בראשית רבה | מחלקי המים

מבוא למדרשים

בראשית רבה

עדכון אחרון: 31/10/2021

מדרש בראשית רבה הוא מדרש אגדה פרשני לספר בראשית. המדרש נערך בארץ ישראל במאה החמישית. בשל היקפו הרחב של המדרש וקדמותו היחסית הוא נחשב למדרש האגדה החשוב ביותר מתקופת האמוראים.

שם המדרש וייחוסו

השם 'בראשית רבה' מופיע בספרי גאונים וראשונים לצד השמות 'בראשית דר' אושעיא', 'בראשית רבה דר' אושעיה' או 'ברייתא דבראשית רבא'.

לשם החיבור ניתנו מספר הסברים. הדעה הרווחת במחקר היא זו שהועלתה לראשונה בידי י"ל צונץ, ששמו המקורי של החיבור היה 'בראשית דר' אושעיא רבה' על שם תחילתו של המדרש במילים 'ר' אושעיא רבה פתח', ושם זה קוצר לכינוי 'בראשית רבה'. צונץ העלה השערה נוספת, שהשם 'בראשית רבה' בא להבדיל את המדרש מספר בראשית המקראי, שהוא מצומצם מבראשית רבה בהיקפו. א"ה וייס שיער, כי השם 'בראשית רבה' מבדיל את החיבור ממדרש בראשית קדום (שלא הגיע לידינו), שהיה קטן יותר בהיקפו.

חכמי ימי הביניים סברו כי ר' הושעיא, מן הדור הראשון של האמוראים בארץ ישראל, הוא מחבר המדרש.1 אולם, במדרש קיימים מאמרים רבים המאוחרים לאמורא זה קרוב ל-150 שנים. מ"א מירקין שיער, שעורכו של המדרש לא היה ר' הושעיא רבה, אלא אבא הושעיא איש טריא, מן הדור החמישי לאמוראים. לדעתו, תכונותיו של חכם זה, כפי שעולה ממאמרים עליו במדרשים בתלמוד הירושלמי, עולים בקנה אחד עם דרשות בבראשית רבה.2

התואר 'רבה' הועבר ככל הנראה, ממדרש בראשית רבה למדרש ויקרא רבה, ובהדרגה גם לשאר מדרשי האגדה על התורה. תהליך זה התרחש ככל הנראה, בעקבות העתקתם של המדרשים בזה אחר זה בכתבי היד, דבר שגרם לזיהוי הכינוי 'רבה' כשם של קבוצת מדרשים.3 יש לציין, כי קבוצת 'מדרשי רבה' לתורה ולמגילות מורכבת מעשרה מדרשים עצמאיים, שכל אחד מהם הוא מדרש בעל סגנון שונה שנוצר במקום ובזמן אחר, והם קובצו יחד רק בשלב מאוחר. המדפיסים בקושטא בשנת 1512 הדפיסו לראשונה את המדרשים לתורה וכינו אותם בשם 'מדרש רבה על התורה'. מאוחר יותר, בוונציה בשנת 1545, צורפו מדרשי האגדה על התורה למדרשים על המגילות, והודפסו יחד תחת השם 'מדרש רבה'. כך נוצר 'מדרש רבה' על התורה והמגילות, וכל מדרש זכה בנפרד לכינוי 'רבה'.

לשון המדרש ומקומו

לשון המדרש היא עברית מעורבת בארמית גלילית עם מילים יווניות. שפתו קרובה ללשון התלמוד הירושלמי ולמדרשי האגדה הקרובים לו בזמן עריכתם: מדרש ויקרא רבה ופסיקתא דרב כהנא. המדרש מתאפיין בלשון תמציתית ובמונחים אופייניים לו ('דבורי הצעה'),4 בהבאת פסוקים, פירושים, סיפורים ועוד. מ' סוקולוף חקר ואפיין את לשון מדרש בראשית רבה על פי כתב יד וטיקן 30, והראה כי מבחינה לשונית זהו עד הנוסח החשוב ביותר של המדרש, המלמד רבות על העברית ועל הארמית הגלילית בתקופת האמוראים.

המדרש הוא ארץ ישראלי, כפי שעולה משפתו וכן מן החכמים המוזכרים בו: יש במדרש אלפי יחידות המובאות בשם אומרם, ובסך הכול נזכרים כ-400 תנאים ואמוראים.5 רק מיעוט האמוראים במדרש הם אמוראי בבל. כמו כן, ניתן לזהות במדרש רמיזות לאירועים היסטוריים, דוגמת אזכורו של הקיסר דיוקלטיאנוס.6

זמן המדרש

כאמור, בימי הביניים סברו כי המדרש התחבר בידי ר' הושעיא תלמידו של רבי יהודה

הנשיא, כלומר בתחילת המאה השלישית. אולם, במדרש קיימים מאמרים רבים המאוחרים לחכם זה. ח' אלבק שיער, כי הראשונים ייחסו את המדרש לר' הושעיא מכיוון שהייתה בידם מסורת שהוא הניח את היסוד למדרש בראשית רבה. אלבק ציין, שייתכן שר' הושעיא חיבר וריכז פירושים לספר בראשית, ויצר מעין מדרש קדום לספר בראשית, ומאוחר יותר נוספו על מדרש קדום זה דרשות ואגדות, עד שהוא הפך להיות המדרש שלפנינו.

לצורך תיארוך זמן המדרש נעזרו החוקרים בלשון המדרש, בשמות החכמים המוזכרים בו, ברמזים היסטוריים במדרש ובזיקה בין המדרש לחיבורים אחרים. מדרש בראשית רבה מכיר את המשנה. כמו כן, ניתן למצוא מקבילות רבות בינו לבין התלמוד הירושלמי, שחלקן מקבילות מדויקות ובחלקן יש שינויים של הרחבה או צמצום, המעלים את שאלת הזיקה בין חיבורים אלו.7 המדרש קרוב בלשונו ובסגנונו גם למדרש ויקרא רבה, והמקבילות ביניהם מעלות את שאלת היחס ההדדי בין המדרשים.8 בראשית רבה עושה שימוש בתרגומים ארמיים ויווניים קדומים למקרא, אך איננו מכיר, כנראה, את תרגום אונקלוס. המדרש מכיר גם חיבורים ומסורות חיצוניים. ספר בן סירא מוזכר כמה פעמים במדרש,9 וניתן לזהות מסורות משותפות למדרש ולספרות היהודית-הלניסטית, דוגמת פילון האלכסנדרוני10 ויוסף בן מתתיהו.11

בעקבות כך, החוקרים תיארכו את זמן עריכתו של המדרש בין המאה החמישית למאה השישית.12 כיום מקובל להקדים את זמנו של המדרש למאה החמישית, ולראות בו את מדרש האגדה הקדום והחשוב ביותר בתקופת האמוראים. בשל חשיבותו, חיבורים מאוחרים לבראשית רבה עושים בו שימוש ומצטטים ממנו, דוגמת מדרשי המגילות וספרות התנחומא-ילמדנו.

במדרש בראשית רבה קיימות דרשות רבות המובאות משמם של תנאים. א' מירסקי ליקט את הדרשות הללו מתוך המדרש במטרה לשחזר את המדרש לבראשית שנוצר בתקופת התנאים. מירסקי הוציא לאור את הדרשות הללו בצירוף פירוש תחת השם מדרש תנאים לבראשית בירושלים בשנת 2001.

בפרשות האחרונות במדרש מצויות דרשות הדומות בלשונן ובסגנונן לדרשות מספרות התנחומא. ככל הנראה דרשות אלו נוספו למדרש בראשית רבה בשלב מאוחר יותר, על ידי מעתיקים של כתבי היד של המדרש.

מבנה המדרש

כאמור, מדרש בראשית רבה הוא מדרש פרשני, כלומר הוא דורש את פסוקי ספר בראשית המקראי בזה אחר זה, מעין פירוש רצוף לספר כולו.13 מהיבט זה ממשיך בראשית רבה את דרכם של מדרשי ההלכה התנאיים, הערוכים אף הם על פי סדר רצוף של פסוקים,14 ונבדל ממדרשי אגדה דוגמת מדרש ויקרא רבה, הערוכים סביב פרשות העוסקות בפסוקים הראשונים של הסדר המקראי בלבד.

המדרש מחולק לכמאה פרשות,15 כל פרשה פותחת בפתיחתא16 אחת או

יותר17 (למעט שבע פרשות שאין בראשן פתיחתא כלל). רובן של הפתיחתאות בבראשית רבה הן אנונימיות, ללא הכותרת האופיינית לפתיחתא 'ר' פלוני פתח'. פתיחתאות רבות הן מעגליות, וחוזרות בסופן לפסוק הרחוק שממנו התחילו ואינן מגיעות כלל לפסוק שעל הסדר. יש פתיחתאות המסתיימות בפסוק אחר, ולא בזה שעל הסדר, ויש פתיחתאות המקשרות בין הפסוק הרחוק לפסוק הסדר על ידי מספר מילים, ללא דרשה מפותחת ביניהם. מצאי זה מעלה את האפשרות כי חלק גדול מן הפתיחתאות הוא פרי יצירתו של עורך בראשית רבה, ואין לראות בהן דרשות ששימשו באופן חי בפני קהל שומעים בבית הכנסת או בבית המדרש.

הפתיחתא או הפתיחתאות הבאות בראש הפרשה תופסות רק חלק קטן ממנה. אחריהן באות דרשות על פסוקי המקרא, פסוק אחר פסוק, והן מהוות את רוב הפרשה.18 יש פרשות הדנות בפסוק אחד בלבד, מילה אחר מילה (דוגמת פרשה י, הדנה בבראשית ב', א "ויכֻלו השמים והארץ"), פרשות אחרות עוסקות בקבוצה גדולה של פסוקים, אך דורשות את חלקם בלבד19 (דוגמת פרשה עד, הדנה ב-43 פסוקים מתוך 55 פסוקים בסדר המקראי, בראשית ל"א, ג – ל"ב, ב).

לרוב הפרשות אין סיום מיוחד המהווה חתימה לפרשה. בבראשית רבה יש לפעמים סיום פרשה בפסוק שבו פותחת הפרשה הבאה, דבר היוצר סמיכות בין הפרשות. במספר פרשות הסיום הוא בדבר טוב (דוגמת פרשה ב: "'ויאמר אלהים יהי אור' [בראשית א', ג] בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא היך מה דאת אמר 'קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח' [ישעיהו ס', א]"), אך יש גם פרשות המסתיימות בדברי פורענות (דוגמת פרשה טז: "'ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל' [בראשית ב', יז] [וגו' מות תמות] מיתה לאדם מיתה לחוה מיתה לתולדותיו").

החלוקה לפרשות מעוררת מספר קשיים: הפרשות העוסקות בפסוקי פרשת בראשית המקראית (פרשות א-כח במדרש) דורשות רק מספר מצומצם של פסוקים בכל פרשה, ואילו שאר הפרשות דורשות מספר פסוקים גדול יותר. שלוש הפרשות המקראיות הראשונות תופסות כמחצית היקפו של המדרש כולו (פרשות א-מז במדרש דנות רק בפרשות המקראיות בראשית, נח ולך לך), ואילו מחציתו השנייה של המדרש דנה בתשע הפרשות המקראיות הנותרות. מספר הפרשות הרב בבראשית רבה אינו תואם את מספר הסדרים המשוער – המונה כ-130 סדרים – על פי מנהג הקריאה הארץ ישראלי הקדום.20

הועלו מספר הצעות להסבר חלוקת המדרש לפרשות. י' תיאודור וח' אלבק שיערו, שפרשות המדרש נקבעו על פי פרשות פתוחות וסתומות במקרא,21 ובנוסף – על פי סדרי הקריאה בתורה של המנהג הארץ ישראלי הקדום. פרשות אחדות שאינן תואמות את שני העקרונות הללו נוצרו, כנראה, בגלל ריבוי החומר שהיה בידי העורך.

י' היינימן שיער, שפרשות המדרש נקבעו על פי סדרי הקריאה בתורה, ופרשות נוספות נוצרו בשל ריבוי החומר שהיה בידי העורך בעיקר בפרשות הראשונות של המדרש.22

ע' מאיר (החלוקה) שיערה, שהחלוקה לפרשות נקבעה על פי עיקרון תוכני ומעבר מנושא לנושא בספר בראשית המקראי, אם כי החלוקה התוכנית חופפת במידה רבה את החלוקה לסדרים ולפרשות פתוחות וסתומות במקרא.23 מ' כהנא תמך בדעתה של מאיר בעקבות ניתוח הפרשה הראשונה במדרש. כהנא חשף בפרשה הראשונה חטיבה ספרותית המאורגנת סביב המספר שש והמורכבת משתי חטיבות של שש פתיחתאות, ושש דרשות שתואמות זו לזו מבחינה תוכנית וצורנית.24

י' פרנקל סבר כי כמה קריטריונים חברו יחד בקביעת החלוקה לפרשות: על פי פרשות פתוחות וסתומות, על פי התחלות הסדרים של קריאת התורה, וגם על פי פסוקים שהיו חשובים במיוחד לחכמים לצורך הדרשה.

תוכני המדרש

מדרש בראשית רבה כולל דרשות מסוג הפתיחתא, דרשות פרשניות לפסוקים וכן מספר רב של סיפורים ומשלים. לדוגמה: שמעון בן זומא, שעסק במעשה בראשית, וחברו ר' יהושע הסיק מהתנהגותו המוזרה כי מותו קרב;25 קובץ סיפורים על בעלי חיים העושים את שליחות ה' והורגים אנשים שהתחייבו מיתה;26 ויכוחים בין יהודים וגויים על מצוות שבת ומילה;27 משל המלך שבנה עיר ויישב בה תושבים אילמים;28 משל המלך שהכין לו חופה, אך לא הייתה לו כלה,29 ועוד. כמו כן, כולל המדרש פתגמים ואף ניצנים של פיוט. לדוגמה, עשו מתואר במדרש בסגנון המזכיר את הפיוט הקדום:

הוא אדום ותבשילו אדום,

ארצו אדומה, גיבוריו אדומים,

לבושיהם אדומים,

פורע ממנו אדום בלבוש אדום.30

במדרש בראשית רבה נפוצים במיוחד דרשות וסיפורים המרחיבים את הסיפור המקראי. ספר בראשית כולל סיפורים רבים המסופרים בסגנון המקראי המצומצם. הסיפור המורחב במדרש ממלא פערים בסיפור המקראי, וכך הוא מעניק לסיפור המקראי משמעות חדשה, תוך התמודדות עם שאלות מוסריות, דתיות ואקטואליות המטרידות את הדרשן. לדוגמה, נושא המריבה שפרצה בין קין להבל ושהובילה לרצח:

'ויאמר קין אל הבל אחיו' וגו' (בראשית ד', ח) על מה היו הדינין אמורים?

אמרו בוא ונחלק העולם, אחד נטל את הקרקעות ואחד המיטלטלין. דין אמר ארעא דאת קאים דידי היא ודין אמר מה דאת לביש דידי הוא, דין אמר חלוש ודין אמר פרוח [= זה אמר הארץ אשר אתה עומד עליה שלי היא וזה אמר מה שאתה לבוש שלי הוא, זה אמר פשוט מה שאתה לבוש וזה אמר פרח באויר ואל תעמוד בארץ] מתוך כן 'ויקם קין אל הבל' [אחיו והרגהו] וגו' (שם).

ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי… זה אמר בתחומי בית המקדש ניבנה וזה אמר בתחומי…

יהודה בר' אמר על חוה הראשונה היו הדינין…31

דרשות וסיפורים המרחיבים את הסיפור המקראי מובאים גם על קורותיהם של אברהם ויצחק בדרך לעקדה ובמהלכה;32 מערכת היחסים בין אשת פוטיפר ליוסף עד הפיתוי ובעקבותיו,33 ועוד.

תופעת הכפולים

במדרש בראשית רבה מופיעות יחידות דרשניות בשניים ולפעמים בשלושה מקומות שונים. תופעה זו אופיינית גם למדרשי התנאים ולתלמודים.34 כאשר דרשה בבראשית רבה על פסוק מסוים כוללת פסוק נוסף מבראשית, תובא הדרשה שוב בהקשר לפסוק הנוסף. לדוגמה: על הפסוק "והנחש היה ערום… ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן" (בראשית ג', א) אומר ר' חנינא בר סנסן כי הנחש הוא אחד מארבע דמויות במקרא שפתחו את דבריהם במילה 'אף' ונענשו:

ארבעה הן פתחו באף אבדו באף, ואילו הן: נחש ושר האופים ועדת קרח והמן. נחש, 'ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים' (בראשית ג', א); שר האופים, 'אף אני בחלומי' (שם מ', טז); עדת קרח, 'אף לא אל ארץ' (במדבר ט"ז, יד); המן, 'אף לא הביאה אסתר המלכה' (אסתר ה', יב).35

דרשה זו נכפלה והובאה שוב בהקשר לדברי שר האופים.36 אם הדרשה כוללת כמה עניינים, תבוא הדרשה שוב בהקשר המתאים. עם זאת, לעתים מאמרים הועתקו למקומות שונים במדרש, שבהם הם אינם משתלבים מבחינת התוכן, ומיקומם החדש גורם לקשיי הבנה. הדרשות והמאמרים מועתקים בשלמותם גם כאשר רק חלק מן הדרשה רלוונטי למיקום החדש.

מהדורה ביקורתית37

י' תיאודור התחיל להתקין מהדורה ביקורתית למדרש בראשית רבה בשיטה הדיפלומטית בשנת 1903. לאחר פטירתו, המהדורה הושלמה בידי ח' אלבק, שהוסיף גם מבוא ומפתחות. המהדורה השלמה יצאה לאור בברלין בשנת 1936. תיאודור בחר בכתב יד לונדון 340 לשמש כנוסח הפנים של המהדורה, אם כי מאוחר יותר התברר כי כתב יד וטיקן 30 הוא עד נוסח טוב יותר. נוסח הפנים של מהדורת תיאודור-אלבק ונוסח המדרש על פי דפוס וילנה מופיעים בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

שני כתבי יד של המדרש יצאו לאור במהדורת צילום: כתב יד וטיקן 30, בכיר כתבי היד של המדרש, יצא לאור בירושלים בשנת 1971; כתב יד וטיקן 60, שלא היה בפני תיאודור ואלבק, ולכן לא נכלל במהדורתם, יצא לאור בירושלים בשנת 1972.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש, עדי נוסח, פירושים ותרגומים

דפוס ראשון: מדרש רבה, קושטא רע"ב.

מדרש רבה, ונציה ש"ה.

מדרש רבה, וילנה תר"ג-תר"ה, תרמ"ה (דפוס צילום ירושלים תשמ"ח).

מדרש רבה, ורשה תר"י, תרפ"ד (דפוס צילום ירושלים תשל"ז).

מדרש בראשית רבה, מהד' תיאודור-אלבק, ברלין תרע"ב-תרצ"ו.

מדרש רבה, מפורש בידי א"א הלוי, תל אביב תשט"ז-תשכ"ג.

מדרש רבה, מפורש פירוש מדעי חדש, מ"א מירקין, תל אביב תשי"ז-תשכ"ח.

מדרש בראשית רבה כתב יד וטיקן 30, ירושלים תשל"א.

מדרש בראשית רבה כתב יד וטיקן 60, ירושלים תשל"ב.

מ' סוקולוף, קטעי בראשית רבה מן הגניזה, ירושלים תשמ"ב.

מדרש רבה המבואר, ירושלים תשמ"ג-תשנ"ט.

Midrash rabbah, translated into English with notes, glossary and indexes under the editorship of H. Freedman and M. Simon; with a foreword by I. Epstein, London 1939.

מחקרים

ח' אלבק, 'מבוא למדרש בראשית רבא', בתוך: מדרש בראשית רבא, מהד' תיאודור- אלבק, ירושלים תשכ"ה.

י' היינימן, 'מבנהו וחלוקתו של מדרש בראשית רבה', בר-אילן ט, א, תשל"ב, עמ' 279-289.

מ"ד הר, 'אגדה ומדרש בעולמם של חז"ל בארץ ישראל: מקומות התהוות, סיבות צמיחה וזמני עריכה', בתוך: י' לוינסון ואחרים (עורכים), היגיון ליונה: היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש, האגדה והפיוט – קובץ מחקרים לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים וחמש שנים, ירושלים תשס"ז, עמ' 131-148 = הר, אגדה ומדרש.

א"ה וייס, דור דור ודורשיו, וילנה תרע"א.

מ' כהנא, 'שש משזר: לסידורה של פרשת "בראשית ברא" במדרש בראשית רבה', בתוך: י' לוינסון ואחרים (עורכים), היגיון ליונה: היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש, האגדה והפיוט – קובץ מחקרים לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים וחמש שנים, ירושלים תשס"ז, עמ' 347-376.

ע' מאיר, הסיפור הדרשני בבראשית רבה, תל אביב 1987 = מאיר, הסיפור הדרשני.

הנ"ל, 'גן בעדן: הערות לאופן העריכה של בראשית רבה', דפים למחקר בספרות 5-6, תשמ"ט, עמ' 309-330 = מאיר, גן בעדן.

הנ"ל, 'עקרון החלוקה לפרשות בבראשית רבה', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 10, ג, 1, תש"ן, עמ' 101-108 = מאיר, החלוקה.

הנ"ל, 'מעשה העריכה בבראשית רבה ובויקרא רבה', בתוך: מ"ב לרנר ואחרים (עורכים), תעודה יא: מחקרים במדרשי האגדה ספר זכרון לצבי מאיר רבינוביץ, תל אביב תשנ"ו, עמ' 61-90 = מאיר, העריכה.

א' מירסקי, מדרש תנאים לבראשית, ירושלים תשס"א.

מ"א מירקין, 'הקדמה למדרש בראשית רבה', מדרש רבה, מהד' מירקין, תל אביב תשי"ז-תשנ"ח.

מ' מרגליות, 'מבוא למדרש ויקרא רבה', מדרש ויקרא רבה מהד' מרגליות, ניו יורק-ירושלים תשנ"ג.

מ' סוקולוף, 'העברית של בראשית רבה, לפי כ"י ואטיקן 30', לשוננו לג, תשכ"ט, עמ' 25-42, 135-149, 270-279.

ז' פרנקל, מבוא הירושלמי, ירושלים תשכ"ז.

י' פרנקל, דרכי האגדה והמדרש א, תל אביב 1996 = פרנקל, דרכי האגדה.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

M.D. Herr and S. Wald, ‘Genesis Rabbah’‚ Encyclopaedia Judaica 7, Detroit 2007, pp. 448-449.

  1. Lerner, Anlage und quellen des bereschit rabba, Berlin 1882.
  2. Theodor, ‘Die Midraschim zum Pentateuch und der driejáhrige Palastinensische Cyclus’, MGWJ 34, 1885, pp. 351 ff.

לקריאה נוספת

א' גולדברג, 'בעיות עריכה וסידור בבראשית רבה ובויקרא רבה שטרם באו על פתרונן', בתוך: י' זוסמן וד' רוזנטל (עורכים), מחקרי תלמוד ג, קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים – מוקדש לזכרו של פרופ' אפרים א' אורבך, ירושלים תשס"ה, עמ' 130-152.

מ' כהנא, 'זיקת כתב-יד וטיקן 60 של בראשית רבה למקבילותיו', בתוך: מ"ב לרנר ואחרים (עורכים), תעודה יא: מחקרים במדרשי האגדה ספר זיכרון לצבי מאיר רבינוביץ, תל אביב תשנ"ו, עמ' 17-60.

מ' סוקולוף, שרידי כתבי-יד ופלימפססטים של בראשית רבה מן הגניזה וכתביד ואטיקן 60 של בראשית רבה, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשל"א.

י"מ תא-שמע, 'פירוש אשכנזי-צרפתי קדום למדרשי בראשית וויקרא רבה, מכילתא וספרי בכתב-יד', תרביץ נה, תשמ"ו, עמ' 61-75.

M.B. Lerner, ‘The Work of Aggadic Midrash and the Esther Midrashim’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages II, Assen 2006, pp. 133-229.

  1. Lewis, An Analysis of Vatican 30, Cincinnati 1973.
  2. Milikowsky, ‘On the formation and transmission of Bereshit Rabba and
    the Yerushalmi: questions of redaction, text-criticism and literary relationships’, JQR 92, 3-4, 2002, pp. 521-56

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     לדוגמה, הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה כתב "וחיברו חכמי המשנה חיבורים אחרים לפרש דברי התורה ר' הושעיה תלמידו של רבינו הקדוש חיבר ביאור ספר בראשית...".
  2. .     לדוגמה, אבא הושעיא היה חסיד, ובמדרש בראשית רבה יש דרשות רבות העוסקות בשבח לקב"ה, ועוד.
  3. .     ואמנם מדרשי האגדה על התורה הודפסו יחד תחת השם 'מדרש רבה לתורה' בקושטא בשנת 1512. תהליך דומה התרחש גם עם מדרשי רבה למגילות, שהודפסו יחד בקושטא בשנת 1514 (על זהות הדפוס הראשון של מדרשי המגילות ראה במבוא לשיר השירים רבה, הערה 36).
  4. .     דוגמת 'אילולי' – 'אילולי הדבר כתוב אי אפשר לאמרו'; אכפת – 'וכי מה איכפת לו לקב"ה מי ששוחט מן הצואר', ועוד. זיהויים של 'דבורי הצעה' של כל מדרש מאפשר לתארך את זמן חיבור המדרשים ולקבוע מי קודם ומי מאוחר. כמו כן ניתן לזהות יחידות במדרש שנוספו בשלב מאוחר על ידי מעתיקים, אם יש בהם מונחים השונים מהמונחים הרגילים במדרש.
  5. .     שמות החכמים המוזכרים במדרש מסייעים לא רק לתארך את המדרש, אלא גם לעקוב אחר מסורות, על פי החכמים המביאים אותן, ולחשוף את המניעים ההיסטוריים והחברתיים שהשפיעו על עיצוב מסורות והתגלגלותן. כמו כן, ניתן לזהות חטיבות שאינן מקוריות במדרש, אם הן חסרות ייחוס. יש כמה חטיבות בבראשית רבה המזוהות כתוספות מאוחרות, בשל קרבתן הסגנונית והלשונית לספרות התנחומא-ילמדנו.
  6. .     גאיוס אורליוס ולריוס דיוקלטיאנוס היה קיסר באימפריה הרומית בסוף המאה השלישית.
  7. .     י"ל צונץ וז' פרנקל משערים, כי מקורן של המקבילות הוא בתלמוד הירושלמי ומשם הן הועברו לבראשית רבה. אלבק טוען, כי בראשית רבה שאב את החומרים ההלכתיים והאגדיים מהתלמוד הירושלמי במהדורה אחרת, הקודמת לירושלמי שנמצא בידינו. מ' לרנר ובעקבותיו מ' מרגליות טוענים, כי לא התלמוד הירושלמי היווה מקור לבראשית רבה, אלא ספר אגדה עתיק לבראשית שהן התלמוד הירושלמי והן בראשית רבה שאבו ממנו. על נושא זה ראה גם אצל מיליקובסקי.
  8. .     יש הטוענים כי אחד המדרשים הוא המקור לאחר, ויש הטוענים כי עמד בפניהם מקור משותף קדום יותר.
  9. .     לדוגמה: "דכתי' בספר בן סירא סלסליה ותרוממך ובן נגידים תושיביך" (בראשית רבה פרשה צא ד, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 1116).
  10. .   פילון האלכסנדרוני היה פילוסוף יהודי-הלניסטי שחי במאה הראשונה באלכסנדריה שבמצרים. יצירתו, שנכתבה בשפה היוונית, כוללת חיבורים בפילוסופיה ובהיסטוריה, וכן דרשות ופירושים על התורה בדרך פילוסופית.
  11. .   סביר להניח כי לא היה קשר ישיר בין הספרות היהודית-הלניסטית ובין עורך מדרש בראשית רבה, אלא ששניהם עשו שימוש באותן מסורות קדומות.
  12. .   י"ל צונץ שיער שהמדרש נערך במאה השישית; ח' אלבק שיער שהמדרש נערך במחצית השנייה של המאה החמישית; י' פרנקל סבר כי המדרש נערך לקראת סוף המאה החמישית, ואילו מ"ד הר (אגדה ומדרש) סבר כי המדרש נערך במחצית הראשונה של המאה החמישית.
  13. .   ח' אלבק ראה בעבודת עורך המדרש ליקוט של כל החומרים הנוגעים לספר בראשית, בתחומי האגדה, ההלכה, הדרש, הפשט והסיפורים, וסידורם על פי פסוקי הספר. לעומתו, ע' מאיר (גן בעדן; העריכה) מדגישה את עבודת העורך בניסוח וארגון המקורות שעמדו לפניו לפרשות בעלות מהלך רעיוני עצמאי.
  14. .   ראה במבוא למדרשי התנאים.
  15. .   בדפוסי המדרש מצויות מאה פרשות, אך בכתב יד וטיקן 30, הנחשב לכתב היד המדויק ביותר של החיבור, מצויות 101 פרשות, ובכתבי יד אחרים רק 97 פרשות. ההבדלים נובעים מחלקו המסיים של המדרש לפרשות ויגש וויחי מפרשה צה במדרש ואילך.
  16. .   פתיחתא (בעברית פתיחה) היא דרשה בעלת מבנה אופייני. הפתיחתא מתחילה בדרך כלל בכותרת 'רב פלוני פתח'. אחריה מובא פסוק מספרי הנביאים או הכתובים המכונה 'פסוק רחוק', או 'פסוק הפתיחה'. אחרי הפסוק מובאת דרשה (או סדרה של דרשות) המפרשת את הפסוק, עד שהיא מגיעה בסופה ל'פסוק הסדר', כלומר לפסוק הראשון (ולעתים לפסוק השני או השלישי) של הסדר המקראי. מידת ההצלחה של הדרשן בדרשה מסוג זה תלויה בפיתוח הדרשני המשכנע של המעבר מ'הפסוק הרחוק' ל'פסוק הסדר', פסוקים שלפי פשוטם אין ביניהם כל קשר. פתיחתאות מופיעות בעיקר בראשי פרשות במדרשים.במחקר הועלו הסברים שונים למבנה הפתיחתא ולתפקידה: תחילה סברו שהפתיחתא היא הקדמה לדרשה שבאה מיד לאחריה (אולם לא מצויות בידינו אותן דרשות שבאו לאחר הקדמה זו); י' היינימן ('הפתיחתות במדרשי האגדה – מקורן ותפקידן', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 4, ב, תשכ"ט, עמ' 43-47), טען, כי הפתיחתא היא הדרשה שהקדימה את הקריאה בתורה בבית הכנסת ולכן היא מסתיימת בפסוק הסדר שבו מתחילים את קריאת התורה; י' פרנקל (דרכי האגדה, עמ' 445-448) טען כי הפתיחתאות נוצרו בבית המדרש על מנת לציין באופן חגיגי את תחילת הדרשות לפרשה חדשה, או כדי לציין פסוקים חשובים במיוחד לדרשנים. חוקרים שונים הדגישו כי חלק גדול מהפתיחתאות שלפנינו לא משקפות דרשות שבוצעו באופן חי, אלא הן תוצר של עריכה. דרשות מסוג הפתיחתא היו חביבות על דרשנים ועורכי מדרשים, והם אף שינו והגמישו את המבנה האופייני של הפתיחתא ויצרו פתיחתאות מסוגים שונים, למשל – פתיחתא מעגלית שמסתיימת ב'פסוק הרחוק', ולא ב'פסוק הסדר', פתיחתא בהלכה שפותחת בשאלה הלכתית ולא בפסוק, ועוד. לקריאה נוספת: מ' ברגמן, 'פתיחתאות מעגליות ופתיחתאות "זו היא שנאמרה ברוח הקודש"', בתוך: ע' פליישר ואחרים (עורכים), מחקרים באגדה, תרגומים ותפילות ישראל לזכר יוסף היינימן, ירושלים תשמ"א, עמ' לד-נא; א' שנאן, 'לתורת הפתיחתא', מחקרי ירושלים בספרות עברית א, תשמ"א, עמ' 133-143; א' גולדברג, 'סדר הפתיחתות במדרשי תנחומא-ילמדנו', ספר הזיכרון לרבי שאול ליברמן, ניו יורק-ירושלים תשנ"ג, עמ' 85-104; פ' מנדל, 'על "פתח" ועל פתיחה: עיון חדש', בתוך: י' לוינסון ואחרים (עורכים), היגיון ליונה: היבטים חדשים בחקר ספרות המדרש, האגדה והפיוט – קובץ מחקרים לכבודו של פרופסור יונה פרנקל במלאות לו שבעים וחמש שנים, ירושלים תשס"ז, עמ' 49-82;H. Fox, ‘The Circular Proem’, PAAJR 49, 1982, pp. 43-47; R. Sarason, ‘The Petihot in Leviticus Rabba’, JJS 33, 1982, pp. 557-567.
  17. .   בכל המדרש יש כ-246 פתיחתאות בראשי הפרשות.
  18. .   בשונה ממדרש ויקרא רבה, שבו הפתיחתאות מהוות את רוב הפרשה והדרשות תופסות בה חלק קטן בלבד.
  19. .   למעשה, כרבע מכלל הפסוקים בספר בראשית לא נדון כלל במדרש בראשית רבה, בשל דילוגים על פסוקים בפרשות עצמן או בשל דילוגים על פסוקים במעבר בין פרשה לפרשה.
  20. .   על מנהג הקריאה הארץ ישראלי עיין במבוא למכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, הערה 14.
  21. .   על פרשות פתוחות וסתומות ראה במבוא לספרא – תורת כוהנים, הערה 17.
  22. .   היינימן אינו מקבל את ההסבר של חלוקה על פי פרשות סתומות ופתוחות, מכיוון שלדעתו חלוקה זו קשורה להלכות כתיבת ספר תורה ואין לה דבר עם סידור מדרש, בעוד שהחלוקה לסדרים קשורה לבית הכנסת שאליו קשורה גם הדרשה האגדית. היינימן בחן את ראשי הפרשות בבראשית רבה על פי ריבוי של פתיחתאות (לפחות שתיים) 'תקניות', העונות על הדרישה של מעבר מפסוק רחוק, דרשה וסיום בפסוק הסדר, ומצא כי יש התאמה כמעט מלאה בין סדרי הקריאה לפרשות המדרש. שאר פרשות המדרש נוצרו, לדעתו, בשל ריבוי החומר המדרשי שהיה בידי העורך. גם בראשן מצויות פתיחתאות, אך הן ברובן לא משוכללות, ונוצרו כנראה על מנת ליצור מבנה אחיד לחיבור.
  23. .   מאיר (הסיפור הדרשני; גן בעדן) לא קיבלה את תיאור דרך עבודתו של העורך כמלקט בלבד, המוסיף פרשות בשל עודף חומרים, אלא הצביעה על התערבותו בארגון ובניסוח המקורות שעמדו לפניו. חלוקת המדרש לפרשות נובעת, לדעתה, מעיקרון תוכני וספרותי, המבוסס על שינוי הנושאים של פסוקי המקרא ועל מסרים שונים שרצה העורך להעביר בפרשות השונות. לדעתה, העורך שאף ליצור משמעות כוללת לכל פרשה בפני עצמה. התאמת פרשות המדרש לסדרי הקריאה בתורה מתבקשת, לדעתה, במקרה של מדרש דרשני, המתמקד בפסוקים הראשונים בלבד של כל סדר (דוגמת מדרש ויקרא רבה), אולם אינה מתחייבת כלל ממדרש פרשני, הדורש את כל הספר המקראי פסוק אחר פסוק, כמדרש בראשית רבה.
  24. .   אמנם, כהנא מדגיש כי יש להיזהר מלהסיק מסקנות גורפות מפרשה זו לדרכי עריכת המדרש כולו.
  25. .   ראה: בראשית רבה פרשה ב ד, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 17-18.
  26. .   ראה: בראשית רבה פרשה י ד, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 80-82.
  27. .   ראה: בראשית רבה פרשה יא ה-ו, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 92-95.
  28. .   ראה: בראשית רבה פרשה ה א, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 32.
  29. .   ראה: בראשית רבה פרשה י ט, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 85.
  30. .   בראשית רבה פרשה סג יב, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 696.
  31. .   בראשית רבה פרשה כב ז, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 213. בדרשה זו חכמים מציעים שלושה מניעים אוניברסליים ועל-זמניים שעלולים להוביל לרצח: כסף, דת ונשים.
  32. .   ראה: בראשית רבה פרשה נו, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 595-612.
  33. .   ראה: בראשית רבה פרשה פז, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 1061-1076.
  34. .   ח' אלבק מסביר כי בדרך זו התפתחו ההלכה והאגדה. דרך הלימוד בתקופת התנאים והאמוראים הייתה לכפול ולשלש כל דרש או מאמר שקשור לפסוק ובכל פעם המאמר נוסח בצורה מעט שונה, לפי הזמן והמקום. הניסוחים השונים הם המקור להתפתחות ההלכה והשתלשלותה.
  35. .   בראשית רבה פרשה יט ב, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 171.
  36. .   ראה: בראשית רבה פרשה פח ו, מהד' תיאודור-אלבק עמ' 1084.
  37. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה