מים ראשונים: ידוע האיסור לכתוב תורה שבע"פ וההפרדה הברורה בין תורה שבכתב ותורה שבע"פ. וכמאמר הגמרא בגיטין ס ע"ב: "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב".1 האם איסור זה כולל גם דברי אגדה או שמא רק הלכה? מה היא "אגדה" ("אגדתא") בהקשר זה?
ירושלמי שבת פרק טז הלכה א – אסור לכתוב אגדה, אבל פעם אחת …
א"ר יהושע בן לוי: הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק. הדורשה מתברך2 השומעה אינו מקבל שכר. א"ר יהושע בן לוי: אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא. אלא חד זמן איסתכלית אשכחית כתוב בה: מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה: דבר, אמירה, ציווי – כנגד שנותיו של אבינו אברהם דכתיב [תהילים סח יט]: "לָקַחְתָּ מַתָּנוֹת בָּאָדָם". וכתיב [יהושע יד טו]: "האדם הגדול בענקים" …3
אפילו כן אנא מתבעי בליליא.4 ר' חייא בר בא חמא (ראה) חד ספר דאגדה, אמר: אי מה כתיב טְבאוֹת, תקטע ידה דכתבתה.5 אמר ליה חד: אבוי דההוא גברא כתבה.6 אמר לו: כן אמרת תקטע ידה דכתבתה. והוית ליה כן "כשגגה שיוצא מלפני השליט" [קהלת י ה].7
בראשית רבה י ה פרשת בראשית – דרשות ר' יהושע בן לוי
"ויכולו השמים והארץ" … א"ר יהושע בן לוי: נשתכללו שמים בחמה ולבנה ובמזלות ונשתכללה הארץ באילנות ובדשאין וגן עדן. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: מכוללים היו המעשים והיו מותחין והולכין.8
בראשית רבה לג ג פרשת נח – אגדת תהלים
רבינו היה מספר בשבחו של רבי חייא הגדול לפני ר' ישמעאל ב"ר יוסי,9 א"ל:10 אדם גדול, אדם קדוש! פעם אחת ראהו בבית המרחץ ולא נכנע מפניו.11 אמר לו:12 אותו תלמיד שלך שהיית משתבח בו, ראיתיו בבית המרחץ ולא נכנע מפני. אמר לו:13 ולמה לא נכנעת מפניו? א"ל רבי חייא: מסתכל הייתי באגדת תהלים. כיון ששמע (רבי) כן, מסר לו שני תלמידים, והיו נכנסים עמו לָאִשּׁוּנָה14 שלא ישהה ותצטער נפשו.15
מסכת גיטין דף ס עמוד א – עיון בספרי אגדה בשבת
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת משום כבוד צבור. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא – אסור למקרי ביה בשבת; מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור; מאי טעמא? דהא לא חזי למיקרי ביה.16 ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה,17 דר' יוחנן ור"ש בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא. והא לא ניתן ליכתב! אלא כיון דלא אפשר – "עת לעשות לה' הפרו תורתך", הכא נמי כיון דלא אפשר – "עת לעשות לה' הפרו תורתך".18
מסכת סופרים פרק טז הלכה י – מצילים ספרי אגדה בשבת
"דברי חכמים כדרבונות וכמשמרות נטועים בעלי אסופות נתנו מרועה אחד" (קהלת יב יא) – כולם נתנו מרועה אחד, רועה אחד אמרן, וכולן מצילין אותן מפני הדליקה; וספרי אגדתא אף על פי שלא נתנו ליכתב, מצילין אותן מפני הדליקה. מה טעם? "עת לעשות לה' הפרו תורתך" (תהלים קיט קכו).19
מסכת ברכות דף כג עמוד א – בין ספרי אגדה לתפילין20
אמר רבה בר בר חנה: כאשר היינו הולכים אחרי רבי יוחנן, כאשר היה רוצה להיכנס לבית הכסא, אם היה מחזיק (בידו) ספרא דאגדתא – היה נותן לנו; וכאשר היה מחזיק תפילין – לא היה נותן לנו, אמר: הואיל והתירום רבנן – ישמרוני.21
מסכת סנהדרין דף נז עמוד ב – לימוד הלכה מספר אגדה
אשכח רבי יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב: "בן נח נהרג בדיין אחד, ובעד אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב". משום רבי ישמעאל אמרו: אף על העוברין. מנהני מילי? אמר רב יהודה: דאמר קרא: "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" – אפילו בדיין אחד, מיד כל חיה – אפילו שלא בהתראה, אדרשנו ומיד האדם – אפילו בעד אחד, מיד איש – ולא מיד אשה, אחיו – אפילו קרוב.22
ירושלמי ברכות פרק ה הלכה א – בשבח הלומד אגדה מתוך הספר
אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא: היגע תלמודו בבית הכנסת, לא במהרה הוא משכח.23 אמר רבי יוחנן ענתנייתא:24 ברית כרותה היא: היגע בתלמודו בצנעה, לא במהרה הוא משכח, מה טעם? "ואת צנועים חכמה" [משלי יא ב]. אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא: הלמד אגדה מתוך הספר, לא במהרה הוא משכח.25 א"ר תנחום: הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח, מה טעם? "פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד ט).26
מחלקי המים
מים אחרונים: נושא כתיבת ספרי אגדה, נדון בהרחבה בספרות המחקר. סיכום תמציתי ניתן למצוא במאמר/ספר המקיף של יעקב זוסמן, תורה שבעל פה פשוטה כמשמעה, הוצאת מאגנס, 2019. נביא מעט מדבריו שם: "ברור שספרי אגדה היו קיימים לפחות מימי האמוראים ואילך, גם בארץ ישראל וגם בבבל, והיו חכמים שהורו היתר לעצמם לעיין מפעם לפעם בספרי אגדה, למרות התנגדותם החריפה של חכמים אחרים … ייתכן אולי שבכמה מהמקורות הכוונה לעיסוק באגדה מתוך ספרי מקרא כלשהם, ואולם אין ספק שנזכרים גם ספרי אגדה ממש … ואילו בהלכה, אין שום זכר לספר כלשהו, אע"פ שדווקא זה היה עיסוקים העיקרי של חכמים … האבחנה בין אגדה להלכה ברורה לחלוטין, שהרי אותו ר' יוחנן הממליץ על לימוד אגדה מתוך הספר, משמו נמסר ש"כותבי הלכות כשורפי תורה והלומד מהם אינו נוטל שכר".