שירת החכמים | מחלקי המים

מועדי ישראל

חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
פסח
ליל הסדר
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
פורים
מגילת אסתר
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
סוכות
קהלת
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
ליל הסדר
שיר השירים
פסח
שבת הגדול
שבת וראש חודש
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
שבת וראש חודש
שבועות
מגילת רות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת וראש חודש
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב
מגילת רות
שבועות
יום ירושלים
ל״ג-בעומר
יום העצמאות
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
שבת וראש חודש
יום הזכרון לשואה ולגבורה
שביעי של פסח
שיר השירים
ליל הסדר
פסח
שבת הגדול
שבת החודש
שבת פרה
מגילת אסתר
פורים
שבת זכור
שבת שקלים
ט״ו בשבט
חנוכה
טל ומטר
שמיני עצרת ושמחת תורה
קהלת
סוכות
יום הכיפורים
שבת שובה
ראש השנה
ט"ו באב
תשעה באב

שירת החכמים

שביעי של פסח, תשפ"ב

עדכון אחרון: 24/04/2022

מים ראשונים: לכבוד שירת הים חשבנו לנכון לדרוש בדרשה-שירה של חז"ל המצביעה על הקשר של עולם המדרש והפיוט שירדו כרוכים לעולם. ראו תוספת מים בנושא זה מפי ידידנו דר' עדן הכהן במים האחרונים.

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף נג עמוד א – פיוט רבי עזרא

אמרי לו רבנן לרבי פרידא:1 רבי עזרא בן בנו של רבי אבטולס שהוא עשירי לר' אלעזר בן עזריה שהוא עשירי לעזרא נמצא (עומד) בשער.2 אמר: מאי כולי האי?3 אם בר אוריין הוא – יאי.4 אם בר אוריין ובן אבות – יאי. ואם בר אבות הוא ולא בר אוריין – אש תכלה אותו!5 אמרו לו: בר אוריין הוא. אמר להו: ליעול וליתי.6

ראה שרוחו (דעתו) עכורה עליו,7 פתח ואמר: "אָמַרְתְּ לַה' אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ" (תהלים טז ב) – אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה: טובתי בל עליך, איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחילה בעולם, שנאמר: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם" (תהלים שם, הפסוק הצמוד).8

כיון ששמע שאמר "אדיר", פתח ואמר: יבוא אדיר ויפרע לאדירים מְאָדִירים באדירים;9 יבוא אדיר – זה הקב"ה, דכתיב: "אדיר במרום ה' " (תהלים צג ד), ויפרע לאדירים – אלו ישראל, שנאמר: "ואדירי כל חפצי בם",10 מאדירים – אלו המצרים, דכתיב: "צללו כעופרת במים אדירים" (שמות טו י),11 באדירים – אלו מים, שנאמר: "מקולות מים רבים אדירים משברי ים" (תהלים צג ד).12

יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים; יבוא ידיד – זה שלמה המלך, דכתיב: "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר ה' " (שמואל ב יב כה).13 בן ידיד – זה אברהם, דכתיב: "מה לידידי בביתי" (ירמיה יא טו).14 ויבנה ידיד – זה בית המקדש, דכתיב: "מה ידידות משכנותיך" (תהלים פד ב),15 לידיד – זה הקב"ה, דכתיב: "אשירה נא לידידי" (ישעיהו ה א),16 בחלקו של ידיד – זה בנימין, שנאמר: "לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו" (דברים לג יב),17 ויתכפרו בו ידידים – אלו ישראל, דכתיב: "נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה" (ירמיהו יב ז).18

יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים; יבוא טוב – זה משה, דכתיב: "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב ב),19 ויקבל טוב – זו תורה, דכתיב: "כי לקח טוב נתתי לכם" (משלי ד ב),20 מטוב – זה הקב"ה, דכתיב: "טוב ה' לכל" (תהלים קמה ט),21 לטובים – אלו ישראל, דכתיב: "הטיבה ה' לטובים" (שם קכה ד).22

יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו; יבוא זה – זה משה, דכתיב: "כי זה משה האיש" (שמות לב א), ויקבל זאת – זו התורה, דכתיב: "וזאת התורה אשר שם משה" (דברים ד מד), מזה – זה הקב"ה, דכתיב: "זה אלי ואנוהו" (שמות טו ב), לעם זו – אלו ישראל, שנאמר: "עם זו קנית" (שם שם טז).23

ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנב – בברכת בנימין מפי משה

"לבנימין אמר ידיד ה' " – חביב בנימן שנקרא ידיד למקום, שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם מי שהמלך אוהבו. ששה הם נקראו ידידים: הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר: "אשירה נא לידידי". אברהם נקרא ידיד, שנאמר: "מה לידידי בביתי". בנימין נקרא ידיד, שנאמר: "לבנימין אמר ידיד ה' ". שלמה נקרא ידיד, שנאמר: "וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה". ישראל נקראו ידידים, שנאמר: "נתתי את ידידות נפשי". בית המקדש נקרא ידיד, שנאמר: "מה ידידות משכנותיך. יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד לידיד. יבואו ישראל שנקראו ידידים בני אברהם שנקרא ידיד ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימן שנקרא ידיד להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד.24

פיוט אבן עזרא לקריעת ים סוף25

אַרְבָּעָה עָמְדוּ עַל הַיָּם,

צוּר וְצִיר צֹאן וְצָר;

צָר הֵצִיק לְצֹאן,

וְצֹאן צָעַק לְצִיר,

וְצִיר חָנַן לְצוּר,

וְצוּר צִוָּה לְצִיר,

צֵא וְחַלֵּץ צֹאנִי מִיַּד צָר;26

זֶה צוּר יִשְׁעֵנוּ,

פָּצוּ פֶה קְהָלֵנוּ,

וְאָמְרוּ, יְהוָֹה מַלְכֵּנוּ

הוּא יוֹשִׁיעֵנוּ

צוּר יִשְׂרָאֵל.

 

חג שמח

מחלקי המים

והמים להם חומה לשמרם מימינם ומשמאלם

מים אחרונים: דרשת ר' עזרא הנ"ל היא דוגמא לדרשות חז"ל שהן על הגבול הדק שבין פרוזה לשירה (שילוב עולם הפיוט והמדרש) וניכר בהן שהדרשן טרח על מבנה דרשתו מתוך מודעות לאסתטיקה התבניתית. אפשר שזה החידוש הגדול שר' עזרא הביא לבית מדרשו של ר' פרידא.27 והרוצים להרחיב יפנו למאמר של א' מירסקי, יסודי צורות הפיוט, ירושלים תשמ"ה. ותודה לידידנו דר' עדן הכהן על סיכום קצר זה.

הערות שוליים

  1. בראש הסוגיה הקודמת על המשנה: "כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם שהן באות חמץ וכו' ", מוזכר רבי פרידא כפותח הדיון, ומכאן ההמשך בסיפור שלפנינו. בין דיון לדיון מפנים התלמידים את תשומת לבו של רבי פרידא לאדם שעומד בחוץ ומבקש להיכנס לבית המדרש. האם היה זה עניין של דרך ארץ או שמא לא כל אחד רשאי היה להיכנס לבית המדרש דוגמת מה שעשה רבן גמליאל בפרשת הדחתו מהנשיאות? ראו דברינו ביום שהדיחו את רבן גמליאל מנשיאותו.
  2. ורוצה אך מהסס להיכנס לבית המדרש. תרגום (חלקי) של הגמרא להלן נעשה בסיוע פירוש שטיינזלץ, אבל האחריות לשגיאות מי יבין היא כולה שלנו. אגב (ואולי לא אגב בשל ההערה הקודמת על הדחת רבן גמליאל), הייחוס "עשירי לעזרא" של רבי אלעזר בן עזריה הוא אחת הסיבות שבגללה מינו אותו במקום רבן גמליאל. ראו בגמרא ברכות כז-כח.
  3. מה העניין? בלשוננו היום. מה פשר כל הייחוס הזה שאתם מייחסים אותו?
  4. אם בן תורה הוא (תלמיד חכם) ראוי הוא להיכנס ואין הוא זקוק לכל הייחוס שפרטתם.
  5. מה פשר שלושה מצבים אלה? בהמשך למצב הראשון אם הוא בר אוריין – שייכנס, היינו מצפים למצב נגדי פשוט: ואם איננו בר אוריין, לא יכנס ושום זכות אבות לא תסייע לו. אבל עצם הזכרת זכות האבות והייחוס של רבי עזרא (שנושא את שם זקן זקנו עזרא הסופר שהקים עולה של תורה בתחילת ימי הבית השני) ע"י החפצים ביקרו, מסבכת את המצב. אם אינו בר אוריין והוא אכן בעל ייחוס לעזרא – אש תאכל אותו משום שאינו ממשיך את השרשרת המפוארת אליה הוא שייך. נשארו שתי אפשרויות: אחת שרבי פרידא מזכיר, שהוא גם בן תורה וגם בעל יוחסין כמו שאתם אומרים, אלא שהיא נשמעת מיותרת בקל חומר מהמצב הראשון. ונראה שהכוונה היא שגם אם איננו תלמיד חכם מהמעלה הראשונה, אבל בעל ייחוס וחושק בתורה – שייכנס. והמצב הרביעי שהוא אינו בן תורה ואין לו גם זכות אבות, אינו נזכר כאן. ואין לנו אלא לנחש מה הייתה תשובתו של ר' פרידא: האם היה דוחה אותו כמו במצב השני (רק אולי בלי האש שתאכל אותו), או שהיה מקבל אותו כמו שקבלו את ר' עקיבא ור' אליעזר בן הורקנוס (שהסתיר את ייחוסו). כך או כך, נראה שאזכור הייחוס לא רק שלא היה נחוץ אלא גם הזיק.
  6. 'יעלה ויבוא'. ראו על סבלנותו הרבה של ר' פרידא לתלמידיו בגמרא עירובין נד ע"ב, בפרט לתלמיד אחד שהיה שונה לו כל דבר ארבע מאות פעמים. כאן נראה שר' פרידא הקפיד יותר, אבל מרגע שנכנס רבי עזרא לבית המדרש, מתנהג איתו ר' פרידא בסבלנות רבה כפי שנראה בהמשך הסיפור.
  7. ר' פרידא רואה שרוחו של ר' עזרא עגומה (אולי משום שהשתהה בחוץ ולא נתנו לו להיכנס), והוא ממהר לפתוח בשיח איתו.
  8. ר' פרידא מנסה להפיס את דעתו של ר' עזרא בדרשת אגדה, אלא שהיא קצת קשה ושלילית. ראו דרשה חיובית על פסוק זה שבתהלים, בירושלמי ברכות פרק ו הלכה א בשבח עם ישראל שלא נהנה מהעולם בלא ברכה: "אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך - אם אכלת וברכת כביכול כאילו משלך אכלת. דבר אחר: טובתי בל עליך - מבלה אני טובתי בגופך. דבר אחר: טובתי בל עליך - יבללו כל הטובות ויבואו עליך ... בל עליך - שאיני מביא טובה על העולם מבלעדיך". אז מדוע דורש כאן ר' פרידא את הפסוק בטון אחר לגמרי? מסביר שטיינזלץ משום שביקש לרמוז על חשיבות זכות אבות והדורות הקודמים, שהוא ייחוסו של ר' עזרא. האם שינה ר' פרידא את גישתו לנושא הייחוס וזכות אבות כאשר ר' עזרא עמד לפניו וראה בעיני רוחו את דמות עזרא הסופר, או שמא עדיין הכל נאמר על מנת לפייס אותו. בין כך ובין כך, לשון "אדירים" בה נקט ר' פרידא קיימה את העצה בהגדה לשאינו יודע לשאול: "את פתח לו" ור' עזרא מתחיל בפיוט שלפנינו.
  9. שיחד עם ההמשך: "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ... יבוא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו" - יוצר פיוט חידתי שאפשר שתחילה נאמר ברצף וכאתגר לשומעים לפצח. אבל ר' עזרא מסביר הכל בדרשה ברורה.
  10. כאן נראה שר' עזרא עונה לר' פרידא בעקיצה קלה. אתה דרשת "ואדירי כל חפצי בם" על האבות, היינו שייחוס אבות הוא כן חשוב, ואני עם ייחוסי דורש על עם ישראל כולו. ונראה שהוא דורש את הפסוק: ואדירי כל – חפצי בם.
  11. נראה שהוא קורא את הפסוק כך: צללו כעופרת במים – אדירים. היינו, האדירים הוא הצבא המצרי האדיר שצלל במים כעופרת. אך אין זה פשט הפסוק כפי שמפרשים פרשני המקרא בראשם רשב"ם ואבן עזרא. לשיטתם יש לקרוא את הפסוק: צללו כעופרת, במים אדירים – המים הם האדירים. כך גם בטעמי המקרא.
  12. כאן הוא משלים את הפסוק שהחל לעיל בשבח "האדיר". ראו הפסוק המלא שאנו אומרים (ושרים) בכל קבלת שבת: "מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' ". עונשם של המצרים במים הוא מידה כנגד מידה על השלכת ילדי ישראל ליאור.
  13. שלמה הוא אהוב ה' כמו שכתוב כבר בפסוק הקודם שם: "וה' אהבו". כך מפרשים מצודות דוד וציון שם. אבל רמב"ן בפירושו לברכת בנימין בדברים לג יב פרשת וזאת הברכה מקשר את "ידיד" שלמה עם תפקידו כבונה המקדש כפי שממשיך המדרש כאן. ומצאנו עוד קשר של שלמה עם "ידיד" בפסוקים בראש פרק קכז בתהלים: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה אִם ה' לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ ... שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת ... כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא". מפרש רד"ק שם: "כן יתן לידידו שנא - שלמה הוא ידידו, ידיד האל יתברך, כמו שכתוב: ויקרא שמו ידידיה בעבור ה'. ופירושו ... נתן האל יתברך המלוכה בלא עמל לשלמה. וזהו: שֵׁנָא, במנוחה בלא עמל כאדם הישן; או בעודנו ישן ... כבר האל היה מתקן לו המלוכה". ואולי אפשר לקשר כאן גם את פרק מה בתהלים המוקדש למלך אשר פותח בפסוק: "לַמְנַצֵּחַ עַל שֹׁשַׁנִּים לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל שִׁיר יְדִידֹת". ראו דיון על זהותו של המלך הנזכר כאן בפירוש דעת מקרא שאחת מהן היא שלמה. ובאשר לשמותיו של המלך שלמה, ראו קהלת רבה א ב: "שלש שמות נקרא לו: ידידיה, קהלת, שלמה. ר' יהושע אומר: שבעה, אגור, יקה, למואל, איתיאל. אמר שמואל: עיקר אותנטייא שלהם: ידידיה קהלת שלמה". ובאבות דרבי נתן נוסח א פרק לט: "ששה שמות: שלמה ידידיה קהלת בן יקה אגור למואל".
  14. כאן מתקשה מאד הדרשן למצוא סמך במקרא ל"בן ידיד". דוד אבי שלמה לא זכה לתואר ידיד והדרשן נאלץ להפליג עד אברהם אבינו. וזו הפלגה גדולה לא רק בזמן אלא גם במהות, שהרי הפסוק בירמיהו הוא פסוק תוכחה קשה על מעשיהם הקשים של בני ישראל צאצאי אברהם במקום המקדש שבנה שלמה: "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי". ובכך מתחברת דרשת ר' עזרא המפויטת עם הדרשה הקשה הסמוכה של ר' יצחק בהמשך הגמרא שם, על אברהם שבא לקבול לפני הקב"ה על חורבן הבית. אולי ר' עזרא מבקש לומר: אדרבא, גם בשעת החורבן, עדיין אברהם הוא ידידו של הקב"ה, ושלמה שהוא מצאצאיו היה ידיד גם הוא לפחות בשעתו בעת שבנה את "ידידות משכנותיך", כהמשך הדרשה.
  15. ראו הפסוקים הנאים שם: "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת: נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה' לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי: גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלֹהָי: אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה". ומי חיברו מזמור זה? בני קרח! ראו דברינו ובני קרח לא מתו בפרשת קרח. ראו גם דברינו כציפור נודדת במועד זה.
  16. במשל הכרם בקרן בן שמן שגם הוא תוכחה לעם ישראל. אבל הידיד בנמשל שם הוא הקב"ה וזה מה שחשוב לדרשן. ואם נקרא את הפסוק במלואו: "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן", נקבל קשר בין "ידיד" ובין "דוֹד" הוא הדוד עליו קראנו בשבת המועד בשיר השירים: "קול דודי דופק", "דודי צח ואדום", "מה דודך מדוד" ועוד. דוֹד הוא ידיד – שניהם באים להדגיש קרבה ורעות. וכאן, גם כנסת ישראל היא "ידידים", אולי כפסוק: "דודי לי ואני לו". ועל זאת שבחו אהובים ונתנו ידידים זמירות שירות ותשבחות בשירת הים.
  17. בברכת משה לשבט בנימין: "לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה' יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" – פסוק שנדרש במקורות רבים על בית המקדש שהיה בתפר בין נחלות יהודה ובנימין (יומא יב א, זבחים נד ע"ב, מכילתא דרשב"י יד כב ועוד).
  18. שוב פסוק קשה ושוב מירמיהו: "עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ", אבל כאמור אין הרבה פסוקי "ידידות" מצויים לרשות הדרשן. עם כל כעסו מכנה כאן הנביא את עם ישראל: "ידידות נפשי" ודי לדרשן בכך.
  19. דרשות רבות יש על משה שאימו ראתה אותו שהוא "טוב": שנולד מהול, שהבית התמלא אור, ראוי לנביאות, "נאה ומשובח מכל בני האדם" ועוד. אבל נראים כאן הצעות רבי מאיר ורבי יהודה בגמרא סוטה יב ע"א: "ר' מאיר אומר: טוב שמו; ר' יהודה אומר: טוביה שמו". ראו עשרה שמותיו של משה במדרש ויקרא רבה א ג: "ירד, חבר, יקותיאל, אביגדור ... טוביה וכו' ".
  20. רבו הדרשות על החיבור בין "טוב" ותורה על בסיס פסוק זה במשלי, כגון זו שבמסכת אבות פרק ו המוקדש כולו לשבח התורה: "כבוד חכמים ינחלו ... ותמימים ינחלו טוב ואין טוב אלא תורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ומכולן בולט התיאור של יששכר שלומד תורה, בבראשית רבה צט בברכת יעקב ליששכר ועל בסיס שירת דבורה: "יששכר חמור גרם ... רובץ בין המשפתים אלו שתי שורות של תלמידי חכמים... וירא מנוחה כי טוב זו התורה, שנאמר: כי לקח טוב נתתי לכם".
  21. "ורחמיו על כל מעשיו". ראו דרשות על פסוק זה: בירושלמי חגיגה ב א בהקשר לרבי מאיר שמתפלל על אלישע בן אבויה רבו שתכבה האש מעל קברו; בספרי במדבר קלג פרשת פינחס בדין בנות צלפחד; בבראשית רבה לג ג פרשת נח בסיפור האדם שריחם על גרושתו בשנות בצורת ורבי הנשיא עם העגל שביקש שלא ישחטו אותו. אך אולי ראויה מכולם היא הדרשה במכילתא דרבי ישמעאל בשלח מסכתא דשירה פרשה א הקשורה לענייני היום: "אשירה לה' שהוא רחמן, שנאמר: ה' ה' אל רחום וחנון ... ואומר: חנון ורחום ה' ... ואומר: כי אל רחום ה' ... ואומר: זכור רחמיך ה' ... ואומר: טוב ה' לכל וגו' ".  "טוב" בפתיחה לשירת הים.
  22. "ולישרים בלבותם". ראו דרשת ויקרא רבה יז א פרשת מצורע: "הטיבה ה' לטובים - יכול לכל? תלמוד לומר: ולישרים בלבותם". ובספרא אחרי מות פרשה ח: "הטיבה ה' - לכהנים ללויים לישראלים לא נאמר כאן, אלא: הטיבה ה' לטובים. הא אפילו גוי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול". ואין אלה דרשות סותרות בהכרח. וראו עוד כיצד מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) על הפסוק במזמור קכה מביא את דרשת ר' עזרא: "היטיבה ה' לטובים. יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, יבא טוב זה משה .... מטוב זה הקב"ה ... ויקבל טוב זה תורה ... לטובים - אלו ישראל, שנאמר: היטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם", אבל מוסיף את הדרשה בויקרא רבה: "היטיבה ה' לטובים. יכול לכל, ת"ל: ולישרים בלבותם". וצריך עיון כיצד יכול אדם להיות טוב אך לא ישר.
  23. קצרנו בדרשת שורת הפיוט האחרונה: " יבוא זה ויקבל זאת מזה לעם זו', ודי לנו בסיומה אשר מתקשר עם שירת הים שהיא מענייני החג: "זה אלי ואנוהו" אומר "עם זו קנית" לקב"ה. ומפסח לשבועות מתן תורה, ראו גמרא שבת פח ע"א: "דרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא: בריך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי לעם תליתאי, על ידי תליתאי, ביום תליתאי, בירחא תליתאי".
  24. דרשת יבוא ידיד בן ידיד מצויה גם במדרש תנאים זה שסביר שהוא קדום לדרשה שבגמרא מנחות, ואי לכך נראה שר' עזרא מרחיב ומוסיף לה דרשות מפויטות דומות מדעתו. אך הפתיחה ב"אדיר" דווקא, מעלה את האפשרות שגם הדרשות האחרות יש להן מקור קדום שנעלם מאיתנו. מדרש ספרי שדורש את ברכת משה לשבט בנימין מתמקד ב"ידיד בן ידיד" וחלק זה של הפיוט זכה בימינו גם להלחנה (ראו ביצוע פיוט זה ע"י יעקב שוואקי ביוטיוב). ויש עוד לשים לב ל"הבדל דק" בין נוסח מדרש ספרי והנוסח בגמרא לגבי חלקם של הידידים הם עם ישראל בבניין המקדש. בנוסח מדרש ספרי יש תקבולת ברורה בין חלקו של שלמה וחלקם של ישראל. במשפט הראשון: "יבוא ידיד ... ויבנה בית ידיד לידיד", ובמשפט השני: "יבואו ישראל שנקראו ידידים ... ויבנו בית מקדש שנקרא ידיד וכו' ". בית המקדש נבנה בשילוב של כוחה של המלכות (אחרי שדוד לא זכה) עם ההתעוררות העממית. אך בדרשת ר' עזרא בגמרא מנחות הכל במשפט אחד: "יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד לידיד בחלקו של ידיד ויתכפרו בו ידידים" - חלקם של ישראל הוא פאסיבי לגמרי. ונוסח מדרש ספרי שמשלב את הלכות והעם בבניין המקדש, התגלגל לאבות דרבי נתן נוסח ב פרק מג, אבל הוא מוסיף שם גם נופך משלו כשהוא מחליף (מרחיב) את בית המקדש לירושלים. ראו במקור שם.
  25. נסיים בפיוט מענייני היום.
  26. עד כאן מומלץ לקרוא בשולחן החג ולשאול את הצעירים מה הבינו מהפיוט: מי הוא הצאן, מי הוא הציר ומי הוא הצור ומנין לקח אבן עזרא תארים אלה.
  27. שלא מצאנו רבים כמותה בספרות חז"ל וכל היודע על דרשות דומות נוספות, אנא יחיש שמועתו הטובה אלינו.

האתר פתוח לגלישה חופשית ואינו דורש רישום. נשמח לשמוע לקבל הערות והארות מכל המבקרים באתר.

בנוסף, דפי פרשת השבוע והמועדים המתחדשים נשלחים במייל לכל המעוניין ומועלים במקביל לאתר.

להצטרפות לרשימת התפוצה