על איזה עץ תלו את המן

יין ראשונים: בסעודת פורים צריך לומר דברי תורה, כדין כל סעודת מצווה, אלא שמן הדין הוא שיהיו אלה דברי "פורים תוֹירֶה". נראה לנו שהמדרש הבא יכול לקיים את שניהם ולצאת ידי חובת כל הדעות לחומרא ולחימר. ונשמח לקבל משוב וחידושי "יין הטוב" מכל שותי ולוגמי היין כדת אין אונס.

אסתר רבה פרשה ט סימן ב

מאיזה עצים היה אותו העץ? אמרו חכמים: בשעה שבא להכינו, קרא הקב"ה לכל עצי בראשית: מי יתן עצמו ויתלה רשע זה עליו?

תאנה אמרה: אני אתן את עצמי שממני מביאין ישראל בכורים. ולא עוד אלא שנמשלו ישראל כביכורה, הדא הוא דכתיב: "כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ" (הושע ט י).1

גפן אמרה: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, הדא הוא דכתיב: "גפן ממצרים תסיע" (תהלים פ ט).2

רמון אמר: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "כפלח הרמון רקתך" (שיר השירים ד ג).3

אגוז אמר: אני אתן את עצמי, שבי נדמו ישראל, הדא הוא דכתיב: "אל גנת אגוז ירדתי" (שיר השירים ו יא).4

אתרוג אמר: אני אתן את עצמי, שממני נוטלין ישראל למצוה, הדא הוא דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (ויקרא כג מ).5

הדס אמר: אני אתן את עצמי, שנמשלו בי ישראל, שנאמר: "והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה" (זכריה א ח).6

זית אמר: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי־תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ" (ירמיה יא טז)

תפוח אמר: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל, שנאמר: "כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים" (שיר השירים ב ג), וכתיב: "וריח אפך כתפוחים". (שם ז ט).7

דקל אמר: אני אתן את עצמי שבי נמשלו ישראל , הדא הוא דכתיב: "זאת קומתך דמתה לתמר" (שיר השירים ז ח).

עצי שטים ועצי ברושים אמרו: אנו ניתן עצמנו שממנו נעשה המשכן ונבנה בית המקדש.8

ארז ותמר אמרו: אנו ניתן עצמנו, שאנו נמשלים לצדיק שנאמר (תהלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה.

ערבה אמרה: אני אתן את עצמי, שבי נמשלו ישראל שנאמר: "כערבים על יבלי מים" (ישעיה מד ד)9 וממני נוטלין למצוה לארבעת המינין שבלולב.10

באותה שעה אמר הקוץ לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, אני שאין לי על מה לתלות, אתן את עצמי ויתלה טמא זה. שאני נקרא שמי קוץ והוא קוץ מכאיב – ונאה שיתלה קוץ על קוץ.11

קרובה לפרשת זכור12

אץ קוצץ בן קוצץ –  קצוּצַי לקצץ

בדיבור מפוצץ – רצוּצַי לרַצֵץ

לץ בבוא ללוֹצֵץ – פוּלַץ ונתלוצץ

כְּעָץ מחצצים לחַצֵץ

כנץ על ציפור לנצץ.13

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ו ד"ה ויאמר חרבונה. חרבונה

אמרו חכמים שהעץ של המן של ארז היה. שהשליך המן גורלות על הגפן ולא השלימה בידו. אמר: ישראל נמשלו בו, שנאמר גפן ממצרים תסיע (תהלים פ ט). השליך על הזית ולא עלתה בידו, שישראל נמשלו בו, שנאמר זית רענן יפה פרי תואר (ירמיה יא טז). השליך על התפוח ולא עלתה בידו, שסיני נמשלה בו, שנאמר תחת התפוח עוררתיך (שיר השירים ח ה). השליך על הרימון ולא עלתה בידו, לפי שהחכמים נמשלו בו, שנאמר הנצו הרימונים (שיר השירים ז יג). השליך על התמרה ולא עלתה בידו, שבו נמשלו חנניה מישאל ועזריה, שנאמר אעלה בתמר (שיר השירים ז ט). האגוז – ולא עלתה בידו, שבו נמשלו כנסת ישראל, שנאמר אל גנת אגוז ירדתי (שיר השירים ו יא). השליך על הערבה ועל ההדס ועל האתרוג, ולא עלתה בידו, שהם פרקליטין לישראל, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכפות תמרים וגו' " (ויקרא כג מ). השליך על הקנה, א"ל הקב"ה: שוטה, נמשלו ישראל כקנה, שהוא עומד במים והולך עם כל רוח ורוח, ואעפ"י שהמים קשים, הקנה עומדת במקומה, כך ישראל הולכין עם כל אומה ואומה, שנאמר: "כאשר ינוד הקנה במים" (מלכים א יד טו) והוא במקומו עומד. ובני אשור נמשלו כארז שהרוח שוברתו, שנאמר: "אשור ארז בלבנון" (יחזקאל לא ג) – הרי קורה של ארז מוכנת לך ולבניך מששת ימי בראשית, שנאמר: "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה" – חמת של מלך מלכי המלכים ואין צריך לומר וחמת המלך שככה.14

ספרי דאגדתא על אסתר – מדרש אבא גוריון (בובר) פרשה ה

"וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ" – נטל ארז מגינת הביתן ארכו חמשים אמה ורחבו שתים עשרה אמה.15

ויש אומרים פרשנדתא בנו היה הגמון בקרדוניא והביא מתיבתו של נח. והוציאו בהלל וזמר והכינו על פתח ביתו, ואמר: למחר בשעת קריאת שמע של שחרית אתלה מרדכי עליו. וכיון שהכינו מדד עצמו עליו, השיבתו בת קול ואמרה: נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית.16

פורים שמח ושבת שלום17

מחלקי היין

עדכון אחרון: 13/01/2016

הערות שוליים

  1. ראה הפסוק בהרחבה, שם בהושע: "כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם". ישראל, נמשלו לגפן, ואבות האומה לתאנה שהיא גם סמל הביכורים (מסכת ביכורים פרק ג משנה א). לפיכך, הגפן תטען (ראה בסמוך) שעליה צריכים לתלות את המן שכן: "המן הרשע התחיל לעקר בגפנים וביקש לקעקע ביצתן של ישראל" (ויקרא רבה יא ז). מידה כנגד מידה. אבל התאנה תטען שהכל התחיל ממנה ולה זכות הבכורה לתלייה. עכ"פ, לגבי התאנה, נראה שאי אפשר יהיה לתלות את עשרת בני המן בטור, אלא כל אחד על ענף אחר.
  2. ולגבי הגפן, בפרט גפן ליין שהיא נשרכת על הקרקע, לא ברור איך בדיוק תתבצע התליה
  3. ראה בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה לב: "כפלח הרימון רקתך (שיר השירים ד ג) - אפילו ריקנין שבכם מליאין תשובות כרימון הה"ד כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום עליך למשפט תרשיעי (ישעיה נד יז)". ואולי יש כאן גם רמז למלחמה עם שונא אחר שקם על ישראל, סיסרא. ראה שופטים ה כו: "... וְהָלְמָה סִיסְרָא מָחֲקָה רֹאשׁוֹ וּמָחֲצָה וְחָלְפָה רַקָּתוֹ". ועל הקשר בין המן לסיסרא, ראה במדבר רבה יד א, וכן אוצר המדרשים (אייזנשטיין) אסתר עמוד 54: "ויאמר המן למלך אחשורוש, אם היה רצונך נאביד היהודים מן העולם, אמר לו מתירא אני מאלהיהם שלא יעשה לי כמו שעשה לפרעה ולסיסרא, אמר לו המן ישראל שבאותן דורות היו צדיקים והיה אלהיהם עמם אבל אלו הם רשעים וחטאים וכבר נחרב בית המקדש שלהם". ועוד. ואכמ"ל.
  4. בנושא האגוז כבר הארכנו לדון בדברינו אל גינת אגוז ירדתי בשבת חול המועד פסח בו קוראים את מגילת שיר השירים.
  5. על דרך ההנגדה, העץ שמסמל את הדר, יציג את המן בקלונו. ואולי קודם שיתלוהו ירגמו אותו בעם באתרוגיהם (מסכת סוכה פרק ד משנה ט). וראה עוד ויקרא רבה ל ח: "פרי עץ הדר - תני ר' חייא עץ שטעם עצו ופריו שוה, זה אתרוג. הדר, בן עזאי אמר הדר באילנו משנה לשנה. תרגם עקילס הגר הדר, הידור, שהוא דר על המים". ומכאן נראה להוכיח כשיטת בן עזאי שעץ הדר הוא מלשון ה-דר באילנו משנה לשנה, שהרי המן דר בעץ שעליו תלו אותו משנה לשנה. ואולי לא כך, שהרי אנו מורידים אותו כל שנה על מנת שניתן יהיה לתלות אותו בשנה הבאה ולכן נראה להוכיח כשיטת ר' חייא שטעם עצו ופריו שוה שהרי אנו אוכלים אזני המן. וצריך עיון.
  6. נראה שהדרשן באמת קצת הגזים - העץ שעליו רצו לתלות את המן היה הדס! כולל עשרת בניו. ולמה לא ערבה? אז התשובה היא שיש אכן ערבה בהמשך. אבל ערבה הוא באמת עץ ואילו הדס הוא שיח. כנראה שזה באמת כבר "פורים תוירה". מעניין עם זאת, שבתורה לא כתוב הדס, אלא: "ענף עץ עבות". על עץ עבות יש אולי מה לתלות ...
  7. ראה גמרא שבת דף פח עמוד א: "למה נמשלו ישראל לתפוח - לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל - הקדימו נעשה לנשמע".
  8. הדרשן לא הביא כאן פסוקים והשאיר לקורא להשלים. (עצי שיטים בפרשות המשכן בספר שמות, ועצי ברושים במקדש שלמה מלכים א פרקים ה, ו).
  9. ישעיהו אוהב את הביטוי "יבלי מים", ראה גם בפרק ל פסוק כה: "וְהָיָה עַל־כָּל־הַר גָּבֹהַּ וְעַל כָּל־גִּבְעָה נִשָּׂאָה פְּלָגִים יִבְלֵי־מָיִם".
  10. הנה הערבה מובילה את ארבעת המינים בזכות הקשר שלה למים, שנאמר בה: "ערבי נחל" (ויקרא כג מ). יכול היה הדרשן להלל את מצוות חיבוט ערבה בהושענא רבה שכולה תפילה לגשם, אבל הוא מעדיף את מצוות ארבעת המינים מהתורה ולא הושענא מדברי נביאים.
  11. לפני שנמשיך לדון בענייני קוצים ושאר מיני "עצים" עליהם חשבו לתלות את המן (ועשרת בניו), נראה שעצם הרעיון של "ריב" בין עצים מי יזכה בכבוד זה או אחר, מקורו בתנ"ך במשל יותם, ספר שופטים פרק ט: "הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מָלְכָה עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים: וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ: וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים: וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ: וַתֹּאמֶר לָהֶם הַגֶּפֶן הֶחֳדַלְתִּי אֶת תִּירוֹשִׁי הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים: וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹ". ואפשר להאריך ולדרוש (ברצינות) בשווה ובשונה (בהיפוך) בין העצים של יותם והעצים של המן.
  12. סיומת המדרש הקודם "קוץ על קוץ" הזכירה לנו קרובה זו לפרשת זכור של הקליר (אלעזר בירבי קליר). וכך אכן מצאנו בספר כל אגדות ישראל של י. ב. לבנר שיוצר קשר ברור בין המדרש מאסתר רבה (שהוא מביא בנוסח קצת שונה) ובין פיוטו של הקליר ומכוון בבירור שמדרש זה הוא המקור לפיוט "אץ קוצץ בן קוצץ".
  13. ל' פעמים האות צד"י בעשרים ושתיים מילים וכל זאת, אפילו בלי שימוש במילה "עץ". ומה עם איזו סיומת חגיגית כמו: "ובא קיצו על עץ, בין קצותיו רובץ משתבץ, וסופו של משתחץ כחץ מוחץ ועַם לא-עץ עולץ ומתלוצץ". קטן על הקליר.
  14. לפי מדרש זה נראה שהמן הופך בעצמו לדרשן (יש עוד מדרשים כאלה שלפיהם המן היה תלמיד חכם רציני והכיר את דיני ומנהגי ישראל) ועכ"פ הכיר את המדרש הראשון ופסל, בזה אחר זה, את העצים השונים, משום שידע היטב את חיבתם לישראל ושהם לא יסכימו שעליהם ייתלה מרדכי. שים לב שרעיון הפּוּר – ההגרלה – נכנס מהמקרא למדרש: "השליך". וכמובן שכל זה לא עזר לו כי הארז שבו בחר ע"ס הפסוק : "אשור ארז בלבנון" נדחה מפני הפסוק: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה". והסוף ידוע.
  15. ולכן ברור למה אחשורוש התעצבן על המן שקלקל לו את הגינה. ראה מגילת אסתר ז ז.
  16. ראה גם ילק"ש אסתר רמז תתרנו. את הרעיון של הארז שמתוקן מששת ימי בראשית ראינו כבר במדרש הקודם ולא כ"כ הבינונו: היכן הותקן הארז בששת ימי בראשית ומה הוכחה יש בפסוק: "ויתלו את המן על העץ אשר הכין למרדכי וחמת המלך שככה"? כאן יש לפחות הפרדה בין הארז שנלקח מגינת ביתן המלך ובין הדעה השנייה שמדובר בעץ מתיבת נח (שרוחבה היה חמישים אמה, ראה בראשית ו טו) שאולי אותו אפשר לחבר עם ששת ימי בראשית. עכ"פ, אנו משאירים לכל הפרשתנדתאים וכל הפרשנדתאות, כאשר הם בגילופין אבל עדיין שולטים על הפרשדונה (ראה שופטים ג כב), להמשיך ולפלפל בקשר שבין העץ של המן ותיבת נח וברעיון הנחמד שהמן מדד את העץ על עצמו, כנראה מקל וחומר: אם העץ יכול להחזיק איש בעל מידות כמו המן, חומר וקל שהוא יכול להחזיק עליו צדיק שדוף כמרדכי שבקושי אוכל. וכנראה שיפה מדד שכן העץ החזיק אחד עשר בעלי משרה ומידות: המן ועשרת בניו. ולמרבה בבישומה של תורה ינעם.
  17. הירושלמים משלשים השנה בקדושה ונוהגים להרבות במשתה ושמחה בראש כל חוצות, בפרט במשולש הירושלמי. וזה לך האות והסימן בלוח השנה: אם ליל הסדר במוצ"ש – בירושלים פורים המשולש.