מבוא למדרשים

מדרש משלי הוא מדרש אגדה לספר משלי. המדרש מפרש את פסוקי הספר לפי סדרם, ומבחינת סגנונו הוא מהווה שלב מעבר בין דרשות חז"ל לפרשנות ימי הביניים. המדרש נערך, ככל הנראה, בין המאה השביעית למאה ה-11 בארץ ישראל.

שם המדרש

מדרש משלי נקרא בפי ר' נתן מרומי בעל מילון הערוך בשם 'אגדת משלי'. שם נוסף שבו כונה המדרש בטעות הוא 'מדרש שוחר טוב', כשמו של מדרש תהילים. טעות זו נבעה מכך שמדרש משלי נדפס יחד עם מדרש תהילים ועם מדרש שמואל בוונציה בשנת
1546. בהדפסה הבאה של המדרש בפראג בשנת 1613, כונו כל שלושת המדרשים בשם הכולל 'מדרש שוחר טוב'. השם מדרש משלי מופיע בכתבי היד של המדרש, בדפוסים ובקרב הראשונים.¹

זמן המדרש ומקומו

י"ל צונץ סבר, כי מדרש משלי נערך במקום ובזמן שבו נערך מדרש תהילים, כלומר לשיטתו, במאה ה-11 באיטליה. צונץ ביסס את דעתו על מקורות מאוחרים המשוקעים במדרש משלי, דוגמת ספרות ההיכלות, ועל אזכור ערים בדרום איטליה המופיעים בדרשה במדרש תהילים.

ש' בובר חלק על צונץ וטען, כי אין להקיש ממדרש תהילים על מדרש משלי, מכיוון שאלו מדרשים שונים שנערכו במקומות ובזמנים שונים בידי עורכים שונים. בובר ציין, כי עורך מדרש משלי לא הכיר את התלמוד הירושלמי, אך הביא מקורות מהתלמוד הבבלי. הוא אף איתר ציטוטים מתוך מדרש משלי בכתבי הגאונים, ביניהם רב יהודאי גאון² ורב עמרם גאון,³ ולכן הוא תיארך את עריכת המדרש לתקופה שלאחר עריכת התלמוד הבבלי בבבל. מ' היגער תמך בדעתו של בובר כי המדרש נערך בבבל, והראה כי הברייתות המופיעות במדרש משלי נובעות מן התלמוד הבבלי ולא מן התלמוד הירושלמי. אולם, חוקרים שונים פקפקו בתיארוך של בובר למדרש, והטילו ספק בכך שציטוטי הגאונים מהמדרש אכן נובעים ממדרש משלי. הם טענו, כי לדרשות שמקורן לכאורה בתלמוד הבבלי יש מקבילות בתלמוד הירושלמי ובמדרשי אגדה ארץ ישראליים, וייתכן כי חלקן הן הוספות מאוחרות של מעתיקים.

צ"מ רבינוביץ (גנזי מדרש) פרסם מספר קטעי גניזה ממדרש משלי, שהקדום ביניהם הוא מן המאה העשירית. הוא הצביע על הכתיב הירושלמי של קטעי הגניזה; על מונחים ארץ ישראליים (לדוגמה: 'בוא וראה', 'לכך נאמר', 'הדה הי דכ", ועוד); על דברי הלכה לפי שיטת הירושלמי ועל דברי שבח בדבר ישיבת ארץ ישראל,⁴ וסבר כי מדרש משלי נערך בארץ ישראל. רבינוביץ סבר, כי רוב המקורות של מדרש משלי הם מקורות ארץ ישראליים, ואילו המקורות הבבליים המופיעים במדרש נובעים מהתלמוד הבבלי, שהגיע לארץ ישראל בידי עולים מבבל במאה השמינית. לדעת רבינוביץ מדרש משלי נערך בתחילת תקופת הגאונים, במאות השביעית-שמינית.

ב' ויסוצקי (מדרש), בחן את סוגיית תיארוך מדרש משלי דרך המקורות שהמדרש משתמש בהם והמקורות המאוחרים למדרש שציטטו ממנו. הוא הגיע למסקנה כי מדרש משלי עשה שימוש במקורות תנאיים: משנה, תוספתא, מכילתא; במדרשי אגדה מתקופת האמוראים: בראשית רבה, פסיקתא דרב כהנא, אבות דרבי נתן בשני נוסחיו; בתלמוד הבבלי ובמקורות מאוחרים לתלמוד הבבלי – הלכות גדולות, סדר אליהו, ספרות ההיכלות וספר שיעור קומה. המקורות המאוחרים ביותר שבהם מדרש משלי עושה שימוש הם מאמצע המאה התשיעית. מכך הסיק ויסוצקי (מדרש) כי התאריך המוקדם ביותר שניתן לתארך את מדרש משלי הוא שנת 860. ויסוצקי (מדרש) פקפק במהימנות הציטוט של מדרש משלי בכתבי הגאונים, וסבר שהמקור המהימן הראשון שציטט מתוך מדרש משלי הוא מדרש בראשית רבתי של ר' משה הדרשן מנרבונא. לכן קבע ויסוצקי (מדרש) את התאריך האחרון לעריכת המדרש לתחילת המאה ה-11, בשנת 1020.

דרך נוספת שבה נקט ויסוצקי (מדרש) לקביעת זמן עריכתו של המדרש היא באמצעות רמזים לאירועים היסטוריים במדרש. הוא טען כי ניתן לזהות בדרשות במדרש משלי פולמוס עם הקראים בכלל, ועם דבריו של החכם הקראי דניאל אלקומסי, שחי באמצע המאה התשיעית, בפרט.⁵ בעקבות כך צמצם ויסוצקי (מדרש) את טווח הזמן שבו נערך המדרש לשנים 860-940.

ויסוצקי (מדרש) ביקר את הוכחותיו של צ"מ רבינוביץ בדבר מקורו הארץ ישראלי של המדרש, על פי כתיב ומונחים ארץ ישראליים בקטעי גניזה, וטען כי גורמים אלו משתנים באופן תדיר בתהליך העתקת הטקסט. הוא שיער כי המדרש אכן נערך בארץ ישראל, אך טען כי השערה זו עדיין טעונה הוכחה.

לשון המדרש

לשון מדרש משלי היא עברית. במדרש ישנם ביטויי לשון ייחודיים, לדוגמה: "חדרי חדרים שבמרום",⁶ במשמעות של חכמת הנסתר, חדרי מרכבה; "העשיר אוכל את העני",⁷ במשמעות של גזלה; "קשר עליו מספד"⁸ כלומר הספיד אותו, ועוד.

מבנה המדרש

החלוקה המקובלת של מדרש משלי מבוססת על חלוקה לפרשות, המקבילות לפרקי הספר. אולם, חלוקה זו איננה מקורית במדרש משלי, והיא נוצרה ביד המדפיסים בדפוסים המאוחרים. מ"ב לרנר (מחקרים) ציין, כי בכתבי היד ובדפוסים הקדומים החלוקה הפנימית של המדרש היא לפסוקים בלבד, ומעידה על כך שהיחידה הבסיסית של המדרש היא הפסוק הבודד.⁹

החל מן המאה ה-19 חוקרי המדרש הצביעו על כך כי מדרש משלי איננו מדרש שלם, וחסרות בו דרשות לחלק מן הפסוקים בפרקים שונים ולכמעט כל הפסוקים בפרקים ג', ז' וי"ח. בובר שיער, כי המדרש איננו שלם כתוצאה מהשמטה או מחסר כבר בהעתקה הראשונה של המדרש. הוא השלים חלק מהשמטות אלו במהדורתו מתוך ילקוט שמעוני לספר משלי.

לרנר (מחקרים) ציין, כי למרות שנמצאו כתבי יד וקטעי גניזה נוספים למדרש משלי מאז מהדורת בובר, טרם נמצא עֵד נוסח שמכיל את הדרשות החסרות. הוא סבר כי השערתו של בובר הייתה נכונה, ואכן השמטות אלו נובעות מן ההעתקה הראשונה של המדרש. לרנר הציע, כי חיסרון הדרשות בחלק מן הפרקים אינו נובע מהשמטה, אלא הוא דילוג מכוון לשם קישור בין פסוקים שונים על מנת ליצור דרשה חדשה. לדעתו, זהו אמצעי ספרותי רווח וייחודי למדרש משלי, המשמש גם במקרה של פסוקים רצופים או סמוכים זה לזה. לדוגמה:

'ועתה בנים שמעו לי, ואל תסורו מאמרי פי' (משלי ה', ז) אילא 'הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה' (שם, ח) למה? 'פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי' (שם, ט). 'פן תתן לאחרים הודך' – שהיא גורמת לך שתינטל הוד של שכינה ממך; 'ושנותיך לאכזרי' – שאתה נמסר למלאך אכזרי.¹⁰

הדרשה כוללת שלושה פסוקים רצופים ומקשרת ביניהם במילות קישור קצרות: 'אילא', 'למה'; מילים אלו מנהירות את הקשר בין הפסוקים על דרך הפשט. לאחר מכן מובאת דרשה קצרה על פירוש המילה 'אכזרי', המבוססת על הכתוב במשלי (י"ז, יא) – "אך מרי יבקש רע ומלאך אכזרי ישלח בו".

קישור דומה בין פסוקים מופיע גם במקרה שהפסוקים רחוקים זה מזה. לדוגמה:

'אדם ערום כוסה דעת' (משלי י"ב, כג) זה שאינו מתגאה בתורתו; 'לב כסילים יקרא אִוֶּלֶת' (שם) – זה שהוא מתגאה בדעתו. ר' זעירא משמע לה אפין אוחרנין: 'כל ערום יעשה בדעת' (שם י"ג, טז) – זה שאינו מתגאה בחכמתו. 'וכסיל יפרוש אִוֶּלֶת' (שם) – זה המתגאה בשטותו.¹¹

ביחידה מדרשית זו מובאים שני פסוקים עם משמעות ומבנה מקבילים בספר משלי, המקושרים ביניהם באמצעות ביטוי מדרשי שמשמעותו הבאת דרשה של חכם אחר באותו עניין. הבאת שני הפסוקים המקבילים לדרשה אחת אפשרה דילוג על פני עשרים הפסוקים שביניהם.

לרנר (מחקרים) טען, כי באמצעות אמצעי ספרותי זה, המקשר בין פסוקים רחוקים לדרשה אחת, ניתן להסביר את חסרונן של דרשות על הפסוקים מפרקים ז'¹² וי"ח.¹³ כלומר, לדעתו, עורך המדרש דילג על פרקים אלו באופן מכוון, ולמעשה מעולם לא היו במדרש משלי דרשות על פסוקים מפרקים אלו.

חיסרון גדול נוסף בדרשות לספר משלי הוא של 67 פסוקים מאמצע פרק ב' ועד לפסוקים האחרונים בפרק ד'. לרנר (מחקרים) מצא שריד מן הגניזה, שלא היה ידוע לחוקרי מדרש משלי שקדמו לו, ובו דרשות לפסוקים ממשלי ב', כא עד ג', טו. גילוי קטע זה מצמצם את החיסרון בדרשות לחמישים בלבד. ייתכן שבעתיד יימצאו עדי נוסח נוספים שישלימו את החסר במדרש.

תוכני המדרש

כאמור, מדרש משלי מפרש את פסוקי ספר משלי לפי סדרם, אך לא את כולם. לרנר (מחקרים) שיער, כי כוונתו הראשונית של עורך המדרש הייתה לחבר מדרש על כל פסוקי ספר משלי, וכך אכן עשה עד סוף פרק ו'. אולם, לאחר מכן העורך הקל על עצמו את המלאכה ובאמצעות אמצעי ספרותי של קישור בין פסוקים שונים, דילג על פסוקים רבים. לרנר (מחקרים) העלה את האפשרות שהעורך בחר באופן שקול ומגמתי אילו פסוקים לדרוש ועל אילו פסוקים לדלג.

הדרשות במדרש משלי עוסקות בעיקר בפסוק בודד או ברצף של עד חמישה פסוקים הנדרשים בשיטה אחת. אין ניסיון במדרש לפרש פרק שלם או חטיבת פסוקים גדולה בהקשר אחד. פסוקים בודדים נדרשים על דמות מקראית או על אירוע מקראי מסוים, אולם אין במדרש יותר מחמישה פסוקים הנדרשים יחד בהקשר אחד. לדוגמה:

'ודורש רעה תבואינו' (משלי י"א, כז), זה המן הרשע שהיה דורש רעה על מרדכי ונהפכו עליו, מה כתוב אחריו 'בוטח בעשרו הוא יפול וכעלה צדיקים יפריח' (שם, כח). 'בוטח בעשרו הוא יפל' – זה המן הרשע, 'וכעלה צדיקים יפרח' – זה מרדכי ואסתר. דבר אחר 'בוטח בעשרו הוא יפול' – זה קרח, 'וכעלה צדיקים יפרחו' – זה משה וסנדרים שלו…¹⁴

אמצעי סגנוני רווח במדרש הוא משפטי תנאי המציינים הנהגה טובה בדרך כלל בהקשר של לימוד תורה. לדוגמה:

אם שמעת לדברי תורה ולאמרי פי, אין אתה נכשל לעולם… אם רצה אדם ללמוד תורה אל יאמר אלמד מן הרחק ואחר כך אלמוד מן הקרוב, אלא למד מן הקרב ואחר כך מן הרחק.¹⁵

לרנר (מחקרים) הראה, כי בקטע הגניזה שמצא, מצויים באופן יחסי הרבה משפטים מסוג זה, וציין כי סגנון אישי ומוסרי שכזה אינו רווח במדרשי חז"ל.

דרשות רבות במדרש הן קצרות, על דרך הפשט והפרפרזה של הכתוב. לדוגמה:

'מכל משמר נצור לבך' (משלי ד', כג) שלא תפחד מדברי תורה. למה? 'כי ממנו תוצאות חיים' (שם), ללמדך שמדברי תורה יוצאים חיים לכל העולם. 'הסר ממך עקשות פה' (משלי ג', כד) זה לשון הרע, שהוא קשה כשפיכת דמים. 'ולזות שפתים הרחק ממך' (שם) שלא תהיה מדבר עם חבירך אחת בפה ואחת בלב.¹⁶

ב' ויסוצקי (מדרש) טען, כי הסגנון הקצר של הדרשות קרוב לסגנון פרשנות ימי הביניים. הוא מסביר תופעה זו בכך שהמדרש נערך בתקופת המעבר מהז'נר המדרשי לז'נר הפרשני. השינוי בז'נר הושפע מהעלייה בעיסוק הפרשני-פילולוגי בקרב הערבים, ובעקבותיו גם בקרב חכמי ישראל, דוגמת רס"ג ואבן ג'אנח.¹⁷ מעבר דומה מסגנון מדרשי לפרשני התרחש באותה התקופה גם במסגרת הפרשנות הקראית למקרא, כמו בפירושי דניאל אלקומסי ויפת בן עלי. ויסוצקי (מחקרים) שיער, כי פרשנות הקראים השפיעה על המתודה הפרשנית גם בקרב הרבניים.

ההשפעה הקראית על מדרש משלי, לדעת ויסוצקי (מחקרים), באה לידי ביטוי גם בדרשות המכילות רמזים לפולמוס נגד הקראים. לדוגמה, מדרש משלי נפתח בדרשה מסוג הפתיחתא¹⁸ על הפסוק "והחכמה מאין תמצא" (איוב ח', יב). במסגרת הפתיחתא מובאות ארבע חידות שחדה מלכת שבא לשלמה המלך. בחידה הרביעית והאחרונה ביקשה מלכת שבא משלמה המלך לקבוע מי מבין האנשים שהביאה לפניו הוא יהודי:

הביאה לפניו מהולין וערלים. כולם מראה אחד, כולם קומה אחת כולם כסות אחת. אמרה לו: הפריש לו מהולין מן הערלים. מיד רמז לכהן גדול ופתח את ארון הברית. מהולין שבהם כרעו בחצי קומתם, ולא עוד אלא שניתמלאו פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהם מיד נפלו על פניהם. אמר לה: אילו מהולין ואילו הערלים.¹⁹

המבחן שערך שלמה המלך לקבוצת האנשים שעמדה לפניו בחנה את התנהגותם במפגש עם ארון הקודש. ויסוצקי (מדרש) טען, כי החידה עוצבה כפולמוס נגד הקראים. החכם הקראי דניאל אלקומסי כתב כי אין לקוד לארון הקודש אשר בבית הכנסת, כפי שהיו נוהגים בארון הקודש בבית המקדש. לפי ויסוצקי (מדרש), החידה הרביעית מתפלמסת עם דבריו של אלקומסי וטוענת כי ארון הקודש בבית הכנסת הוא כמו ארון הקודש בבית המקדש ולכן צריך לקוד לו. דוגמות נוספות לפולמוס עם הקראים שציין ויסוצקי (מדרש) הן המרכזיות של מצוות תפילה ומזוזה במדרש, והדגשת החשיבות בלימוד התורה שבעל פה בכלל ולימוד 'מעשה מרכבה' בפרט.

כאמור, אחת ההוכחות שהביאו החוקרים לאיחור זמנו של מדרש משלי היא השימוש שעשה המדרש בספרות ההיכלות ובספר שיעור קומה. במסגרת דרשה על הפסוק "אורח לחיים שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה" (משלי י', יז), מתואר המשפט המתנהל לאדם כשהוא מגיע לבית דין של מעלה. במהלך המשפט נשאל האדם האם הוא עסק בלימוד תורה ומה היה תוכן לימודו. על פי הדרשה, לימוד התורה החשוב ביותר הוא לימוד מעשה מרכבה ולימוד שיעור קומה העוסק בתוארו של האל:

בא לפניו מי שיש מקרא בידו ואין בידו משנה, הב"ה הופך את פניו ממנו… יבא לפניו מי שבידו שני סדרים או שלשה, אמ' לו הב"ה בני הלכות כולו למה לא שנית?… בא לפניו מי שבידו הלכות, הב"ה אומר לו: בני תורת כהנים למה לא שנית?… בא מי שבידו ספר תורת כהנים, אמ' לו הב"ה בני חומשים תורה למה לא שנית? בא מי שבידו חומשים. הב"ה אומר לו בני הגדה למה לא שנית?… בא מי שבידו הגדה, הב"ה אומר לו בני תלמוד למה לא שנית?… בא מי שבידו תלמוד, הב"ה אומ' לו בני הואיל ונתעסקת בתלמוד, אמר לו צפיות מרכבה צפיתה גאותו שאין לו הנאה בעולמו שבראתי אלא בשעה שתלמידי חכמים יושבין ומציצין ומביטין ורואין והוגין הגיון כל התלמוד הגדול הזה. כסא כבודו היאך הוא הוי? רגל הראשונה למה היא משמשת? השנית למה היא משמשת?… גדולה מכולם ריגיון כסא כבודי היאך הוא עומד? עגול הוא? כמו מלבן מתוקן הוא? כמה גשרים יש בו… גדולה מכולן מצפורני עד קדקד ראש, היאך אני עומד? כמה שיעור פסת ידי? כמה שעור רגל?…²⁰

לרנר (מדרשי אגדה) ציין, כי תופעה סגנונית המאפיינת את מדרש משלי והמעידה כי זהו מדרש מאוחר יחסית, היא ייחוס לא מהימן של דרשות לתנאים ולאמוראים. במדרש משלי דרשות אנונימיות רבות, אך בצדן מופיעות דרשות המובאות מפי תנאים ואמוראים. אולם, לדרשות אלו אין מקבילות בספרות המדרש ולכן מקובל לומר כי דרשות אלו אינן מקוריות. לדוגמה, במספר מקומות במדרש מתנהל דיון בין רבי אליעזר ורבי יהושע, שהיו תנאים בולטים בדור שלאחר חורבן הבית. במדרש משלי, רבי אליעזר מוצג כתלמידו של רבי יהושע, אף שאין לכך כל עדות ממקור אחר. כמו כן, תוכן הדיונים ביניהם במדרש משלי לא מוכר מחיבור מדרשי אחר.

מלבד דרשות פסוקים, במדרש משלי מצויה, כאמור, סדרה של חידות שחדה מלכת שבא לשלמה המלך. ז'נר החידות נדיר למדיי בספרות חז"ל.²¹ ד' שטיין בחנה חידות אלו במסגרת מכלול הקשרים – בהקשר הסיפור המקראי על פגישת שלמה המלך ומלכת שבא, בהקשר המסורות היהודיות והכלליות על שלמה ומלכת שבא, שבחלקן זוהתה המלכה כשֵׁדה ולא כאישה בשר ודם, ובהקשר סיפורי חידות שונים שנפוצו באזור בבל ופרס.²² שטיין זיהתה בחידות אלו מערכת של מתחים המהווים אתגר עבור המסגרות הנורמטיביות של המגדר, המשפחה, הלאום והדת.

במדרש מצויים משלים רבים המסבירים את משמעות הפסוקים. לדוגמה:

'יד ליד לא ינקה רע' (משלי י"א, כא), בא וראה שתי ידיים יש לו לאדם, אם גינוב הוא מי באחת, ונותן צדקה באחת, לא ינקה… אמר ר' יוחנן אמשול לך משל למה הדבר דומה, לאחד שהלך ועבר עבירה, ונתן לזונה שכרה. לא הספיק לצאת מפתח ביתה עד שפגע בו עני אחד. אמר לו: תן לי צדקה, נתן לו והלך לו. אמר אותו האיש אילו לא שרצה הב"ה לכפר על עונותי, לא שלח לי אותו עני שאתן לו צדקה ויתכפר לי על מה שעשיתי. אמר לו הב"ה: רשע אל תחשוב כן, לך ולמד מחכמתו של שלמה שפירש ואמר 'יד ליד לא ינקה רע'.²³

במדרש מצויים גם סיפורים ייחודיים שאין להם מקבילות בספרות המדרש. לדוגמה, על הפסוק "טָבחה טִבחה מָסְכָה יינה אף ערכה שלחנה" (משלי ט', ב), מובאת מסורת חדשה על סיפור מותו של רבי עקיבא:

מעשה היה בר' עקיבה שהיה חבוש בבית האיסורין, והיה יהושע הגירסיא משמשו. פעם אחת ערב יום טוב היה ונפטר לו מרבו והלך לתוך ביתו. בא אליהו הכהן ועמד על פתח ביתו ואמר לו: עמד יהושע עמד יהושע. אמר לו: מי אתה? אמר לו: אני אליהו הכהן שבאתי להגיד לך שמת ר' עקיבא רבך בבית האסורין. הלכו שניהם כאחת ומצאו פתח בית האיסורים פתוח ורב האיסורים ישן, וכל העם ישנים. ור' עקיבה מונח על מיטתו. ניטפל בו אליהו ונשאו על כתיפו. אמר לו יהושע הגירסי: לא אמרת לי אני אליהו הכהן, והרי אסור לכהן להטמא במת. אמר לו: דייך יהושע בני, חס ושלום אין טומאה בצדיקים, ואף לא בתלמידיהם. כיון שיצאו מבית האיסורים היו מהלכין כל הלילה עד שהגיעו לטרפילון של קיסרין כיון שהגיע לטרפילון של קיסרין ירדו ירידות ועלו שלש מעלות ומצאו שם מיטה מוצעת וספסל ושלחן ומנורה. הניחו את המנורה על המטה. מיד דלקה מנורה ונערך את השלחן. באותה שעה אמרו אשריכם עמלי תורה אשריכם יראי אלהים אשריך ר' עקיבא שנמצא לך מלון הטוב בשעת מיתתך. לכך נאמר 'אף ערכה שלחנה'.²⁴

הפרק האחרון של ספר משלי, שבו מצוי המזמור 'אשת חיל', זכה כולו לדרשות במדרש משלי ללא דילוגים. למזמור 'אשת חיל' קיימים מדרשים נוספים:²⁵ 'מדרש אשת חיל' שפורסם בקובץ בתי מדרשות בידי ש"א ורטהיימר בשנת 1953, ו'מדרש אשת חיל' במדרש הגדול לבראשית שפרסם מ' מרגליות בשנת 1947.

מהדורה ביקורתית²⁶

בשנת 1893 פרסם בובר מהדורה למדרש משלי מתוך שלושה כתבי יד ומתוך הדפוס הראשון. מהדורתו כוללת שינויי נוסח, הערות ומבוא. נוסח מהדורה זו מופיע בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן. בשנת 1990 פרסם ב' ויסוצקי מהדורה ביקורתית חדשה למדרש משלי בשיטה הדיפלומטית על פי כתבי יד, דפוסים וקטעי גניזה. המהדורה כוללת חילופי נוסח, מקבילות בספרות חז"ל ופירוש קצר. אולם, המהדורה כוללת מבוא קצר בלבד, שבו שולח ויסוצקי את הקוראים לעיין בעבודת הדוקטור שלו על מדרש משלי.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש ותרגומים

דפוס ראשון: מדרש משלי, קושטא רע"ב-רע"ז.

דפוס שני: מדרש שוחר טוב, ונציה ש"ו.

דפוס שלישי: מדרש שוחר טוב, פראג שע"ג.

מדרש משלי, ש' בובר (מהדיר), וילנה תרנ"ג.

מדרש משלי, ב' ויסוצקי (מהדיר), ניו יורק תש"ן.

B.L. Visotzky, The Midrash on Proverbs, translated from the Hebrew with an introduction and annotations, New Haven 1992.‎

מחקרים

ש' בובר, 'מבוא', בתוך: מדרש משלי, ש' בובר (מהדיר), וילנה תרנ"ג.

מ' היגער, 'הברייתות במדרש שמואל ובמדרש משלי', תלפיות ה, ג-ד, תשי"ב, עמ' 669-682.

ב' ויסוצקי, 'מבוא', בתוך: מדרש משלי, ב' ויסוצקי (מהדיר), ניו יורק תש"ן = ויסוצקי, מבוא.

מ"ב לרנר, 'מחקרים במדרש משלי', בתוך: י' זוסמן ואחרים (עורכים), מחקרי תלמוד ג, קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים – מוקדש לזכרו של פרופ' א' אורבך, ירושלים תשס"ה, עמ' 461-488 = לרנר, מחקרים.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם בידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

צ"מ רבינוביץ, גנזי מדרש, תל אביב תשל"ז = רבינוביץ, גנזי מדרש.

הנ"ל, 'קטעי גניזה למדרש משלי', בתוך: י' גילת ואחרים (עורכים), מכתם לדוד: ספר זיכרון הרב דוד אוקס, רמת גן תשל"ח, עמ' 106-119.

ד' שטיין, 'מלכת שבא מול שלמה – חידות ופרשנות במדרש משלי א', מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי טו, תשנ"ג, עמ' 7-35.

191. Elbaum, ‘Midrash Proverbs or Aggadat Proverbs’, Encyclopaedia Judaica 14, Detroit 2007, pp. 190-191.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Ester Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-230
= לרנר, מדרשי אגדה.

1. Visotzky, Midrash Mishle: A Critical Edition Based on Manuscripts and Early Editions with an Introduction and Annotated English Translation, Ann Arbor 1983 = ויסוצקי, מדרש.

לקריאה נוספת

ש"ז הבלין, 'פירוש הרד"ל למדרש משלי (כ"י)', ישורון ו, תשנ"ט, עמ' רפה-שכ; ישורון ז, תש"ס, עמ' רט-רלח.