"ויהי מקץ שלשים וארבע מאות שנה" (שמות יב מא) – מִשעה שנגזרה עליהן הגזירה, שהם לא עשו במצרים אלא מאתים ועשר שנה, וביום שירדו למצרים בו ביום עלו ובו ביום יצא יוסף מבית האסורין. לכך הלילה הזה שמחה לכל ישראל, שנאמר: "ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים" (שמות יב מב). בעולם הזה נעשה להם נס בלילה שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבֹא הלילה נעשה יום, שנאמר: "והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים" (ישעיה ל כו), כאור שברא הקב"ה בתחלה וגנזו בגן עדן.
(שמות רבה פרשה יח פסקה יא)
ט"ו בניסן
ההפטרה של חג הראשון של פסח היא ביהושע פרק ה מפסוק ב "בעת ההיא אמר ה' אל יהושע" עד פרק ו פסוק ב ("ויהי ה' את יהושֻע ויהי שָמע בכל הארץ"). יש המוסיפים את הפסוקים ה – ז בפרק ג (מ"ויֹאמר יהושֻע אל העם התקדשו" עד "כי כאשר הייתי עם מֹשה אהיה עִמך").
רשימת הנושאים