וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ אֲשֶׁר הָלְכוּ אֱלֹהִים לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם וְלָשׂוּם לוֹ שֵׁם וְלַעֲשׂוֹת לָכֶם הַגְּדוּלָּה וְנֹרָאוֹת לְאַרְצֶךָ מִפְּנֵי עַמְּךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ לְּךָ מִמִּצְרַיִם גּוֹיִם וֵאלֹהָיו: (שמואל ב ז כג).1
פרשני המקרא על הפסוק
רש"י:
אשר הלכו אלהים – משה ואהרן, שנאמר: נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז א). לפדות לו לעם – כך אמרו השלוחים לישראל הקב"ה שלחנו לפדות לו לעם ולשום לו שם ולעשות לכם הגדולה.2
רד"ק:
גוים ואלהיו – פירוש: מגוים ומאלהיו ומ"ם ממצרים משמשת במקום שנים ושלושה. או פירוש והכית גוים ואלהיו, כמו שכתוב: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים.3 או פירוש "גוים" על ישראל, כלומר, אשר פדית ממצרים גוים וזקיניו וגדוליו ואמר גוים בלשון רבים כלומר משפחות ישראל.4
ויונתן לא תרגם גוים ואלהיו ואפשר שהיה דעתו כדעת מקצת רבותינו ז"ל שפירשו ואלהיו על השם יתברך, על דרך בכל צרתם לו צר. ואמרו: גוים ואלהיו – כביכול שהוא פדוי עמהם מפני זה לא תרגמוֹ.5
שמות רבה טו ה – הכל בשביל חיבתם של ישראל6
אמר ר' שמעון בן לקיש: גדולה חיבתם של ישראל שנגלה הקב"ה במקום עבודה זרה ובמקום טינופת ובמקום טומאה בשביל לגאלם.7 משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות. אמר: מה אעשה? לטמא את עצמי אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר. מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי.8 כך ישראל הם תרומתו של הקב"ה … היו בין הקברות … אמר הקב"ה: היאך אני גואלם? להניחם אי אפשר, מוטב לירד ולהצילם … וכשהוציאם קרא לאהרן, אמר לו: טהר אותי, שנאמר: "וכפר את מקדש הקודש" (ויקרא טז לג), "וכפר על הקודש מטומאות בני ישראל" (שם טז).9
שמות רבה פרשה טו סימן יט – בעל הגינה, השליח והאריס10
בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים? בשביל משה. אמר ר' נסים: משל לכהן שהיה לו גינה של תאנים ובאותה גינה היה בית הפרס.11 ביקש לאכול תאנים. אמר לאחד: לך אמור לאריס שבעל הגינה אומר לך שתביא לו שתי תאנים. הלך ואמר לו כך. השיבו האריס: מי הוא בעל הגינה? לך למלאכתך! אמר הכהן: אני אלך לגינה. אמרו לו: למקום טמא אתה הולך? אמר להם: אפילו יש שם מאה טומאות הולך אני ולא יתבייש שלוחי.12 כך, כשהיו ישראל במצרים אמר הקב"ה למשה: לכה ואשלחך אל פרעה. הלך. ואמר לו [פרעה למשה]: מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? … אמר הקב"ה: אלך למצרים … אמרו לו מלאכי השרת: למצרים אתה הולך למקום טומאה? אמר להם: אלך ולא יתבייש שלוחי משה.13
שמות רבה טו יח – בשביל עצמו נגלה הקב"ה במצרים
בשביל מי נגלה הקב"ה במצרים? בשביל עצמו. משל לבן בית שנתפס ע"י בעל מלאכתו ונחבש.14 אמר לו אדונו: אל תירא, אני בא ומוציאך. שלח עבדו להוציא ולא רצה הפונדקי לשלחו. אמר (בעל המלאכה): יפה עשה הפונדקי,15 שאני אמרתי לו: "אני בא ומוציאו", ולא פקדתיו, שאני משלח את עבדי. כך אמר הקב"ה לאברהם: עתידים הם בניך להשתעבד במצרים ואח"כ אני גואלן … שלח הקב"ה משה לגואלם ולא רצה פרעה. אמר הקב"ה: כראוי עשה פרעה, כי אני אמרתי לאברהם: "דן אנכי" וכי משה "אנכי" או אהרן "אנכי"? לא אמרתי אלא: "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים" (תהלים פא יא).16
מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה יד – אור וחושך17
וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה משועבדת עמהם, שנאמר: "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד י). וכשנגאלו מה הוא אומר? "וכעצם השמים לטוהר".18 ונאמר: "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג ט). אין לי אלא צרת ציבור, צרת יחיד מנין? תלמוד לומר: "יקראני ואענהו עמו אנכי בצרה" (תהלים צא טו) …. ואומר: "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו" (שמואל ב ז כג).19
ר' אליעזר אומר: עבודה זרה עברה עם ישראל בים, שנאמר: "ועבר בים צרה והכה בים גלים" (זכריה י יא), ואי זה זה? זה צלמו של מיכה. 20 ר' עקיבא אומר: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול אמרו ישראל לפני הקב"ה: עצמך פדית.21
וכן את מוצא בכל מקום שגלו ישראל כביכול גלתה שכינה עמהם.22 גלו למצרים שכינה עמהם … גלו לבבל שכינה עמהם … גלו לאדום שכינה עמהם … וכשעתידין לחזור כביכול שכינה חוזרת עמהן … "אתי מלבנון כלה", כביכול אני ואת מלבנון גלינו – אני ואת ללבנון עולים.23
ירושלמי סוכה פרק ד הלכה ג – שיטת ר' עקיבא
תני בשם רבי ליעזר: עבודה זרה עברה עם ישראל בים. מה טעמא? "מפני עמך אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו". אמר לו רבי עקיבה: חס ושלום! אם אומר את כן, נמצאת עושה את הקודש חול.24 מה תלמוד לומר: "אשר פדית לך ממצרים" – כביכול כאילו עצמך פדית.25
אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים אמר רבי אחא זכר ליריחו.26
שמות רבה טו יב – לי ולכם היא הגאולה, אני נפדה עמכם
"החודש הזה לכם" – ר' מאיר אומר: לי ולכם היא הגאולה,27 כביכול אני נפדה עמכם, שנאמר: "אשר פדית ממצרים גויים ואלהיו" (שמואל ב ז כג).28 וקבעו החודש הזה לי ולכם שאני רואה דם הפסח ומכפר עליכם.29
שמות רבה פרשה טו סימן טז – כל הימים שאני עמהם
דבר אחר: ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר – מה הקב"ה עושה במצרים? בשביל ישראל.30 אמר ר' יצחק נפחא: משל למטרונה שהיתה מקטרגת למלך, נתנה בפִילָקֵי והלך לו.31 היה עמה המלך בפילקי. אמרו לו: מה איכפת לך? אמר להם: כל הימים שאני עמה, אינה נוטלת שם רע. כך נשתעבדו ישראל במצרים וגלה הקב"ה כביכול עמהם שנאמר: "אנכי ארד עמך מצרימה" (בראשית מו ד).32 וכן בבבל שנאמר: "למענכם שלחתי בבלה" (ישעיה מג יד); וכן במדי … ביון היה הקב"ה עמהם … אמרו לו להקב"ה: כל כך למה? אמר להם כל הימים שאני עמהם, אין נוטלין שם רע … 33
א"ר שמואל בר נחמן: משל לעשיר שיצא בשעת הקיץ. היו אנשים אומרים: בגורן הוא. מה עשה? נכנס ובידו פַּרְכִּיל של ענבים, כדי שידעו הכל שבא מן הכרם.34 כך העובדי כוכבים אמרו להם לישראל: היכן אלהיכם? שנאמר: "אי אלהימו?" (דברים לב לז).35
ויקרא רבה פרשה ט סימן ג – ישועת ישראל והקב"ה
"אראנו בישע אלהים" – א"ר אבהו: זה אחד מן המקראות שישועתם של ישראל היא ישועתו של הקב"ה: "ולכה לישועתה לנו" (תהלים פ ג).36
חג פדות וחירות שמח וכשר
מחלקי המים