מבוא למדרשים

מדרש אבכיר

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש אבכיר הוא מדרש אגדה אבוד, כלומר, מדרש שלא הגיע לידינו אף עד נוסח שלו, והעדויות עליו הן ממקורות עקיפים בלבד, כלומר ציטוטים מתוך המדרש בחיבורים שונים. ע' גאולה (אבודים) ריכז את המובאות מן המדרש, והצביע על כך שהמקורות המזכירים את המדרש הם מאשכנז סביב המאה ה-13. המדרש נערך ככל הנראה באיטליה בסוף המאה העשירית.

שם המדרש

משמעות השם אבכיר היא ראשי תיבות של המילים – אמן במהרה כן יהי רצון.1 יש עדויות לכך שמילים אלו היו תבנית חוזרת בסיומן של דרשות נחמה במדרש. שם המדרש מופיע בסגנונות שונים: 'אביכיר', 'אכביר', 'אכיר', 'אבוכיר'. גאולה (אבודים) שיער, כי שם זה ניתן למדרש בידי המעתיקים, ולא יצא מידי עורך המדרש.

לשון המדרש

לשון המדרש היא בעיקר עברית, המתאפיינת בחזרה לשימוש בצורות מלשון המקרא (כגון – 'אדם גדול', במשמעות של עשיר), אך בעיקרה היא עברית של לשון חכמים. כמו כן, יש במדרש מעט ארמית ומילים יווניות ורומיות, שמקורן ככל הנראה במקורות שעמדו בפני עורך המדרש. סגנון המדרש מאפיין את המדרשים המאוחרים: הוא מכיל שאלות רטוריות (כגון – 'מפני מה', 'מה ראה הקב"ה'), מילות פניה ('מיד', 'באותה שעה') וכן מונחי מדרש מאוחרים האופייניים לספרות התנחומא ('אמרו חכמים', 'רבותינו בעלי אגדה אומרים').

זמן המדרש ומקומו

המדרש נזכר לראשונה בסוף המאה ה-12 באשכנז, בספר ייחוסי תנאים ואמוראים של ר' יהודה ב"ר קלונימוס משפירא, אשר הזכיר את המדרש וציטט ממנו. גם תלמידו, ר' אלעזר מוורמס (הרוקח), וחלק מתלמידי הרוקח ציטטו מן המדרש והסתמכו עליו בהלכה ובקבלה. המקור העיקרי לשחזור המדרש הוא המובאות מתוכו בתוך ילקוט שמעוני.2 כל המובאות מן המדרש במאה ה-13 הן מאשכנז בלבד, ובקרב חוג מצומצם יחסית של חסידי אשכנז. גאולה (אבודים) שיער, שכבר בתקופה זו היו למדרש עותקים מועטים בלבד. החל מהמאה ה-16 מופיעות ידיעות על הימצאות המדרש באיטליה ובמצרים, אך לא השתמשו בו רבים. המובאות האחרונות מן המדרש הן בידי ר' אברהם העלין, מן המאה ה-18 בפולין, בפירושו זרע אברהם למדרש רבה, אך לא ברור אם אכן היה כתב יד של המדרש בידו, או שהוא הביא ממנו מובאות מכלי שני.

החוקרים העלו השערות שונות ביחס לזמנו ולמקומו של המדרש. רוב החוקרים סברו שהוא נערך בין המאה ה-11 למאה ה-13. כמה חוקרים הצביעו על ארץ ישראל ועל איטליה כמקום יצירת המדרש, אך השערות אלו התבססו בחלקן על מובאות שמקורן במדרש מסופק. גאולה (אבודים) סבר, כי המדרש נוצר באיטליה, ועל כך מעידים לדעתו, תפוצתו של המדרש בקרב חסידי אשכנז, אשר ינקו מהיצירה היהודית באיטליה; דרשות המשקפות פולמוס עם הנוצרים; סממנים ראליים המעידים על סביבה ביזנטית; השפה העברית של המדרש המכילה גם לעזים יווניים-רומיים; מקורות המדרש המבוססים על מדרשי ארץ ישראל, התלמוד הירושלמי וספרות ההיכלות; ענייני הלכה ומנהג התואמים את מנהג איטליה, וכן מבנה המדרש, שהתבסס ככל הנראה על חלוקת המקרא לסדרים, כפי המנהג הארץ ישראלי, שהמשיך להתקיים בקהילות היהודיות באיטליה. גאולה (אבודים) סבר, כי המדרש נערך בסוף המאה העשירית, ועל כך מעידים, לדעתו, חיבורים מסוף המאה ה-11 שעשו שימוש במדרש, כדוגמת ילקוט לקח טוב; לשונו וסגנונו של המדרש, וכן דרשה משיחית המכילה תאריך שמעיד על כתיבתה בשנת 985. גאולה (אבודים) ציין, כי ייתכן שחלק מן הדרשות במדרש נערכו בזמן מוקדם יותר.

מבנה המדרש ותכניו

ככל הנראה, מדרש אבכיר הקיף את החומשים בראשית ושמות בלבד. ייתכן שהדבר נובע מכך שהמדרש הכיל בעיקר חומר אגדי, ולכן הוא לא דרש את חומשים ויקרא עד דברים, שעיקרם הוא דברי הלכה.

המובאות מן המדרש אינן מצביעות באופן חד-משמעי על מבנה המדרש. גאולה (אבודים) שיער, כי המדרש היה ערוך על פי סדרים לפי המסורת הארץ ישראלית של מנהג הקריאה התלת-שנתי,3 ועל פי החומר האגדי שהיה לפני עורך המדרש, המבוסס על מנהג זה. אך יחד עם זאת, ככל הנראה מנהג הקריאה שנהג בפועל בזמן עריכת המדרש היה המנהג הבבלי של הקריאה השנתית, או שלב מעבר בין שני מנהגים אלו.

המובאות מן המדרש מצביעות על תמונה מורכבת ביחס לאופיו של המדרש. מצד אחד, המובאות מן המדרש מעידות כי הוא הכיל דרשות על פסוקים שונים, כדרכו של מדרש פרשני, ולא רק על הפסוקים הראשונים של הסדר או של הפרשה המקראית. אולם, מצד שני, ישנן מובאות המכילות דרשות בעלות מהלכים רעיוניים וקשרים פנימיים, כדרכו של מדרש דרשני. גאולה (אבודים) שיער, שהייתה במדרש תבנית כללית של דרשה, שהעורך הכניס לתוכה דרשות ידועות ודרשות עצמאיות משלו, לא באופן לקטני, אלא בצורה מחושבת, שלעתים יצרה מבנים רעיוניים. הדרשה הסתיימה בדברי נחמה וסיומת בתבנית הקבועה 'אמן במהרה כן יהי רצון'.

במדרש אבכיר יש אמצעים ספרותיים הרווחים במדרשי חז"ל הקודמים – כמו גזרה שווה, דרישת פסוקים סמוכים, משלים ועוד – לצד אמצעים ספרותיים שאינם רווחים בספרות חז"ל, כמו דרשות של סופי תיבות ודרשות פונטיות. המשל הוא אמצעי ספרותי שכיח מאוד במדרש. לעתים המשלים באים בשרשרת זה אחר זה, חלק גדול מהם אינו ידוע ממקורות קודמים, וחלקם מבוססים על מקור קדום אך הם עברו עיבוד בידי העורך. המשלים במדרש מכילים ענייני ראליה שונים, דוגמת אזכור חפצים, תוארי תפקיד וכבוד, וסיטואציות שונות מחיי הקיסר, המעידים על סביבה ביזנטית. לדוגמה, על הפסוק "התהלך לפני והיה תמים" (בראשית י"ז, א) מובא בילקוט שמעוני4 בשם מדרש אבכיר:

למלך שהיה לו אוהב קרתיני5 והיה מבקש לגדלו ולעשותו דוכוס6 ולא היה יכול שהיה בו פגם. א"ל המלך חגור לך זייני7 ואני עושה אותך דוכוס. א"ל אדוני המלך, הודיעני היאך אוזרה. מיד הגביה המלך שולי פורפירו8 היאך הוא אוזרה. א"ל כשם שהראתיך כן עשה. כך אברהם הק' הראהו. זש"ה 'חגור חרבך על ירך' וגו' (תהילים מ"ה, ד).

במדרש יש דרשות המכילות רשימות והקבלות בין דברים שונים, למשל: בין שבעת ימי הבריאה לבין יציאת מצרים; דרשות רבות המכילות דו-שיח בין דמויות; דרשות המבוססות על משחקי לשון, כמו "עלמה – שהעלימה דברים"; דרשות של סופי תיבות, כמו "'ויגד לתמר' (בראשית ל"ח, יג) – הקב"ה הגיד לה על כן רמז בסופי אלו התיבות השם [= שם ה'] וחירה' רעהו' העדולמי' תמנתה'"; ניסוחים פתגמיים, כמו "ולא ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר", ועוד.

במדרש ישנם מוטיבים רעיוניים היכולים להעיד על תפיסת עולמו של עורך המדרש: למלאכים יש תפקידים בהנהגת העולם, ואירועים רבים מתבצעים בתיווך המלאכים; שמות ה' ומשמעותם מוזכרים מספר פעמים במדרש, וכן תפקידי הכוהנים ומעלתם.

במבואות שונות מן המדרש ניכר פולמוס סמוי וגלוי כנגד הנוצרים וכנגד האמונה הנוצרית, המעידים שהמדרש נערך בסביבה נוצרית, בתקופה של צרות, אך לא בתקופה של פרעות ביהודים. הפולמוס נגד הנוצרים מתבטא בדרשות העוסקות בבחירת ישראל, דחיית הרעיון שיש לאל שותף אנושי, והצגת עשו – הוא אדום סמל הנצרות – כאדם תאב דם. לדוגמה: "'ויצא הראשון אדמוני' (בראשית כ"ה, נה) – שעד שהוא במעי אמו שתה דם נידתה, ויצא אדמדם, על כן נקרא אדום". גאולה (אבודים) ראה בדרשה זו ביטוי של הדרשן להציג את עשו כצמא דם, וככל הנראה גם כשטוף בפריצות, כבר ממעי אמו.

מהדורה ביקורתית

גאולה (אבכיר; אבודים) ריכז את המובאות מן המדרש מתוך הספרים והילקוטים השונים ופרסם אותם במסגרת עבודות מוסמך ודוקטור שכתב על המדרש בשנים 1998 ו-2007.

ביבליוגרפיה

ע' גאולה, מדרש אבכיר מבואות ומובאות, עבודה לשם קבלת התואר מוסמך, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ח = גאולה, אבכיר.

הנ"ל, מדרשי אגדה אבודים הידועים מאשכנז בלבד: אבכיר, אספה ודברים זוטא, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ז = גאולה, אבודים.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

M.D. Herr, ‘Midrashim, Smaller’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, pp. 187-190.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     לפירוש השם יש שתי עדויות מפורשות: בפירוש התפילה לרוקח ומפי אחד מתלמידיו (מובא בידי נ' בריל [N. Brüll, Jahrbücher für Jüdische Geschichte und Literatur I, Frankfurt am Main 1874, p. 146], אולם הוא קרא "אמן בימינו כן יהי רצון"; וראה: גאולה, אבודים, חלק ב, מובאות). י"ל צונץ, שלא הכיר עדויות אלו, שיער שהמדרש נקרא כך מפני שהוא התחיל במילים 'אבכיר כיולדה'.
  2. .     ר' שמעון מפרנקפורט, בעל ילקוט שמעוני, ציין את המקורות למדרשים שהביא בילקוטו, ומקובל על רוב החוקרים שציטוטיו מן המקורות שעמדו לפניו הם מדויקים. ראה במבוא לילקוט שמעוני.
  3. .     על מנהג הקריאה בארץ ישראל ראה במבוא למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, הערה 14.
  4. .     ילקוט שמעוני לך לך, רמז פא; דפוס ראשון סלוניקי רפ"א.
  5. .     קרתיני – אזרח, בן עיירה.
  6. .     דוכוס – מפקד צבאי או אזרחי ברפובליקה הרומית.
  7. .     זייני – חרב או חגורה.
  8. .     פורפירא – גלימה סגולה של הקיסר.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה