מים ראשונים: "מדרש אסתר רבה הוא מדרש אגדה פרשני למגילת אסתר. המדרש מורכב משני חלקים אשר נוצרו, ככל הנראה, בזמנים שונים. החלק הראשון של המדרש (פרשות א- ו) קדום יותר ומתוארך למאה ה 6 לספירה וחובר בארץ ישראל. החלק השני (פרשות ז-י) מתוארך למאה ה- 11 ואיחודם של שני החלקים למדרש אחד התרחש, ככל הנראה, במאה ה- 12 או ה- 13. מדרש אסתר רבה נקרא בכתבי היד של המדרש 'מדרש אחשורוש' או 'אגדת אחשורוש' ". בדפוסים הוא מכונה גם 'מדרש אסתר' או 'מדרש מגילת אסתר'. נראה ששמו הנוכחי 'אסתר רבה', בא משעה שנכרך יחד עם שאר מדרשי רבה על התורה והמגילות". למידע נוסף על מדרש אסתר רבה, ראו כאן.
פתיחתות א-ד – החיים התלושים בגלות
"ויהי בימי אחשורוש", רב פתח: "והיו חייך תלואים לך מנגד" (דברים כח סו).1 רבנן אמרי: … זה שהוא לוקח חטים לשנה, "ופחדת לילה ויומם" – זה שהוא לוקח חטין מן הסידקי, "ולא תאמין בחייך" – זה שהוא לוקח לו מן הפַּלְטֵר.2 ור' ברכיה אמר: "והיו חייך תלואים לך" – זה שהוא לוקח לו חטים לשלוש שנים, "ופחדת לילה ויומם" – זה שהוא לוקח לו חטים לשנה, "ולא תאמין בחייך" – זה שהוא לוקח לו חטים מן הסידקי.3
… "והיו חייך תלואים לך מנגד" … רב פתר קרייה בהמן, "והיו חייך תלואים לך מנגד", מעת לעת מהסרת טבעת, "ופחדת לילה ויומם", בשעה שהכתבים פורחין, "ולא תאמין בחייך", להיות עתידים ליום הזה.4
… "בבוקר תאמר מי יתן ערב", בבוקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה,5 בבוקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה, בבוקרה של יון תאמר מי יתן ערבה, בבוקרה של אדום תאמר מי יתן ערבה, דבר אחר: "בבקר תאמר מי יתן ערב", בבוקרה של בבל תאמר מי יתן ערבה של מדי, ובבוקרה של מדי תאמר מי יתן ערבה של יון, ובבוקרה של יון תאמר מי יתן ערבה של אדום. למה? "מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה".6
… "והשיבך ה' מצרים באניות", א"ר יצחק: באניות, בעניות ממעשים טובים, ולמה למצרים? שכיעור ורע יש לעבד כשהוא חוזר לרבו הראשון … 7
"ואין קונה" … רב אמר: ע"י שלא הקניתם דברי הברית – שאין בכם מי קונה דברי חמישה ספרי תורה … ר' יצחק אמר: לעבדים ולשפחות אי אתם נקנין, אבל אתם נקנין להשמיד להרוג ולאבד, שכן אסתר אומרת לאחשורוש: "ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו וגו' ", שכן כתב לנו משה רבינו בתורה: "והתמכרתם שם לאויביכם לעבדים ולשפחות ואין קונה" שמא להשמיד להרוג ולאבד? כיון שראו הכל, התחילו צווחין: ווי ויהי ווי שהיה בימי אחשורוש.8
שמואל פתח: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם" (ויקרא כו מד).9 לא מאסתים בבבל, ולא געלתים במדי, לכלותם ביון להפר בריתי אתם במלכות הרשעה, כי אני ה' אלהיהם – לעתיד לבוא. תני ר' חייא: לא מאסתים בימי אספסיאנוס, ולא געלתים בימי טרקווינוס, לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי רומיים, כי אני ה' אלהיהם בימי גוג ומגוג.10
פתיחתא ז – בגין אי השמדת עמלק
ר' לוי פתח: "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם" (במדבר לג). מדבר בשאול, בשעה שאמר לו שמואל: (שמואל א טו) עתה לך והכית את עמלק, אמר ליה (שמואל לשאול): הלכת זכאי ובאת חייב וחסת עליו, שנאמר: "ויחמול שאול והעם על אגג" (שם), והנה צמח מתקיים ממנו שהוא עושה לכם דברים קשים "לשיכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם" (במדבר לג נה). ואיזה זה? זה המן שאמר להשמיד להרוג ולאבד, וכיון שראו הכל כן התחילו צווחין ווי ויהי בימי אחשורוש.11
פרשה א סימן טו – בשבחו של אחשורוש
א"ר שמואל בר אימי: ארבעה דברים טובים היו באותו האיש. עשה שלש שנים בלא כתר ובלא כסא והמתין ארבע שנים עד שמצא אשה ההוגנת לו ולא היה עושה דבר עד שנמלך. א"ר פנחס: וכל מי שהיה עושה בו טובה היה כותבה, הדא הוא דכתיב: "וימצא כתוב אשר הגיד מרדכי וגו' ".12
פרשה ב סימן ד – סעודת בר יוחני13
בר יוֹחָנִי בקש לעשות סעודה לגדולי רומי. היה שם ר' אליעזר בר' יוסי. אמר: נמלך בבן עירנו.14 בא אליו. אמר לו (ר' אליעזר לבר יוחני): אם אתה רוצה לקרוא (לסעודה) עשרים איש, עשה (הכן מנות) לעשרים וחמישה. ואם אתה רוצה לקרוא לעשרים וחמישה – עשה לשלושים. הלך הוא (בר יוחני) ועשה לעשרים וארבעה וקרא (הזמין) לעשרים וחמישה.15 נמצאו שהיו חסרים, מן המינים שהכינו, מעשה תבשיל אחד. יש מי שאומר: קנדס היה המאכל שהכין ויש מי שאומר כַּפְנָאֵי.16 הביא זהב ונתן לפניו. לקח את הזהב והשליכו בפניו, אמר לו: וכי זהב אני אוכל? וכי את זהבך אני צריך? בא בעל הסעודה (בר יוחני) אצל ר' אליעזר בר' יוסי וסיפר לו מה אירע. אמר לו (בר יוחני לר' אליעזר): חייך רבי, לא היה ראוי לי שאומר לך החרפה שהייתה לי, שאילו מה שאמרת לי לעשות לא עשיתי.17 אלא בגלל כן אמרתי (ספרתי) לך: אם חדרי תורה גילה לכם הקב"ה או שמא חדרי סעודה? אמר לו: הן, אף חדרי סעודה גילה לנו. אמר לו: מנין לך? אמר לו מדוד, שכתוב: "ויבא אבנר אל דוד ועמו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה" (שמואל ב ג). "ויעש משתה" אין כתיב כאן, אלא: "ולאנשים אשר אתו משתה". אבל כאן, יום אחרון כיום ראשון.18
פרשה ב סימן יד – האם ניתן לרצות את כולם
"לעשות כרצון איש ואיש" – אמר לו הקב"ה: אני איני יוצא מידי בריותי ואתה מבקש לעשות כרצון איש ואיש? בנוהג שבעולם, שני בני אדם מבקשים לישא אשה אחת, יכולה היא להינשא לשניהם? אלא או לזה או לזה. וכן שתי ספינות שהיו עולות בלימן, אחת מבקשת רוח צפונית ואחת מבקשת רוח דרומית, יכולה היא הרוח אחת להנהיג את שתיהן כאחת? אלא או לזו או לזו.19 למחר שני בני אדם באים לפניך בדין, איש יהודי ואיש צר ואויב, יכול אתה לצאת ידי שניהם? אלא שאתה מרומם לזה וצולב לזה.20
פרשה ו סימן א – הכל בזכות הדאגה ליתומים
"אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת" (תהלים קו). נמנו בעליית ר' טרפון ואמרו: איזה הוא שעושה צדקה בכל עת? אם תאמר אלו סופרים וּמַשְׁנִים, אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים?21 אלא אלו כותבי תפילין ומזוזות, אינן לא אוכלים ולא שותין ולא ישנים? אלא איזהו עושה צדקה בכל עת? הוי אומר זה המגדל יתום בתוך ביתו.22 תימר שאין מתגלגל ערום בלילה? אמרו: עדיין צריכים אנו למודעי. בא ר' אלעזר המודעי ולימד: לא דברה תורה אלא מתוך פרוסה שאוכלה בתוך ביתו.23 דבר אחר: "אשרי שומרי משפט" זה מרדכי, "עושה צדקה בכל עת" שגדל יתומה בתוך ביתו. אמר דוד לפני הקב"ה: רבש"ע, זכרני ה' ברצון עמך, בשעה שתעשה תשועה לישראל ע"י מרדכי ואסתר בשעה שבקש המן להשמיד את ישראל ושקל עשרת אלפים ככר כסף ע"י עושה מלאכת אחשורוש … 24
פרשה ו סימן ב – איש יהודי
"איש יהודי היה בשושן הבירה".25 "איש" מלמד שהיה מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו, דכתיב ביה: "והאיש משה ענו מאד" (במדבר י"ב). מה משה עמד בפרץ, דכתיב: "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ וגו' " (תהלים ק"ו), אף מרדכי כן, דכתיב: "דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו". מה משה לימד תורה לישראל, דכתיב: "ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים" (דברים ד'), אף מרדכי כן, דכתיב: "דברי שלום ואמת: וכתיב: "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כ"ג),26 …
"יהודי" – למה נקרא שמו יהודי, והלא ימיני הוא?27 לפי שייחד שמו של הקב"ה כנגד כל באי עולם,28 … ולפי שייחד שמו של הקב"ה נקרא יהודי לומר יהודי יחידי. ויש אומרים שהיה שקול כאברהם בדורו, מה אברהם אבינו מסר את עצמו לתוך כבשן האש והחזיר והכיר לבריות גדולתו של הקב"ה … אף מרדכי בימיו הכירו הבריות גדולתו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים" וייחד שמו של הקב"ה וקדשו ולפיכך נקרא יהודי, דכתיב: "איש יהודי" – אל תקרי יהודי אלא יחידי.29
פרשה ז סימן א – משל הסייחה, החמורה והחזירה
"אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא וגו' ", זה שאמר הכתוב: "כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כִּיקַר כָּרִים" (תהלים לז כ), שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לְטִבְחָה. כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו. משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה והיה נותן לחזירה30 בלא מידה לחמורה ולסייחה במידה. אמרה סייחה לחמורה: מה שוטה זה עושה? אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במידה ולחזירה שהיא בטלה שלא במידה? אמרה לה: תבוא השעה ואת רואה במפלתה, שאין מאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה. כיון שבא קַלֶנְדָס,31 מיד נטלו לחזירה ונחרוה.32 התחילו נותנין שעורים לפני בִּתָהּ של חמורה והיתה מנשבת בהן ולא אכלה.33 אמרה לה אִמָּהּ: בתי, לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת. כך, לפי שכתוב: וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו, לפיכך: ויתלו את המן".34
פורים שמח
מחלקי היין35
מים אחרונים: מאז שהשלמנו דף זה לראשונה בשנת תשס"ט, יצאה לאור מהדורה ביקורתית ומוגהת של מדרש אסתר רבה בהוצאת מפעל המדרש שליד מכון שכטר בירושלים, תשע"ה. מומלץ מאד ללמוד את מדרש אסתר רבה מהוצאה זו.