מדרש דברים רבה הוא מדרש אגדה דרשני לספר דברים השייך למדרשי התנחומא.1 המדרש נערך, ככל הנראה, בין סוף המאה השישית לבין תחילת המאה התשיעית בארץ ישראל. גרסה נוספת של המדרש, שנוצרה בידי מעתיקים ומסדרים בספרד במאה ה-13, פורסמה בידי ש' ליברמן ומכונה 'דברים רבה ליברמן'.
שם המדרש
מדרש דברים רבה מצוטט בימי הביניים בשמות 'ואלה הדברים רבה' ו'דברים רבתי', וגם בשמות 'תנחומא' או 'ילמדנו'. הכינוי 'רבה' נוסף לשם המדרש, ככל הנראה בהשפעת שאר מדרשי האגדה לתורה עם העתקת מדרשי האגדה לתורה בזה אחר זה באותם כתבי יד.2 מדרש דברים רבה, השייך לקבוצת התנחומא, נוסף ככל הנראה לאוסף 'מדרשי רבה' מאחר שלא נמצא חיבור אגדה אחר לספר דברים.
זמן המדרש ומקומו
קיימים במדרש סימנים להיותו מדרש קדום יחסית, בשל שמות החכמים המוזכרים בו: תנאים ואמוראים מהדורות הראשונים בארץ ישראל; לשון המדרש ואוצר המילים השאולות, המעידות על תקופת השלטון הרומי; המקורות שעליהם המדרש מתבסס; שמות מקומות בארץ ישראל המופיעים בו. גם סגנונו של דברים רבה, המתבטא בצמצום המבע, בעקיבות בצורה ובבהירות, קושר אותו אל מדרשי האגדה הארץ ישראליים המוקדמים. היעדר השפעה של התלמוד הבבלי על המדרש, והארמית הארץ ישראלית המופיעה בו, מצביעים על כך כי המדרש נערך בתקופה הביזנטית, בטרם התפשט התלמוד הבבלי בארץ ישראל. מ' ברגמן, שחקר את ספרות התנחומא סבר, שדברים רבה הנדפס שייך לתפר שבין השלב הקדום לשלב האמצעי של התפתחות ספרות התנחומא, כלומר במחצית השנייה של המאה השישית. מ"ד הר סבור, שדרשות במדרש הנושאות אופי של פולמוס עם הקראים מצביעות על כך שעריכתו הסופית של המדרש לא התרחשה לפני שנת 800.
לשון המדרש
מדרש דברים רבה כתוב בעברית של לשון חכמים, עם כמות מעטה יחסית של ארמית ארץ ישראלית ומילים יווניות ורומיות. המדרש מתאפיין בסגנון קצר, וכמעט שאין בו תיאורים נרחבים. שמות החכמים מופיעים ללא תארים מיוחדים, בשונה משאר מדרשי התנחומא המוסיפים תארים דוגמת 'הכהן', 'בירבי' וכדומה, לשמות החכמים. מדרש דברים רבה עושה שימוש בנוסחות החוזרות על עצמן באופן אחיד לאורך כל המדרש, ואלו יוצרות אחידות לשונית וסגנונית ומעידות על ארגון מכוון של המדרש. לדוגמה: ציטוט ממקור תנאי יבוא אחרי הביטוי "כך שנו חכמים"; דרשה מסוג הפתיחתא3 תתחיל במילים "זה שאמר הכתוב"; פתיחתא הלכתית תתחיל בנוסח: "הלכה. אדם מישראל מהו שיהא…", ועוד.
מבנה המדרש
המדרש מורכב מ-27 פרשות התואמות את סדרי הקריאה בתורה בבית הכנסת, על פי המנהג הארץ ישראלי הקדום.4 בשלב מאוחר יותר צורפו הפרשות שבמדרש ל-11, בהתאמה לפרשות התורה על פי המנהג הבבלי של קריאת התורה. כל פרשה במדרש פותחת בפתיחתא הלכתית (לדוגמה: "הלכה, אדם מישראל שהיה עומד ומתפלל, מהו שיהא מותר לו להתפלל בקול גדול"?;5 "הלכה, אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת"?6); אחריה באות פתיחתאות נוספות הפותחות ב'פסוק רחוק', בדרך כלל מספרי תהילים, משלי או איוב, או בפתיחתא העוסקת בפסוק אחר מספר דברים; לאחר הפתיחתאות באות מספר דרשות בענייני הלכה ואגדה הדנות בפסוקים הראשונים של הסדר המקראי. הפרשות במדרש מסתיימות בדרשה בעלת אופי חיובי. לדוגמה:
א"ר שמעון בן חלפתא ראה מה חביב השלום, כשבקש הקב"ה לברך את ישראל לא מצא כלי שהוא מחזיק כל הברכות לברכן בו אלא השלום, מנין? שנאמר 'ה' עֹז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' (תהילים כ"ט, יא).7
אמר הקב"ה בעולם הזה ע"י שהיו ביניכם בעלי לשון הרע סלקתי את שכינתי מביניכם שנאמר 'רומה על השמים אלהים' (תהילים נ"ז, ו). אבל לעתיד לבוא שאני עוקר יצר הרע מביניכם שנאמר 'והסִירֹתי את לב האבן מבשרכם' (יחזקאל ל"ו, כו), אני מחזיר שכינתי ביניכם. מנין? שנאמר 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר' (יואל ג', א) וגו'. ומתוך שאני משרה שכינתי עליכם כולכם זוכין לתורה ויושבין בשלום בעולם, שנאמר 'וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך' (ישעיהו נ"ד, יג).8
כל פרשה בנויה מיחידות שונות שצורפו באופן מושכל ומתוכנן, מבחינת הסגנון והתוכן. ז' נויברגר (דברים רבה) סבורה, כי קיימים קשרים לשוניים ורעיוניים בין הפרשות השונות, כך שסיום פרשה מכיל נקודות מגע לשוניות ורעיוניות עם הפרשה שאחריה וכך נשזרים החומרים לכדי חיבור שלם.
נויברגר מציעה לבחון מחדש את מידת הזיקה של דברים רבה למדרשי התנחומא, מכיוון שלדעתה המדרש שונה ממדרשי התנחומא מהיבטים רבים: הפתיחתאות במדרש אינן מתחילות במילים "ילמדנו רבינו" אלא במילים "הלכה. אדם מישראל מהו…"; אין במדרש פתיחתאות מעגליות החוזרות לפסוק שממנו התחילה הדרשה, אלא רק פתיחתאות המסתיימות בפסוק הסדר המקראי; רבי תנחומא אינו החכם הבולט במדרש; לשון המדרש נוטה לקיצור ללא קישוטים רטוריים; שמות החכמים מופיעים ללא כל תארים וכינויים, ועוד. בנוסף, השוואת מדרש דברים רבה למדרש תנחומא דברים מעלה התמקדות בנושאים שונים בכל אחד מהמדרשים וסגנון שונה.
נוסחים שונים של המדרש
מדרש דברים רבה שבדפוס הוא מדרש בעל סגנון אחיד, המכונה 'דברים רבה הנדפס'. אולם, קיימים מספר כתבי יד של מדרש דברים רבה שאינם זהים למהדורת הדפוס, והם בעלי סגנון בלתי-אחיד. בכולם יש שינויים בחלק מן הפרשות וזהות בפרשות אחרות. ש' ליברמן פרסם מהדורה של המדרש על פי כתב יד,9 המכונה 'דברים רבה ליברמן'. מהדורה זו שווה לדברים רבה הנדפס בפרשות האמצעיות (עקב-נצבים), אך יש בה שינויים בשאר פרשות המדרש: לפרשות הראשונות (דברים, ואתחנן ותחילת עקב) מובא מדרש חדש לגמרי, יש הוספות לפרשת נצבים, מובא מדרש שונה לפרשת וילך ושלוש פרשות שלקוחות ממדרש התנחומא (ואתחנן,10 האזינו, וזאת הברכה). ליברמן בדק את הציטוטים מן המדרש בידי חכמי ימי הביניים וגילה כי הנוסח של 'דברים רבה הנדפס' היה ידוע לחכמי אשכנז וצרפת, ואילו הנוסח של 'דברים רבה ליברמן' היה ידוע לחכמי ספרד. מ"ב לרנר (אור חדש א) ניסה לשחזר את היווצרות הנוסחים השונים של המדרש על פי כתבי היד השונים והציטוטים מתוך המדרש. הוא שיער, בעקבות ש' בובר, כי כתב יד פגום של 'דברים רבה הנדפס', הגיע לספרד במאה ה-13, והיה חסר בתחילתו ובסופו, כך שהכיל את שש הפרשות האמצעיות בלבד. מעתיקים ומסדרים על אדמת ספרד הוסיפו לנוסח זה, בשלבים, חומרים ממדרשים אחרים לספר דברים וממדרש התנחומא עד שהושלם המדרש לכל פרשות ספר דברים, והתקבל נוסח 'דברים רבה ליברמן'. לרנר (אור חדש ב) אף מצא כי פרשות ואתחנן ועקב שבמדרש 'דברים רבה ליברמן' הובאו למדרש מתוך מדרש ילמדנו לספר דברים, מדרש שהיה קיים בימי הביניים אך אבד. 'דברים רבה ליברמן' כולל, אם כן, חומרים הזהים לדברים רבה הנדפס, חומרים ממדרש ילמדנו האבוד לספר דברים וחומרים ממדרש התנחומא לספר דברים.
תוכני המדרש
מדרש דברים רבה אינו מפרש את ספר דברים על פי סדרו, אלא מתמקד בפסוקים הראשונים של כל סדר, ועל כן מספר הפסוקים הנדרשים בו הם 61 בלבד, מתוך 955 פסוקי הספר כולו. ז' נויברגר (דברים רבה) הדגישה, כי מספר הנושאים הנידונים במדרש מצומצם לעומת העניינים המופיעים בתורה בספר דברים, עם זאת הנושאים במדרש מגוונים ולעתים נדונים בהרחבה. פעמים רבות המדרש דן בפן אחד של נושא המופיע בתורה ומאיר אותו באור חדש. לדוגמה, היחס לתושבי הארץ הנכרים מופיע בספר דברים פעמים רבות. מדרש דברים רבה מתעלם מכל הפסוקים המתייחסים לצו להשמיד את תושבי ארץ כנען ואת מקום פולחנם. בפסוקים של דיני ההכנה למלחמה (דברים כ') מתמקד המדרש רק בביטוי 'וקראת אליה לשלום' ומפתח את נושא השלום בכלל. לדוגמה:
הקב"ה אמר לו שילחם עם סיחון שנא' ['ראה נתתי בידך את סיחֹן מלך חשבון האמֹרי ואת ארצו החל רש] והתגר בו מלחמה' (דברים ב', כד) והוא לא עשה כן, אלא 'ואשלח מלאכים […אל סיחון מלך חשבון דברי שלום'] וגו' (שם, כו). אמר לו הקב"ה: כך אמרתי, לך להלחם עמו, ואתה פתחת בשלום, חייך שאני מקיים גזרתך! כל מלחמה שיהו הולכים, לא יהו פותחים אלא בשלום, שנאמר 'כי תקרב אל עיר [להלחם עליה וקראת אליה לשלום'] וגו' (שם כ', י).11
נויברגר (דברים רבה) ציינה, כי המדרש אינו עוסק כלל בסקירת האירועים ההיסטוריים המתוארים בספר דברים, כגון נסיעת בני ישראל מהר סיני, חזרה על פרשת המרגלים, חלוקת עבר הירדן המזרחי, ועוד; כמו כן אין עיסוק במצוות רבות המופיעות בספר דברים, כמו כשרות, שמיטת כספים, עבד עברי ושלושה רגלים. לעומת זאת, המדרש מתמקד בנושאים שהאחיזה שלהם בספר דברים היא שולית, כדוגמת לשון הרע, תפילה, מעלת השלום, תוכחה ועוד. תופעה זו מעידה לדעתה על תהליך של בחירה וסינון שביצע עורך המדרש: עורך המדרש החליט באלו סוגיות ברצונו להתמקד ובאיזה אופן הוא מעוניין לטפל בהן.
במדרש מופיעות צורות ספרותיות רבות: פתיחתאות מסוגים שונים, דרשות פסוקים, פתגמים, סיפורים, סיפורים המרחיבים את הסיפור המקראי ומשלים. לדוגמה:
'כי קרוב אליך [הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו' (דברים ל', יד)] א"ר שמואל בר רב נחמן: למה הדבר דומה? לבת מלך שלא היה אדם מכירה. והיה למלך אהוב אחד, והיה נכנס למלך בכל שעה והיתה בתו של מלך עומדת לפניו. אמר לו המלך: ראה היאך אני מחבב אותך שאין בריה מכיר את בתי, ועומדת לפניך. כך אמר הקב"ה לישראל: ראו מה אתם חביבים עלי שאין בריה בפלטין שלי מכיר את התורה, ולכם נתתיה. שנאמר 'ונעלמה מעיני כל חי' (איוב כ"ח, כא). אבל אתם 'לא נפלאת היא ממך' אלא 'קרוב אליך הדבר מאד'. אמר להן הקב"ה: בני, אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים, שכן כתיב 'לבני ישראל עם קרֹבו הללויה' (תהילים קמ"ח, יד).12
ז' נויברגר (דברים רבה) בחנה את מדרש דברים רבה דרך הצורות הספרותיות המופיעות בו, וניסתה לאפיין בדרך זו את השקפת עולמו של עורך המדרש ביחס לנושאים שונים. היא מצביעה על גישה סובלנית ביחס לנכרי, כאשר המדרש מנסה להציג צדדים הראויים להערכה ואף לחיקוי אצל הגויים. עורך המדרש דורש לגלות איפוק במיוחד בשעות משבר עם הגויים ולשאוף לקיום משותף עמם; המדרש מציג את האישה המקראית כאישה פעילה ומעשית, ואת הנשים שלאחר המקרא כיוזמות וחכמות; בנושא התפילה מתמקד המדרש בעמידה בפני ה' ובמעמדו הציבורי של המתפלל, ולא בשאלות מעשיות הנוגעות לתפילה; נושא התוכחה תופס מקום מרכזי במדרש, והוא מייצג את המנהיגות הנמצאת בין העם לבין ה'; בנושאים חברתיים, דוגמת מתן צדקה והימנעות מלשון הרע, אין המדרש מתמקד בתועלת או בחיסרון לחברה, אלא בהשפעה של מעשים אלו על מוסריות האדם הפועל.
נויברגר רואה בדברים רבה חיבור שנערך בידי אדם בעל תודעה חברתית-ציבורית עמוקה, שראה את המצוקה המוסרית בדורו. לדעתה, עורך המדרש היה אדם בעל מצע חברתי חדש שרצה להנחילו לעם, ולכן הוא בנה את החיבור סביב מסכת חייו הציבורית של משה כדגם של אדם מתלבט, משתנה ואנושי, והוא הציג את נושא המנהיגות במדרש במעגלים מתרחבים, מן ההנהגה העצמית ועד ללבטי ההנהגה הציבורית העומדת בין העם לבין ה'.
מהדורה ביקורתית13
טרם הותקנה מהדורה ביקורתית למדרש דברים רבה. במסגרת הניסיון לברר את פשר הנוסחים השונים של המדרש, פרסם ש' בובר ליקוטים מתוך כתב יד מינכן 229 של המדרש בחלקים שבהם נוסחוֹ שונה מנוסח המדרש בדפוס, וכן ליקוטים מן המדרש מפירושו של רבנו בחיי לספר דברים. ליקוטים אלו יצאו לאור בווינה בשנת 1885 בשם לקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא.
ש' ליברמן פרסם את נוסח המדרש על פי כתב יד אוקספורד 147 בצירוף מבוא ופירוש.14 המהדורה יצאה לאור בירושלים בשנת 1940 והיא מכונה 'דברים רבה ליברמן'. נוסח המדרש במהדורת ליברמן ונוסח המדרש על פי דפוס וילנה מופיעים בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.
ביבליוגרפיה
ממהדורות המדרש, פירושים ותרגומים
דפוס ראשון: מדרש רבה, קושטא רע"ב.
מדרש רבה, ונציה ש"ה.
מדרש רבה, וילנה תר"ג-תר"ה, תרמ"ה (דפוס צילום ירושלים תשמ"ח).
מדרש רבה, ורשה תר"י, תרפ"ד (דפוס צילום ירושלים תשל"ז).
ש' בובר, לקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא, וינה תרמ"ה.
מדרש דברים רבה, מהד' ש' ליברמן, ירושלים ת"ש.
מדרש רבה, מפורש בידי א"א הלוי, תל אביב תשט"ז-תשכ"ג.
מדרש רבה, מפורש פירוש מדעי חדש, מ"א מירקין, תל אביב תשי"ז-תשכ"ז.
מדרש רבה המבואר, ירושלים תשמ"ג-תשנ"ט.
Midrash rabbah, translated into English with notes, glossary and indexes under the editorship of H. Freedman and M. Simon; with a foreword by I. Epstein, London 1939.
מחקרים
ש' בובר, 'מבוא', בתוך: לקוטים ממדרש אלה הדברים זוטא, וינה תרמ"ה.
מ' ברגמן, ספרות תנחומא ילמדנו: תיאור נוסחיה ועיונים בדרכי התהוותם, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"א.
ש' ליברמן, 'מבוא', בתוך: מדרש דברים רבה, מהד' ליברמן, ירושלים ת"ש.
מ"ב לרנר, 'אור חדש על דברים רבה של בני ספרד (א): צמיחתו של מדרש דברים רבה, מהדורת ליברמן', בתוך: מ"ב לרנר ואחרים (עורכים), תעודה יא: מחקרים במדרשי האגדה – ספר זיכרון לצבי מאיר רבינוביץ, תל אביב תשנ"ו, עמ' 107-145 = לרנר, אור חדש א.
הנ"ל, 'אור חדש על דברים רבה של בני ספרד (ב): למקורן של פרשיות ואתחנן-עקב', תרביץ ע, ג-ד, תשס"א, עמ' 417-427 = לרנר, אור חדש ב.
ז' נויברגר, מדרש דברים רבה הנדפס, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ט = נויברגר, דברים רבה.
י' פרנקל, מדרש ואגדה, יחידה י, האוניברסיטה הפתוחה, תל אביב תשנ"ג.
M.D. Herr, ‘Deuteronomy Rabbah’, Encyclopaedia Judaica 5, Detroit 2007, pp. 620-621.
H.L. Strack and G. Stemberger, Introduction to the Talmud and Midrash, Edinburgh 1991.
לקריאה נוספת
ז' נויברגר, 'פיוסו של מלך כועס: עיון בשני כתבי יד לדברים רבה', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 11, ג, 1, תשנ"ד, עמ' 137-144.
הנ"ל, 'קנאה – מה למשה העניו מכל אדם ולתחושת הקנאה? על מוטיב הקנאה במדרש אחד', דרך אגדה י, תשס"ז, עמ' 57-68.
צ"מ רבינוביץ, 'פירוש בלתי ידוע למדרש דברים רבה', סיני ק, ב, תשמ"ז, עמ' תשלא- תשלו.
א' שנאן, 'מעשה בכלב ובעשרה גדיים במדרש דברים רבה', סיני פה, א-ב, תשל"ט, עמ' 34-41.
M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.
הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש