראה, שפרסם ש' שכטר. רד"צ הופמן הוציא לאור את המדרש המשוחזר תחת השם 'מדרש תנאים', בשני כרכים בברלין בשנים 1908-1909. מאז פרסום המהדורה, התגלו עוד כמה קטעי גניזה של המדרש ופורסמו בידי מ' כהנא, אך עדיין רק כחמישה אחוזים מהיקף המדרש המקורי נשמר בעדי נוסח ישירים, ורוב המדרש עדיין אבוד.
שם המדרש וייחוסו
משמעות המילה הארמית מכילתא היא 'מידה' במשמעות של שיטה, חוק.1 האמוראים משתמשים במונח מכילתא על מנת לציין קובץ של הלכות. בתקופת הגאונים, 'מכילתא' (או בצורת הרבים 'מכילאתא') ציינה את הפירוש ההלכתי לחומשים שמות עד דברים. בספרות ימי הביניים נזכרים מדרשי הלכה לספר דברים בשם 'מכילתא'. ואכן, התגלו קטעי גניזה של מכילתא דברים עם מאפיינים מבית מדרשו של רבי ישמעאל,2 השונים מן המדרש ספרי דברים שמקורו מבית מדרשו של רבי עקיבא.3
זמן המדרש, מקומו ולשונו
מדרש מכילתא דברים, כמו שאר מדרשי התנאים, נערך על פי הדעה הרווחת במחקר בארץ ישראל במהלך המאה השלישית.4 לשון המכילתא היא עברית, הזהה ללשון המשנה והתוספתא בצירוף מילים יווניות.
מבנה המדרש ותכניו
היקפו ומבנהו של המדרש עדיין לא ידועים, מכיוון שלא נשמרו עדי נוסח שלמים לחיבור. אולם, מאחד מקטעי הגניזה של החיבור עולה, שהחלק הראשון של המדרש הסתיים בדברים א', ל והחלק השני התחיל בדברים ג', כג. מכיוון שחלוקה זו מקבילה לחלוקה של ספרי דברים, מ' כהנא (מדרשי הלכה) העלה כהשערה כי גם שאר החלקים במכילתא דברים תואמים את חלקי מדרש ספרי דברים. המבנה הפנימי של המדרש, כפי שעולה מקטעי הגניזה, הוא חלוקה לפרשות שהקיפו בממוצע ארבעה או חמישה פסוקים כל אחת. בעֵד נוסח נוסף של המדרש שמקורו בתימן קיימת חלוקה לפסוקים, אך זו ככל הנראה לא משקפת את החלוקה הקדומה של המדרש.
כהנא (מדרשי הלכה) ציין, כי מהשוואת מכילתא דברים לספרי דברים עולה כי דרשות ההלכה והאגדה במכילתא דברים ארוכות ומפורטות יותר מאלו שבספרי דברים. כמו כן, דברי האגדה במכילתא דברים עדיפים על פני מקביליהם בספרי דברים בלשון, בסגנון ובתוכן. לדעת כהנא, חלק מהשינויים נובעים מהבדלים בהשקפת העולם של עורכי מדרשים אלו.
מ' בר-אשר סיגל שחזרה את נוסח המכילתא דברים לפרשת המעשרות (דברים י"ד, כב-כט),5 והראתה כי ברוב המקרים מדרש מכילתא דברים מסכים עם ההלכה המקובלת בספרות חז"ל, אם כי יש בו גם הלכות שנדחו בהלכה המרכזית בחז"ל, אך נשתמרה עדות מספרות חז"ל וממקורות חיצוניים שהלכה כזו התקיימה בפועל. לדוגמה, הבאת מעשר שני לבית המקדש עצמו, ולא רק לעיר ירושלים. בר-אשר סיגל השוותה את דרשות המכילתא לדרשות המקבילות בספרי דברים, וציינה כי ישנו דמיון רב בין המדרשים וחומר הלכתי משותף. יחד עם זאת, קיימות גם מחלוקות פרשניות והלכתיות בין החיבורים, וישנה בספרי דברים התמודדות עם שאלות הלכתיות שעלו במכילתא לדברים.
האגדה במכילתא דברים
במכילתא דברים ניתן למצוא דרשות המפליגות בשבחה של ארץ ישראל ובחשיבות הישיבה בה. מ' כהנא (ארץ ישראל) מדגים זאת משני סיפורים המובאים במדרש על הפסוקים בדברים י"א, לא-לב: "כי אתם עֹברים את הירדן לבא לרשת את הארץ אשר ה' אלהיכם נֹתן לכם וירשתם אֹתה וישבתם בה. ושמרתם לעשות את כל החֻקים ואת המשפטים אשר אנֹכי נֹתן לפניכם היום":
'וירשתם אותה וישבתם' – מעשה בר' יהודה בן בתירה ור' מתיה בן חרש ור' חנינה בן אחי ר' יהושע ור' יונתן שהיו יוצאין חוץ לארץ ותבעו6 והגיעו לפלטום7 וזכרו את ארץ ישראל וזקפו את עיניהן וזלגו דמעותיהן וקרעו את בגדיהן וקראו את המקרא הזה 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות' אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל מצות שבתורה אמר ר' יונתן נודר אני מחוצה לארץ לעולם. וכבר היה רבי לעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר הולכין אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין ללמד ממנו הגיעו לצידן וזקפו את עיניהם וזלגו דמעותיהן וקרעו את בגדיהן וקראו את המקרא הזה 'וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את החקים האלה ואת המשפטים' אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה חזרו ובאו להן לארץ.8
הסיפור הראשון מתאר את יציאתם של ארבעה חכמים מארץ ישראל. כאשר הגיעו לגבולה הצפוני של הארץ, התעוררו בהם רגשות חיבה עזים לארץ ישראל, הם קרעו את בגדיהם ובכו ודרשו את הפסוקים בדברים "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות". הסמיכות בין ישיבת הארץ וקיום המצוות מלמדת ששקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות. בעקבות כך, ר' יונתן חזר בו מהחלטתו לעזוב את הארץ ונדר "נודר אני מחוצה לארץ לעולם!", ואילו שאר החכמים המשיכו בדרכם. חכמים אלו ידועים לנו כמי שעמדו בראש מרכזי תורה בחוץ לארץ. על פי ברייתא בתלמוד הבבלי (סנהדרין לב ע"ב), ר' מתיה בן חרש עמד בראש ישיבה ברומי, ר' יהודה בן בתירה בנציבין, ור' חניניה בן אחי ר' יהושע בגולה, כלומר בבבל.
הסיפור השני מתאר עלילה מקבילה לסיפור הראשון, ומאוחרת לו בזמן. ר' יהודה בן בתירה כבר נמצא בנציבין, ושני חכמים אחרים, ר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר, היו בדרכם אליו ללמוד אצלו תורה. כשחכמים אלו הגיעו לצידן, כלומר לצידון מצפון לעכו, עם יציאתם מהארץ, הם נהגו כמו החכמים בסיפור הראשון – זקפו עיניהם, קרעו בגדיהם ובכו. חכמים אלו דרשו את הפסוקים הזהים בדברים והכריזו "שקולה ישיבת ארץ ישראל כנגד כל המצוות שבתורה". אולם, בניגוד לחכמים בסיפור הראשון, הם הסיקו את המסקנה המעשית מדרשתם וחזרו על עקבותיהם.
הסיפור הראשון אינו מדגיש כי מטרת החכמים ביציאה מהארץ הייתה על מנת ללמוד תורה, הוא לא מסביר כי היציאה מהארץ התרחשה, ככל הנראה, בעקבות האיסור ללמוד תורה בארץ לאחר כישלון מרד בר-כוכבא, והסיפור לא מעיד על התרומה של חכמים אלו בהקמת מרכזי תורה בגלות. נראה, כי מחבר הסיפור התנגד לפועלם של חכמים אלו, ולכן לא כלל כל זאת בסיפורו. חתימת הסיפור הראשון, בנדרו של ר' יונתן לא לצאת מהארץ, וחתימת הסיפור השני בשיבתם לארץ של שני החכמים שרצו לצאת ממנה, מדגישה את התפיסה העקרונית כי ישיבת ארץ ישראל חשובה יותר מלימוד התורה.
מהדורה ביקורתית9
כאמור, רד"צ הופמן התחיל לשחזר את מדרש מכילתא דברים האבוד מתוך ציטוטים ממדרש הגדול, מספרי דברים ומקטעי הגניזה שפרסם ש' שכטר. המהדורה יצאה לאור בשם 'מדרש תנאים' בשני כרכים בברלין בשנים 1908-1909. במהדורתו רד"צ הופמן עשה הבחנה בעזרת שינוי גודל האותיות, בין הקטעים שמקורם במדרש הגדול ואינם מופיעים בספרי דברים, לבין אלו שכן מופיעים בספרי דברים ויש ספק לגביהם אם הם אכן שייכים למכילתא לדברים.10 אולם, עם גילוי קטעי גניזה נוספים השייכים למכילתא דברים התברר, כי חלק גדול ממכילתא דברים כלל לא צוטט במדרש הגדול, ולכן לא נכלל במהדורת רד"צ הופמן. כמו כן התברר, כי בשל העובדה שבעל מדרש הגדול עיבד את המקורות שהביא, רד"צ הופמן כָּלל במהדורתו בטעות קטעים מתוך מדרש הגדול שמקורם אינו במכילתא דברים אלא בספרי דברים, בתלמוד הבבלי, במשנה תורה של הרמב"ם ובחיבורים רבים אחרים. נוסח הפנים של מהדורת הופמן מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.
החוקרים ממשיכים לאתֵר ולשחזר קטעי דרשות נוספים שמקורם במכילתא דברים. כהנא (קטעים חדשים; מובאות; דפים) פרסם עוד כמה קטעי גניזה של המכילתא. כמו כן הוא הצביע (כהנא, מדרשי הלכה) על כך כי חטיבות ממכילתא דברים שובצו על ידי א"א פינקלשטיין במהדורתו על ספרי דברים. דרשות נוספות מן המכילתא דברים שוחזרו על פי כתבי יד נוספים של מדרש הגדול, מהערות גיליון בחלק מכתבי היד של ספרי דברים, ובציטוטים מתוך המכילתא דברים בכתבי הראשונים.
ביבליוגרפיה
מדרש תנאים לקוטי בתר לקוטי ממכילתא לספר דברים, מהד' רד"צ הופמן, ברלין
1897.
י"נ אפשטיין, 'ממכילתא לפרשת ראה', בתוך: ע"צ מלמד (עורך), מחקרים בספרות התלמוד ובלשונות שמיות ב, ירושלים תשמ"ח, עמ' 125-140.
מ' בר-אשר סיגל, פרשת מעשרות (דברים י"ד, כב-כט) במכילתא לדברים דר' ישמעאל, בירור טקסטואלי ופירוש, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ו.
מ' ויס, מבוא לתורה שבעל פה, יחידה 2: מדרש הכתוב ומדרשי ההלכה, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"א.
מ' כהנא, 'קטעים חדשים מהמכילתא לדברים', תרביץ נד ד, תשמ"ה, עמ' 485-551
= כהנא, קטעים חדשים.
הנ"ל, 'מובאות מהמכילתא לדברים פרשות עקב והאזינו', תרביץ נו א, תשמ"ז, עמ' 19-59 = כהנא, מובאות.
הנ"ל, 'דפים מהמכילתא לדברים פרשות האזינו וזאת הברכה', תרביץ נז, ב, תשמ"ח, עמ' 165-201 = כהנא, דפים.
הנ"ל, 'מעלת ישיבת ארץ ישראל במכילתא דברים', תרביץ סב, תשנ"ג, עמ' 501-513
= כהנא, ארץ ישראל.
הנ"ל, קטעי מדרשי הלכה מן הגניזה, ירושלים תשס"ה.
ע"צ מלמד, פרקי מבוא לספרות התלמוד, ירושלים תשל"ג.
- Kahana, ‘The halakhic Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 3-105 כהנא, מדרשי הלכה =.
Idem, ‘Mekhilta Deuteronomy’, Encyclopaedia Judaica 13, Detroit 2007, pp. 792-793.
- Schechter, ‘Genizah Fragments’, JQR 16, 1904, pp. 446-452.
Idem, ‘The Mechilta to Deuteronomy’, JQR 16, 1904, pp. 695-699.
Idem, ‘Mekhilta Deuteronomy the Portion of Re’eh’, in: M. Brann and I. Elbogen (eds.), Festschrift zu siebzigsten Geburstag Israel Lewy’s, 1910, Hebrew Section, pp. 188-192.