אבות דרבי נתן | מחלקי המים

מבוא למדרשים

אבות דרבי נתן

עדכון אחרון: 31/10/2021

אבות דרבי נתן הוא חיבור המפרש ומרחיב את מסכת אבות שבמשנה. החיבור הגיע אלינו בשני נוסחים שנוצרו, ככל הנראה, מנוסח קדום אחד, והועברו בנפרד ללא מגע או השפעה ביניהם. החיבור על שני נוסחיו עבר תקופה ארוכה של התהוות, ומצויים בו מקורות קדומים מתקופת התנאים בצד מקורות מאוחרים במאות שנים. החיבור המקורי הוא כפי הנראה מסוף תקופת התנאים, אולם זמנו של החיבור כפי שהוא מצוי בפנינו הוא מן המאה השביעית. המדרש נערך, ככל הנראה, בארץ ישראל.

שם המדרש וייחוסו

החיבור כונה במספר שמות: 'תוספתא',1 'ברייתא',2 'משנת ר' נתן',3 'תוספתא דמסכת אבות',4 ובעיקר 'אבות דרבי נתן'. השמות 'תוספתא' ו'ברייתא' נובעים, ככל הנראה, מכך שמסכת אבות היא אחת המסכתות הבודדות במשנה שאין לה תוספתא, ומכך שהיחס בין אבות דרבי נתן למסכת אבות דומה ליחס שבין התוספתא למשנה.

לא ברור מדוע מוזכר שמו של ר' נתן בשם החיבור. חיבורים שונים בספרות חז"ל נקראים על שם החכם הראשון המוזכר בהם, אולם ר' נתן אינו החכם הראשון המוזכר בחיבור, אלא השלישי. ר' יעקב בר שמשון, מחבר הפירוש במחזור ויטרי, שיער ששם החיבור מעיד על מסורת שר' נתן סידר את החיבור. הנחה זו הייתה רווחת בקרב הראשונים.

י"ל צונץ סבר, כי ר' נתן אמנם לא היה מסדר החיבור – שכן מוזכרים בו שמות חכמים המאוחרים לו; אך חלקים מן החיבור אכן התחברו על ידו. הוא שיער, שאבות דרבי נתן מכיל ליקוטים מתוך ברייתא של ר' נתן על מסכת אבות, ברייתא שכללה קובצי פתגמים.

מ"ב לרנר שיער, כי שם החיבור ניתן לו מכיוון שהתבסס על נוסח קדום של מסכת אבות שנסדר בידי ר' נתן הבבלי, לפני סידור המשנה בידי רבי יהודה הנשיא. הוא מבסס את השערתו על כך שמקורות ארץ ישראליים מצטטים מתוך דברי המשנה המופיעים בחלק הראשון והאחרון של אבות דרבי נתן ומייחסים את הציטוטים לחיבור בשם 'ברייתות דרבי נתן'.

מ' קיסטר (עיונים) ציין, כי אמנם אין הסבר משביע רצון לשם החיבור, אך לא ניתן לדעתו לקבל את ההשערה שהשם אבות דרבי נתן מעיד על ייחוס לר' נתן, מכיוון שאין אף דוגמה של ממש לחיבור קדום בספרות חז"ל שבשמו יש ייחוס לחכם שחיבר אותו.5 קיסטר אף ציין, כי במספר מקורות בהם מופיע אבות דרבי נתן נוסח ב, ניתן לזהות חילוף בשם החיבור בין אבות דרבי נתן לאבות דר' יונתן. המחבר הקדום ביותר שמצטט את נוסח ב, ישועה בן יהודה הקראי, מכנה את החיבור בשם אבות דר' יונתן. כך גם מופיע בכתבי יד של החיבור וברשימת ספרים מן הגניזה.

זמן המדרש ומקומו

קביעת זמנו של חיבור בספרות חז"ל מתבססת, בין השאר, על מקורות שבהם הוא השתמש ובמקורות שעשו בו שימוש. זיהוי מקורות אלו הוא מלאכה מורכבת בכל ספרות חז"ל, אך הוא מורכב שבעת מונים בנוגע לאבות דרבי נתן, בשל העריכות הרבות שהחיבור עבר והשינויים שהוכנסו בו. אמנם, ניתן לזהות מקבילות למקורות במדרשי התנאים והאמוראים ולעתים גם להבחין בהשפעה של התלמוד הבבלי, אך באבות דרבי נתן מופיעים הדברים בלשון ובניסוח שונים.

שאלת זמנו של המדרש תלויה גם בסוגיית ייחוס המדרש לתנא ר' נתן. הראשונים ראו באבות דרבי נתן ברייתא מתקופת התנאים, ואמנם באבות דרבי נתן מוזכרים שמות של תנאים בלבד. אולם, חוקרי המדרש החל מן המאה ה-19 הטילו ספק בייחוס החיבור לר' נתן, ואיחרו את זמנו של המדרש.

י"ל צונץ סבר, כי המדרש נערך לאחר תקופת התלמוד. ש"ז שכטר הוציא לאור מהדורה ביקורתית של אבות דרבי נתן בשני הנוסחים, והצביע על כך שנוסח ב קדום מנוסח א. הוא ציין, שהחיבור הוא בבסיסו חיבור קדום, אך עם זאת אין אפשרות לקבוע את זמנו, כי בכל דור המעתיקים הוסיפו ותיקנו את הנוסח שעמד לפניהם. א"א פינקלשטיין הצביע על כך, שהחיבור מורכב מחומרים קדומים ומאוחרים המעורבים אלו באלו. הוא הניח שהחיבור ביסודו קדום, ולכן הוא הדגיש באופן בולט את הרובד המוקדם, וציין שהחיבור מכיל רובד קדום יותר מאשר מסכת אבות של רבי יהודה הנשיא. מ"ב לרנר ציין, כי הבסיס של שני נוסחי המדרש הוא מתקופת התנאים, אולם העריכה הסופית של המדרש שונה בכל אחד מנוסחיו. נוסח ב נערך לדעתו בסוף המאה השלישית, ואילו נוסח א המשיך להתגבש עד סוף המאה השביעית. חוקרים רבים6 הניחו, כי החיבור נערך מעט לאחר תקופת התנאים, והתייחסו אליו כאל חיבור תנאי לכל דבר. עם זאת חוקרים אחרים7 הצביעו על כך שבאבות דרבי נתן יש מקורות מאוחרים.

קיסטר (עיונים) ערך מחקר מקיף על הנוסח והעריכה של אבות דרבי נתן וציין, כאמור, כי החיבור על שני נוסחיו עבר תהליך ארוך מאוד של התהוות, שכן העיסוק בחיבור היה אינטנסיבי מאוד, והמסרנים והמעתיקים של החיבור הכניסו בו שינויים רבים.8 החיבור, שהחל כפירוש והרחבה למשנה בסמוך לזמנו של רבי יהודה הנשיא, עבר במהלך מאות שנים תיקונים והרחבות שהשפיעו על לשונו, על סגנונו, על מבנהו ועל תוכנו. ברוב המקרים לא ניתן עוד לזהות יחידה קדומה שלמה או יחידה מאוחרת שלמה, שכן המוקדם והמאוחר מעורבים בחיבור זה בזה, באותם הקטעים ואפילו באותם המשפטים. קיסטר הניח, אם כן, שראשית החיבור בסוף תקופת התנאים, וסופו בין המאה החמישית למאה התשיעית.

מקורם של שני נוסחי המדרש הוא בארץ ישראל, אם כי ניתן לזהות השפעות בבליות בחיבור, במיוחד בנוסח א. בשני הנוסחים מופיעים דברי שבח רבים על ארץ ישראל לעומת הגולה. לדוגמה: "כך אמר דוד כל המניח ארץ ישראל ויוצא חוץ לארץ מעלה עליו הכתוב כאלו עובד עבודת אלילים".9

לשון המדרש

לשון המדרש היא עברית, בדומה ללשון המשנה ולמדרשי התנאים. למדרש יש מקבילות רבות בספרות חז"ל בעיקר למדרשי התנאים, אבל המקורות מובאים כמעט תמיד בלשון שונה מן המקבילות. המקורות במדרש עברו עריכות אחדות, ורק במקרים מעטים ניתן לזהות את הלשון המקורית של הדרשה.

עם זאת, ניתן לזהות לעתים ביטויי לשון מקוריים באבות דרבי נתן, או גם כאלו השופכים אור על מקורות אחרים מספרות חז"ל. לדוגמה, באבות דרבי נתן מופיעה ברייתא המפרטת רשימה של שבעה מינים של פרושים.10 ברייתא זו מצויה גם בשני התלמודים, כגון:

שבעה פרושין הן, פרוש שיכמי, פרוש נוקפי, פרוש קיזיי, פרוש מנכייה, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה.11

הפרשנים והחוקרים התקשו בפירוש רשימה זו ובביאור עניינה. א"א פינקלשטיין סבר, שהפרושים המצוינים ברשימה שייכים לכת הפרושים מימי הבית השני. לעומתו, א"מ לונץ סבר שהרשימה כוללת קבוצה של אנשים שנהגו במנהגי פרישות מתענוגות העולם. נ"ה טור-סיני הראה, שדווקא נוסח כתב יד של אבות דרבי נתן מבהיר את משמעותה המקורית של הברייתא. הוא מצא כי בכתב יד אוקספורד של אבות דרבי נתן נכתב "פרוש מקינוי" במקום המילים "פרוש קיזיי" שמופיעות בתלמוד. "פרוש מקינוי" הוא אדם הפרוש מאשתו, מכיוון שהוא מקנא לה. מכך הוא הסיק, כי הרשימה כולה עוסקת באנשים הפרושים מנשותיהם מפרייה ורבייה, בשל סיבות שונות.

באבות דרבי נתן מופיעים גם ביטויים קדומים כמו: "השמיים" כלשון שבועה, "גט" במשמעות של שטר קידושין ו"בשלום" במובן של מושלם.

מבנה המדרש

כאמור, אבות דרבי נתן המקורי התפצל בשלב מוקדם לשני נוסחים. הדמיון בתוכן הנוסחים רב מאוד, אך הניסוח שלהם שונה. חשוב לציין, כי אין סימנים של ממש להשפעה של נוסח אחד על השני, לא מבחינת התוכן ולא מבחינת הניסוח. ככל הנראה, שני הנוסחים התפתחו במקביל ללא מגע ביניהם. עד לפרסום מהדורתו של ש"ז שכטר היה ידוע רק נוסח א. זהו הנוסח שממנו ציטטו רוב חכמי ימי הביניים, והוא זה שנדפס עם המסכתות הקטנות בתלמוד הבבלי.12

בפירוש המיוחס לרש"י על מסכת אבות יש עדות לשני נוסחים של אבות דרבי נתן. בפירוש על האמרה "אל תרבה שיחה עם האשה" (אבות פ"א מ"ה) נכתב:

ואפילו היא אשתך לפי שאתה מתבטל מדברי תורה או שאם באת להרבות עמה דברים תבא לספר לה המחלוקת שעשית עם חבירך ודעתן של נשים קלה עליהן ומיד תלך גם היא ותתקוטט עם חברת אשת חבירך ותמצא מביאה לידי ביזיון. כך מפורש באבות דר"נ שהובא מארץ ישראל. ובאבות דר"נ של צרפת מוקים באשתו נדה וכדי שלא יבא עמה לידי עבירה…

קיסטר (עיונים) הצביע על כך, שהדברים המובאים בשם אבות דרבי נתן שהובא מארץ ישראל מתאימים לסיטואציה של הנשים המתקוטטות, המתוארת בנוסח ב של אבות דרבי נתן.13 מכאן הוא מסיק כי "אבות דרבי נתן של ארץ ישראל" הוא נוסח ב, ו"אבות דרבי נתן של צרפת" הוא נוסח א.

במהדורתו של שכטר נוסח א מחולק ל-41 פרקים, ונוסח ב מחולק ל-48 פרקים. נוסח ב קצר באופן משמעותי ביחס לנוסח א, למרות שהוא מחולק למספר פרקים רב יותר, שכן כל פרק בנוסח ב, ובעיקר הפרקים הראשונים, מתייחס לאמירה אחת בלבד מדברי התנא במשנה שאותה הוא מפרש.

שכטר סבר, כי הקשר בין אבות דרבי נתן למסכת אבות אינו אחיד לאורך כל החיבור, וניתן לזהות קשרים שונים למסכת אבות בחלקי המדרש השונים:

  1. אבות דרבי נתן חלק א (נו"א פ"א-פי"א; נו"ב פ"א-פכ"ג) עוסק במאמרי הזוגות, ומקביל למסכת אבות פ"א משניות א-יא. חלק זה תואם את הסדר ואת הלשון של המשנה. הוא מפרש את המשנה תוך הרחבה והוספת דברי אגדה וסיפורים.
  2. אבות דרבי נתן חלק ב (נו"א פי"ב-פי"ח; נו"ב פכ"ג-פ"ל) עוסק בדברי הלל ושמאי ובדברי רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ומקביל למסכת אבות פ"א מי"ב – פ"ב מט"ז (סוף פרק ב). חלק זה סוטה מן הסדר של המשנה, בכך שהוא עובר מפירוש דברי הלל לדברי רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו, ואינו מביא את דברי החכמים משושלת הלל כפי שהם מופיעים במסכת אבות.14 זוהי עדות לכך שהנוסח שעומד בבסיס אבות דרבי נתן הוא ככל הנראה מקורי וקדום יותר מהנוסח שמצוי בפנינו במסכת אבות. גם חלק זה מפרש את דברי המשנה תוך הרחבה והוספת דברי אגדה וסיפורים, בדומה לחלק א.
  3. אבות דרבי נתן חלק ג (נו"א פי"ט-פ"ל; נו"ב פל"א-פל"ה) מקביל למסכת אבות פרקים ג-ד. אולם, חלק זה סוטה מן הסדר ומן הלשון של המשניות, ואף אינו מפרש את דברי המשנה כמו בשני החלקים הראשונים של אבות דרבי נתן, וניתן להגדיר אותו כמעין תוספתא למשנה אבות. בחלק זה מובאים מאמרי חכמים, דברי אגדה וסיפורים.
  4. אבות דרבי נתן חלק ד (נו"א פל"א ואילך; נו"ב פל"ו ואילך) מקביל למסכת אבות פ"ה. חלק זה מסודר בדומה למשנה לפי מספרים בסדר יורד, בתחילה מאמרים המפרטים רשימות של עשרה דברים וסופו מאמרים המפרטים רשימות של שלושה דברים. חלק קטן של המאמרים תואם את אלו שמופיעים במשנה, ונוספו עליהם מאמרים רבים. חלק זה דומה באופיו לחלק ג ואף הוא אינו פירוש לדברי המשנה.

חוקרים שונים עסקו בשני נוסחי המדרש: שכטר טען, כי שני הנוסחים השתלשלו מנוסח אחיד של המדרש, אולם נוסח ב השתבש פחות מאשר נוסח א, וניתן להחשיב אותו כנוסח הקרוב יותר למקור. פינקלשטיין סבר, כי אבות דרבי נתן היה בעיקרו דברי הסבר והערות של תלמידי חכמים על מסכת אבות, כפי שהם לימדו את תלמידיהם. מכיוון שהתלמידים היו צעירים (לדעתו היו אלו תלמידים בגילאי 13-14), קישטו המורים את דבריהם בסיפורים ובקישוטים דמיוניים. פינקלשטיין טען, כי שני הנוסחים משקפים שני בתי מדרש שונים. לדעתו, נוסח א שייך לבית המדרש של בית שמאי. הוא מבסס את דעתו על רמזים הלכתיים ועל שמות של חכמים מבית שמאי אשר שמם מופיע בתחילת חלק מהפרקים. אולם, דעתו לא התקבלה במחקר. י' גולדין מצא הבדל תמטי בין שני הנוסחים: לדעתו, נוסח א מדגיש יותר את חשיבות לימוד התורה, בעוד שנוסח ב מדגיש יותר את חשיבות המעשים הטובים. אולם, הוא מודה כי על פי שני הנוסחים הן לימוד התורה והן המעשים הטובים חשובים ביותר. בנוסף, הצביע גולדין על מונחים מסוימים המופיעים בנוסח א בלבד, היכולים להעיד על כך שנוסח זה נוצר בבית מדרש שונה מאשר נוסח ב. קיסטר (עיונים) סבר, כי שני נוסחי המדרש נובעים מאותו חיבור קדום, וכי על שני הנוסחים עברו תהליכים דומים של שינוי ודלדול המקורות אגב העברתם האינטנסיבית. אמנם נוסח ב נשמר בצורה טובה יותר מנוסח א, אולם אין להבחין ביניהם מבחינה תמטית או מבחינת בית המדרש בו נוצרו.

תוכני המדרש

החומרים באבות דרבי נתן מגוונים מאוד. יש בו מימרות של חכמים, סיפורים, ענייני אמונות ודעות, דרשות על פסוקי מקרא, פולקלור ובעיקר דברי מוסר. אופי המדרש הוא עממי, שכן המסרנים והמעתיקים שינו ותיקנו אותו לפי הבנתם. לעתים דרשות וסיפורים במדרש איבדו את משמעותם המקורית עקב פישוט ודלדול המסר.15

הנושאים המופיעים באבות דרבי נתן דומים לנושאים המופיעים במסכת אבות. הנושאים העיקריים הם לימוד התורה והתנהגות מוסרית בחברה. לעתים ציטוט מן המשנה גורר אחריו סדרת הרחבות הממחישה את העיקרון שבמשנה. לדוגמה, על דברי אנשי כנסת הגדולה "ועשו סייג לתורה" (אבות פ"א מ"א) מובאות דוגמות שבהן נעשה סייג, ותוצאות הסייג היו חיוביות או שליליות. עושי הסייג המוזכרים במדרש הם: הקב"ה, אדם הראשון, איוב, משה, התורה, הנביאים, הכתובים והחכמים.16

באבות דרבי נתן מובאים סיפורים רבים על חכמים, ואף סיפורים אנונימיים, המדגימים כעדות חיה את ההתנהגות המוסרית הראויה, כגון: סיפור סבלנותו של הלל,17 הגר שבא להתגייר בפני הלל ושמאי,18 חמורו של ר' יוחנן בן דוסא19 ותחילת לימוד התורה של ר' אליעזר.20

יש לציין, כי למרות המקבילות הרבות בספרות חז"ל לרבים מסיפורי המדרש, מופיע פעמים רבות באבות דרבי נתן סיפור בעל נוסח ייחודי או בעל מסר ייחודי. א' שנאן הדגים זאת בניתוח קובץ סיפורים מן המדרש. באבות דרבי נתן מובא קובץ של ארבעה סיפורים העוסקים בהתגברות על היצר הרע, כהרחבה על דברי ר' יהושע במשנה: "עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם" (אבות פ"ב מי"א). הסיפור הראשון הוא סיפור מקראי מורחב, העוסק ביוסף העומד בפיתוי של אשת פוטיפר. שלושת הסיפורים האחרים הם סיפורי חכמים שהתגברו על יצר המין בסיטואציות שונות. קובץ הסיפורים מאורגן כך שכל סיפור מציג דוגמה לאדם שעמד בניסיון גדול יותר מקודמו, ולכן הוא גדול ממנו. שנאן ציין, כי תבנית הלשון 'ואל תתמה על [גיבור הסיפור הקודם] שהרי [גיבור הסיפור הבא] גדול ממנו', החוזרת לאחר כל סיפור, מעידה על עריכה קפדנית של קובץ הסיפורים. סיפור יוסף מובא ראשון, ולכן החכמים מתקופת חז"ל, המופיעים בסיפורים שאחריו, גדולים ממנו. עימות והעדפה של חכם על פני דמות מקראית אינה שכיחה בספרות חז"ל. הסיפור השני הוא סיפורו של רבי צדוק, שנלקח בשבי לרומי וניתנה לו שפחה יפה לנישואים, אך הוא לא התפתה ולא בא עליה. הסיפור השלישי הוא סיפורו של רבי עקיבא, שביקר ברומי והגמון אחד שלח לו שתי נשים יפות שהתנפלו עליו כל הלילה, אך רבי עקיבא לא התפתה. הסיפור האחרון בקובץ, זה המדגים את ההתגברות המרשימה ביותר על יצר הרע, הוא סיפורו של רבי אליעזר הגדול:

ואל תתמהה על רבי עקיבא שהרי רבי אליעזר הגדול גדול ממנו, שגידל בת אחותו שלש עשרה שנה עמו במטה עד שבאו לה סימנין. אמר לה: בתי, צאי והנשאי לאיש. אמרה לו: הלא אמתך אנכי לשפחה לרחוץ רגלי תלמידיך. אמר לה: בתי כבר זקנתי צאי והתנשאי לבחור שכמותך. אמרה לו: רבי, והלא אמרתי לך והרי אמתך לשפחה לרחוץ רגלי תלמידך. מכיוון ששמע את דבריה נטל ממנה רשות וקדש ובא עליה.21

שנאן סבר, כי לדעת עורך קובץ הסיפורים רבי אליעזר עמד בפיתוי הקשה ביותר, מכיוון שהוא לא התפתה לדבר המותר לו. נישואי דוֹד ואחיינית היו דבר רצוי ומקובל בתקופת חז"ל, אך רבי אליעזר לא נשא לאישה את אחייניתו ברגע שהיא הגיעה לגיל הראוי לנישואים (י"ב שנים), אלא המתין שנה תמימה ואפשר לה לצאת מביתו ולהינשא. לדעת שנאן, המסר של קובץ הסיפורים הוא שהפיתוי גדל ככל שהסיטואציה נתפסת כדבר מותר ומקובל בעיני החברה, וכי דווקא בדברים המותרים האדם צריך לקדש את עצמו ולהילחם ביצרו.

י' אלבוים הצביע על כך, כי בסיפורים רבים באבות דרבי נתן נעשה שימוש בתבניות לשון ותוכן המופיעות בסיפורים על חכמים שונים בספרות חז"ל. לדוגמה, דרך לימודו של רבי עקיבא מתוארת כך: "אלך ואלמוד פרשה אחת מן התורה… [ולמד] מקרא ותרגום ומדרש הלכות ואגדות שיחין ומשלים".22 תבנית זאת חוזרת גם ביחס לרבן יוחנן בן זכאי: "לא הניח פרשה אחת מן התורה שלא למדה. ולמד מקרא ותרגום הלכות ואגדות שיחין ומשלים הכל למד".23 אלבוים ציין, כי לעתים מועברים מכלולים סיפוריים שלמים מחכם אחד לשני. לדוגמה, באבות דרבי נתן מסופר על עוניו של רבי עקיבא בתבנית הלקוחה מסיפור עוניו של הלל בתלמוד הבבלי. הלל היה נותן חצי משכרו היומי לשומר בית המדרש ובחציו השני היה מתפרנס,24 ור' עקיבא מכר חבילת עצים אחת ואת השנייה היה שורף ומשתמש באורה ובחומה.25 לתופעה זו עשויה להיות משמעות רבה למידת המהימנות ההיסטורית של מקורות אלו.

אגב ההרחבות שבמדרש, מובאות בו גם דרשות ארוכות על פסוקים מן המקרא. לדוגמה, יצירת אדם וחוה, על פי תהילים קל"ט,26 בני ישראל בים סוף,27 עונשה של מרים28 ונבואת ישעיהו בפרק נ"ח.29

למרות שאבות דרבי נתן הוא חיבור אגדי, מופיעות בו כמה סוגיות הלכתיות. לדוגמה: דיני הרחקות של אישה נידה,30 זמן קריאת שמע של ערבית31 ומעמדה ההלכתי המיוחד של ירושלים.32

המסורות באבות דרבי נתן עברו שינויים רבים, אך עדיין ניתן לזהות בחיבור מסורות קדומות שאינן מופיעות בחיבורים אחרים, כגון, המסורת על צדוק ובייתוס.33 כמו כן, ניתן למצוא במדרש דרשות קדומות על פסוקי מקרא. באבות דרבי נתן מובאת מסורת על כיבוש ירושלים וחורבן בית המקדש השני. י' אפרון וחוקרים רבים הצביעו על כך, שמסורת זו מאוחרת, ומכילה מוטיבים מן התלמוד הבבלי וממדרשים שונים. אולם, ע' טרן מזהה אירועים שמופיעים באופן יחידאי באבות דרבי נתן, ומכילים רסיסי זיכרון אותנטיים מאירועי המרד. לדוגמה, כך מתוארים ניגוח חומת ירושלים ובקיעתה:

הביאו לו קשת של זירים ותיפא כנגד החומה של ירושלים. הביאו לו נסרים של ארז ונתן לתוך קשת של זירים והיה מכה בהן על החומה עד שפרץ בה פירצה.34

טרן מניחה, כי המדרש מתאר מרגמה ששימשה לחיפוי ארטילרי עבור הלוחמים היוונים, בכך שיָרתה חצים ואבנים לעבר היהודים מעברה השני של חומת ירושלים. החידוש הטכנולוגי הבלתי-צפוי זרע ככל הנראה בהלה רבה בקרב היהודים, וזיכרון זה התגלגל בסיפורי החורבן עד שייחסו למרגמה בטעות את מעשה הבקעת החומה.

מחקר אבות דרבי נתן יכול לתרום רבות להבנת התהוות הנוסח, העריכה והמבנה של מסכת אבות, שכן המדרש משקף בחלקו נוסח שונה ולעתים קדום יותר מזה המצוי במסכת אבות.35 תהליך שינוי המסורות המשתקף באבות דרבי נתן יכול לתרום רבות להבנת שינויים דומים בכל ספרות חז"ל.

מהדורה ביקורתית36

אבות דרבי נתן הודפס כאחת מן 'המסכתות הקטנות' בתלמוד.37 אולם, הוא צורף אליהן באיחור והוא מופיע בפעם הראשונה בדפוס ונציה ש"י (1550). אין כל קשר בין אבות דרבי נתן למסכתות הקטנות, שכן בכתבי היד הוא לא מועתק כאחד מהן, אלא בדרך כלל הוא מובלע בכתבי יד של 'שונות'.

בשנת 1887 פרסם ש"ז שכטר בווינה מהדורה ביקורתית של אבות דרבי נתן לשני נוסחיו. עד למהדורת שכטר היה ידוע רק נוסח א של המדרש, ונוסח ב נדפס שם לראשונה. שכטר סידר את שני הנוסחים בטורים מקבילים, על מנת להקל על ההשוואה ביניהם. המהדורה כוללת מבוא, מדור חילופי נוסח מכתבי יד ומציטוטי הראשונים, והערות של פרשנות ועריכה. שני הנוסחים של אבות דרבי נתן שבמהדורת שכטר מופיעים בפרויקט השו"ת של אוניברסיטת בר אילן.

מ' קיסטר הוציא לאור בשנת 1997 מהדורת צילום של מהדורת שכטר, בתוספת מבוא בראש המהדורה והערות ותיקונים בגוף המהדורה. קיסטר העיד על עצמו כי הוא התקין מהדורה סינופטית שלמה של כל עדי הנוסח העיקריים של החיבור לצורך עבודת המחקר שלו על אבות דרבי נתן, אך מהדורה זו לא ראתה אור.

בשנת 2004 ה' בקר הוציא לאור מהדורת צילום של קטעי הגניזה של אבות דרבי נתן, וב-2006 יצאה לאור מהדורה ביקורתית בשיטה הסינופטית של המדרש בידי בקר וק' ברנר.

ביבליוגרפיה

ממהדורות המדרש ותרגומיו

אבות דרבי נתן, ש"ז שכטר (מהדיר), וינה תרמ"ז.

אבות דרבי נתן, מהדורה סינופטית של שתי הגרסות, ה"י בקר בהשתתפות ק' ברנר, טובינגן 2006.

The Fathers according to Rabbi Nathan (Abot de Rabbi Nathan) version B, a translation and commentary by A.J. Saldarini, Leiden-Brill 1975.

  1. Goldin, The Fathers According to Rabbi Nathan, New Haven 1995.

Geniza-Fragmente zu Avot de-Rabbi Natan, in Zusammenarbeit mit C. Berner, W. Drews und U. Kämpf; herausgegeben von H.J. Becker, Tübingen 2004.

מחקרים

י' אלבוים, 'A.J. Saldarini, “The Fathers according to Rabbi Nathan” (ביקורת)', קרית ספר נב, תשל"ז, עמ' 806-815.

הנ"ל, 'תבניות לשון ועניין במעשי חכמים: לטיבן של העדויות על ר' עקיבא באבות דרבי-נתן', הקונגרס העולמי למדעי היהדות 7, תשמ"א, עמ' 71-78 = אלבוים, תבניות.

י' אפרון, 'מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית-הארצישראלית כנגד הבבלית', בתוך: א' אופנהיימר ואחרים (עורכים), מרד ברכוכבא: מחקרים חדשים, ירושלים תשמ"ד, עמ' 47-105.

נ"ה טור-סיני, 'מלשון חכמים ומליצתם במסכת אבות דרבי נתן', הלשון והספר: בעיות יסוד במדע הלשון ובמקורותיה בספרות ג, ירושלים תשט"ז, עמ' 320-334.

ע' טרן, 'המסורת על כיבוש ירושלים בשנת 70 לספירה באבות דרבי נתן', טורא ד, 1996, עמ' 173-183.

א"מ לונץ, תלמוד ירושלמי, ירושלים תרס"ח-תרע"ו.

א"א פינקלשטיין, מבוא למסכתות אבות ואבות דרבי נתן, ניו יורק תשי"א.

י' פרנקל, 'קוים בולטים בתולדות מסורת הטקסט', סיפור האגדה אחדות של תוכן וצורה, תל אביב תשס"א, עמ' 51-74.

י"ל צונץ, הדרשות בישראל והשתלשלותן ההיסטורית, נערך והושלם על ידי ח' אלבק, ירושלים תשי"ד.

מ' קיסטר, 'מסורות-אגדה וגלגוליהן', תרביץ ס ב, תשנ"א, עמ' 179-224 = קיסטר, מסורות.

הנ"ל, 'אקדמות מילין', בתוך: אבות דרבי נתן, ש"ז שכטר (מהדיר), ניו יורק תשנ"ז, עמ' 7-41 = קיסטר, אקדמות.

הנ"ל, עיונים באבות דרבי נתן: נוסח, עריכה ופרשנות, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשנ"ח = קיסטר, עיונים.

הנ"ל, 'עיון באבות ד' נתן נו"א פרק יז – עריכה ונפתולי מסורת', בתוך: י' זוסמן ואחרים (עורכים), מחקרי תלמוד ג: קובץ מחקרים בתלמוד ובתחומים גובלים מוקדש לזכרו של פרופ' אפרים א' אורבך, ירושלים תשס"ה, עמ' 703-739 = קיסטר, עריכה.

ש"ז שכטר, 'מבוא', בתוך: אבות דרבי נתן, ש"ז שכטר (מהדיר), וינה תרמ"ז.

א' שנאן, 'יצר הרע ותלמידי חכמים', בתוך: א' קידר (עורך), שיחות עם יצר הרע, תל אביב תשס"ז, עמ' 48-59.

  1. Kister, ‘Avot de-Rabbi Nathan’, Encyclopaedia Judaica 2, Detroit 2007, pp. 750-751.

M.B. Lerner, ‘Minor Tractates’, in: S. Safrai (ed.), The Literature of the Sages I, Philadelphia 1987, pp. 369-379.

לקריאה נוספת

מ' ברגמן, 'קטע קדום של אבות דרבי נתן מתוך מגילה', תרביץ נב, ב, תשמ"ג, עמ' 201-222.

י' גולדין, 'תוך כדי עיונים במסכת אבות דרבי נתן', דברי האקדמיה האמריקנית למדעי היהדות 46-47, תש"ם, עמ' נט-סה.

מ' ליכט, 'מעשה האשה בשוק (אבות דרבי נתן נוסחא א, פרק ג, עמוד ח)', עלישיח 15-16, תשמ"ב, עמ' 237-246.

ע' מסטיי, 'מאחורי הפרגוד: קריאה ספרותית-הגותית באגדת החסיד והרוחות לאור הקשרה באדר"ן', משלב לח, תשס"ג, עמ' 71-86.

מ' קיסטר, 'ביאורים באגדות החורבן באבות דרבי נתן', תרביץ סז, ד, תשנ"ח, עמ' 483-529.

J.W. Schofer, The making of a sage: a study in rabbinic ethics, Madison 2005.

הספר מבוא למדרשים מאת ענת רייזל ניתן לרכישה בחנויות הספרים
יש לבצע חיפוש במרשתת באמצעות מנועי החיפוש

הערות שוליים

  1. .     כך כונה החיבור בידי המאירי, ר' יצחק בן שלמה, ובמחזור ויטרי.
  2. .     כך כונה החיבור בידי ר' יעקב בן ר' שמשון, ר' יוסף בכור שור ור' יהודה בן קלונימוס.
  3. .     כך מכונה החיבור במחזור ויטרי.
  4. .     כך מכונה החיבור בידי התוספות.
  5. .     החיבורים מכילתא דרבי ישמעאל, מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי ובראשית רבה קרויים כולם על שם החכם הראשון המוזכר בהם. ראה במבואות לחיבורים אלו.
  6. .     למשל: S. Lieberman, Texts and Studies, New York 1974; א"א אורבך, חז"ל – פרקי אמונות ודעות, ירושלים תשכ"ט.
  7. .     למשל י' אפרון וי' פרנקל.
  8. .     מעניין לציין כי בעוד שהיה עיסוק אינטנסיבי בחיבור בזמנים קדומים, החיבור ככל הנראה הונח בקרן זווית בימי הביניים והציטוטים ממנו מועטים.
  9. .     אבות דרבי נתן נו"א פכ"ו, מהד' שכטר עמ' 82.
  10. .   אבות דרבי נתן נו"א פל"ז, מהד' שכטר עמ' 109; נו"ב פמ"ה, מהד' שכטר עמ' 124.
  11. .   ירושלמי סוטה פ"ה, כ ע"ג.
  12. .   ראה להלן בפרק מהדורה ביקורתית.
  13. .   "היה דבר בינו ובין חבירו אמרו לתוך ביתו. שמעה אשתו ממנו יצאה לשוק ופגעה באשת חבירו אמרה לה כך וכך היה בעליך עושה כך וכך מצהיבו כך וכך מביישו התחילו נושאות ונותנות (עמה) בדברים ומצהיבות זו את זו התחילו מכחישות זו את זו. העוברים והשבים היו נושאים ונותנים עמהם בדברים. מי גרם לו לבזות את אשתו [הוא] על שהרבה שיחה עמה" (אבות דרבי נתן נו"ב פט"ו, מהד' שכטר עמ' 35).
  14. .   במסכת אבות בין דברי הלל ושמאי בפרק א לדברי הלל בפרק ב, מובאות שש משניות שנאמרו בידי נשיאים משושלת הלל: רבן גמליאל, רבי שמעון בן גמליאל, רבן שמעון בן גמליאל, רבי יהודה הנשיא, רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא (אבות פ"א מט"ז - פ"ב מ"ד).
  15. .   ראה: קיסטר, עריכה; קיסטר, מסורות.
  16. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פרקים א-ב, מהד' שכטר עמ' 3-14; נו"ב פרקים א-ג, מהד' שכטר עמ' 3-14.
  17. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פט"ו, מהד' שכטר עמ' 60; נו"ב פכ"ט מהד' שכטר עמ' 60-61.
  18. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פט"ו, מהד' שכטר עמ' 61; נו"ב פכ"ט מהד' שכטר עמ' 61.
  19. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ח, מהד' שכטר עמ' 38.
  20. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ו, מהד' שכטר עמ' 30-32; נו"ב פי"ג, מהד' שכטר עמ' 30-33.
  21. .   אבות דרבי נתן נו"א פט"ז, מהד' שכטר עמ' 63.
  22. .   אבות דרבי נתן נו"ב פי"ב, מהד' שכטר עמ' 29.
  23. .   אבות דרבי נתן נו"ב פכ"ח, מהד' שכטר עמ' 58.
  24. .   ראה: יומא לה ע"ב.
  25. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ו, מהד' שכטר עמ' 29; נו"ב פי"ב, מהד' שכטר עמ' 30.
  26. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"ב פ"ח, מהד' שכטר עמ' 22-23.
  27. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פל"ג, מהד' שכטר עמ' 96-98.
  28. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ט, מהד' שכטר עמ' 39-41.
  29. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"ב פי"ד, מהד' שכטר עמ' 34.
  30. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ב, מהד' שכטר עמ' 8; נו"ב פ"ג, מהד' שכטר עמ' 12.
  31. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ב, מהד' שכטר עמ' 14; נו"ב פ"ג, מהד' שכטר עמ' 14.
  32. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פל"ה, מהד' שכטר עמ' 104; נו"ב פל"ט, מהד' שכטר עמ' 107-108.
  33. .   ראה: אבות דרבי נתן נו"א פ"ה, מהד' שכטר עמ' 26; נו"ב פ"י, מהד' שכטר עמ' 26.
  34. .   אבות דרבי נתן נו"א פ"ד, מהד' שכטר עמ' 23-24.
  35. .   לגבי מסכת אבות עצמה קיימת סוגיה סבוכה של נוסח ועריכה. מתקופת הגאונים ידוע על המנהג לקרוא את מסכת אבות בשבתות בבתי הכנסת, ולכן המסכת הועתקה בסידורי התפילה בתפוצות ישראל. למסכת אבות יש מאות רבות של כתבי יד, והם משקפים שינויים רבים שעברה המסכת במרוצת הזמן. ראה: ש' שרביט, מסכת אבות לדורותיה: מהדורה מדעית מבוארת ונספחים, ירושלים תשס"ד.
  36. .   על סוגי מהדורות ראה במבוא למכילתא דרבי ישמעאל, הערה 55.
  37. .   בין המסכתות הקטנות נכללות: מסכת סופרים, מסכת שמחות, מסכת דרך ארץ ומסכת כלה. מסכתות אלו הודפסו החל מדפוס ונציה 1520 בסוף סדר נזיקין בתלמוד הבבלי. בדפוס וילנה המסכתות הקטנות מופיעות לאחר מסכת עבודה זרה.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה