אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד | מחלקי המים

מיוחדים

אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד

דפים מיוחדים, תשפ"ב

עדכון אחרון: 01/09/2022

מלבי"ם ירמיהו הקדמה – הכל מיד ה' להשכיל

ולא לבד שמשורשי הנבואה שהנביא השיג את דברי ה' על אמיתתם מבלי יצוייר אצלו שום שגיאה או סכלות או ספק כלל, כי גם הלשון שבו דבר מלאכת הנבואה אל העם, ויופי השיר והמליצה, וגם פרטי המלות שבם כתב את הדברים על ספר, לא המציא משכלו וחכמתו, רק הושמו בפיו ובעטו ברוח ה' עליו – הוא שם דבריו על לשונו ויאמר כה תדבר וכה תכתוב בעט קדש לא תגרע ולא תוסיף … שאם תחשוב כי יצוייר טעות ושגיאה אל הנביא בדבריו או בספרו, הלא אז יזיד איש ואיש להוסיף ולגרוע בכתבי הקדש כפי מה שידמה בעיניו לתקן המליצה ולישר עוות הלשון, ויהיו ספרי הקדש כעיר פרוצה אין חומה … ואנחנו מוזהרים שלא לשנות אף אות אחת, והמסורה עשתה סייג וגדר סביב כתבי הקדש, חומה בצורה סביב, הכל בכתב מיד ה' עליה השכיל …

ואם תראה שינוי בין נביא לנביא בסגנון לשונו ומליצותיו, כן היה רצון ה' המנבא אותו לשום דבריו בפיו בסגנון הזה, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, באשר ההשפעה החלה על הנביאים יש לה גבולות ומדרגות וסדרים ידועים אצל ה' הדובר בם. ורשות בידך לאמר שהם נערכים לפי הכנת הנביא, או שהם משתנים לפי רצון ה' המנבא אותם, אבל לא לאמר שהם חסרים או בלתי שלמים ומתוקנים … ואם ידמה לך שבמאמר אחד ממאמרי הנביאים יש שם חסרון מלות או דברים הבלתי מיושרים לפי חוקי המליצה, עליך לתלות הדברים בחסרון הבנתך, לא בדברי אלהים חיים השלמים והתמימים אשר אין בם נפתל ועיקש.1

מלכים א פרק כב – מלחמת יהורם ואחאב עם ארם ברמת גלעד

וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל: פ2 וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: … וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:

וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה': וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי בְּיַד הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ: וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת ה' מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן:3

וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה: … וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם: וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ: …4

וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם נֶחְדָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַמֶּלֶךְ עַד כַּמֶּה פְעָמִים אֲנִי מַשְׁבִּעֶךָ אֲשֶׁר לֹא תְדַבֵּר אֵלַי רַק אֱמֶת בְּשֵׁם ה':5

וַיֹּאמֶר רָאִיתִי אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל נְפֹצִים אֶל הֶהָרִים כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה וַיֹּאמֶר ה' לֹא אֲדֹנִים לָאֵלֶּה יָשׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ בְּשָׁלוֹם: … וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר ה' רָאִיתִי אֶת ה' יֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ: וַיֹּאמֶר ה' מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר זֶה בְּכֹה וְזֶה אֹמֵר בְּכֹה: וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי ה' וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וַיֹּאמֶר ה' אֵלָיו בַּמָּה: וַיֹּאמֶר אֵצֵא וְהָיִיתִי רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו וַיֹּאמֶר תְּפַתֶּה וְגַם תּוּכָל צֵא וַעֲשֵׂה כֵן: … וַיִּגַּשׁ צִדְקִיָּהוּ בֶן כְּנַעֲנָה וַיַּכֶּה אֶת מִיכָיְהוּ עַל הַלֶּחִי וַיֹּאמֶר אֵי זֶה עָבַר רוּחַ ה' מֵאִתִּי לְדַבֵּר אוֹתָךְ: וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ הִנְּךָ רֹאֶה בַּיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר תָּבֹא חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה:6

 

מסכת סנהדרין דף פט עמוד א – מבחן אמינות הנביא

המתנבא מה שלא שמע.7 כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב: "ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל" (מלכים א כב יא). מאי הוה ליה למעבד? רוח נבות אטעיתיה, דכתיב: "ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפול ברמת גלעד… ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר… תפתה וגם תוכל צא ועשה כן" (שם שם כ-כב). אמר רב יהודה: מאי צא – צא ממחיצתי. מאי רוח? – אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי.8

– הוה ליה למידק,9 כדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד. עובדיה אמר: "זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ" (עובדיה א ג), ירמיה אמר: "תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה" (ירמיהו מט טז).10

והני, מדקאמרי כולהו כהדדי – שמע מינה לא כלום קאמרי.11

רד"ק מלכים א פרק כב פסוק ז – נביאי שקר היו

האין פה נביא לה' עוד – כלומר כי אין אלה לה', כי הכיר יהושפט כי נביאי הבעל או האשרה הם ולא אמר בפירוש כי נביאי שקר הם מפני כבוד אחאב כי נשא את פניו. אבל אמר: "האין פה עוד נביא לה' "?12

ובדברי רבותינו ז"ל, כשאמר יהושפט: "האין פה נביא לה' עוד", אמר לו אחאב: כל אלה הנביאים לה' הם.13 אמר לו יהושפט: כך מקובלני מבית אבי אבא: סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד. עובדיה אמר: "זדון לבך השיאך", ירמיהו אמר: "תפלצתך השיא אותך זדון לבך"14 – ואלה כולם אמרו דבר אחד: "עלה ויתן ה' ביד המלך" – נמצא שאין בדבריהם ממש.15

רש"י דברי הימים ב פרק יח פסוק ה – נביאי אמת היו16

ויקבץ מלך ישראל את הנביאים ד' מאות – וכולם נביאי אמת היו, כי מה ששאל ממנו יהושפט קבץ לו.17 כן מוכיח בסמוך: "ויצא הרוח ויאמר אני אפתנו וגו' ", עד: "והייתי לרוח שקר בפי כל נביאיו", שאומר להם לאמר לאחאב עלה ויתן האלהים ביד המלך, מכלל שהיו נביאי ה' שלא היו מתנבאים אלא דבר ה'. שאם היו נביאי שקר, אין הפיתוי נופל עליהם, שלא היו מתנבאים אלא מה שהיו בודים מלבם. ועוד, שאמר יהושפט שוב: "האין פה נביא לה' עוד"18 – ודאי יודע אני שהם נביאי ה', אלא מקובלני מבית אבי אבא שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ולשון אחד, והללו כולם מתנבאים עלה והצלח.19

מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין פט ע"א – השוואה עם עדות מכוונת

ואין ב' נביאים מתנבאים בסגנון אחד … והענין כשמכוונין לסגנון אחד, בוודאי שכיוונו לכך ביחד לומר שקר. וכהאי גוונא איתא בירושלמי לענין עדות: רב הונא כד הוה חמי סהדי מכוונין הוה חקר. וכד הוה חמי הכן הוה מכווין". ועיין בטור חושן משפט סימן כח.20

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות ט יד-טו פרשת וארא – חירות המשורר

…  אמנם כי הלשון מתחלף "למען תדע" (שם ח ו), "בעבור תדע", כמו "זדון לבך השיאך" (עובדיה א ג), "השיא אותך" (ירמיה מט טז), וכן בלשון הנביא מחלפין הלשון והרצון אחד, שהרי סגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד, ואפילו הנביא בעצמו משנה הלשון, שכן כל שירות ותשבחות של דוד אין לשון זה כלשון זה, "כֻּלּוֹ סָג יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (תהלים נג ד), "הַכֹּל סָר יַחְדָּו נֶאֱלָחוּ אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד" (שם יד ג), "בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְגְּרוּ מִמִּסְגְּרוֹתָם" (שמואל ב כב מו), "בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ וְיַחְרְגוּ מִמִּסְגְּרוֹתֵיהֶם" (תהלים יח מו).21

אברבנאל ירמיהו פרק מט – לא בנבואת משה

… אמרו חז"ל שאין סגנון אחד עולה לשני נביאים ולא יתנבאו שניהם בסגנון אחד. הנה הוא, שהנביאים לא היו מנבאים באותו אופן שהיה מנבא משה רבינו ע"ה, כי הוא היה מנבא מאת ה' לא לבד העניינים, אבל גם הדברים והמלות כמו שהיה שומע אותם היה כותבם על ספר התורה באותם המלות אשר שמע. אמנם שאר הנביאים היו רואים בנבואותיהם כללות הענינים שיודיעם הקב"ה והנביאים היו מספרים וכותבים אותם בלשון עצמם, ומפני זה בראותם ענין אחד יליצו אותו פעמים באותם המלות והדברים שראו וידעו שנבאו אותם נביאים אחרים.22

דרשות הר"ן דרוש ח – בין נבואה למלוכה

… ידוע שתועלת הנהגת הכלל וטוב סידורו הוא, כשתשוב ההנהגה והעילה אל ראש אחד מיוחד. ומפני זה נצטוו ישראל להקים עליהם מלך, כדי שתסודר ותמשך ההנהגה ממנו, ולא תפסד בריבוי הראשים … ולזה מסר השם יתברך הנהגת ישראל כולה למשה,23 עד שנלאה משה מזה, וביקש שיצטרפו עמו בהנהגת ישראל אנשים אחרים. והשם יתברך חשש להפסד שאפשר שיקרה מזה, והוא שאפשר שלא יסכימו דעותיהם בהנהגה, וימשך מזה בלבול סדר, שעם היות שתבוא נבואה אחת לכולם, אם לא יהיה רוחם אחד, יהיה בענין נבואתם איזה התחלפות, שכבר הודיעונו רבותינו ז"ל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד.24

דף על הדף מסכת גיטין דף עד עמוד ב – השימוש בספרות השו"ת

ומצאנו שלשה נביאים מתנבאים בסגנון אחד: הגאון ר' עקיבא איגר (בהגהותיו על השו"ע במגן אברהם או"ח סי' ק"ח שם) והקצות החושן (סי' נ"ה ס"ק א') והחתם סופר (שו"ת חושן משפן סימן י') שהשיגו על ראייתו של ספר האגודה הנ"ל.25

דרך פקודיך מצות לא תעשה טו – בחסידות

… וכל צדיק יאחז דרכו דרך הקודש וגם כל תלמידיו אחריו ימשכו, אבל בשביל זה אין לגרוע מעלת צדיק האחר ותלמידיו המתנהגים באופן אחר בדרכי עבודתם, כי אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד ואין ב' צדיקים הולכים בהנהגה אחת כי כן גזר היוצר, ומה רבו מעשיו יתברך שמו אשר עשה כולם בחכמה וכל אחד יש לו אחיזה בתורה.26

מחלקי המים

הערות שוליים

  1. זה כתב נאמנות ואמונה מוחלטת במהימנות ספרות הנביאים שהיא חלק מרכזי בכתבי הקודש ושהמסורת עשתה סביבה "סייג וגדר" ו"חומה בצורה". אפילו את פרטי המילים של הנביא "לא המציא משכלו וחכמתו, רק הושמו בפיו ובעטו ברוח ה' עליו, הוא שם דבריו על לשונו ויאמר כה תדבר וכה תכתוב בעט קדש לא תגרע ולא תוסיף". ואם אנו רואים שינויים בין נביא לנביא, אין אלה אלא תוצאה של "הכנת הנביא" ו"לפי רצון ה' המנבא אותם". זו, ללא ספק הגישה המחמירה והשמרנית - "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד", כי לכל אחד הוכתב מלמעלה סגנון משלו, "כולל פרטי המילים". ומה נעשה למשל עם דברי הירושלמי ברכות ז ג על ירמיהו שהשמיט את התואר "נורא" ודניאל שהשמיט את "גיבור" ממטבע הלשון שהתקין משה, משם ש"יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואינן מחניפין לו"? נפנה למקור האמרה "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" בחז"ל.
  2. פסוק זה פותח את פרק כב במלכים א, אך לפי עניינו ולפי סימון הפרשות (האות "פ"), נראה שהוא ממשיך את סיפור כרם נבות שבפרק הקודם, או עומד כפיסקה עצמאית בין שני הסיפורים שם: כרם נבות מחד גיסא והמלחמה עם ארם בה מצא אחאב את מותו מאידך גיסא. ראו פירוש רלב"ג על הפסוק: "וישבו שלש שנים אין מלחמה - מפני שנכנע אחאב מפני השם האריך לו השם מה שאמר לו שתהיה נפשו תחת נפשו מבן הדד בהילחמו עמו שלש שנים". ראו דברינו כרם נבות בדפים המיוחדים.
  3. יצרנו פיסקה מיוחדת לארבעה פסוקים אלה, בהם מתנהל השיח בין אחאב ליהושפט. האם ארבע מאות הנביאים שקיבץ אחאב לבקשת יהושפט היו נביאי אמת (או לפחות לא רשעים שמראש נבאו שקר)? מה גרם ליהושפט לחזור ולבקש פעם נוספת: "הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ"? הבנת השיח בפסוקים אלה חשובה להבנת המקורות הבאים כפי שמוסבר להלן.
  4. עד שהסריס מביא את מיכיהו, ממהר צדקיה בן כנענה (אולי שמע שקראו למיכיהו) וחוזר ומחזק את דבר שאר הנביאים בהבטחה לטוב: "לה והצלח". בינתיים מגיע מיכיהו, אשר כבר לשליח שבא לקרוא ושביקש שיאמר דברים טובים, הוא אומר: "חַי ה' כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר".
  5. "המלך" כאן הוא אחאב (עפ"י דעת מקרא ופרשנים אחרים) – הוא שמנהל את הדיאלוג עם מיכיהו. הוא מבין שתשובת מיכיהו הראשונה, הגם שנאמרה בשם ה', אינה תשובה כנה ובאה רק לרצותו ודוחק בו לומר לו את האמת. נראה שיש בדו-שיח זה ללמדנו על דמותו המורכבת של אחאב שידע בסתר לבו להבחין מי מתחנף אליו ומי לא. מי כאן ואילך, אלה דברי מיכיהו.
  6. והמשך הפרק שאחאב מעדיף בכל זאת את נבואת צדקיהו ושאר ארבע מאות הנביאים שם, יוצא למלחמה וניגף. ואיפה יהושפט שביקש לשמוע "עוד נביא לה' "? נניח את יתרת הסיפור שם לבעלי המקרא ונתמקד בנושא שלנו שמתבסס על הפסוקים שהבאנו עד כאן. איך כל זה קשור לכלל "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד"?
  7. הגמרא שם דנה על המשנה במסכת סנהדרין פרק יא משנה ה: "נביא השקר המתנבא על מה שלא שמע ומה שלא נאמר לו מיתתו בידי אדם וכו' ", ומחפשת סימוכין או דוגמא במקרא לנביא שהתנבא את מה שלא נאמר לו.
  8. אם רוח שקר שיצאה ממחיצתו של הקב"ה הטעתה את צדקיה, וכל זה כעונש לאחאב על מעשה הנבלה של כרם נבות, מה חטאו של צדקיה בן כנענה? אין כאן ראיה לדין "המתנבא מה שלא שמע". דרשה זו של רוח נבות, שמיוסדת על הפסוקים לעיל, מצויה גם בגמרא סנהדרין קב ע"ב הדנה במעלותיו של אחאב ("שקול היה, "וותרן בממונו היה", זכה לכ"ב שנות מלכות משום שכיבד את התורה שניתנה בכ"ב אותיות וכו') וחסרונותיו ("קלות שעשה אחאב כחמורות שעשה ירבעם", "אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה"), כחלק מהדיון במלכים שאין להם חלק לעולם הבא. כמו כן ראו דרשה זו בגמרא שבת קמט ע"ב בדיון על הכלל: "כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב"ה", שלפיכך יצאה הרוח מלפני הקב"ה (אך שם נדחית ראיה זו בטענה שהרוח נדחתה כי הפכה לרוח שקר).
  9. היה לו (לצדקיהו) לדייק.
  10. כאן יש לנו "הפתעה" קטנה. הביטוי: "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד", הוא חצי המאמר (דוגמת חצאי מאמרים דומים: "די לחכימא ברמיזא", "אם אין אני לי מי לי", "מיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים" ועוד). המאמר השלם של ר' יצחק הוא: "סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד! הכיצד? האין זו סתירה מיניה וביה? מפרש רש"י בגמרא שם: "סיגנון - דבר מליצות של רוח הקודש. עולה לכמה נביאים - נכנס בלבם, לזה בלשון זה ולזה בלשון זה, והכל אחד. ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד - בלשון אחד". ובספר העיקרים מאמר ג פרק ט: "סגנון אחד עולה לכמה נביאים, רוצה לומר ענין אחד, ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, כלומר בדברים אחדים". ובלשוננו היום נאמר שהמילה סגנון משמשת כאן בשני מובנים קרובים אך שונים: ה'סגנון' הראשון הוא המהות – דבר ה' שניתן לנביאים, החיזיון אשר חזו – הדיבור אשר שמעו, תוכן הדברים. והשני הוא סגנון באופן הדיבור והצגת המהות – סגנון במובן הלשוני-תחבירי כמקובל בשפתנו היום, היינו כיצד הנביא מעביר לקהל שומעיו את "הסגנון" שחזה, בסגנונו ובלשונו שלו. ראו המשמעויות השונות של המילה סגנון, סיגנום, או סיגנוס, שהיא מילה יוונית במקורה, במילון ג'סטרו.
  11. סוף דבר, צדקיה בן כנענה: היה צריך לדקדק ולהבין שמדובר בנבואה שקרית, למרות רוח נבות שפיתתה (את אחאב דרכו). וזאת, משום שכל ארבע מאות הנביאים אמרו כולם כמקהלה לאחאב "עלה והצלח", וכאשר כולם מדברים באותה לשון, משמע שהם לא אומרים ולא כלום. והרי לנו שמקור הביטוי "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד", איננו 'כתב הגנה' והסבר של "בדיעבד" – איך ייתכן שיש הבדל בין דברי נביא זה לאחר אם שניהם שמעו מפי הגבורה, אלא אדרבא! "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" הוא לכתחילה, כך צריך להיות! (ראו אגב בספרי דברים קעז ובירושלמי סנהדרין יא ה קביעה פשוטה שצדקיה בן כנענה היה נביא שקר בלי שום דיון. ובאמת, לא מצאנו את הביטוי "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" בירושלמי). ולסיכום, אמינות הנביא נמדדת דווקא בכך שהוא מעביר לעם את הנבואה שקיבל, בסגנונו ובלשונו הוא – מה שמעיד שהוא הפנים את החיזיון ושהוא משכיל להעביר אותו לקהל שומעיו בשפה שהם מבינים. ואם תשמע 'מקהלה' של נביאים (אנשי רוח, אקדמאים, רבנים, סופרים וכו') שמדברים כולם באותה שפה וסגנון, "הוה ליה למידק" – עליך לבדוק ולדקדק באמינות דבריהם. עליך לחפש קול נוסף כמו שאמר יהושפט לאחאב: "האין פה עוד נביא לה' ". מי צריך היה לבדוק ולדקדק? צדקיה בן כנענה אומרים מרבית המפרשים. ומה עם יהושפט (שלא לדבר על אחאב)?
  12. בדגש על המילה עוד. אלה הם בסדר, אבל אין כאן אולי עוד נביא שהוא לה', נביא נוסף? רגישות זו של יהושפט כלפיי אחאב, עפ"י רד"ק, יכולה גם היא ללמד על אופיו של אחאב ולסנגר עליו מעט שכל עבודת הבעל הייתה בהשפעת אשתו. ולעניינינו, בפשט הפסוק, ברור לרד"ק שארבע מאות הנביאים שקבץ אחאב היו נביאי שקר ומן הסתם כך גם צדקיה בן כנענה.
  13. אמירה זו של אחאב, איננה בגמרא לעיל. הסמך ל'תוספת' פרשנות זו של רד"ק מצויה כנראה במקרא עצמו, בפסוקים לעיל: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה': וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וכו' ". אפשר אמנם לפרש אמירה זו לרעה, היינו שאחאב משקר כאן ליהושפט ומוליך אותו ואת עצמו שולל ובאמת הם נביאי שקר – עובדה שיהושפט לא מתרשם מנבואתם וחוזר על בקשתו: "הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה' עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ"; אבל נראה שכוונת רד"ק בחלק זה היא לטובה (לכתחילה) ונטה לקבל את דברי אחאב שכולם נביאים לה'. אז מדוע חוזר יהושפט לבקש עוד נביא לה'? ומתי ואיך חל שינוי בדעתם של אותם נביאים? את זאת הסבירה הגמרא לעיל ונחזור על כך שוב להלן.
  14. רד"ק קיצר כאן וכך גם הגמרא לעיל ואנו נרחיב. הכוונה לפסוקים בנבואת עובדיה על אדום: "הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי אַתָּה מְאֹד: זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ שֹׁכְנִי בְחַגְוֵי סֶלַע מְרוֹם שִׁבְתּוֹ אֹמֵר בְּלִבּוֹ מִי יוֹרִדֵנִי אָרֶץ: אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' "(עובדיה א ב-ד); מול הפסוקים בנבואת ירמיהו על אדום: "כִּי הִנֵּה קָטֹן נְתַתִּיךָ בַּגּוֹיִם בָּזוּי בָּאָדָם: תִּפְלַצְתְּךָ הִשִּׁיא אֹתָךְ זְדוֹן לִבֶּךָ שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם ה' " (ירמיהו מט טו-טז).
  15. לסיכום, ע"ס דרשת "רבותינו", שזו הגמרא בסנהדרין הנ"ל, מציע רד"ק בחלק השני של פירושו, פירוש אחר מהפשט שבחלק הראשון. ארבע מאות הנביאים שקיבץ אחאב, אולי גם צדקיה בן כנענה לפני שנכנסה בו הרוח, לא היו נביאי שקר או נביאי הבעל (רד"ק לא מכנה אותם "נביאי ה' " ומעדיף לשים תואר זה בפי אחאב), אולי היו פשוט נלהבים לסייע למלך. עובדה שהקב"ה היה צריך לשלוח את רוחו של נבות על מנת שתפתה אותם (שיפתו את אחאב). ראו דבריו של מיכיהו: "וְעַתָּה הִנֵּה נָתַן ה' רוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאֶיךָ אֵלֶּה". נביאי שקר אינם צריכים שהקב"ה ישלח להם רוח שקר! (ראו במקבילות בגמרא סנהדרין קב ע"ב וגמרא שבת קמט ע"ב, שהזכרנו בהערה 8 לעיל, שהקב"ה מגרש את רוח השקר ממחיצתו: "מאי צא? אמר רבינא: צא ממחיצתי, שכן כתיב: דבר שקרים לא יכון לנגד עיני". השקר הוא יציר בני האדם! אז מה הביא את יהושפט לבקש עוד נביא לה' ולחשוד שכל נבואות "עלה והצלח" הן שקריות (או לפחות נבובות)? העובדה שכולם דברו במקהלה וחזרו במנטרה על אותם דברים. ובלשון רד"ק המסכם את הגמרא לעיל: "כולם אמרו דבר אחד: עלה ויתן ה' ביד המלך - נמצא שאין בדבריהם ממש". "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" – והמשפט ההפוך: נביאים שמתנבאים כולם בסגנון אחד – אינם נביאי אמת. אם כך, מדוע הצטרף יהושפט למלחמה? שאלה זו כבר נוגעת לסיפור עצמו וללימוד פרק כב במלכים א כדבעי.
  16. פירוש "רש"י" לספר דברי הימים אינו כל הנראה של רש"י והוא "מיוחס לרש"י". חיבר אותו ככל הנראה רב סעדיה, תלמיד של אחד מבעלי התוספות, כפי שנזכר בפירוש תוספות בגמרא יומא ט ע"א "ולא שמשו בו". ראו מאמר קצר של אשר וייזר בנושא זה וכן ספרו של ערן וייזר הפירוש המיוחס לרש"י לספר דברי הימים בהוצאת בהוצאת מגנס.
  17. כצמד הפסוקים שכבר הזכרנו לעיל: "וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אֶת דְּבַר ה': וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וכו' ".
  18. בדיוק כמו בהערה 12 לעיל על פירוש רד"ק, אבל לא מתוך התחשבות בכבודו של אחאב, אלא מתוך שבאמת היו כל הנביאים שם נביאי אמת לה'.
  19. פירוש זה תואם את מה שהסברנו בחלק השני של שיטת רד"ק (מי קדם למי: רד"ק או הפירוש המיוחס לרש"י נשאיר למחקר) ולא מהסס לכנות את ארבע מאות האנשים, כנראה גם את צדקיה בן כנענה, בתואר "נביאי אמת". הסבר הגמרא בסנהדרין נראה לו פשט העניין, ורק חסרה האמירה הברורה בסוף: אם הנביאים מתנבאים כולם בסגנון אחד – "שמע מינה לא כלום קאמרי". או בלשון רד"ק: "נמצא שאין בדבריהם ממש". אבל ברור שזו כוונתו ואי לכך השימוש בביטוי "נביאי אמת" מקצין מאד את משמעות הכלל "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד". גם נביא אמת לה', יכול לקבל רוח לא טובה שתגרום לו לומר נבואה שקרית. גם הוא צריך לדקדק ולדייק, וכשהוא רואה שהוא הופך להיות חלק ממקהלה, הוא צריך לעצור ולהתבונן שוב מה בדיוק ראה או שמע, ואולי להתפלל לחיזיון נוסף. האם אנחנו שומעים כאן מבחן נוסף לאמינות הנביא? ראו דברינו איך נכיר נביא אמת בפרשת שופטים. האם אנחנו שומעים כאן בעקיפין גם את הכלל "חכם עדיף מנביא"? (בבא בתרא יב א) – או למצער שנביא חייב להיות גם חכם ולשקול את נבואתו שלו אל מול כללים של חכמה? והערה אחרונה, על יהושפט. הוא ששאל פעמיים אם יש נביא לה', הוא שעפ"י המדרש חשד שארבע אות הנביאים אינם דוברים אמת, הוא שראה את העימות של מיכיהו בן ימלה עם צדקיה בן כנענה, מדוע המשיך לצאת עם אחאב למלחמה? האם לא חל גם עליו הכלל "הוה ליה למידק"?
  20. אמרנו לעיל שהכלל "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" לא מצוי בירושלמי (אנו לא מצאנו). פירוש מהרש"א על הגמרא הנ"ל בסנהדרין בבלי, נותן "פיצוי" מסוים לחסר זה בכך שהוא משווה את מסקנת הגמרא בבבלי סנהדרין על נביאים שמדברים בקול מדויק שאיננו שומעים להם, עם דין 'עדות מכוונת' שבירושלמי (דין שמובא להלכה בטור). ראו הסבר פירוש פני משה לקטע זה בירושלמי: "רב הונא כשהיה רואה שהן מכוונין ממש בעדותן כלשון זה כך לשון זה – היה חוקר, היה נותן דעתו לחקור ביותר אחרי עדותן, שמא בעצה אחת כיוונו ולמדו לשונם לשקר: וכמו שראה בדעתו, כך היה מכוון באמת, שאחרי שחקר אחריהן ולישא וליתן בדברים עמם, מצא שכדבריו כן הוא שלמדו לשונם לכוין בדבריהם ושקר היה". מבחן משפטי כפול לעדות אמת הוא שמחד גיסא כמובן שלא יסתרו העדים זה את זה בפרטים המרכזיים (חקירות), גם לא בפרטים המשניים (בדיקות), אבל מאידך גיסא שלא ידברו באותה לשון מדויקת שנראה כאילו תאמו את עדותם. והרי זה באמת דומה למשפט המלא שבבבלי: "סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד" וכפי שהסברנו לעיל. במהות האירוע ובפרטים העיקריים, ראו העדים את אותו הדבר, אבל התיאור שלהם הוא כל אחד בלשונו.
  21. הגמרא בסנהדרין לעיל הביאה דוגמא מירמיהו ועובדיה ופירוש פסיקתא זוטרתא משירות ותשבחות דוד בספרים תהלים ושמואל ב ('שירת דוד' שאנחנו קוראים פעמיים בשנה, מִצְאוּ היכן). כאן, ההבדלים הם מתונים יותר ואפשר להכלילם תחת 'חירות המשורר' (אם לא נניח יד נעלמה של המעתיקים). דוגמא נוספת, אולי ידועה מכולם, היא נבואת אחרית הימים של מיכה ושל ישעיהו. ראו ישעיהו ב ב-ג: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם"; ולעומתו, מיכה ד א-ב: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים: וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם". ובאמת, לא מצאנו דוגמאות נוספות וכל היודע, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו.
  22. פרשני המקרא נזקקו לא מעט לכלל "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד", ולא נוכל להביא את כולם. פירוש אברבנאל מבקש להחריג את משה מכלל זה. הוא הנביא היחידי שאמר בדיוק מה שראה. והוא ממשיך שם ומסביר שאם מצאנו שדוד אומר בתהלים קלה יד: "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" בדיוק כפי שאומר משה רבינו בשירת האזינו (דברים לב לו), וישעיהו (יב ב) שאומר: "כי עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה" שהוא בדומה (בהבדל של מילה אחת) לפסוק בשירת הים (שמות טו ב), יש לומר שהם פשוט שאלו את הפסוקים מהתורה. ולעצם הרעיון של אברבנאל, נראה שיש לו סיוע טוב ממדרש ויקרא רבה שהוא המקור לראיית משה "באספקלריה המאירה". וזה לשון ויקרא רבה פרשה א סימן יד: "מה בין משה לכל הנביאים? ... כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ... ומשה ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת". ראו רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז במעלת נבואת משה שהייתה ישירות מפי הקב"ה, בעוד ששאר הנביאים קבלו נבואתם ממלאך או בחלום. מנגד, אפשר להקשות על גישה זו מעצם קיומו של ספר דברים שבו משה מוסר דברים בלשון שונה מחומשי שמות, ויקרא ובמדבר ("מפי עצמו", או לא), ועל זה הקדשנו את הדף ספר דברים – משנה תורה, כולל דברי אברבנאל עצמו בפירושו לתחילת ספר דברים. ראו שם.
  23. ולמשה עצמו היה דין של מלך (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יא)
  24. נראה שעיקר עניינו של הר"ן (רבי ניסים בן ראובן גירונדי, בברצלונה ספרד מאה 14) כאן היא ההנהגה המדינית – זו שהנבואה התנגשה איתה לא מעט. הר"ן מזכיר לנו שאמירת משה בפרשת בהעלותך "לא אוכל לשאת את העם הזה לבדי" הייתה בהנהגה היום-יומית ולא דווקא בענייני רוח ותורה. אבל בפרשה מוזכר עניין רוח הנבואה שניתנה לזקנים שבאו לסייע למשה והר"ן נזקק בסוף דבריו לכלל בו אנו עוסקים "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד". נראה שהוא גם תופס כלל זה כדבר מסוכן. כל עוד משה כמנהיג יחיד מנהיג את העם – ניחא. ולשיטתו גם, המלך בישראל ממשיך את משה לא פחות מהנביאים ותלמידי החכמים (וזה חידוש מעניין שמשליך על פרשת המלך: רצוי או בדיעבד? רצוי וחשוב יאמר הר"ן). הנבואה קשורה בהנהגה! את ריבוי הקולות בבית המדרש, נפתור בדרך זו או אחרת ותולדות עם ישראל יוכיחו. אבל מה עם ההנהגה המעשית-מדינית שמטרתה לשמר עם אחד ריבון בארצו? והרי תלונת משה הייתה בעיקרה בפן הזה! מפירוד זה עד "שלא יסכימו דעותיהם בהנהגה וימשך מזה בלבול סדר", חשש כביכול אפילו הקב"ה! ראו המשך דברי הר"ן שם שמזה גם חשש יהושע כאשר ראה את אלדד ומידד ממשיכים להתנבא: "שהיה נראה מדעת אלו השנים, שהיו בוחרים יותר שיהיה רוח מיוחד לעצמם". הפתרון, שהר"ן מציע בהמשך דבריו שם, שהקב"ה נהג "כמנהג הרופא החכם" ונתן לכולם מרוחו של משה, ובלשונו: "שלא השפיע לכל אחד מהם רוח מיוחד, אבל עשאם כולם כענפים יונקים משורש אחד נבחר, והוא משה רבינו ע"ה. וזה יהיה סיבה להשוואת דעותיהם, ושתהיה הנהגתם מתאחדת ועולה לראש אחד". לא רק התלכדות סביב "תורת משה", אלא גם סביב "הנהגת משה". ולפלא מדוע הר"ן אינו מצטט את מאמר חז"ל השלם: "סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד". ונראה עוד להעיר כאן שבפירוש זה מביע הר"ן כיסופים וגעגועים לחידוש ריבונות עם ישראל המדינית, לצד התורנית.
  25. מעיון קצר בספרות השו"ת נראה שחכמי הדורות לקחו את שני חלקי המשפט של ר' יצחק בגמרא סנהדרין לעיל: "סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד" – תמיד לסניגוריה אם לא להערכה והתפעלות. כאן, ובמקורות רבים אחרים, החצי הראשון של מאמר ר' יצחק נותן תוקף לעובדה ששלושה חכמי הדור פסקו אותו הדבר (אבל לא בלשון הגמרא: "סגנון אחד עולה לכמה נביאים"). ולא עוד, אלא שבמקורות אחרים מצאנו הערכה כזו ע"י שינוי החצי השני של אמרת ר' יצחק, כגון בשו"ת משה ידבר הלכות אבל סימן א: "הן שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, רבותינו בעלי התוספות והריטב"א, היפך דעת מהרימ"ט". ה"אין" הפך ל"הן". (ובמקור לעיל, אולי הושמט האין לגמרי). ולא נפקד כמובן השימוש בחצי השני של אמרת ר' יצחק, לומר שלמרות הבדלי סגנון ולשון, שתי הדעות מכוונות להלכה, גם אם לא באותם מילים, כגון בשו"ת פעולת צדיק חלק ב סימן רמא: "הא דקיימא לן: אין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד, רוצה לומר בלשון אחד מכוון, אבל לעולם אשכחן הרבה דמתנבאין על דבר אחד בהסכמה אחת בלשון מחולף". תמיד לחיוב ולהסכמה, אבל נראה שבהסתמכות יתירה על החצי השני של דברי ר' יצחק ופחות על החצי הראשון. ורבים נוקטים גם בביטוי "חבל נביאים" (ביטוי שמקורו בשמואל א י ה בקשר ל"הגם שאול בנביאים") כחיזוק לדעה מסוימת שחכמים רבים הסכימו לה, ראו כדוגמא, שו"ת מהר"ם גלאנטי סימן נ: "אבל /אם/ חבל נביאים נבאו בסגנון אחד וסוברים כוותיה, קימא לן כמוהו".
  26. אל מול החשש של הר"ן לעיל שריבוי קולות בנבואה יביא גם לריבוי קולות בהנהגה ויפגע ביכולת המשילות, באה תורת החסידות (רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מאות 18-19) ואומרת, אדרבא. ריבוי חצרות אדמו"רים וחסידים (גם המתנגדים?) הוא דבר מבורך ומפרה: "אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד", לא בדיעבד ולא כדבר שיש לחשוש ממנו ולהסביר הבדלים בין נביאים (ורבנים, ואדמו"רים וכו'), אלא לכתחילה וכדבר רצוי. ריבוי קולות זה מעיד על "מה רבו מעשיך ה' – כולם בחכמה עשית. לכל אחד יש אחיזה בתורה! ראו דברינו קול אחד וקולות רבים בפרשת מינוי הזקנים בספר במדבר פרשת בהעלותך. ראו גם כל המדרשים על ריבוי הקולות והכוחות בשעת מתן תורה (שמות רבה ה ט: "קול ה' בכח ... בכוחו של כל אחד ואחד"). אך כפי שכבר הערנו לעיל, לפלא גם כאן, מדוע הוא אינו מצטט את מאמר חז"ל השלם: "סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד".

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה