בשבילי נברא העולם | מחלקי המים

מיוחדים

בשבילי נברא העולם

מיוחדים, תשפ"א

עדכון אחרון: 26/10/2022

מים ראשונים: "בשבילי נברא העולם" – האם אין זה ביטוי של יהירות וגאווה מצד האדם לומר שכל העולם נברא למענו ובשבילו? האם ניתן לפרש ביטוי זה גם באופן חיובי של ראיית האדם את מקומו בעולם ומחויבותו לו? האם ניתן למצוא 'שביל זהב' בין הרגש האינדיבידואלי של האדם ושאיפתו למצות את יכולותיו בזמן הקצר שניתן לו עלי אדמות, ובין הכרתו שאין הוא לבד ושהצלחתו 'למצות את העולם' תלויה גם באחרים?

 

מסכת סנהדרין פרק ד משנה ה – כל אדם הוא עולם מלא

כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות?1 היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן … הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות: דיני ממונות – אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות – דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם … לפיכך נברא אדם יחידי, ללמדך שכל המאבד נפש אחד מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא; וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא … ולהגיד גדולתו של הקב"ה: שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר: בשבילי נברא העולם.2 ושמא תאמרו: מה לנו ולצרה הזאת? והלא כבר נאמר: "והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד ונשא עוונו" (ויקרא ה א). ושמא תאמרו: מה לנו לחוב בדמו של זה? והלא כבר נאמר: "באבוד רשעים רנה" (משלי יא י).3

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד א – עוד בשבח האדם שנברא יחידי

תנו רבנן: להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה; שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד – וכולן דומין זה לזה, אבל הקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון – ואין אחד מהן דומה לחבירו, שנאמר: "תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹמֶר חוֹתָם וְיִתְיַצְּבוּ כְּמוֹ לְבוּשׁ" (איוב לח יד). ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה, שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא, שנאמר: "וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר". תניא היה רבי מאיר אומר: בשלושה דברים אדם משתנה מחבירו: בקול, במראה, ובדעת. בקול ובמראה – משום ערוה, ובדעת – מפני הגזלנין והחמסנין.4.

רש"י מסכת סנהדרין דף לז עמוד א – מדובר על העדים!

בשבילי נברא העולם – כלומר: חשוב אני כעולם מלא, לא אטרד את עצמי מן העולם בעבירה אחת, וימשוך ממנה.5

יד רמ"ה מסכת סנהדרין דף לז עמוד א – מבריאת העולם

לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם – עיקר הא מילתא שכל הנבראים בעולם של מטה לא נבראו אלא בשביל האדם, כי הא דתניא לקמן (ל"ח א) אדם בערב שבת נברא. מפני מה נברא בערב שבת? כדי שיכנס לסעודה מיד. משל למלך בשר ודם שבנה פלטירין ושכללן והתקין סעודה ואח"כ הכניס אורחים.6

מסכת ברכות דף נח עמוד א – הכרה בעשייה האנושית

תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה. בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. הוא היה אומר: אורח טוב מהו אומר – כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח – לא טרח אלא בשבילי.7

תנא דבי אליהו רבה (איש שלום) פרשה כג – פרישה מן הציבור

שנו חכמים במשנה: כל אחד ואחד מישראל חייב לומר: בשבילי נברא העולם. לא יאמר אדם לעצמו: העולם הזה מלא תוהו ובוהו, אלך אוכל ואשתה ואהנה ואלך מן העולם … אם תלמיד חכם הוא, חוסך בו חכמה ובינה דיעה והשכל. ואם פנה עצמו לדברים אחרים עליו הוא אומר: "כִּי נָבָל נְבָלָה יְדַבֵּר וגו' " (ישעיהו לב ו). לא יראה אדם את הרבים בצער ויאמר: אלך אוכל ואשתה אהנה מן העולם … מיכן אמרו: אפילו חכם שבישראל שהוא כמשה אבי החכמה אבי נביאים וחסיד כאהרן אחיו לא יאמר, הואיל והריני בתוך ביתי שלום עליך נפשי, אלא יצא ויהא עם הציבור בצער וכו'.8

פתרון תורה פרשת נצבים – אגודה של יחידים

מה תלמוד לומר: "כל איש ישראל" (דברים כט ט, ראש פרשת נצבים)? ללמדך שעשאן הקב"ה לישראל כולם אגודה אחת, כן הוא אומר: "ואגודתו על ארץ יסדה" (עמוס ט ו). דבר אחר: "כל איש ישראל", מיכן אמרו חכמים: כל יחיד ויחיד שבישראל חיב לומר: "בשבילי נברא העולם".9

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים דף טו עמוד א – יחיד וערבות הדדית בקיום התורה

תחילה היה מדבר בלשון יחיד, שנאמר: "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וכו' " (דברים י יב)10 – מלמד שכל אחד ואחד מישראל צריך לומר בשבילי נברא העולם ולי נתנה התורה ועלי לקיימה כולה.11

חזר ודבר להם בלשון רבים מן: "וידעתם היום כי לא את בניכם וכו' " (שם יא ב) – ללמדך שכל ישראל ערבים זה בזה: ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את תורת אלהינו.12

דף על הדף מסכת סנהדרין דף לז עמוד א – שני כיסים בבגד

הגיד הרה"ק רבי בונם מפרשיסחא: האדם צריך שיהיו לו שני כיסים, באחד "בשבילי נברא העולם", ובשני "אנכי עפר ואפר", כלומר בשעה שדעתו שפלה עליו, ומיואש בעצמו, אז ישתמש בהכיס של "בשבילי נברא העולם", ובשעה שרוחו גאה, ודעתו זחה עליו, אז ישתמש בהכיס של "אנכי עפר ואפר".13

מסכת שמחות דרבי חייה פרק ג הלכה א – כל העולם שלי ואין לי כלום בעולם

… וכן איוב אומר: "ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה" (איוב א כא) – באין בידים קמוצות והולכין בידים פשוטות. כשהוא בא לעולם, הוא בא בידים קמוצות, כלומר: כל העולם שלי הוא, וכשהוא הולך ידיו פשוטות, כלומר: אין לי בעולם כלום.

מחלקי המים

מים אחרונים 1: הלל הזקן אמר בשיא שמחת בית השואבה: "אם אני כאן – הכל כאן, אם אני לא כאן – מי כאן?" רבים התקשו באמירה זו, שלכאורה סותרת את מידת ענוותנותו הידועה של הלל ואת אמירתו במסכת אבות: "אם אין אני לי – מי לי, וכשאני לעצמי – מה אני". אפשר שאם נראה באמירה "אם אני כאן – הכל כאן, אם אני לא כאן – מי כאן?" ביטוי דומה למאמר: "בשבילי נברא העולם", נוכל למצוא מזור מסוים בפירושים ובדרשות השונים שהובאו לעיל בדף זה.

מים אחרונים 2: עוד על אדם הראשון שבשבילו נברא העולם, ראו מדרש תהלים (בובר) מזמור ה: "אמר ר' שמואל: ארבעה מזמורים שהיה אדם הראשון צריך לאומרם ואמרם דוד, ואלו הן: לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א), ולמה היה צריך לאומרו? שבשבילו נברא העולם על מלואותו. השמים מספרים כבוד אל (תהלים יט ב), ולמה היה צריך לאומרו? שהוא ראה השמים תחילה. מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א), ולמה היה צריך לאמרו? שהשבת פדה אותו מן הדין. למנצח אל הנחילות, למה היה צריך לאומרו? שהוא נחל את העולם תחילה". דוד שמשלים את שנות אדם הראשון לאלף, השלים גם את מזמורי ההודיה על "בשבילי" זה. (אבל בגמרא בבא בתרא דף יד עמוד ב: "דוד כתב ספר תהלים ע"י עשרה זקנים: ע"י אדם הראשון, על ידי מלכי צדק, ועל ידי אברהם, וע"י משה, ועל ידי הימן, וע"י ידותון, ועל ידי אסף, ועל ידי שלשה בני קרח").

הערות שוליים

  1. על עדים שבאים להעיד בדיני נפשות ועדותם עשויה לחייב את הנדון בעונש הריגה.
  2. המשנה דנה במסר שבית הדין היה מעביר לעדים בדיני נפשות על מנת לשכנע אותם לא להסס בעדותם. מקריאה פשוטה של המשנה נראה שהביטוי "בשבילי נברא העולם" מתחבר לאמירות שלפניה על כך שכל אדם נברא בצלם אלהים והוא עולם ומלואו. נראה שבפשטות מדובר על הנרצח שבמותו אבד עולם שלם ודמיו צועקים לעשיית משפט צדק (ראו שם בקטע שהשמטנו אזכור רצח הבל). ראו מדרש הגדול בראשית ט ו פרשת נח על הפסוק: "שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים וכו' - כאילו ממעט בדמות שכל אחד ואחד יש לו לומר בשבילי נברא העולם". שוב לא יוכל הנרצח להלך בעולם ולומר "בשבילי נברא העולם"! אך אפשר שהדברים נאמרים הדברים (גם) על הנאשם אם לא רצח, כאזהרה לעדים (חשד לעדים רשעים) שעליהם לומר את האמת ללא מורא וללא משוא פנים ושלא ימיתו אדם חף מפשע. ככה משתמע מהתוספת הקטנה בלשון הרמב"ם בהלכות סנהדרין יב ג: "אמרו העדים: היתה לו התראה ומכירין אנו אותו, מאיימין בית דין עליהן וכו' ". והמשך דבריו שם בדומה למשנה. כך גם משתמע מפירוש המאירי על משנה זו (בפירושו לגמרא). ראו פירוש שטיינזלץ בעיונים כאן.
  3. נראה שהדרשה הקודמת על איבוד או קיום עולם מלא לא מספיקה ועשויה להפחיד את העדים שעל כתפיהם מונחת אחריות כה כבדה, לפיכך באה תוספת זו של החובה הפשוטה להעיד. הסיום "באבוד רשעים רינה" מזכיר שמדובר בעדי חובה, היינו עדים שבאים להרשיע את הנאשם ואי לכך הכף נוטה לכך שהקטע הקודם בשבח האדם שנברא יחידי הוא אכן על הנרצח ואין 'תקנה' אלא לאבד את עולמו הוא כנגד עולמו האבוד של הנרצח (מה שלא אירע אצל קין והבל, ראו דברינו קין והבל הרצח הראשון בפרשת בראשית). אבל כל זה מביא לשאלה הקשה אם איבוד עולם יכול לתקן איבוד עולם ולפיכך אולי שינה הרמב"ם את הדגש במשנה מהנרצח לחשוד ברצח ולפיכך אולי פסקו בהדרגה גם דיני נפשות בישראל. אנו לא נעסוק בנושא המרכזי שהמשנה דנה בו ונבקש לחייץ מתוכה את הביטוי "בשבילי נברא העולם" ולשפוך עליו מעט מים חיים.
  4. וכך בדומה גם בתלמוד ירושלמי סנהדרין פרק ד הלכה ט. שני התלמודים מצטטים כאן את תוספתא סנהדרין פרק ח ד-ו שמרחיבה במוטיב אחדות הבריאה שכל אדם נברא בחותם הראשוני של אדם הראשון (כל אדם בעולם!), לצד הייחודיות של כל אדם בפרצופו ובאישיותו. לכל בני אנוש גנום אנושי משותף אבל לכל אחד הרצף הגנטי המיוחד לו, כאשר ההבדלים הם מזעריים אבל מספיקים על מנת לייחד אותו משאר מיליארדי בני אדם. זו התשתית לחברה שבה כל אדם מכיר וניכר בקולו, מראהו ובדעתו-מחשבותיו (ולכן יכול להסתיר דברים "מפני הגזלנים והחמסנים"). אבל כאן לא נזכר הביטוי "בשבילי נברא העולם".
  5. רש"י מציג שיטה שלישית שהאמירה "בשבילי נברא העולם" מתייחסת לעדים! בית הדין מזהיר אותם שלא יחשבו שמשום שהאדם הוא עולם ומלואו, עבירה אחת (של הימנעות ממתן עדות או שמא אפילו עדות כוזבת) לא תטריד אותם מן העולם אם ימשכו עצמם ממתן העדות. בספר דבר המשפט לרב חיים דוד ב"ר משה הלוי (רבה של תל אביב 1973-98) הלכות סנהדרין פרק יב הוא מצטט את פירוש לחם משנה על הרמב"ם שהזכרנו בקצרה בהערה 2: "מאחר שאין צורותיהם דומות זו לזו הוה ליה כל אחד ואחד באנפי נפשיה וכו' חשוב אני כעולם מלא ולא אטריד עצמי מן העולם בעבירה אחת". הרב חיים דוד הלוי מעיר שדברים אלה "לקוחים מפירוש רש"י, וכונת בית הדין לפי פירוש זה, לומר לעדים שיהיו זהירים בעדותם, שהרי הם עצמם חשובים כעולם מלא ולא יטרידו עצמם מן העולם בעבירה אחת, כלומר שיחובו בדמו של זה". שהעדים לא יפסידו את עולמם! לעומת שיטת רש"י, חוזר ומדגיש הרב חיים דוד הלוי את שיטת הרמב"ם שמשמעותה היא: "כאומרים בית - דין לעדים, שיחודו של נברא ע"י בוראו, בדמות מיוחדת לכל אחד מהנבראים, באה ללמד שכל אדם יכול לומר בשבילי נברא העולם. וגם זה הנידון שעליו באתם להעיד הוא בכלל זה, וגם בשבילו נברא העולם, ולכן הוו זהירים בעדותכם". והכל מבוסס לדבריו על ההבדל בין לשון המשנה ורש"י: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", ובין לשון הרמב"ם: "כל אחד ואחד יכול לומר בשבילי נברא העולם".
  6. פירוש יד רמ"ה (רבנו מאיר ב"ר טודרוס הלוי אבולעפיה, ספרד מאות 12-13) מחזיר אותנו לגמרא סנהדרין לח הנ"ל, למקום בו פסקנו, שם מובאת הברייתא הנ"ל (התוספתא) שמסבירה מדוע האדם נברא ביום השישי לאחר שהושלמה כל הבריאה (ונאמר פעמיים כי טוב גם ביום השישי: הראשון על השלמת הבריאה והשני "טוב מאד" על בריאת האדם). כל זאת על מנת שיכנס האדם לסעודה מיד. רמ"ה הוא שמחבר לברייתא זו את הביטוי "בשבילי נברא העולם" (שכאמור לעיל נעדר מהגמרא). אבל לצד ברייתא זו מובאת בגמרא שם הדעה שהאדם נברא אחרון לבריאה: "שאם תזוח דעתו עליו אומר לו: יתוש קדמך במעשה בראשית". ראו פיתוח מוטיב זה בבראשית רבה ח א: "אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת, ואם לאו אומרים לו זבוב קדמך, יתוש קדמך, שלשול זה קדמך". אין אלה בהכרח דרשות סותרות וניתן לשלבן באמירה שאכן האדם יכול לומר "בשבילי נברא העולם", אבל גם מתוך אחריות והכרה במקומו בעולם. שילוב זה מתבקש מהמקרא עצמו, מההבדל בין תיאור בריאת האדם בפרק א של ספר בראשית, במחצית השנייה של יום שישי, 'ברגע האחרון' לפני כניסת השבת, ובין התיאור בפרק ב בו כל הבריאה, כולל הגשם, נגזרת מבריאת האדם וצרכיו.
  7. גם כאן לא נזכר בפירוש הביטוי "בשבילי נברא העולם", אבל נזכרים הפרצופים והדעות שאינם דומים. ומפירוש עלי תמר במקבילה בירושלמי ברכות פרק ט הלכה א, למדנו שניתן לקשר את דברי בן זומא אלה לנושא שלנו. ואלה דבריו שם: "ואכן האדם בעוה"ז הוא רק אורח ואם הוא אורח טוב הוא אומר ברוך דברא כל אלה לשמשיני. ונראה לומר שאותו הרעיון הוא מה ששנינו בסנהדרין פ"ד ה"ט להגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולם דומים זה לזה ... ולפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. וזהו אותו הרעיון של בן זומא במילים אחרות". דברי בן זומא הנ"ל אכן נשמעים תמוהים אם לא על גבול היהירות, כפי שכבר העירו רבים וטובים, והצעת פירוש עלי תמר לקשר אותם עם "בשבילי נברא העולם" ועם האורח הטוב מביאה את הביטוי לנקודת קצה מעוררת מחשבה. לנו נראה לקשר אמירה זו גם עם בריאת העולם וכהמשך לדרשה הקודמת. האדם שנברא בא אל "סעודה מוכנה" של העולם הנברא ואומר בהתפעלות "בשבילי נברא העולם", כפשוטו. האם יסתפק בכך או שמא יבין שהוא נברא על מנת להוסיף ולשכלל את העולם? שתפקידו לפתח ולשמר את העולם ואף להוסיף עליו, כך שהדורות הבאים יחוו לא רק את מה שחווה אדם הראשון, אלא יתפעלו ויאמרו גם הם: "בשבילנו נברא העולם" – העולם שהם ימצאו "מוכן לסעודה". ראו דברינו לא תוהו בראה וכן מעשה שמים ומעשה בשר ודם בפרשת בראשית. בן זומא ידוע כמי שלא עסק ביישובו של עולם, אבל בדרך זו הוא מביע את הערכתו למי שכן עוסק בכך וממציא גג לראשו, בגד לגופו ולחם לסעוד את נפשו (של בן זומא). בן זומא משתדל לפחות להתנהג כאורח טוב בעולם שסביבו.
  8. האמירה "בשבילי נברא העולם" היא הליכה 'עד הקצה' כפי שראינו עד כאן, בפרט בשני המדרשים האחרונים, ולפיכך צריך לתחום לה גבולות. הגבול שמציע תנא דבי אליהו הוא ההשתתפות עם הציבור. נושא עליו הרחבנו בדברינו צערם של ישראל ביום הזכרון לחללי מערכות ישראל. אלא שכאן אין זו השתתפות באבל או בצער (בתחילת הדרשה לפחות), אלא השתתפות בעשייה של כלל הציבור ואי לכך ניתן לראות דרשה זו כהמשך לדרשה הקודמת. זאת ועוד, בקריאה פשוטה של הדרשה נראה שיש להוסיף את המילה "אבל" בתחילת המשפט השני ולקרוא כך: "אבל לא יאמר אדם לעצמו וכו' ". אך אפשר שאין צורך בכך ויש לראות את המשפט השני כהמשך פשוט וישיר. המשמעות האמתית של "בשבילי נברא העולם" איננה התבדלות אלא שותפות. שהרי אותו עולם נברא גם בשביל כל שאר בני האדם ואתה נהנה מעשייתם.
  9. דרשה זו משלימה את הדרשות הקודמות, אבל באה מכיוון הפוך. חשיבות לכידות הציבור היא ברורה וידועה והרחבנו גם עליה בדברינו אגודה אחת בראש השנה וכן בדפים שונים בפרשת נצבים. אבל התאגדות הציבור לאגודה או חטיבה אחת (ראו הביטוי חטיבה אחת בגמרא ברכות ו ע"א) אין פירושה ביטול או התבטלות של היחיד. אדרבא, אין חפץ ב/אגודה אחת' של אישים זהים וחסרי 'חותם משלהם'. ההפך, עידוד אישיות היחיד ותכונותיה המיוחדות - הפרצופים והדעות שאינם שווים – היא הבסיס להתאגדות ולהתאחדות כעם וקהל. "חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם" ולא בשעת קשה של דיון בדיני נפשות כאיום או אזהרה או תזכורת לאדם שאבד מן העולם, אלא כשגרת חיים. ראו איך הפסוק "כל איש ישראל" נדרש לשני הצדדים! ואם יורשה לנו אין אלה שתי דרשות שונות: "דבר אחר", אלא דרשה אחת משלימה. וכל זה מצאנו במדרש הגדול דברים פרשת נצבים פרק כט פסוק ט: "כל איש ישראל. כל אחד מישראל שקול כנגד כל ישראל, לפיכך חייב לומר כל אחד מישראל בשבילי נברא העולם".
  10. פסוק מרכזי בנושא יראת שמים. ראו דברינו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים בפרשת עקב.
  11. כצפוי, חז"ל, ובעקבותיהם בעלי ספרות המחשבה והמוסר והחסידות נטו לראות בביטוי "בשבילי נברא העולם" בעיקר מחויבות דתית מוסרית והנעה להגיע לדרגות רוחניות גבוהות. תחילה כמובן ברמת היחיד. ראו ילקוט שמעוני תורה פרשת ואתחנן על הפסוק: "פנים בפנים דיבר ה' עמכם - לפיכך חייב אדם לומר אימתי יגיעו מעשי כמעשה אברהם יצחק ויעקב שלא קנו העולם הזה והעולם הבא וימות המשיח אלא בשביל מעשים טובים ותלמוד תורה, לפיכך אדם חייב לומר בשבילי נברא העולם וכו' ". היחיד חייב גם להכיר באחריותו לעולם וביכולתו להכריע את כל העולם לכאן ולכאן כדברי  חפץ חיים - אהבת חסד חלק ב - הערות פרק יא: "ובאמת כבר אמרו חז"ל שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם וגם פעמים שהעולם חציו זכאי וחציו חייב וכשנתוסף חוטא אחד הוא מכריע כל העולם לכף חובה". ופירוש שטיינזלץ בגמרא סנהדרין בה פתחנו: "בשבילי נברא העולם וחשוב אני ומעשה טוב שלי הוא תכלית גדולה בעולם. מעשה רע שלי שובר את כל העולם". אני כיחיד יכול להכריע את גורל העולם – העולם נברא בשביל שאקח אחריות עליו.
  12. אבל גם ואולי דווקא במישור הרוחני יכולה להיות נטייה יתירה לאינדיבידואליות, ליחיד המתבודד בעבודת ה' ואינו רואה את שאר העולם (נח? בן זומא? הנזיר בפרשת נשא? חכמים המכונסים באוהלה של תורה ואינם מעורים בציבו?). לפיכך חוזרת התורה וחותמת את דבריה בפרשת יראת שמים שבפרשת עקב, בלשון רבים. הכרעת העולם לכאן ולכאן תבוא דווקא מהחיבור לזולת. ראו פירוש עבודת ישראל לפרקי אבות פרק א משנה ו שאומר רעיון דומה לזה של חפץ חיים אבל הבסיס שונה: "והוי דן את כל האדם לכף זכות - פירוש: כל אדם מחויב לומר בשבילי נברא העולם וצריך לחשוב שכל העולם מחצה חייב ומחצה זכאי עד שהוא יכריע את כל העולם לכף זכות".
  13. ובנוסחאות אחרות: שני פתקים אחד בכל כיס. נוסח זה מועתק מפרויקט השו"ת של אונ' בר אילן ואפשר שאינו הטוב מכולם. ראו אמירה זו בהרחבה ובתוספת איור נאה באתר זושא. ונסיים באמירה חסידית נוספת, אולי פחות ידועה, שגם אותה דלינו מדף על הדף במסכת סנהדרין שם, שמביא בשם אמרי אמת בשם הבעל שם טוב  ש"בשבילי" הוא השביל שלי – הדרך המיוחדת לי: "כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. "בשבילי" היינו מלשון דרך ושביל, וכמו שפירש הבעש"ט .... לכל אחד ואחד יש שביל ודרך מיוחד, שלשם כך הוא נברא, ורק הוא בלבד יכול לתקנו ולא אחר, וזה "בשבילי" שידע ששביל שהוא שלי נברא העולם, ואם אין אני לי מי לי".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה