מדרש תדשא הוא מדרש אגדה ייחודי בסגנונו ובתוכנו, המכיל דרשות על סדר ספרי התורה. המדרש כולל מסורות ייחודיות בנושאים שונים, ביניהם על הקשר שבין בריאת העולם, בריאת האדם ומבנה המשכן.
שם המדרש, ייחוסו זמנו ומקומו
שמות המדרש 'מדרש תדשא' ו'ברייתא דרבי פנחס בן יאיר' נובעים מתחילתו של המדרש. המדרש פותח בפסוק "ויאמר אלהים תדשא הארץ" (בראשית א', יא) וממשיך בדרשה של רבי פנחס בן יאיר, ולכן המדרש יוחס לתנא רבי פנחס בן יאיר. חוקרים שונים1 הציעו את ר' משה הדרשן בן המאה ה-11 מנרבונא שבדרום צרפת כעורך המדרש, בשל קווי דמיון סגנוניים2 ותוכניים בין מדרש תדשא לדרשות שנמסרו משמו של ר' משה הדרשן, ולחיבורים בראשית רבתי ומדרש במדבר רבה, שהם מיסודו של רבי משה הדרשן. אולם, כיום החוקרים סבורים,3 שר' משה הדרשן לא ערך את מדרש תדשא, אלא שמדרש זה היה אחד ממקורותיו של ר' משה הדרשן. בשל כך מציין מ"ד הר כי המדרש לא נערך אחרי שנת 1000.
לשון המדרש
לשונו של המדרש היא עברית, אך היא אינה דומה ללשון מדרשי ארץ ישראל וגם לא ללשון המדרשים המאוחרים. בחיבור יש ביטויים ייחודיים, כגון: 'חג השופרות' במקום ראש השנה ו'תורה' במקום מצווה.
תוכני המדרש
במדרש תדשא יש מסורות ייחודיות, שלעתים סותרות את המסורות הידועות מחיבורי חז"ל האחרים. לדוגמה, המסורת שחוה נבראה בשבוע השני לבריאה, ולא נבראה בסמוך לבריאת אדם ביום שישי של השבוע הראשון:
למה גזר הקב"ה על היולדת זכר לישב ז' נקיים, ועל הנקבה לישב י"ד יום, אלא להזכירך יצירת אדם הראשון שנברא בז' ימי בראשית של שבת ראשון. יציאת חוה שנטלה מצלעותיו בשבת שניה.4
א' עפשטיין שיער, שמסורות ייחודיות רבות במדרש, שלא תואמות את דברי חז"ל, לקוחות מספר היובלים.5 לדעתו, ספר היובלים בהיקף גדול יותר ממה שמצוי בידינו ובשפה העברית, היה מצוי בידי רבי משה הדרשן מנרבונא – שכאמור היה לדעת עפשטיין מייסד המדרש. לדעת עפשטיין, רבי משה הדרשן סבר שספר היובלים הוא פרי יצירתו של התנא רבי פנחס בן יאיר, ולכן במדרש תדשא, ר' משה הדרשן מייחס דרשות רבות הלקוחות מספר היובלים לתנא זה. עפשטיין הסביר, שהייחוס של ספר היובלים לרבי פנחס בן יאיר נובע מכך שבספר היובלים יש סימנים לאורח חייהם של האיסיים,6 ומהמסורות על רבי פנחס בן יאיר עולה שהוא היה דומה באורח חייו לאיסיים.7
ש' בלקין לא קיבל את דבריו של עפשטיין על הקשר שבין מדרש תדשא לספר היובלים, והצביע על הקשר התוכני שקיים, לדעתו, בין מדרש תדשא לכתבי פילון האלכסנדרוני.8 בלקין הניח, שרבי משה הדרשן ערך את המדרש וסבר שהוא לא שאב את הדרשות ישירות מכתבי פילון (שחיבר את כתביו בשפה היוונית), אלא שר' משה הדרשן השתמש במקורות יהודיים קדומים, שעמדו גם בפני פילון. לדוגמה, במדרש תדשא קיימת שיטה רעיונית של שלושה עולמות: העולם, האדם והמשכן. המשכן הוא סמל לעולם ולאדם, וכל מה שקיים במשכן קיים גם בעולם ובאדם:
המשכן נעשה כנגד ברייתו של עולם. שני כרובים על ארון העדות כנגד שני שמות הקדושים ה' אלהים. השמים והארץ והים בתים של בריות המה. כנגד השמים העליונים נעשה עשתי עשרה יריעות של אהל מועד, וכנגד הרקיע נעשו עשר יריעות המשכן, כנגד הארץ נעשה השלחן הטהור, וכנגד פרי האדמה היו מעריכין שתי הלחם שתים מערכות, שש המערכת כנגד חדשי קיץ וחורף. כנגד הים נעשה הכיור, וכנגד המאורות נעשה המנורה. ושלמה הקים את העמודים יכין ובועז… כנגדם בגוף שתי עינים. כמות שהעינים גבוהות ונתונות בראש, כך היו שני העמודים גבוהים ועבים…9
גם בכתבי פילון מודגש הרעיון שהעולם כולו הוא משכן ה', ושהמשכן שבנה משה הוא סמל לבריאה. לפי פילון, גם הכוהן הגדול ובגדיו הם סמל לעולם, ולכן כשהכוהן הגדול נכנס למשכן להתפלל ולהקריב קרבנות, באופן סמלי, כל התבל נכנסת יחד אתו.10
מוטיב קדום נוסף מסוף ימי הבית השני המופיע במדרש תדשא הוא מבנה המשכן כסמל של העולם. י"מ תא-שמע שיער, שמסורות אגדה יהודיות קדומות מתקופת הבית השני, המשיכו להתקיים בכתב ובעל פה בקרב חכמי ישראל למשך מאות שנים. מסורות אגדה אלו הגיעו ליהודי דרום איטליה ומשם צפונה עד לאשכנז, והועלו על הכתב בידי ר' משה הדרשן. חוקרים שונים הראו, כי למסורת יהודית זו יש ביטוי ספרותי במאות השישית והשביעית. ש' לדרמן הראתה, כי מוטיב המשכן כסמל לעולם מופיע באופן דומה מאוד בספר הטופוגרפיה הנוצרית, חיבור נוצרי-ביזנטי מן המאה השישית. היא שיערה, שהמחבר הנוצרי של ספר הטופוגרפיה שהתגורר באנטיוכיה, שבה הייתה קרבה והשפעה בין הקהילות היהודית והנוצרית, הושפע מהמסורת היהודית על הקשר שבין מבנה המשכן והעולם, ושיבץ קטעים ממקורות יהודיים בתוך ספרו. א' מינץ-מנור הראה, כי מוטיב זה מופיע גם ביצירה היהודית בפיוטים של יניי ור' אלעזר הקליר11 במאות השישית והשביעית.
מהדורה ביקורתית
א' עפשטיין התקין מהדורה ביקורתית של מדרש תדשא על פי שלושה כתבי יד, בצירוף מבוא והערות בספרו מקדמוניות היהודים בווינה בשנת 1887.
ביבליוגרפיה
ממהדורות המדרש
דפוס ראשון: מדרש תדשא, בתוך: א' ילינק (עורך), בית המדרש ג, לייפציג תרי"ג- תרל"ח.
מדרש תדשא, ורשה תרל"ו.
מדרש תדשא או ברייתא דרבי פנחס בן יאיר, מהד' א' עפשטיין, בתוך: מקדמוניות היהודים א, וינה תרמ"ז.
מחקרים
ש' בלקין, 'מדרש תדשא או מדרש דרבי פנחס בן יאיר – מדרש הלנסטי קדמון', חורב יא, תשי"א, עמ' 1-52.
ש' לדרמן, 'טקסטים מקבילים בחיבור נוצרי-ביזנטי ובקטעי מדרש המיוחסים לר' משה הדרשן', תרביץ ע, תשס"א, עמ' 213-226.
ח' מאק, 'המדרשים המאוחרים', מחניים 7, תשנ"ד, עמ' 138-151.
א' מינץ-מנור, 'הבריאה, המשכן ומשה הדרשן', תרביץ עא, א-ב, תשס"ב, עמ' 265-267.
א' עפשטיין, 'מדרש תדשא או ברייתא דרבי פנחס בן יאיר – מבוא', בתוך: א"מ הברמן (עורך), כל כתבי ר' אברהם עפשטיין, ירושלים תש"י-תשי"ז, עמ' קל-קמג.
י"מ תא-שמע, 'רבי משה הדרשן והספרות החיצונית', כנסת מחקרים: עיונים בספרות הרבנית בימי הביניים ג: איטליה וביזנטיון, ירושלים תשס"ו, עמ' 188-201.
M.D Herr, ‘Midrashim, Smaller’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, p. 188.
הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש