מים ראשונים: "בשבילי נברא העולם" – האם אין זה ביטוי של יהירות וגאווה מצד האדם לומר שכל העולם נברא למענו ובשבילו? האם ניתן לפרש ביטוי זה גם באופן חיובי של ראיית האדם את מקומו בעולם ומחויבותו לו? האם ניתן למצוא 'שביל זהב' בין הרגש האינדיבידואלי של האדם ושאיפתו למצות את יכולותיו בזמן הקצר שניתן לו עלי אדמות, ובין הכרתו שאין הוא לבד ושהצלחתו 'למצות את העולם' תלויה גם באחרים?
מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה – כל אדם הוא עולם מלא
כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות?1 היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן … הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות: דיני ממונות – אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות – דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם … לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא … ולהגיד גדולתו של הקב"ה: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.2 ושמא תאמרו: מה לנו ולצרה הזאת? והלא כבר נאמר: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה א). ושמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמו של זה? והלא כבר נאמר: "באבוד רשעים רנה" (משלי יא י).3
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א – עוד בשבח האדם שנברא יחידי
תנו רבנן: להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה; שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – וכולן דומין זה לזה, אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהן דומה לחבירו, שנאמר: "תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ" (איוב לח יד). ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה, שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא, שנאמר: "וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר". תניא היה רבי מאיר אומר: בשלושה דברים אדם משתנה מחבירו: בקול, במראה, ובדעת. בקול ובמראה – משום ערוה, ובדעת – מפני הגזלנין והחמסנין.4.
רש"י מסכת סנהדרין דף לז עמוד א – מדובר על העדים!
בשבילי נברא העולם – כלומר: חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד את עצמי מן העולם בעבירה אחת, וימשוך ממנה.5
יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף לז עמוד א – מבריאת העולם
לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם – עיקר הא מילתא שכל הנבראים בעולם של מטה לא נבראו אלא בשביל האדם, כי הא דתניא לקמן (ל"ח א) אדם בערב שבת נברא. מפני מה נברא בערב שבת? כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטירין ושכללן והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים.6
מסכת ברכות דף נח עמוד א – הכרה בעשייה האנושית
תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר – כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח – לא טרח אלא בשבילי.7
תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה כג – פרישה מן הציבור
שנו חכמים במשנה: כל אחד ואחד מישראל חייב לומר: בשבילי נברא העולם. לא יאמר אדם לעצמו: העולם הזה מלא תוהו ובוהו, אלך אוכל ואשתה ואהנה ואלך מן העולם … אם תלמיד חכם הוא, חוסך בו חכמה ובינה דיעה והשכל. ואם פנה עצמו לדברים אחרים עליו הוא אומר: "כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וגו' " (ישעיהו לב ו). לא יראה אדם את הרבים בצער ויאמר: אלך אוכל ואשתה אהנה מן העולם … מיכן אמרו: אפילו חכם שבישראל שהוא כמשה אבי החכמה אבי נביאים וחסיד כאהרן אחיו לא יאמר, הואיל והריני בתוך ביתי שלום עליך נפשי, אלא יצא ויהא עם הציבור בצער וכו'.8
פתרון תורה פרשת נצבים – אגודה של יחידים
מה תלמוד לומר: "כל איש ישראל" (דברים כט ט, ראש פרשת נצבים)? ללמדך שעשאן הקב"ה לישראל כולם אגודה אחת, כן הוא אומר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט ו). דבר אחר: "כל איש ישראל", מיכן אמרו חכמים: כל יחיד ויחיד שבישראל חיב לומר: "בשבילי נברא העולם".9
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים דף טו עמוד א – יחיד וערבות הדדית בקיום התורה
תחילה היה מדבר בלשון יחיד, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וכו' " (דברים י יב)10 – מלמד שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר בשבילי נברא העולם ולי נתנה התורה ועלי לקיימה כולה.11
חזר ודבר להם בלשון רבים מן: "וידעתם היום כי לא את בניכם וכו' " (שם יא ב) – ללמדך שכל ישראל ערבים זה בזה: ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו.12
דף על הדף מסכת סנהדרין דף לז עמוד א – שני כיסים בבגד
הגיד הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא: האדם צריך שיהיו לו שני כיסים, באחד "בשבילי נברא העולם", ובשני "אנכי עפר ואפר", כלומר בשעה שדעתו שפלה עליו, ומיואש בעצמו, אז ישתמש בהכיס של "בשבילי נברא העולם", ובשעה שרוחו גאה, ודעתו זחה עליו, אז ישתמש בהכיס של "אנכי עפר ואפר".13
מסכת שמחות דרבי חייה פרק ג הלכה א – כל העולם שלי ואין לי כלום בעולם
… וכן איוב אומר: "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה" (איוב א כא) – באין בידים קמוצות והולכין בידים פשוטות. כשהוא בא לעולם, הוא בא בידים קמוצות, כלומר: כל העולם שלי הוא, וכשהוא הולך ידיו פשוטות, כלומר: אין לי בעולם כלום.
מחלקי המים
מים אחרונים 1: הלל הזקן אמר בשיא שמחת בית השואבה: "אם אני כאן – הכל כאן, אם אני לא כאן – מי כאן?" רבים התקשו באמירה זו, שלכאורה סותרת את מידת ענוותנותו הידועה של הלל ואת אמירתו במסכת אבות: "אם אין אני לי – מי לי, וכשאני לעצמי – מה אני". אפשר שאם נראה באמירה "אם אני כאן – הכל כאן, אם אני לא כאן – מי כאן?" ביטוי דומה למאמר: "בשבילי נברא העולם", נוכל למצוא מזור מסוים בפירושים ובדרשות השונים שהובאו לעיל בדף זה.
מים אחרונים 2: עוד על אדם הראשון שבשבילו נברא העולם, ראו מדרש תהלים (בובר) מזמור ה: "אמר ר' שמואל: ארבעה מזמורים שהיה אדם הראשון צריך לאומרם ואמרם דוד, ואלו הן: לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ולמה היה צריך לאומרו? שבשבילו נברא העולם על מלואותו. השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט ב), ולמה היה צריך לאומרו? שהוא ראה השמים תחילה. מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א), ולמה היה צריך לאמרו? שהשבת פדה אותו מן הדין. למנצח אל הנחילות, למה היה צריך לאומרו? שהוא נחל את העולם תחילה". דוד שמשלים את שנות אדם הראשון לאלף, השלים גם את מזמורי ההודיה על "בשבילי" זה. (אבל בגמרא בבא בתרא דף יד עמוד ב: "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח").