מבוא למדרשים

מדרש שמואל

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש שמואל הוא מדרש אגדה על ספר שמואל. זהו המדרש היחיד לספר מספרי הנביאים. מבחינת סגנונו, המדרש הוא שילוב של מדרש פרשני ומדרש דרשני, כלומר הוא משלב בין דרשות על פסוקי ספר שמואל לפי סדרם, לבין דרשות העוסקות בנושאים שונים. ישנם סימנים המצביעים על כך כי המדרש בבסיסו הוא מדרש ארץ ישראלי קדום, עליו נוספו שלבים נוספים של עריכה והוא הופץ לפני שהושלם לחלוטין, לפני המאה התשיעית.

שם המדרש וייחוסו

בנוסף לשם 'מדרש שמואל' כונה המדרש גם בשמות 'אגדת שמואל', 'אגדתא דשמואל' ו'עת לעשות לה", על שם הפסוק מתהילים (קי"ט, קכו) המופיע בראש המדרש. בדפוס הראשון (קושטא 1517) מופיעה הכותרת 'ספר מדרש שמואל'. בדפוס השני (ונציה
1546) מדרש שמואל נדפס יחד עם מדרש תהילים והוא כונה 'מדרש שמואל רבתא'. בדפוס השלישי (פראג 1613) נדפס מדרש שמואל יחד עם מדרש תהילים ומדרש משלי תחת השם 'שוחר טוב' כשמו של מדרש תהילים (המכונה כך על שם הפסוק הפותח את המדרש). בעקבות כך מדרש שמואל כונה בטעות גם בשם 'שוחר טוב'. לא ידוע דבר על זהותו של עורך המדרש.

זמן המדרש

י"ל צונץ שיער, כי מדרש שמואל הוא מדרש מאוחר שנערך לאחר המאה ה-11. הוא ביסס את השערתו על ביטויים במדרש המעידים על זמן עריכה מאוחר, ועל מדרשים מאוחרים שעליהם מתבסס עורך המדרש, דוגמת תנא דבי אליהו. השערתו של צונץ כי המדרש נערך לאחר המאה ה-11 מתערערת לאור מספר קטעי גניזה של מדרש שמואל הקדומים למאה ה-11, שפרסם צ"מ רבינוביץ.

א"ה וייס ניסה לתארך את המדרש על פי המקורות שהמדרש עשה בהם שימוש. וייס טען, כי עורך מדרש שמואל השתמש במדרש קהלת, במדרש תנחומא וכן בתלמוד הבבלי ולכן הוא מאוחר להם. ש' בובר חלק על וייס וטען, כי בעל המדרש לא עשה שימוש בתלמוד הבבלי, אלא בתלמוד הירושלמי ובמדרשי ארץ ישראל בלבד. בובר הסתייג מקביעת זמן לעריכת המדרש, אך על פי בדיקת המקורות שעורך המדרש עשה בהם שימוש, בובר סבר שהמדרש נערך לאחר סוף תקופת האמוראים.

ב' ליפשיץ דן בסוגיית תיארוך מדרש שמואל1 וטען, כי הדרכים המקובלות לקביעת זמנו של חיבור מספרות חז"ל לוקות בחסר,2 וכי השאלות החשובות יותר משאלת זמן עריכתו של חיבור הן מהו זמנם של המקורות הכלולים בו ומהי מידת העיבוד שהם עברו ממקורם הראשון ועד שהם נכללו בחיבור. לדעתו, על שאלות אלו יש לענות מתוך העיון בטקסט עצמו, ואיתור סימנים המעידים על עיבוד, למשל: בדיקת שינויים בלשון (לדוגמה: מעבר מארמית גלילית לארמית בבלית); שינויים במינוח; הוספות של פירוש; החלפת מילה קשה במילה פשוטה; רידוד הדרשות ועוד. בדיקת המקורות ומידת העיבוד שהם עברו יכולה לסייע בעקיפין לתיארוך זמנו של החיבור, אך זה, כאמור, איננו היעד העיקרי, לדעתו.

ליפשיץ בחן חיבורים שהיו יכולים להוות מקור לעורך מדרש שמואל (בראשית רבה, ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא, תלמוד ירושלמי, מדרש תנחומא, איכה רבה, רות רבה, קהלת רבה, שיר השירים רבה, אסתר רבה ופסיקתא רבתי) וטען, כי רק במקרים בודדים ניתן לטעון שבעל מדרש שמואל עשה שימוש בחיבור ערוך כלשהו, וברוב המקרים נראה שמקור הדרשה הוא בדרשה לספר שמואל דווקא. לדעתו, הדרשות המקבילות בין מדרש שמואל לחיבורים שונים מקוריות במדרש שמואל באותה המידה כפי שהן מקוריות בחיבורים האחרים.

ליפשיץ טען עוד, שבמקרים מסוימים ההנחה של החוקרים כי מדרש שמואל הוא מדרש מאוחר הובילה אותם למסקנה כי מדרש שמואל שאב את מקורותיו מחיבורים אחרים ולא להפך. לדוגמה: במדרש שמואל יש מסורות קרובות מאוד למסורת של כתב יד וטיקן 60 של מדרש בראשית רבה, מסורות שנשתמרו רק בשני מקורות אלו.3 ההנחה שמדרש שמואל הוא מדרש מאוחר הובילה את מ' סוקולוף לקביעה, כי עורך מדרש שמואל עשה שימוש בנוסח של בראשית רבה על פי נוסח כתב יד וטיקן 60. אולם, מ' כהנא הצביע על כך, שהדרשות המקבילות בין המדרשים בנויות כדרשות לספר שמואל ולא לספר בראשית, ולכן נראה שדווקא סופר כתב היד הסתמך על מדרש שמואל. ליפשיץ הוסיף, כי לא סביר שסופר כתב היד של בראשית רבה יעדיף דרשות לספר שמואל על פני דרשות ערוכות לספר בראשית שהיו לכאורה לפניו. לטענתו, אם נניח שמדרש שמואל הוא מדרש קדום, נוכל לומר שסופר כתב יד וטיקן 60 שאב מסורות ממדרש שמואל, כשם שהוא שאב מסורות מוויקרא רבה ומפסיקתא דרב כהנא, ורק לאחר מכן מדרש בראשית רבה עוצב כמדרש לספר בראשית.

מבדיקת המקבילות לתלמוד הבבלי ציין ליפשיץ, כי אין ראיה שעורך מדרש שמואל עשה שימוש בתלמוד הבבלי, בנוסף לכך החומר בתלמוד הבבלי שיש לו מקבילה במדרש שמואל מקורו במסורות ארץ ישראליות.

לגבי הזמן המאוחר ביותר שבו נערך המדרש ציינה ת' ליפשיץ4 כי המקור המוקדם ביותר שייתכן שציטט ממדרש שמואל5 הוא ספר פתרון תורה, שנתחבר בבבל בסוף המאה התשיעית.6 ב' ליפשיץ הוסיף, כי ייתכן שדרשה ממדרש שמואל,7 שימשה כבר את בעל מדרש חסרות ויתרות,8 מדרש שהיה ככל הנראה בפני רב יהודאי גאון במאה השמינית בבבל. החל מן המאה ה-11 ואילך מדרש שמואל היה ידוע בארצות שונות, והפניות אליו מופיעות בכתבי יד, בחיבורים שונים ומפי חכמים שונים בצרפת, בצפון אפריקה, בספרד, בפרובנס, באשכנז, באיטליה ובאנגליה.

מקום המדרש

קיימת הסכמה בקרב החוקרים כי מדרש שמואל נערך בארץ ישראל. קביעה זו נסמכת על כמה גורמים: המקורות שעליהם מבוסס המדרש הם מקורות ארץ ישראליים, שמות האמוראים הם אמוראי ארץ ישראל9 (פרט למימרות מפיו של האמורא רב שחי בארץ ישראל ועבר לבבל. ככל הנראה, מסורות אלו הן מהתקופה שבה שהה רב בארץ טרם המעבר לבבל), לשון המדרש10 וההלכה המשתקפת בו, שהיא על פי המנהג הארץ ישראלי. לדוגמה: על הפסוק המתאר את שליחת ארון ה' מידי פלשתים "וַיִּשַּׁרְנָה הפרות בדרך על דרך בית שמש" (שמ"א ו', יב) מובאת הדרשה "היו הופכות פניהם כלפי שיטה [= ארון] ואומרות שירה".11 הפניית הפנים אל ארון הקודש היא מנהג בני ארץ ישראל, בעוד שאנשי המזרח נהגו להפנות את הגב אל הארון ואת הפנים אל הציבור.12

לשון המדרש

המדרש מקיים זיקה ברורה אל לשון ארץ ישראל, לדוגמה: הביטוי 'אי-אפשר' מופיע בדפוס הראשון של המדרש בצורתו הארץ ישראלית – "איפשר": "כדרך שאיפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו כך איפשר לאישה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה".13 כך גם הכתיב הארץ ישראלי של שמות התנאים – "ר' עקיבה" (ולא ר' עקיבא) "ר' חנינה" (ולא ר' חנינא), ועוד. הזיקה ללשון ארץ ישראל באה לידי ביטוי גם בנוסח המשנה שמצוטטת במדרש שמואל, הקרובה לנוסח המשנה הארץ ישראלית. אמנם קיימת זיקה גם לנוסח המשנה שבבבלי, אך סביר להניח שהנוסח הארץ ישראלי שונה על ידי המעתיקים לנוסח המשנה שבתלמוד הבבלי, שהיה שגור יותר על לשונם.

ת' ליפשיץ14 בדקה את הארמית המופיעה במדרש בשני עדי הנוסח השלמים של

המדרש15 והצביעה על כך, כי הארמית במדרש היא בבסיסה ארמית גלילית, אך היא הושפעה ושובשה מהשפעת הארמית הבבלית.

במדרש שמואל מובאים לעתים קטעי תרגום בארמית על מנת לפרש פסוקים מסוימים, לדוגמה: "'ויבֹאו מִבְצַר צֹר' (שמ"ב כ"ד, ז) – תלליה דצור".16 קטעי תרגום אלו לא ידועים לנו מספרי התרגום לספר שמואל. ליפשיץ שיער, כי מקורם של תרגומים אלו נובע מתרגומים עתיקים שאבדו, ממסורות תרגום שעברו בעל פה או מתרגומים שהיו רווחים בקרב העם.

במקומות מספר במדרש מופיעים ביטויים בעברית, בעוד שבמקבילות הניסוח מובא בארמית. חילופים דומים בין עברית לארמית קיימים גם בדרשות מסוימות בין עדי הנוסח של המדרש עצמו. לדעת ליפשיץ תופעה זו היא מעשה של סופר מאוחר, ואין בה כדי להעיד על איחורו של המדרש.17 מלבד עברית וארמית מופיעות במדרש גם מילים זרות ביוונית.

מבנה המדרש, עריכתו ותכניו

מדרש שמואל כולל 32 פרשות וככל הנראה זו הייתה החלוקה המקורית של המדרש: 24 פרשות עוסקות בשמ"א ושמונה בשמ"ב.

כאמור, סגנון המדרש ייחודי בכך שהוא שילוב בין מדרש פרשני – המבאר את פסוקי הספר לפי סדרם (ובכך הוא דומה למשל למדרש בראשית רבה), לבין מדרש דרשני, המביא דרשות אגדיות בנושא מסוים על פסוקים נבחרים (ובכך הוא דומה, למשל, למדרש ויקרא רבה).

בראש 14 פרשות במדרש (בעיקר בפרשות הראשונות) מובאות 17 פתיחתאות,18 ועוד רמזים לחמש פתיחתאות לא שלמות המעידות על תהליך עריכה שלא הסתיים. ב' ליפשיץ ציין, כי אין סימן היכר מיוחד19 לפסוקים שנבחרו להיות ראשי פרשות במדרש ושעליהן הובאו פתיחתאות. לאחר הפתיחתאות מובאות דרשות על פסוקי ספר שמואל ודרשות רעיוניות שונות. בסיומן של ארבע פרשות (ג, ה, כד, לא) מובאת חתימה בעלת אופי של גאולה ונחמה. לדוגמה: "לפיכך התקינו הנביאים הראשונים שיהיו ישראל מתפללין שלשה פעמים בכל יום ואומרין: אנא השב שכינתך לציון וספרי עבודתך לירשלם עירך".20

ליפשיץ ציין, כי החלק הראשון של המדרש רצוף יחסית, ויכול להעיד על כך שמטרת עורך המדרש הייתה להתייחס לכל פסוק ופסוק, על ידי הבאת דרשה, תרגום מילים או לפחות ציטוט הפסוקים העוקבים עד לפסוק הבא שעליו מובאת דרשה. הוא שיער כי עורך המדרש ציטט פסוקים רצופים ללא כול דרשה עליהם, על מנת לסמן את הפסוקים שיש לשבץ בהן דרשות מתאימות, אך מסיבה כלשהי העורך לא סיים את מלאכתו. לעומת חלקו הראשון והרצוף של המדרש, בחלקו השני, העוסק בפרקים האחרונים של שמ"א ובפרקי שמ"ב, חסרות דרשות רבות, לעתים לפרקים שלמים. לא ברור מדוע זכו פסוקים מסוימים להידרש במדרש בעוד שפסוקים אחרים לא זכו לדרשות, על אף שקיימות עליהם דרשות בחיבורים אחרים בספרות המדרש. ליפשיץ העלה את האפשרות, כי העורך נטה לבית שאול או לבית דוד, ולכן בחר לדרוש פסוקים מסוימים ולא אחרים, אך הוא דחה אפשרות זו, מכיוון שהיא אינה מתיישבת עם הפסוקים שנדרשו.21 ליפשיץ הציע, כי בחירת הפסוקים שנכללו במדרש נבעה מסיבה טכנית כלשהי שעמדה בפני העורך.

ליפשיץ סבר, כי לא רק שאיסוף החומר על כל פסוקי ספר שמואל לא הושלמה, אלא גם החומר שנאסף אל המדרש לא הותאם כראוי למקומו החדש. תופעה זו בולטת במיוחד בדרשות הרעיוניות המקשרות בין עניינים שונים, דרשות שיכולות היו להיווצר בסמוך לספרי מקרא אחרים.22 ליפשיץ שיער, שהטקסט של המדרש שלפנינו משקף מצב של עריכה חלקית ושל עריכה בהתהוות. לדעתו, המדרש הופץ עוד לפני שהושלם.

למרות שחסרות דרשות רבות לפסוקים במהלך המדרש, המדרש פותח בדרשה על הפסוק הראשון בספר שמואל ומסתיים בדרשה על הפסוק האחרון, ולכן החוקרים הסיקו שכוונת העורך הייתה להוציא את המדרש כפי שהוא לפנינו. כך סבר ש' בובר, שציין כי המדרש שלפנינו משקף את צורתו המקורית כפי שיצא מידי העורך, פרט לתוספות בודדות של מעתיקים. הוא אף ציין, כי לא קיימים ציטוטים ממדרש שמואל בספרי הראשונים שלא קיימים במדרש שלפנינו, אולם, צ"מ רבינוביץ הצביע על ציטוטים מהמדרש שלא קיימים במדרש שלפנינו וכן קטעי גניזה עם דרשות בלתי-ידועות לספר שמואל. ליפשיץ סבר, שייתכן שהיה טקסט שלם יותר למדרש שמואל, לאור הציטוטים ממדרש שמואל שלא נמצאים לפנינו במדרש, אך אין לדעת את מידת שלמותו של הטקסט. הוא ציין כי במפתח הדרשות לרמב"ם23 יש 12 הפניות למדרש שמואל שלא נמצאות במדרש לפנינו. ההפניות לדרשות שלפנינו מצביעות על כך שהחלוקה של המדרש שעמד בפני מחבר מפתח הדרשות לרמב"ם (שמקורו היה ככל הנראה באשכנז) הייתה שונה. אם הדבר נכון, ייתכן שמדרש שמואל שהיה באשכנז, היה שונה במבנהו ובהיקפו ממדרש שמואל שלפנינו.

בובר תיאר את מלאכתו של עורך המדרש כמעשה של ליקוט. לדעתו, עורך המדרש ליקט דרשות על פסוקי ספר שמואל ממדרשי חז"ל ומן התלמוד הירושלמי, וערך אותן לפי סדר הפסוקים בספר שמואל.24 הוא ציין, כי במדרש שמואל ישנן מעט דרשות שאין להן מקבילה במקורות אחרים, ושיער שמקור הדרשות האלו הוא במדרשים שאבדו מאתנו. ב' ליפשיץ חלק על בובר וציין, כי מבדיקה של ת' ליפשיץ עולה כי מספר הדרשות במדרש שמואל שאין להן מקבילה איננו מספר קטן, כפי שטען בובר, אלא עומד על כחמישים אחוזים מן הדרשות. לכן, לא סביר לדעתו שמקורן של דרשות רבות אלו הוא בחיבורים שאבדו מאתנו. לדעתו, דרשות שאין להן מקבילות בחיבורים אחרים נאספו מדרשות בודדות שהיו ידועות בבתי המדרש, אך לא היו חלק מחיבור סדור כלשהו. בכל מקרה, אופיין של הדרשות ללא מקבילות זהה לאופיין של הדרשות שיש להן מקבילה, ולא ניתן לדעתו להצביע על מאפיינים מיוחדים בלשון, בנושא, במינוחים או בשמות המוסרים של הדרשות. דוגמה לדרשה יחידאית במדרש שמואל:

'גם בטרם יקטירון את החֵלֶב' וגו' (שמ"א ב', טו) 'ויאמר אליו האיש קטר יקטירון' וגו' (שם, טז) תני ר' שמעון בן יוחי: אמר להן הקב"ה [לבני עלי, ע"ר] מפני מה אתם אוכלין שירי מנחה ומניחין את הקומץ לזבובים? ומפני מה אתם אוכלין את הבשר ומניחין את החלבין שטוחים בחמה? מה ישראל אומר לו? יבא כהן ויזרוק את הדם ויקטיר החלבים, ואחר כך יקח לו בשר. ומה הכהן אומר להם? הדם איני זורק והחלבים איני מקטר – 'תנה בשר לצלות לכהן' (שם, טו) 'ואם לא לקחתי בחזקה' (שם, טז). מה נאמר בסוף? 'ובני עלי בני בליעל' וגו' (שם, יב). בנים שפרקו עול שמים מעליהם, אמרו: אין מלכות בשמים…25

בנוסף לדרשות הפסוקים, מובאים במדרש סיפורים. לדוגמה, על הפסוק בשמ"א ב', כח, המזכיר את בחירת שבט לוי לכהונה מבין כול שבטי ישראל, מובא במדרש סיפור העוסק באנשים שה' מקרב אליו ובדרכי בחירתם:

מטרונא שאלת לרבי יוסי, אמרה ליה: מאן אלהכון בעי הוא מקריב [= אלוהיכם מקרב אליו את מי שהוא רוצה], הביא לפניה כלכלה של תאנים, והיתה בוררת יפה יפה ובוררתה ואוכלתה. אמר לה את יודעת לבור, והקדוש ברוך הוא אינו יודע לבור?! מאן דהוא חמי עובדוי טבין הוא בחר ביה ומקרב ליה [= את מי שהוא רואה שמעשיו טובים – הוא מקרב אליו].26

במדרש מובאים גם משלים רבים. לדוגמה:

אמר רב לא ניתנו מצות אלא לצרוף בהן את ישראל. מה הצורף הזה מכניס את הזהב לכור ומסננו פעם ראשונה שניה ושלישית עד שהוא מעמידו על בוריו, כך הקדוש ברוך הוא מיסר את הצדיקים כל אחד ואחד לפי כחו.27

[משל] לאחד שקנה לו סכין להיות מחתך בה בשר, נפלה על אצבעו וחתכה. אמר לא קניתי אותה אלא להיות מחתך בה בשר. שמא להחתך בה?! כך, אין אדם מוליד אלא לכבודו. והן מקללין אותו?! הדא הוא דכתיב 'מקלל אביו ואמו [יִדעַך נרו באשון חֹשך]' (משלי כ', כ) וגו'… לאחד שהדליק לו את הנר להיות נאות לאורו. נפל על בגדו ושרפו. אמר: לא הדלקתי אותו אלא להיות ניאות לאורו, שמא להשרף בו? כך, אין אדם מוליד בנים אלא לכבודו, והן מקללין אותו?28

מהדורה ביקורתית29

למדרש שמואל שני עדי נוסח שלמים – דפוס ראשון (קושטא שנת 1517) וכתב יד פרמה 563. רוב החוקרים מסכימים, כי נוסח הדפוס הראשון עדיף על פני נוסח כתב היד.

ש' בובר הוציא לאור בשנת 1893 מהדורה של מדרש שמואל המבוססת נוסח הדפוס הראשון והדפוס השני (ונציה 1546),30 עם חילופי נוסח מכתב יד פרמה 563. המהדורה כוללת הערות, מראה מקומות ומבוא. נוסח מהדורה זו מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

ב' ליפשיץ הוציא לאור בשנת 2009 מהדורה ביקורתית חדשה למדרש. נוסח הפנים של המהדורה המודפסת הוא נוסח הדפוס הראשון, דפוס קושטא. במקרים של שגיאות ברורות בנוסח הפנים, כמו טעויות סופר והשמטות, תוקן נוסח הפנים, והדבר צוין והוסבר במדור חילופי הנוסח. המהדורה כוללת גם מדור של מקבילות, מבוא ופירוש מפורט. הפירוש כולל דיון בענייני נוסח, ציטוטים מן המדרש בדברי הראשונים, תרגום מילים לועזיות, הסברים לדברי המדרש והפניה למחקרים נוספים. בנוסף למהדורה המודפסת התקין ליפשיץ מהדורה ביקורתית בשיטה הסינופטית הכוללת קטעי גניזה של המדרש, עדי הנוסח השלמים מהדפוס הראשון וכתב יד פרמה 563, וכן עדי נוסח עקיפים המצטטים את המדרש. המהדורה הסינופטית נגישה באתר האינטרנט של מכון שכטר.31

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש ופירושיו

דפוס ראשון: מדרש שמואל, קושטא רע"ז.

דפוס שני: מדרש תהלים רבתא עם מדרש שמואל רבתא, ונציה ש"י.

מדרש שוחר טוב: מדרש תהילים ומשלי רבתא עם מדרש שמואל רבתא, פראג שע"ג (עם פירוש קצר מאת ר' יצחק בר' שמשון כ"ץ).

מדרש שוחר טוב והוא מדרש שמואל, זאלקווא תק"ס (עם פירוש רבי יעקב מבראד).

מדרש שמואל, ש' בובר (מהדיר), קרקוב תרנ"ג.

מדרש שמואל, ירושלים תש"ס (עם פירושי ר' שמואל יפה אשכנזי, ר"י כץ, ר"י מבראד, עץ יוסף ענף יוסף, הגהות רד"ל, ועוד).

מדרש שמואל על פי דפוס קושטא רע"ז עם מבוא חילופי נוסחאות והערות, מסורת המדרש ופירוש מקיף, ב' ליפשיץ (מהדיר), ירושלים תשס"ט.

מחקרים

ש' בובר, 'מבוא', בתוך: מדרש שמואל, מהד' בובר, קרקוב תרנ"ג.

מ' היגער, 'הברייתות במדרש שמואל ובמדרש משלי', תלפיות ה, ג-ד, תשי"ב, עמ' 669-682.

א"ה וייס, דור דור ודורשיו, ניו יורק תרפ"ד.

מ' כהנא, 'זיקת כתב-יד וטיקן 60 של בראשית רבה למקבילותיו', בתוך: מ"ב לרנר ואחרים (עורכים), תעודה יא: מחקרים במדרשי האגדה ספר זיכרון לצבי מאיר רבינוביץ, תל אביב תשנ"ו, עמ' 17-60.

ב' ליפשיץ, 'מבוא', בתוך: מדרש שמואל, מהד' ליפשיץ, ירושלים תשס"ט, עמ' ג-קיד.

מ' סוקולוף, שרידי כתבי יד ופלימפססטים של בראשית רבה מן הגניזה וכתב יד ואטיקן 60 של בראשית רבה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"א.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

צ"מ רבינוביץ, גנזי מדרש, תל אביב תשל"ז.

  1. Elbaum, ‘Midrash Samuel’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, p. 191.

H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.

לקריאה נוספת

ח' מאק, 'מדרש שמואל ומדרש במדבר רבה', בתוך: א' אדרעי ואחרים (עורכים), מחקרים בתלמוד ובמדרש: ספר זיכרון לתרצה ליפשיץ, ירושלים תשס"ה, עמ'
293-307.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     ב' ליפשיץ חקר את מדרש שמואל והתקין למדרש מהדורה ביקורתית ופירוש, כהשלמה למלאכת המחקר על המדרש שבה התחילה רעייתו תרצה ליפשיץ ז"ל, שנפטרה בטרם עת בשנת תשנ"ח. חלקים ממחקרה של ת' ליפשיץ משוקעים בשמה, בתוך המבוא למדרש שמואל במהדורת ליפשיץ.
  2. .     הדרך המקובלת לקביעת זמנו המוקדם ביותר של מדרש מספרות חז"ל, מבוססת על בדיקת החיבורים שמהם שאב המדרש את מקורותיו. לדעת ליפשיץ דרך זו לוקה בחסר, מכיוון שקשה מאוד להכריע אם המדרש אמנם שאב את דרשותיו מדרשות מקבילות הנמצאות בחיבור מוקדם יותר הנמצא בפנינו, ולא מחיבור שלישי שלא נמצא בידינו, או שמקורן בדרשות שעברו בעל פה מבית מדרש אחד לשני ושוקעו בחיבורים שונים. לדעתו, גם כאשר מזהים מהיכן הובאה הדרשה, יש להסתמך על תיארוך החיבור שבו היא מופיעה, ותיארוך זה במקרים רבים הוא השערה בלבד. באופן דומה, הדרך המקובלת לקביעת הזמן המאוחר ביותר שבו נערך מדרש היא לבדוק מהם החיבורים המצטטים ממנו. ליפשיץ טען, כי גם דרך זו לוקה בחסר, מכיוון שחולף זמן מסיום עריכתו של חיבור ועד שהוא מופץ ומוערך בעולם היהודי. זמן הפצתו של חיבור תלויה בגורמים רבים, וסביר להניח שהוא משתנה מחיבור אחד למשנהו. כמו כן, הזכרתו של חיבור או ציטוט ממנו תלויים במידה רבה גם במזל, כיוון שייתכן שחיבור היה ידוע במשך תקופה ארוכה אך הוא לא זכה שיזכירו אותו בשמו.
  3. .     כתב יד זה הוא מן המאה ה-11. ראה במבוא לבראשית רבה.
  4. .     ראה לעיל, הערה 1.
  5. .     הציטוט ממדרש שמואל אינו ודאי, מכיוון שהוא לא מוזכר בשמו, וייתכן שחיבור אחר או דרשה בודדת שימשו כמקור, ולא מדרש שמואל עצמו.
  6. .     ראה במבוא לספר פתרון תורה.
  7. .     מדרש שמואל פרשה ה טז-יז, מהד' ליפשיץ עמ' 24. הדרשה דנה באותיות החסרות בפסוקים של שמ"א ב', ט-י, ושואלת מדוע הפסוק כתוב בכתיב חסר: "חסידו" במקום 'חסידיו', ו"מריבו" במקום 'מריביו'.
  8. .     'מדרש חסרות ויתרות', בתוך: ש"א ורטהיימר (מהדיר), בתי מדרשות ב, ירושלים תש"י.
  9. .     ליפשיץ העיר, כי העובדה שבמדרש שמואל לא מוזכרים חכמי בבל, אינה מוכיחה את מקורו הארץ ישראלי של המדרש מכיוון שייתכן שלא היו מסורות אגדה בבליות לספר שמואל. אף אם היו מוזכרים במדרש חכמי בבל, לא היה זה מערער על המקור הארץ ישראלי של המדרש, מכיוון שגם בחיבורים ארץ ישראליים מובהקים, כדוגמת התלמוד הירושלמי, מובאות לעתים מסורות בבליות.
  10. .   ראה להלן בפרק לשון המדרש.
  11. .   מדרש שמואל פרשה יב ג, מהד' ליפשיץ עמ' 45.
  12. .   ראה: מ' מרגליות, החילוקים שבין אנשי מזרח ובני ארץ ישראל, ירושלים תרצ"ח, עמ' 156. דוגמה נוספת למנהג ארץ ישראלי מופיעה בדרשה על שאול: "בשעה שהיה שומע טעם הלכה יוצאה מפי תלמיד חכמים היה עומד ונושקו על פיו" (מדרש שמואל פרשה כה א, מהד' ליפשיץ עמ' 83-84). מנהג הנשיקה על הפה הוא מנהג ארץ ישראלי, בעוד שבני מדי היו נושקים על היד. ראה: בראשית רבה פרשה עד ב, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 858.
  13. .   מדרש שמואל פרשה יג ח, מהד' ליפשיץ עמ' 49.
  14. .   ראה לעיל, הערה 1.
  15. .   כתב יד פרמה 563 ודפוס קושטא.
  16. .   תלל = מבוצר; מדרש שמואל פרשה ל ב, מהד' ליפשיץ עמ' 97.
  17. .   מקובל לטעון, שהמעבר מלשון ארמית לעברית במדרשים הוא סימן לאיחור הטקסט בשל עזיבת הארמית כשפת דיבור.
  18. .   על ה'פתיחתא' ראה במבוא לבראשית רבה, הערה 16.
  19. .   כמו ראשי סדרים או תחילת הפטרות.
  20. .   מדרש שמואל פרשה לא ד, מהד' ליפשיץ עמ' 99.
  21. .   אם כי רוב הפרקים שנדרשו עוסקים בשאול, ואילו הפרקים העוסקים מדוד נשמטו, ואף נכללו במדרש דרשות בגנות דוד, לדוגמה: "שלושה דברים הוציא דוד על משיח ה' ושלשתן באו עליו" (מדרש שמואל פרשה כה ב, מהד' ליפשיץ עמ' 84).
  22. .   בעוד שהדרשות שהן פירוש והשלמה לספר שמואל עצמו, נוצרו ככל הנראה בזיקה לספר שמואל.
  23. .   מפתח הדרשות לרמב"ם הוא חיבור המיוחס על ידי מעתיקו לרמב"ם, שבו מצויים קרוב ל-5000 פסוקים לפי סדר האלף-בית עם הפניות ל-48 חיבורים מספרות חז"ל. חיבור זה מצוי בכתב יד אוקספורד 2242, והוא נדפס בחלקו (עד האות יו"ד) בידי י"ל מימון בתוך: קובץ הרמב"ם, ירושלים תרצ"ה.
  24. .   סימן לכך שהעורך העביר דרשות קיימות ממקורות קדומים לתוך המדרש הוא דרשות הסוטות מן הפסוק שעליו הן הובאו, או מן הנושא הנידון בדרשה.
  25. .   מדרש שמואל פרשה ו א, מהד' ליפשיץ עמ' 25.
  26. .   מדרש שמואל פרשה ח ב, מהד' ליפשיץ עמ' 32.
  27. .   מדרש שמואל פרשה ד א, מהד' ליפשיץ עמ' 14.
  28. .   מדרש שמואל פרשה ז א, מהד' ליפשיץ עמ' 27.
  29. .   על סוגי המהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.
  30. .   הדפוס השני נדפס על פי הדפוס הראשון בתוספת חילופי כתיב, השלמת פסוקים ותיקוני טעויות דפוס, אך גם הבדלים שמקורם בטקסט נוסף.
  31. .   www.schechter.ac.il/shmuel.htm.

להצטרפות לרשימת התפוצה

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה